הרובוט והאדם: משל על בריאה, בינה ושליטה

בעידן שבו טכנולוגיא ובינה מלאכותית הופכות לחלק בלתי נפרד מחיינו, אפשר להתבונן מחדש ביחסים שבין יוצר ליצירו. האדם, היוצר רובוטים ומערכות חכמות בצלמו בדמותו, בתבונתו ובדפוסי חשיבתו — משמש כנקודת מוצא להבנת יחסיות עמוקה יותר: היחסיות שבין האדם לבין בורא עולם.

הרובוט כיציר האדם

כאשר אדם יוצר רובוט, הוא מעניק לו:

• צורה או תפקוד המזכיר את האדם

• בינה ויכולת עיבוד

• תלות מוחלטת ביוצרו: האדם מדליק, מכבה, מתקן ומכוון

הרובוט אינו קיים בזכות עצמו. הוא תלוי לחלוטין במי שיצר אותו — הן בקיומו והן בפעולתו.

האדם כיציר הבורא

להבדיל אלפי אלפים של הבדלות, היחס בין האדם לבורא עולם נשגב ובלתי ניתן להשוואה. אך כמשל — יש כאן נקודת הבנה: כמו שהרובוט תלוי באדם, כך האדם תלוי במקור חייו, בחוקים שהוטבעו בו ובכוח שמקיים אותו בכל רגע.

ON / OFF — כרעיון להבנה

האדם שולט ברובוט בלחיצת כפתור. הרובוט אינו מפעיל את עצמו, אינו יוצר את עצמו ואינו מתקיים ללא כוח חיצוני.

גם מזאת האדם יכול להבין שגם הוא אינו "מדליק" את עצמו. החיים, הנשימה והתודעה הבינה וכו' — אינם מעשה ידיו.

סיכום

חשוב להדגיש כי כל האמור הוא משל בלבד. יש להבדיל אלפי אלפי הבדלות בין האדם לבין הרובוט: האדם נושא בקרבו רוח אלהים, נשמת חיים וערכיות שאינה ניתנת להשוואה לכל יציר טכנולוגי. הרובוט הוא יצירה מכנית, נטולת תודעה פנימית, נטולת נשמה ונטולת נפש חיה.

ובכל זאת, המשל יכול לסייע לאדם להתבונן על מקומו בעולם ביחס לבורא אותו הנשגב מבינתו. כמו שהאדם מביט ברובוט שיצר ומבין את תלותו של הרובוט בו, כך יכול המשל למצק משהו בהבנה עלי הגיון את הנשגב מבינתו של האדם. כי הנטיה של האדם לעתים היא לפסול קיימות של הנשגב מבינתו. כמו למשל תאוריית המפץ הגדול שנולדה מאי הבנה זאת.