וּבָעֵ֣ת הַהִ֔יא פְּלִשְׁתִּ֖ים מֹשְׁלִ֥ים בְּיִשְׂרָאֵֽל– בכתובה הזאת תשומת הלב היא למצב הגלותי הזה של ישראל שהוא נמשל כעבד לפלישתים ומשכך הסימפטומים למצב כזה שישראל שרוי בו, כמו פחד מהפלישתים פחד מהשלטונות שהוביל להסגרת שמשון לידי הפלישתי כדי שהפלישתים לא יפגעו בעם.

בעת ההיא משלו פלישתים בישראל:

וּבָעֵ֣ת הַהִ֔יא פְּלִשְׁתִּ֖ים מֹשְׁלִ֥ים בְּיִשְׂרָאֵֽל: 

שלטון הפלישתים כרקע לסיפור:

העת היא היתה עת של משילות פלישתים על ישראל, כובש כזה שולט בישראל והוא היה כובש אכזר.

בכתובה הזאת תשומת הלב היא למצב הגלותי הזה של ישראל שהוא נמשל כעבד לפלישתים ומשכך הסימפטומים למצב כזה שישראל שרוי בו, כמו פחד מהפלישתים, פחד מהשלטונות פחד מהפלישתים, פחד מהשלטון, ופחד מהשלכות של כל פעולה שתיתפס כמרד. פחד ששהוביל להסגרת שמשון לידי הפלישתי כדי שהפלישתים לא יפגעו בעם.

וַיְהִ֨י מִיָּמִ֜ים בִּימֵ֣י קְצִיר–חִטִּ֗ים וַיִּפְקֹ֨ד שִׁמְשׁ֤וֹן אֶת–אִשְׁתּוֹ֙ בִּגְדִ֣י עִזִּ֔ים וַיֹּ֕אמֶר אָבֹ֥אָה אֶל–אִשְׁתִּ֖י הֶחָ֑דְרָה וְלֹֽא–נְתָנ֥וֹ אָבִ֖יהָ לָבֽוֹא: וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֗יהָ אָמֹ֤ר אָמַ֙רְתִּי֙ כִּי–שָׂנֹ֣א שְׂנֵאתָ֔הּ וָאֶתְּנֶ֖נָּה לְמֵרֵעֶ֑ךָ הֲלֹ֨א אֲחֹתָ֤הּ הַקְּטַנָּה֙ טוֹבָ֣ה מִמֶּ֔נָּה תְּהִי–נָ֥א לְךָ֖ תַּחְתֶּֽיהָ: וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן נִקֵּ֥יתִי הַפַּ֖עַם מִפְּלִשְׁתִּ֑ים כִּֽי–עֹשֶׂ֥ה אֲנִ֛י עִמָּ֖ם רָעָֽה: וַיֵּ֣לֶךְ שִׁמְשׁ֔וֹן וַיִּלְכֹּ֖ד שְׁלֹשׁ–מֵא֣וֹת שׁוּעָלִ֑ים וַיִּקַּ֣ח לַפִּדִ֗ים וַיֶּ֤פֶן זָנָב֙ אֶל–זָנָ֔ב וַיָּ֨שֶׂם לַפִּ֥יד אֶחָ֛ד בֵּין–שְׁנֵ֥י הַזְּנָב֖וֹת בַּתָּֽוֶךְ: וַיַּבְעֶר–אֵשׁ֙ בַּלַּפִּידִ֔ים וַיְשַׁלַּ֖ח בְּקָמ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּבְעֵ֛ר מִגָּדִ֥ישׁ וְעַד–קָמָ֖ה וְעַד–כֶּ֥רֶם זָֽיִת: וַיֹּאמְר֣וּ פְלִשְׁתִּים֮ מִ֣י עָ֣שָׂה זֹאת֒ וַיֹּאמְר֗וּ שִׁמְשׁוֹן֙ חֲתַ֣ן הַתִּמְנִ֔י כִּ֚י לָקַ֣ח אֶת–אִשְׁתּ֔וֹ וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְמֵרֵעֵ֑הוּ וַיַּעֲל֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיִּשְׂרְפ֥וּ אוֹתָ֛הּ וְאֶת–אָבִ֖יהָ בָּאֵֽשׁ: שֹׁפְטִים- פרשת– שִׁמְשׁ֑וֹן.

אשת שמשון והסלמת העימות:

וַיִּפְקֹ֨ד שִׁמְשׁ֤וֹן אֶת–אִשְׁתּוֹ֙ בִּגְדִ֣י עִזִּ֔ים וַיֹּ֕אמֶר אָבֹ֥אָה אֶל–אִשְׁתִּ֖י הֶחָ֑דְרָה וְלֹֽא–נְתָנ֥וֹ אָבִ֖יהָ לָבֽוֹא: וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֗יהָ אָמֹ֤ר אָמַ֙רְתִּי֙ כִּי–שָׂנֹ֣א שְׂנֵאתָ֔הּ וָאֶתְּנֶ֖נָּה לְמֵרֵעֶ֑ךָ:

שמשון נקם, הנקמה שלו היתה נקמה בפלישתים בכלל ולא באביה של אשתו:

וַיַּבְעֶר–אֵשׁ֙ בַּלַּפִּידִ֔ים וַיְשַׁלַּ֖ח בְּקָמ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּבְעֵ֛ר מִגָּדִ֥ישׁ וְעַד–קָמָ֖ה וְעַד–כֶּ֥רֶם זָֽיִת:

לאחר חקירה התגלה ששמשון עשה זאת והפלישתים באו למחנה יהודה להלחם בהם על זאת:

וַיַּעֲל֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַֽיַּחֲנ֖וּ בִּיהוּדָ֑ה וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בַּלֶּֽחִי: וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה לָמָ֖ה עֲלִיתֶ֣ם עָלֵ֑ינוּ וַיֹּאמְר֗וּ לֶאