מאמר: על דימוי, יצר, והפער בין מציאות לדמיון

הטענה החרדית:

בקרב חלק מציבור הדוסים נשמעת תלונה כי נשים הלובשות גופיות או מכנסיים קצרים "מעוררות יצר" אצל הגברים, עד כדי כך שהם נאלצים להסתיר את עיניהם או להפנות מבטם.

הפער בין תפיסה למציאות:

הבעיה אינה בלבוש הנשים אלא בפרשנות שמוטלת עליו. יש מי שמניח כי הופעה חיצונית נועדה לפתות, אך בפועל, אם נערוך משאל פשוט בקרב נשים הלובשות גופיה ושורט, נמצא כי:

• 100% מהן ידחו על הסף את האפשרות שהן מתלבשות כך כדי לפתות גבר חרדי.

• רבות אף יביעו סלידה מהרעיון, ויאמרו "איכס" לנוכח ההנחה הזו.

המסקנה ברורה:

אין טעם לנסות "להתגבר על יצר" מול מציאות שאינה קיימת ואין לה התכנות. אישה הלובשת בגדים קצרים אינה משדרת רצון לקשר אינטימי עם גבר חרדי, אלא פשוט מתלבשת בהתאם לנוחותה, טעמה האישי או מזג האוויר.

המסר לגברים החרדים:

• אינך "גבר סקסי" בעיני אותן נשים, ואינך נתפס כאטרקטיבי.

• עצם המחשבה שהן מתלבשות כדי לפתות אותך היא שגויה ומנותקת מהמציאות.

• היצר שאתה מרגיש הוא פנימי שלך בלבד, לא תוצאה של כוונה חיצונית.

המאבק האמיתי אינו מול הנשים אלא מול הדמיון והפרשנות האישית. נשים אינן נושאות באחריות ליצר של גברים והניסיון להטיל עליהן אשמה או להציג את לבושן כ"פיתוי" הוא עיוות. הדרך הנכונה היא להכיר בכך שהלבוש אינו מסר אישי אליך, אלא בחירה חופשית של האישה לעצמה.

איזה גבר אישה ישראלית רוצה.

הציפייה הנשית:

האישה הישראלית רוצה גבר יציב, אחראי, כזה שמביא ביטחון כלכלי ומשפחתי. היא רוצה לדעת שיש מי שעומד לצידה, תומך בה ובילדיה, ומסוגל לשאת בעול החיים מתוך אחריות ולא מתוך תלות.

הגבר העובד והמפרנס:

• גבר שקם בבוקר לעבודה, מתאמץ, מתמודד עם אתגרים ומביא פרנסה בזיעת אפו.

• אדם שמבין כי כבודו נבנה מתוך עשייה, יוזמה ועמל ולא מתוך קבלת נדבות.

• מי שמסוגל להעניק למשפחתו לא רק כסף, אלא גם תחושת יציבות, וערכים של נתינה ולא של לקיחה.

מה היא לא רוצה:

• היא לא רוצה גבר שתלוי בקצבאות, תרומות או סל מזון כדרך חיים.

• היא לא רוצה מי שבוחר להישען על המדינה או על אחרים במקום לקחת אחריות אישית.

• היא לא רוצה קבצן, אלא שותף אמיתי לחיים.

• ובנימה אישית כמו שאומרים, כפי שידוע לחלק מכם, אני לא בענין של זכרים/גברים- בורא עולם עדי- וזאת למען גילוי נאות מי הכותבת. בקורות חיי היה תהליך מטמורפוזי שעשני אה-מינית. ואני לא חושבת שהדבר סותר את דברי במאמר זה.

המשמעות החברתית:

המסר הזה אינו רק אישי אלא גם תרבותי: החברה הישראלית מעריכה את מי שעובד, יוזם ומפרנס. אישה ישראלית רואה בגבר כזה דמות ראויה, שותף לחיים, אב לילדיה, ולא אדם שמתחמק מהאחריות ומחפש קיצורי דרך.

אם היה משכן בישראל בשנת 2025, היו נדרשים כ־29,600 לויים לעבודתו, לפי יחס תנ"כי של 0.399% מכלל בני ישראל במדבר – 8,580 מתוך 2,149,106 – מול 7.42 מיליון יהודים כיום.

וְעָֽבַדְתָּ֛ אֶת־הָֽעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את בַּחֹ֥דֶשׁ הַזֶּֽה– קיום המועד, זאת עבודת הבורא בקודש, במועד קודש. מועד קודש כמו אוהל מועד שם עובד הלוי את בורא עולם כל ימות השנה (הדוסים אינם שבט הלוי). עם ישראל כמו נפגש עם שבט הלוי ומשכך מותר לעם לבוא לאישי הבורא רק במועדי קודש – פרשת מופת- מעודכן.

באם הכהן התחתן עם גרושה או לא בתולה הוא השחית זרעו ומשכך לבית הזה של הכהן לא יובאו תרומות המעשרות יען כי לאשה הזאת והנולד ממנה אסור לאכול מתרומות הקדשים אותו הדבר בענין החרם, כל חרם בישראל לכהן, למשל הגראס, חרמות של גראס לא יובאו לבית הזה.

כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֙ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּין-דָּ֨ם | לְדָ֜ם בֵּין-דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֨גַע֙ לָנֶ֔גַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶ֨ל-הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ– במקרה הזה הולכים לכהן, ולשופט לפתח אוהל מועד– פרשת שופטים ושוטרים- כתובה בעריכה.