שְׁמַע-יְהוָ֥ה וְחָנֵּ֑נִי יְ֝הוָה הֱֽיֵה-עֹזֵ֥ר לִֽי: הָפַ֣כְתָּ מִסְפְּדִי֮ לְמָח֪וֹל לִ֥י פִּתַּ֥חְתָּ שַׂקִּ֑י וַֽתְּאַזְּרֵ֥נִי שִׂמְחָֽה: לְמַ֤עַן | יְזַמֶּרְךָ֣ כָ֭בוֹד וְלֹ֣א יִדֹּ֑ם יְהוָ֥ה אֱ֝לֹהַ֗י לְעוֹלָ֥ם אוֹדֶֽךָּ: תהלים- מזמור שלושים.

הָפַ֣כְתָּ מִסְפְּדִי֮ לְמָח֪וֹל לִ֥י פִּתַּ֥חְתָּ שַׂקִּ֑י וַֽתְּאַזְּרֵ֥נִי שִׂמְחָֽה:

אני רוצה להדגיש משירתה של ענת שרתוק שכתבה ככה:

והיינו רוקדים לפניו את ריקוד ההודיה,

על שהואיל ודחה את העצב.

ועל כך:

לְעוֹלָ֥ם אוֹדֶֽךָּ:

כמובן שכל זאת למען זאת.

לְמַ֤עַן | יְזַמֶּרְךָ֣ כָ֭בוֹד וְלֹ֣א יִדֹּ֑ם יְהוָ֥ה אֱ֝לֹהַ֗י:

בדיוק כמו שאתה מבין את זה:

וְרָ֖ם לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙ אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִֽיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים: הַמּוֹלִ֨יכֲךָ֜ בַּמִּדְבָּ֣ר | הַגָּדֹ֣ל וְהַנּוֹרָ֗א נָחָ֤שׁ | שָׂרָף֙ וְעַקְרָ֔ב וְצִמָּא֖וֹן אֲשֶׁ֣ר אֵין-מָ֑יִם הַמּוֹצִ֤יא לְךָ֙ מַ֔יִם מִצּ֖וּר הַֽחַלָּמִֽישׁ: הַמַּֽאֲכִ֨לְךָ֥ מָן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא-יָֽדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן עַנֹּֽתְךָ֗ וּלְמַ֨עַן֙ נַסֹּתֶ֔ךָ לְהֵיטִֽבְךָ֖ בְּאַֽחֲרִיתֶֽךָ:  וְאָֽמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת-הַחַ֥יִל הַזֶּֽה:  וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַֽעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת-בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּ֥ע לַֽאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה: פרשת החוקים והמשפטים.

ההודיה על זאת:

וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַֽעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל

ועל כך:

לְעוֹלָ֥ם אוֹדֶֽךָּ:

ולא לשכח:

לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת-בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּ֥ע לַֽאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה:

וזה יכול להתחבר גם עם זה:

בֵּן חָכָם מוּסַר אָב וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה: משלי מזמור שלשה עשר.

לכל מטבע שני צדדים יש מקרה שבן לא שומע מוסר מהצד השני ברור שהבן לא יהיה אשם שלא שמע מוסר אב במקרה שהאב לא השמיע מוסר:

חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר: משלי מזמור שלשה עשר.

כמובן שצריך לחשוב על הדבר גם מבחינת העובדה שבורא עולם הוא אבינו מלכנו:

בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ: הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר: משלי- מזמור עשתי עשר.

בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ:

זה בדיוק כמו בתוכנית של האלגוריתמים שעשו על פייסבוק צוקרברג.. גם אני חושבת שאם יש בעיה למישהו עם צוקרברג שהשפעתו היא כמשילות של אדם שלא נבחר למשול, שיתלונן אצל דונאלד טראמפ או אצל ביבי.

אתה לא יכול לבוז לצוקרברג ולנהל תקשורת עם בני אדם ולכתוב בפייסבוק, ועוד לעשות זאת בחינם.

עד שדונאלד וביבי יטפלו בבעיה, לא מתאים לך. לך. או תחריש.

למחשבה, גם נבחריכם מנהלים את התקשורת שלהם עמכם דרך הפייסבוק, גם המשטרה מתקשרת אתכם דרך הפייסבוק וכמעט כל מוסד מתקשר דרך ה- WHATSUP.

