וַיָּקָם֩ אַחֲרֵ֨י אֲבִימֶ֜לֶךְ לְהוֹשִׁ֣יעַ אֶת–יִשְׂרָאֵ֗ל תּוֹלָ֧ע בֶּן–פּוּאָ֛ה בֶּן–דּוֹד֖וֹ אִ֣ישׁ יִשָּׂשכָ֑ר וְהֽוּא–יֹשֵׁ֥ב בְּשָׁמִ֖יר בְּהַ֥ר אֶפְרָֽיִם– מהצד המערבי של הירדן- וַיָּ֣קָם אַחֲרָ֔יו יָאִ֖יר הַגִּלְעָדִ֑י וַיִּשְׁפֹּט֙ אֶת–יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם שָׁנָֽה–מהצד המזרחי של הירדן– מיששכר מהר אפרים עברה המשילות, ההנהגה למושל מהגלעד– ומלחמה.
תקופת השופטים מציגה רצף של הנהגה משתנה, מאבקים בין שבטים, מלחמות חיצוניות ומחלוקות פנימיות.
הפרשה שלפנינו — תולע, יאיר, יפתח, איבצן, אילון ועבדון — חושפת את המתח בין שבטי ישראל ואת האופן שבו הנהגה עוברת מצד אחד של הירדן לצד השני.
לאחר שניצח יפתח את בני עמון, חיכתה המלחמה הזאת עם אפרים:
וַיִּצָּעֵק֙ אִ֣ישׁ אֶפְרַ֔יִם וַֽיַּעֲבֹ֖ר צָפ֑וֹנָה וַיֹּאמְר֨וּ לְיִפְתָּ֜ח מַדּ֣וּעַ | עָבַ֣רְתָּ | לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי–עַמּ֗וֹן וְלָ֙נוּ֙ לֹ֤א קָרָ֙אתָ֙ לָלֶ֣כֶת עִמָּ֔ךְ בֵּיתְךָ֕ נִשְׂרֹ֥ף עָלֶ֖יךָ בָּאֵֽשׁ: פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.
אפרים כעסו על יפתח שלא צירף אותם למלחמה בבני עמון, שלמעשה לא היה להם חלק בנצחון ששם את יפתח כמנהיג על ישראל כפי שהוסכם שכך יהיה באם ינצח את בני עמון שערצו בישראל:
וַיֹּ֤אמֶר יִפְתָּח֙ אֲלֵיהֶ֔ם אִ֣ישׁ רִ֗יב הָיִ֛יתִי אֲנִ֛י וְעַמִּ֥י וּבְנֵֽי–עַמּ֖וֹן מְאֹ֑ד וָאֶזְעַ֣ק אֶתְכֶ֔ם וְלֹֽא–הוֹשַׁעְתֶּ֥ם אוֹתִ֖י מִיָּדָֽם: וָֽאֶרְאֶ֞ה כִּֽי–אֵינְךָ֣ מוֹשִׁ֗יעַ וָאָשִׂ֨ימָה נַפְשִׁ֤י בְכַפִּי֙ וָֽאֶעְבְּרָה֙ אֶל–בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיִּתְּנֵ֥ם יְהוָ֖ה בְּיָדִ֑י וְלָמָ֞ה עֲלִיתֶ֥ם אֵלַ֛י הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהִלָּ֥חֶם בִּֽי: פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.
יפתח למעשה הסביר שאין הגיון בתלונתם יען כי כשעמון הצרו על יפתח אפרים סרבו לעזור לו.
לכן הוא עבר להלחם בבני עמון ובורא עולם היה איתו:
וַתְּהִ֤י עַל–יִפְתָּח֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וַיַּעֲבֹ֥ר אֶת–הַגִּלְעָ֖ד וְאֶת–מְנַשֶּׁ֑ה וַֽיַּעֲבֹר֙ אֶת–מִצְפֵּ֣ה גִלְעָ֔ד וּמִמִּצְפֵּ֣ה גִלְעָ֔ד עָבַ֖ר בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.
