| פרשת שֹֽׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים.
כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן-צִפּ֣וֹר | לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכָל-עֵ֣ץ | א֣וֹ עַל-הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ אוֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֨צֶת֙ עַל-הָ֣אֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל-הַבֵּיצִ֑ים לֹֽא-תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל-הַבָּנִֽים: שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת-הָאֵ֔ם וְאֶת-הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח-לָ֑ךְ לְמַ֨עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַֽאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים: פרשת שֹֽׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים.
וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֨צֶת֙ עַל-הָ֣אֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל-הַבֵּיצִ֑ים לֹֽא-תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל-הַבָּנִֽים:
זאת אומרת שאסור להפסיק את דגירת הציפור ויש להניח לה לביצים גם לאחר הבקיעה וכל עוד הבן נחשב אפרוח.
האם גם רובצת על האפרוח, זאת אומרת שתום הרביצה הוא לא בעת התבקעות הביצה.
צריך לחשוב אם נכון לאכול ביצים.
לקחת את הביצה מהאם, זה בדיוק כמו לקחת את האם מהביצה. שאתה לוקח את הביצה אתה מפריד בין האם לביצה או האפרוח. זה לא משנה באיזו דרך אתה מפריד בין הביצה או האפרוח לאם.
מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יְהוָה צְבָאוֹת:
נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְהוָה לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי:
גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ יְהוָה צְבָאוֹת מַלְכִּי וֵאלֹהָי:
אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה:
תהלים.
|