אתה יכול לעשות לך תוך שתי דקות- רשת חברתית.

וכן,

ברור לכולנו שיש שהשכילו את האביב המצרי מהבחינה הזאת שלא ישנה הדבר עוד...

יש התכנות שישכיל בזאת דונאלד טראמפ שיש המשכילים בזאת כדי למנוע זאת וכמושל באומה הדמוקרטית הגדולה בעולם ישכיל בזאת שהשכילה בזאת ויעשה כפי הנדרש ממנו בכיסאו למען מי שהושיבו עליו.

ידוע שלאחר שהכלב מחרבן הוא עושה את התנועה הזאת של פיזור חול על החרא, את התנועה הזאת הוא עושה גם כשהוא מחרבן על החול וגם כשהוא מחרבן על המדרכה בעיר. משמע התכונה הזאת היא תכונה מולדת ואינסטנקטיווית. כי הוא עושה זאת גם על המדרכה כשאין צורך בכך. אותו הדבר עם השתן של הכלב, אין לו בעיה להשתין בשטח בנוי וסלול.

גם החתול נוהג לכסות את צואתו לאחר שהוא מחרבן.

ההבדל בין החתול לכלב הוא שהחתול לא יעשה את צואתו על המדרכה, החתול בעיר ילך למקום שיש בו חול כמו ערוגת פרחים או כל שטח לא סלול ויעשה את צרכיו ויכסה.

יש התכנות שאם ישחררו את הכלבים לחופשי בעיר אז הם יבחרו לחרבן על החול.

ברור שמסוכן גם לכלב וגם לאדם באם הכלב יהלך חופשי בעיר.

משמע, הכלב הוא אסיר בעיר.

ברור שעם הסתייגות יש מיני כלבים מתאימים לעיר, ברור ליורקשייר טרייר יותר טוב בעיר, אם אתה שם פודל כזה ביער תוך דקה טורפים אותו, יש מיני כלבים שיכולים להקרא כלבים עירוניים, בעיקר קטנים שאין סכנה מהם גם לילדים. ויכולים לרוץ חופשי במרחבים גדולים ומוגנים, גם בחוף בים...

משפחת אימי גלתה במצרים גם אחרי הקמת המדינה. הם היו שם גם בימים שהיתה מלחמה בין ישראל למצרים.

המצרים לא בקשו מהיהודים להתגייס, לא בקשו מהם לעשות זאת כדי להוכיח נאמנות.

בגרמניא דרשו מיהודים להיות קאפו, היד החותמת לפני שילוח.

בוקר טוב ישראל.

(תראה, בעת ההיא גם במצרים שכונתה מצרים לילה, אמרו בבוקר- בוקר טוב וזאת למרות שהיה לילה.

בהמשך בעת ישעיהו בורא עולם ריפא את המצרים, נעתר להם.

הם בקשו רפואה מבורא עולם ובורא עולם שנגף ורפא בהם ושוב נגף ורפא בהם, נעתר להם ורפאם רפואה שלמה והם שבו עד בורא עולם כמאמר- שובו אלי ואשובה אליכם).

ברור שהמחוקקים שנועדים בעת הזאת בענין חוק הגיוס ידעו שאם הם יפתחו את הנושא  הדבר יעורר מהומות מצד סרבני הגיוס. לעשות זאת בעת המלחמה לא יועיל מבחינת גיוסם של אלה מבחינת התועלת מהם במלחמה הזאת, כך שדחיית הנושא לאחר המלחמה היתה נכונה יותר, יש משהו שפוגע ברוח העת בעת הזאת בראות העם את זאת.

ההפגנות שלהם עם תכני השלטים שלהם כמקטרגין על ישראל.

ושוב, לזכות ישראל יאמר שהרב ישראל זעירא העדיף שלא לעשות את התפילה בתל אביב מתוך מקום שיש סכנה שהדבר יביא יהודים למעשים שמקטרגין על ישראל.

העובדה שאני לא נורמאלית, אינה עושה אותי משוגעת. אני טוענת שלא נורמליות היא אינה משוואה למשוגעת. וברור שקשה ללא נורמאלים לחיות בציוליזציא הנורמאלית וברור שבתי הנפש שמנהליו/סוהריו משוגעים הוא לא הפתרון או המקלט  לאנשים לא נורמאלים. תניחו לנו, אם אנחנו לא מדברים אתכם אל תדברו איתנו, נדבר איתכם בזמן ובמקום הנוח לנו.

