"יש מחשבה בממשל שברמה הפוליטית יהיה טוב יותר אם הישראלים יתקפו ראשונים ולבדם, ואז האיראנים יגיבו נגדנו (נגד ארה"ב. א"מ), וזה ייתן לנו הצדקה גדולה יותר לנקיטת פעולה", כך אמר אחד היועצים המצוטטים ל"פוליטיקו" מתוך מאמר מכאן חדשות.

האם תקיפה ישראלית באיראן תגרור תגובה נגד ארה״ב – או דווקא תאפשר לאיראן להימנע מעימות ישיר:

הדיון סביב האפשרות של תקיפה ישראלית באיראן מקבל משנה תוקף בעקבות הדיווח ב־Politico, שלפיו יועצים בכירים לנשיא ארה״ב דונלד טראמפ סבורים כי עדיף שישראל תכה ראשונה ולבד. לפי הדיווח, הם מעריכים שתגובה איראנית לתקיפה כזו תופנה גם כלפי ארה״ב, ובכך תספק לממשל הצדקה ציבורית רחבה לפעולה צבאית נגד טהראן.
אולם הנחה זו אינה מתיישבת בהכרח עם דפוסי ההתנהגות האיראניים בעשורים האחרונים, ואף עשויה להיות הפוכה למציאות האסטרטגית שבה פועל המשטר האיראני.

ההיגיון האמריקני: יצירת עילה להתערבות:

לפי הדיווח, חלק מיועצי טראמפ רואים בתרחיש של תקיפה ישראלית־בלבד הזדמנות פוליטית:

• תקיפה ישראלית תגרור תגובה איראנית.

• אם איראן תפגע גם בארה״ב, הממשל יוכל לטעון כי ארה״ב הותקפה.

• הדבר עשוי לאחד את הציבור האמריקני סביב פעולה צבאית.

• תקיפה איראנית בארה״ב או בבעלות בריתה תספק לגיטימציה בינלאומית רחבה יותר לפעולה.

זהו ניתוח שמבוסס על שיקולים פוליטיים־פנימיים בארה״ב, ולא בהכרח על הבנה מעמיקה של האינטרסים האיראניים.

ההיגיון האיראני: הימנעות מעימות ישיר עם ארה״ב:

איראן פועלת בעקביות לפי שלושה עקרונות מרכזיים:

• הימנעות מעימות ישיר עם ארה״ב – המשטר מודע לכך שמלחמה ישירה מול וושינגטון עלולה לסכן את יציבותו ואף את הישרדותו.

• תגובה מדודה ומבוקרת – איראן מגיבה כדי לשמר הרתעה וכבוד, אך נמנעת מהסלמה שתוביל למלחמה כוללת.

• הבחנה בין ישראל לארה״ב – ישראל נתפסת כאויב אידאולוגי ישיר; ארה״ב ככוח־על שיש להיזהר ממנו.

בהתאם לכך, תקיפה ישראלית־בלבד דווקא עשויה להקל על איראן: היא תוכל להגיב נגד ישראל בלבד, בלי להסתכן בתגובה אמריקנית רחבה.

למה איראן עשויה דווקא לשמוח מתקיפה ישראלית־בלבד:

מנקודת מבט איראנית, תקיפה ישראלית ללא מעורבות אמריקנית מיידית יוצרת מצב נוח יחסית:

• חמינאי יוכל להציג תגובה “מחויבת” נגד ישראל בלבד, מבלי להיגרר לעימות עם ארה״ב.

• המשטר יוכל לשמר את תדמיתו הפנימית כלוחם בישראל, בלי לשלם מחיר אסטרטגי מול וושינגטון.

• הוא יוכל להפעיל שליחים (proxy forces) – חיזבאללה, מיליציות בעיראק, החות'ים – במקום לתקוף ישירות את ארה״ב.

• הוא ימנע מלתת לארה״ב עילה להתערבות צבאית ישירה, דבר שהוא מנסה למנוע בעקביות.

איראן לא תשחק במשחק פוליטי שנועד לשרת את טראמפ:

כאן נכנסת הנקודה המכרעת:
אין שום היגיון בכך שאיראן תתקוף את ארה״ב רק כדי לספק לממשל טראמפ עילה פוליטית לגייס תמיכה ציבורית למלחמה.

מבחינת טהראן:

• תקיפה בארה״ב היא התרחיש המסוכן ביותר עבור המשטר.

• היא עלולה להצית מלחמה רחבה – בדיוק מה שאיראן מנסה למנוע.

• היא תשרת אינטרס אמריקני־פנימי, לא איראני.

• היא תאפשר לטראמפ להציג את איראן כמי שפתחה במלחמה מול ארה״ב – תרחיש שטהראן תעשה הכול כדי להימנע ממנו.

לכן, ההיגיון שמוצג בחלק מהשיח האמריקני מניח שאיראן תפעל באופן שמשרת את הצרכים הפוליטיים של טראמפ – הנחה שאינה תואמת את המציאות האסטרטגית של המשטר האיראני.

הפער בין ההיגיון האמריקני להיגיון האיראני:

הפער בין שתי תפיסות המציאות עלול ליצור מצב מסוכן:

• ארה״ב עלולה להעריך יתר על המידה את הסיכוי שאיראן תתקוף אותה ישירות.

• ישראל עלולה למצוא את עצמה מתמודדת לבד מול תגובה איראנית, ללא “עילה” שתגרור את ארה״ב פנימה.

• איראן עשויה לנצל את הפער הזה כדי להחליש את התיאום בין וושינגטון לירושלים.

סיכום:

הטענה המרכזית העולה מהניתוח היא שתקיפה ישראלית־בלבד אינה צפויה לגרור תקיפה איראנית ישירה נגד ארה״ב.
להפך – היא עשויה לאפשר לאיראן להגיב רק נגד ישראל, ובכך להימנע מעימות מסוכן עם וושינגטון.
ההיגיון שמוצג בחלק מהשיח האמריקני משקף בעיקר רצון לייצר עילה פוליטית להתערבות, אך אינו תואם את האינטרסים האמיתיים של טהראן.