גם בזאת נלחם יפתח וניצח במלחמה עם שבט אפרים, אנשי השופט הקודם מישראל מהצד המערבי ויפתח הגלעדי הוא מהצד המזרחי:
וַיָּקָם֩ אַחֲרֵ֨י אֲבִימֶ֜לֶךְ לְהוֹשִׁ֣יעַ אֶת–יִשְׂרָאֵ֗ל תּוֹלָ֧ע בֶּן–פּוּאָ֛ה בֶּן–דּוֹד֖וֹ אִ֣ישׁ יִשָּׂשכָ֑ר וְהֽוּא–יֹשֵׁ֥ב בְּשָׁמִ֖יר בְּהַ֥ר אֶפְרָֽיִם: וַיִּשְׁפֹּט֙ אֶת–יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִ֥ים וְשָׁלֹ֖שׁ שָׁנָ֑ה וַיָּ֖מָת וַיִּקָּבֵ֥ר בְּשָׁמִֽיר: וַיָּ֣קָם אַחֲרָ֔יו יָאִ֖יר הַגִּלְעָדִ֑י וַיִּשְׁפֹּט֙ אֶת–יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם שָׁנָֽה: וַֽיְהִי–ל֞וֹ שְׁלֹשִׁ֣ים בָּנִ֗ים רֹֽכְבִים֙ עַל–שְׁלֹשִׁ֣ים עֲיָרִ֔ים וּשְׁלֹשִׁ֥ים עֲיָרִ֖ים לָהֶ֑ם לָהֶ֞ם יִקְרְא֣וּ | חַוֹּ֣ת יָאִ֗יר עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֥רֶץ הַגִּלְעָֽד: פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.
וַיָּקָם֩ אַחֲרֵ֨י אֲבִימֶ֜לֶךְ לְהוֹשִׁ֣יעַ אֶת–יִשְׂרָאֵ֗ל תּוֹלָ֧ע בֶּן–פּוּאָ֛ה בֶּן–דּוֹד֖וֹ אִ֣ישׁ יִשָּׂשכָ֑ר וְהֽוּא–יֹשֵׁ֥ב בְּשָׁמִ֖יר בְּהַ֥ר אֶפְרָֽיִם:
והוא יושב בצד המערבי של הירדן:
בְּהַ֥ר אֶפְרָֽיִם:
וַיָּ֣קָם אַחֲרָ֔יו יָאִ֖יר הַגִּלְעָדִ֑י וַיִּשְׁפֹּט֙ אֶת–יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם שָׁנָֽה:
והוא יושב בצד המזרחי של הירדן:
חַוֹּ֣ת יָאִ֗יר עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֥רֶץ הַגִּלְעָֽד:
מיששכר מהר אפרים עברה המשילות, ההנהגה למושל, מנהיג, ראש מהגלעד ומלחמה. וזאת מלחמה של אנשי יפתח הגלעדי מהצד המזרחי עם בני אפרים מהצד המערבי, ושניהם בני ישראל:
וַיִּקְבֹּ֤ץ יִפְתָּח֙ אֶת–כָּל–אַנְשֵׁ֣י גִלְעָ֔ד וַיִּלָּ֖חֶם אֶת–אֶפְרָ֑יִם וַיַּכּוּ֩ אַנְשֵׁ֨י גִלְעָ֜ד אֶת–אֶפְרַ֗יִם כִּ֤י אָמְרוּ֙ פְּלִיטֵ֤י אֶפְרַ֙יִם֙ אַתֶּ֔ם גִּלְעָ֕ד בְּת֥וֹךְ אֶפְרַ֖יִם בְּת֥וֹךְ מְנַשֶּֽׁה: וַיִּלְכֹּ֥ד גִּלְעָ֛ד אֶֽת–מַעְבְּר֥וֹת הַיַּרְדֵּ֖ן לְאֶפְרָ֑יִם וְֽ֠הָיָה כִּ֣י יֹאמְר֞וּ פְּלִיטֵ֤י אֶפְרַ֙יִם֙ אֶעֱבֹ֔רָה וַיֹּ֨אמְרוּ ל֧וֹ אַנְשֵֽׁי–גִלְעָ֛ד הַֽאֶפְרָתִ֥י אַ֖תָּה וַיֹּ֥אמֶֽר | לֹֽא: וַיֹּ֣אמְרוּ לוֹ֩ אֱמָר–נָ֨א שִׁבֹּ֜לֶת וַיֹּ֣אמֶר סִבֹּ֗לֶת וְלֹ֤א יָכִין֙ לְדַבֵּ֣ר כֵּ֔ן וַיֹּאחֲז֣וּ אוֹת֔וֹ וַיִּשְׁחָט֖וּהוּ אֶל–מַעְבְּר֣וֹת הַיַּרְדֵּ֑ן וַיִּפֹּ֞ל בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ מֵֽאֶפְרַ֔יִם אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁנַ֖יִם אָֽלֶף: וַיִּשְׁפֹּ֥ט יִפְתָּ֛ח אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וַיָּ֗מָת יִפְתָּח֙ הַגִּלְעָדִ֔י וַיִּקָּבֵ֖ר בְּעָרֵ֥י גִלְעָֽד: פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.