בזמנו של היטלר בגרמניא, הגרמני הנורמאלי היה נאצי.

אמרו שלא נכון להשוות את מעשי החמאס בשמיני עצרת למעשי הנאצים. וזאת כנראה בהבדלה כמותית. מבחינה מעשית, מעשי החמאס ביום הזה היו אכזריים כאכזריות הנאצים.

מעשי החמאס כללו עריפות ראשים קטיעת גפיים ואני חושבת שאמרו גם קטיעת אברי מין ושביית אזרחים גם ילדים גם זקנים. 

לזכות ישראל יאמר שצבא ישראל לא לוקח בשבי אזרחים מעזה או מלבנון. ישראל היתה יכולה לשבות עשר אלף תינוקות להחשת שחרור ילדים ישראלים.

ועוד לזכות ישראל יאמר ששביית אזרחים עזתים לא עלתה על דעתו.

מעשה נאצי הוא מעשה שנעשה גם ליחיד, גם לעשרות גם למאות וגם לאלפים וגם לאלפי אלפים, המעשה הוא אותו מעשה, ההבדלה היחידה היא הבדלה כמותית ומשכך גודל האסון.

ברור שדבריו של שוקן בועידה הבינלאומית  תחילתם במחשבה.

הגעת העורב לעיר נובעת מחוסר מזון במקומות העורב.

העורב ניזון מבשר ושכזה הוא מיועד לחיות ולהיות מוזן במקומות חיית השדה וחיית היער.

ברור שדילול בחיית השדה והיער הביאה את העורב לעיר שבימינו אנו גם העורב וגם החתול נוברים באשפה ובקרב על נבלת העכבר ברור שהעורב ינצח את החתול.

ברור שיש התכנות שהנודדות יבחרו שלא לנחות בישראל מתוקף בצורת כזאת בישראל לבעלי הכנף.

יש להגביה את פנסי הרחוב ולהאיר באור לבן ולא צהוב כדי שהעטלפים לא ינמיכו טוס..

שתהיה שבת שלום וחודש טוב.

ביום 18/10 לפי הספורות הנוצריות, בעת הזאת, השתחרר גלעד שליט מהשבי.

אני זוכרת את היום הזה שגלעד שליט, רזה רזה יצא מהמטוס, שם קיבל את פניו בנימין נתניהו ואחר כך פגש את אביו שלקח אותו הביתה וסגר את הדלת.

נראה שסינוואר תכנן בריחה שיהיה בה סימבוליות לנוכח מועד יציאתו לחופשי בעסקת שחרור גלעד שליט.

המוסלמים נוהגים לקרוא לילדיהם על שם אבות ישראל: יוסוף, מוסא ודאוד/יוסף משה ודוד וזאת גם מתוקף דבר הקוראן בענין אבותינו.

הקוראן הוא בצד של בורא עולם במלחמתו נגד פרעה, זאת אומרת שבמקרה זה, המוסלמים, איתנו.

למחשבה:

ברצון חלק ממנהיגי האיסלאם להשמיד את ישראל, הם למעשה רוצים להשמיד את ילדי יוסף ואת ילדי משה ואת ילדי דוד.

המוסלמים האלה צריכים לחשוב אם רצונם זה הוא נכון מתוקף אמונתם בבורא עולם ודבר בורא עולם בענין ישראל.

גם החייל היהודי וגם החייל הישמעאלי מתפלל לבורא עולם וכנלמד בורא עולם שמע גם אל עוניה של הגר אם ישמעאל.

בסך הכל מוסיקת הרקע של המלחמה, היא הסאונד של הכנת פופ קורן..  להבנה, למשל כמו לאחר הפסקת אש, יש בום בודד פה ובום בודד שם...  איזו יריה בודדת מכוחות עצמאים מנותקי קשר בשטח.. עד לשקט המלא..

תחשבו שאם היה נחל גרעינים לישובים חקלאיים, במלחמה זאת, החיילות וחלק מהחיילים היו נשארים במשק לדאוג לחקלאות ולבעלי החיים.

יש לחשוב ברצינות על פתרון נחל גרעינים כחלק מהשבת תחושת הבטחון גם בטחון כלכלי לישובי הצפון החקלאיים, מושבים וקיבוצים. לאחר מלחמה זאת.

