הכתובה נכתבה תחילה ככתובה רגילה בעניין הרפורמות במשרד התרבות, ולחזק טיעון ציטטתי מתהלים גם ממזמור מאה וחמישים. והיום למדתי מזמור מאה חמשים והראש כיוון לשם אז התאמתי כתובה שכתבתי עם הרובוטית לכתובת לימודי תהלים, עם הרחבות.
הַ֥לְלוּיָ֨הּ | הַֽלְלוּ-אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ: הַֽלְל֥וּהוּ בִגְבוּרֹתָ֑יו הַֽ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ: הַֽ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר: הַֽ֭לְלוּהוּ בְתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעוּגָֽב: הַֽלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי-שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה: מזמור מאה וחמישים.
מחול, שירה וניגון כלימודי ליבה: קריאה מן המקורות לעיצוב חינוך עממי שלם
הדיון על מהותם של לימודי ליבה בישראל מתמקד לרוב במתמטיקה, אנגלית ומדעים. אך מבט מעמיק במקורות התרבותיים והרוחניים של העם היהודי מגלה תמונה רחבה בהרבה: לאורך התנ״ך כולו, ובמיוחד בספר תהילים, מופיעים שוב ושוב השירה, המחול והנגינה כיסודות מרכזיים בזהות הלאומית, הרוחנית והעממית של ישראל. אם כך, מדוע תחומים אלה אינם נחשבים כיום חלק בלתי נפרד מהחינוך העממי, אלא נדחקים לשולי “חוגים” או “תוספות בתשלום”.
בשירת תהלים נלמדת גם התפילה גם במזמור נלמד שהביטוי הרוחני‑תרבותי של עם ישראל אינם שלמים ללא מוזיקה, תנועה וקול ושירה.
הַלְלוּיָהּ שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים: יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם: יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל בְּתֹף וְכִנּוֹר יְזַמְּרוּ לוֹ: מזמור מאה ארבעים ותשע.
1. השירה והנגינה כמנוע רוחני ולאומי
בכמה פרקי תהילים אנו מוצאים קריאה מפורשת לשיר, לנגן ולזמר:
שִׁיר מִזְמוֹר לְדָוִד: נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה אַף כְּבוֹדִי: עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר: אוֹדְךָ בָעַמִּים יְהוָה וַאֲזַמֶּרְךָ בַּלְאֻמִּים: כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ: תהלים מאה ותשע.
אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה אַף כְּבוֹדִי:
עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר:
השירה היא אינה מותרות — היא יסוד תרבותו של עם ישראל כעם מאמין והמתפלל לאלהיו.
2. המחול ככלי לביטוי עממי וחברתי
במזמור 149 נאמר:
הַלְלוּיָהּ שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים: יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם: יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל בְּתֹף וְכִנּוֹר יְזַמְּרוּ לוֹ:
מזמור זה מציג את המחול כחלק טבעי ומהותי מהחיים הרוחניים והעממיים של עם ישראל. המחול אינו רק אמנות; הוא שפה של שמחה, של חיבור ושל קהילה. הוא מאפשר ביטוי גופני‑רגשי שאינו פחות חשוב מקריאה וכתיבה.
תחילת תפילת הלל של הבנים את בורא עולם:
אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּיהוָֹה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ: שמות.
אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה:
יָשִׁיר
תפילת הלל של הבנות את בורא עולם כעונה להם לשמע אזניהם ורואות עינהם של הבנים:
וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיהוָֹה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: שמות.
וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם
בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת:
3. ריבוי כלים, ריבוי קולות – חינוך למורכבות
במזמור מאה וחמישים מופיעה רשימה עשירה של כלי נגינה: שופר, נבל, כינור, תוף, מחול, מינים, עוגב, צלצלים. המסר ברור: התרבות הישראלית הקדומה ראתה במוזיקה עולם מגוון ורב‑קולי. היא לא צמצמה את החינוך לתחום אחד, אלא טיפחה יצירה רחבה, עמוקה ומגוונת.
מערכת חינוך המבקשת לגדל בני אדם שלמים צריכה לאפשר לתלמידים לפתח את הקול הייחודי שלהם — תרתי משמע.
4. מחקר מודרני מאשר את מה שהתורה הנביאים והכתובים ידעו ואמרו מזמן
מחקרים עכשוויים מראים:
-
מוזיקה משפרת יכולות קוגניטיביות
-
מחול מפתח מודעות גופנית, ריכוז ויצירתיות
-
שירה מחזקת ביטחון עצמי ויכולת ביטוי
-
אמנויות מגבירות תחושת שייכות ומפחיתות נשירה