והפעם ניצח יפתח את בני אפרים:
וַיִּלְכֹּ֥ד גִּלְעָ֛ד אֶֽת–מַעְבְּר֥וֹת הַיַּרְדֵּ֖ן לְאֶפְרָ֑יִם:
והשתלט על מעברי הגבול על המעברות (כמו מעבורת) שהיו כלי השייט לעבור מצד אחד של הירדן לצד השני שלו.
ושניסו אפריים להמלט כפליטים לעבר השני של הירדן הייתה בדיקה כמו שעושים היום במחסומים , בדיקות, תז, אישורי מעבר, אישור עבודה וכו'. במקרה הזה, הבדיקה היתה המילה שיבולת שבני אפרים היו נוהגים לאמר סיבולת ולא שיבולת וככה הוא זיהה את את בני אפריים בנקודת מעבר הגבול:
וַיֹּ֣אמְרוּ לוֹ֩ אֱמָר–נָ֨א שִׁבֹּ֜לֶת וַיֹּ֣אמֶר סִבֹּ֗לֶת וְלֹ֤א יָכִין֙ לְדַבֵּ֣ר כֵּ֔ן וַיֹּאחֲז֣וּ אוֹת֔וֹ:
ואחר שנתפס:
וַיִּשְׁחָט֖וּהוּ אֶל–מַעְבְּר֣וֹת הַיַּרְדֵּ֑ן וַיִּפֹּ֞ל בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ מֵֽאֶפְרַ֔יִם אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁנַ֖יִם אָֽלֶף:
וזאת יען:
כִּ֤י אָמְרוּ֙ פְּלִיטֵ֤י אֶפְרַ֙יִם֙ אַתֶּ֔ם גִּלְעָ֕ד בְּת֥וֹךְ אֶפְרַ֖יִם בְּת֥וֹךְ מְנַשֶּֽׁה:
זה עניין רציני המלחמה הזאת מלחמה פנימית.
תקופת השופטים מציגה מציאות של הנהגה מתחלפת, מאבקים בין שבטים ומתח מתמיד בין עבר הירדן המזרחי למערבי. בפרשה זו בולטת במיוחד דמותו של יפתח הגלעדי, שניצח את בני עמון אך מיד לאחר מכן נקלע לעימות חריף עם שבט אפרים. תחושת ההדרה של אפרים, שלא נקראו למלחמה, הפכה למוקד סכסוך שהידרדר למלחמת אחים קשה. יפתח מצדו מזכיר כי פנה אליהם בעבר והם סירבו לעזור, ולכן פעל לבדו. האירוע מדגיש עד כמה פלגנות פנימית מסוכנת יותר מאיום חיצוני, וכיצד עלבון שבטי עלול להתפתח לעימות אלים. מעבר ההנהגה מתולע ויאיר — מהמערב למזרח — משקף שינויי כוח רגישים בין השבטים.
תחשבו על הדבר מבחינת הפלגנות בישראל היום.
המאבק בין יפתח לאפרים אינו רק סיפור היסטורי — הוא שיעור חי על פלגנות, על הנהגה, על אחריות הדדית ועל הסכנה שבמלחמות פנימיות.