זאת דבר תורתינו וחכמינו על אצילותו של הרב ישראל זעירא, במקרה התפילה בתל אביב:

טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם, מִגִּבּוֹר; וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ, מִלֹּכֵד עִיר: משלי.

מפרקי אבות:

נוסח הרמב"ם

בן זומא אומר:

איזה הוא חכם? – הלמד מכל אדם,

שנאמר: "מכל מלמדי השכלתי" (תהלים קיט צט).

איזה הוא גיבור? – הכובש את יצרו,

שנאמר: "טוב ארך אפים מגיבור" (משלי טז לב).

מוויקיפדיא הציטוט.

נכתב לפני נאום ביבי באו"ם:

וַיְהִי בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת–וַיִּתְפְּשֵׂם.  וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-רַבְשָׁקֵה מִלָּכִישׁ יְרוּשָׁלְַמָה אֶל-הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, בְּחֵיל כָּבֵד; וַיַּעֲמֹד, בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, בִּמְסִלַּת, שְׂדֵה כוֹבֵס.  וַיֵּצֵא אֵלָיו אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ, אֲשֶׁר עַל-הַבָּיִת–וְשֶׁבְנָא, הַסֹּפֵר, וְיוֹאָח בֶּן-אָסָף, הַמַּזְכִּיר.  וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה, אִמְרוּ-נָא אֶל-חִזְקִיָּהוּ:  כֹּה-אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, מֶלֶךְ אַשּׁוּר, מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה, אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ.   אָמַרְתִּי, אַךְ-דְּבַר-שְׂפָתַיִם, עֵצָה וּגְבוּרָה, לַמִּלְחָמָה; עַתָּה עַל-מִי בָטַחְתָּ, כִּי מָרַדְתָּ בִּי.  הִנֵּה בָטַחְתָּ עַל-מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל-מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו, וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ:  כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לְכָל-הַבֹּטְחִים עָלָיו.   וְכִי-תֹאמַר אֵלַי, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ:  הֲלוֹא-הוּא, אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת-בָּמֹתָיו וְאֶת-מִזְבְּחֹתָיו, וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם, לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ.   וְעַתָּה הִתְעָרֶב נָא, אֶת-אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר; וְאֶתְּנָה לְךָ, אַלְפַּיִם סוּסִים–אִם-תּוּכַל, לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם. וְאֵיךְ תָּשִׁיב, אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי–הַקְּטַנִּים; וַתִּבְטַח לְךָ עַל-מִצְרַיִם, לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים.  וְעַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי יְהוָה, עָלִיתִי עַל-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְהַשְׁחִיתָהּ; יְהוָה אָמַר אֵלַי, עֲלֵה אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ.  וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים וְשֶׁבְנָא וְיוֹאָח אֶל-רַבְשָׁקֵה, דַּבֶּר-נָא אֶל-עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית–כִּי שֹׁמְעִים, אֲנָחְנוּ; וְאַל-תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ, יְהוּדִית, בְּאָזְנֵי הָעָם, אֲשֶׁר עַל-הַחוֹמָה.  וַיֹּאמֶר רַבְשָׁקֵה, הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי, לְדַבֵּר, אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:  הֲלֹא עַל-הָאֲנָשִׁים, הַיֹּשְׁבִים עַל-הַחוֹמָה, לֶאֱכֹל אֶת-חראיהם (צוֹאָתָם) וְלִשְׁתּוֹת אֶת-שיניהם (מֵימֵי רַגְלֵיהֶם), עִמָּכֶם.  וַיַּעֲמֹד, רַבְשָׁקֵה, וַיִּקְרָא בְקוֹל-גָּדוֹל, יְהוּדִית; וַיֹּאמֶר–שִׁמְעוּ אֶת-דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, מֶלֶךְ אַשּׁוּר.   כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ, אַל-יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ:  כִּי לֹא-יוּכַל, לְהַצִּיל אֶתְכֶם.   וְאַל-יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְהוָה:  לֹא תִנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת, בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר.   אַל-תִּשְׁמְעוּ, אֶל-חִזְקִיָּהוּ;כִּי כֹה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר, עֲשׂוּ-אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי, וְאִכְלוּ אִישׁ-גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ, וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי-בוֹרוֹ.  עַד-בֹּאִי, וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם:  אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים.  פֶּן-יַסִּית אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר, יְהוָה יַצִּילֵנוּ; הַהִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם, אִישׁ אֶת-אַרְצוֹ, מִיַּד, מֶלֶךְ אַשּׁוּר.   אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת, וְאַרְפָּד–אַיֵּה, אֱלֹהֵי סְפַרְוָיִם; וְכִי-הִצִּילוּ אֶת-שֹׁמְרוֹן, מִיָּדִי.   מִי, בְּכָל-אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר-הִצִּילוּ אֶת-אַרְצָם, מִיָּדִי; כִּי-יַצִּיל יְהוָה אֶת-יְרוּשָׁלִַם, מִיָּדִי.  וַיַּחֲרִישׁוּ, וְלֹא-עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר:  כִּי-מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר, לֹא תַעֲנֻהוּ: ישעיהו.

וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-רַבְשָׁקֵה מִלָּכִישׁ יְרוּשָׁלְַמָה אֶל-הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, בְּחֵיל כָּבֵד; וַיַּעֲמֹד, בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, בִּמְסִלַּת, שְׂדֵה כוֹבֵס.  וַיֵּצֵא אֵלָיו אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ, אֲשֶׁר עַל-הַבָּיִת–וְשֶׁבְנָא, הַסֹּפֵר, וְיוֹאָח בֶּן-אָסָף, הַמַּזְכִּיר.  וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה, אִמְרוּ-נָא אֶל-חִזְקִיָּהוּ:

וַיַּחֲרִישׁוּ, וְלֹא-עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר:  כִּי-מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר, לֹא תַעֲנֻהוּ.

דיווחו בכאן שהנציגים של חמאס לועידת העסקה בקהיר הם שליחים לא מדברים, שליחים מקשיבים-

היה מקרה כזה בעת המלך חזקיהו ששלח את אנשיו לדבר עם שליח מלך אשור שנשלח לאמר כמה דברים לאמר לחזקיהו, שליחיו של חזקיהו לא דיברו איתו הם היו שליחים שומעים, הם נשלחו לשמוע את דבריו ולהשמיע לאחר מכן למלך:

וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים וְשֶׁבְנָא וְיוֹאָח אֶל-רַבְשָׁקֵה, דַּבֶּר-נָא אֶל-עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית–כִּי שֹׁמְעִים, אֲנָחְנוּ; וְאַל-תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ, יְהוּדִית, בְּאָזְנֵי הָעָם, אֲשֶׁר עַל-הַחוֹמָה.

מאוד מענינת הדרישה של אלייקים שליח חזקיהו, ששליח מלך אשור ידבר איתו בארמית ולא ביהודית וזאת יען כי העם שמע את השיחה הזאת. הוא לא רצה שדבר השיחה יובן לאזני העם.

דובר על השליחים דוד ברנע ורונן בר שהם, על הסמכויות שניתנו להם, לנהל שיחות להפסקת אש ושאין להם אישורים לסגור עסקה כשליחים שומעים ולא מדברים, היה נדמה שבנסיעתו זאת של ביבי לאמריקה נסע לסגור עסקה כמדבר. מפה לא נראה שכך הדבר.

הדברים הבאים נכתבו לאחר נאום ביבי באו"ם.

שלא כמו השיחות הקודמות בענין הפסקת אש ותנאים וכו' ולא מגיעים לפתרון, ביבי דיבר ברור ואין כל דבר שמשתמע לשני פנים.

רק חשוב להסביר, אין כל קשר בין פרשת ניצבים בענין הברכה והקללה, לבין דבריו של ביבי באו"ם.

אתם מוזמנים לקרוא את לימודי בפרשת הברכה והקללה.

חלוקת הפרשות שאני חילקתי ומועדי קריאה שאני קוראת הם לא כמו הנהוג, אני קוראת בשנה מבראשית ועד שופטים (ולא עד דברים) בחלוקה לחמישים וארבע פרשות במחזור שמתחיל ונגמר בחודש האביב.

בחודש פסח קוראת בראשית.

כדי להבין את רוח הדברים, הברכה והקללה אלה ענינים של שמירה.

יש בעם העומדים הקללה, במובן אם ישראל יעשה ככה וככה אז ישראל יענש ואם ישראל יעשה ככה וככה יבורך, לפעמים אם לא יעשה ככה וככה אז יבורך או יקולל תלוי במקרה, וזה בכלל לא קשור לנאום הקללה והברכה של ביבי.

מבחינת תורתינו, נאום הברכה והקללה של ביבי לא קשורים לפרשה.

המשלה של זה בזה שמה את דבריו של ביבי כריקים מתוכן, להבנה, למשל:

מה הביא לעם ישראל ברכה:

וַיַּעַשׂ אָסָא הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהָיו: וַיָּסַר אֶת מִזְבְּחוֹת הַנֵּכָר וְהַבָּמוֹת וַיְשַׁבֵּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדַּע אֶת הָאֲשֵׁרִים: וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה לִדְרוֹשׁ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְלַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה: וַיָּסַר מִכָּל עָרֵי יְהוּדָה אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הַחַמָּנִים וַתִּשְׁקֹט הַמַּמְלָכָה לְפָנָיו: וַיִּבֶן עָרֵי מְצוּרָה בִּיהוּדָה כִּי שָׁקְטָה הָאָרֶץ וְאֵין עִמּוֹ מִלְחָמָה בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה כִּי הֵנִיחַ יְהוָה לוֹ: דברי הימים.

וַיָּסַר אֶת מִזְבְּחוֹת הַנֵּכָר וְהַבָּמוֹת וַיְשַׁבֵּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדַּע אֶת הָאֲשֵׁרִים:

ומשכך:

שָׁקְטָה הָאָרֶץ וְאֵין עִמּוֹ מִלְחָמָה בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה כִּי הֵנִיחַ יְהוָה לוֹ:

ועוד..

לנוכח הציוד שהביא עימו, נראה שדבריו של ביבי הוכנו מראש. על כל המשתמע מכך.

וכל זאת שלא שמעתי את מלוא נאומו של בנימין, רק רקע כללי לרוח הדברים.

היה את המקרה במחנה תימן שנטען שחילי מילואים התעללו באסיר, מישהו אמר כעדות אופי על החילים שהם נשואים ויש להם ילדים.

נו, אז.. גם אייכמן היה נשוי עם ילדים.

גם הרב ההוא ההומו בארון... היה נשוי עם ילדים...

זה דבר תורה בענין:

בענין משפט החיילים שהתעללו בשבוי המלחמה-

וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב:  אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא: שמות.

המדינה צריכה להתאמץ לעזור לו ברפואה ביום שיקום על שני רגליו רגליו וילך, גם עם מקל אז:

וְנִקָּה הַמַּכֶּה

וחשוב לזכור:

רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן

וזה חוק באזרחות, אז על אחת כמה וכמה בצבא, ששם יש נסיבות מקלות כמו שאומרים.

עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה- פרשת עָרִ֖ים לָשָׁ֑בֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶ֖ן

קצרצרים- יומן מלחמה- חודש חמישי.

על חטא שלמה נקרעה מלכות ישראל, הממלכה חולקה לשניים,

מלכות ישראל- עשרת השבטים.

ומלכות יהודה- שבט אחד שבט יהודה.

כאמור לוי ולוי כהן אין לו נחלה וחלק בישראל, אנחנו לא בסרט הזה.

חלו השנים וחזרנו הנה.

על המשל הזה של קריעת הממלכה ולכל ממלכה מלך,

כך גם המפלגות שמייצגות את פלגי העם, זה התחיל עם הפלגנות העדתית שיחסה זהות נפרדת לפי ארץ הגלות. המשיך לפלגנות תוך עדתית להתפלגות פוליטית והלאה, היו גם התפלגוית בתוך הפלגים שהתפלגו, בציונות הדתית שלעצמה יש ארבע פלגים.. ולכל פלג מלך ולכל מלך מלך אם זה הרב ואם זה הטייקון.

מירי רגב יודעת שקיום טקס זכרון בבית הנשיא מוסכם על הכלל, כך שלטקס הזה יבואו כולם.

מירי רגב בגאוותה סלה מתעקשת לקיים את הטקס בניהולה.

מירי רגב יודעת שבמקרה זה הדבר יחצה את העם, ובכל זאת מירי מתעקשת לחתוך את הילד לשנים.

על משל משפט שלמה,

מירי רגב היא לא האמא האמיתית, וביבי הוא לא שלמה, שלמה לא התיר לחצות את הילד לשנים ונראה שביבי מתיר לרגב לחצות את הילד ישראל לשנים.

זה כמו שאתה לוקח נייר וקורע אותו לשניים (לא בחלקים שווים) ואחר כך קורע את שני החלקים, כל חלק לשניים, לארבעה חלקים. וכך אתה עושה עם ארבעת החלקים והלאה.. עד שיש מלא חלקים, לא שווים. לכן הקונפליקט.

על המשל הזה:

וְלֹֽא תִסֹּב נַֽחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֵּה אַחֵר כִּי אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל: במדבר.

יש לעתים עין צופה בנו שהיא עין מקפידה עלינו, עין שונאת לנו ומשכך רואותיה רעות לנו.

על משל השטן שהסית את דוד לתת לו את ספורות העם,

וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל יוֹאָב וְאֶל שָׂרֵי הָעָם לְכוּ סִפְרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן וְהָבִיאוּ אֵלַי וְאֵדְעָה אֶת מִסְפָּרָם: דברי הימים.

יואב שנתבקש לעשות זאת על פי דוד, קבל על פקודה זאת באומרו למלך שציווה אותו לעשות זאת-  למה תבקש זאת, הרי כל העם עבדים לך ולמה תבקש להפיל אשמה על ישראל.

וַיֹּאמֶר יוֹאָב יוֹסֵף יְהוָה עַל עַמּוֹ כָּהֵם מֵאָה פְעָמִים הֲלֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֻּלָּם לַאדֹנִי לַעֲבָדִים לָמָּה יְבַקֵּשׁ זֹאת אֲדֹנִי לָמָּה יִהְיֶה לְאַשְׁמָה לְיִשְׂרָאֵל: דברי הימים.

מדבריו של יואב אנו למדים שידיעת השטן את ספורות ישראל היתה להאשמת ישראל, על משמעות ידיעה שהיא כעין רעה לישראל, עין מרשיעה. שמבקשת להקים אשמה על ישראל.

יואב מילא חלקית פקודתו של דוד הוא לא ספר את שבט הלוי ואת שבט בנימין.

וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל דָּוִיד וַיְהִי כָל יִשְׂרָאֵל אֶלֶף אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב: וְלֵוִי וּבִנְיָמִן לֹא פָקַד בְּתוֹכָם כִּי נִתְעַב דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב: דברי הימים.

בעת הזאת המשטרה מציבה מצלמות בערים כדי למנוע פשע, ברור שהגנב יראה את עין המשטרה כעין רעה לו, ברור שהאדם שהמשטרה מנעה מההגנב לעשוק אותו רואה את העין הזאת כעין טובה לו.

ומשכך האם נכון לו לגנב ליחס לעין זאת עין רוע רק משום שהיא רעה לו.

גם החמאס רואה את המצלמות על הגדר כעין רעה לו.

הגנב לא יכול להאשים כל עין שצופה בו כעין רעה.

ברור שאם נשווה את עין השוטר לעין רעה על שקמה למנוע מזה לעשות את זה, לא נוכל להאשים את זה שלא קם, וגם לא את זה שלא השכים-

את זה שראה ושלא קם ואת זה שהיה צריך לראות ולא ראה ומשכך מי שהיה צריך לקום, לא קם.

וכל זאת בהסתייגות,

היום ידוע לנו שניתן לעוות את מראה העין, ילדים לקחו מראה עין  ושתלו פרצוף אחר על מראה העין הזה. לעתים גם לקחו מראה עין ושתלו בו פסקול מדובב.

יכול להיות שמישהו השתלט על עין התצפיתנים ושידר להם למחשב את יום האתמול. וזה מה שראו התצפיתניות על המסך בו הן צופות מעין ה- CAMERA.

יוחזר שוטר המקוף- יש הבדל בין שוטר מקוף לבין יחידת סיור- תוכנית שיקום לעיר הפשע- חולון.

אנו נוהגים לרחוץ ידיים ופנים לפני תפילה.

הרחצה היא סוג טהרה לפני התפילה כדי להיות נכונים.

יש חשיבות למים עימם אנו עושים רחיצת ידיים שאינה ככל הרחיצות.

ידוע לכולנו שמכניסים חומרים למי הברז המגיעים לביתנו, גם הפלרה לצורך ענין זה, נחשבת מטמאת.

צריך ליעד מים מינרלים, לרחיצה זו. בדיוק מאותה סיבה שהטהרה לאחר ימי הנידה לא נעשית ממי הברז, הולכים למקווה.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל: לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם: אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ: אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ: אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים: תהלים.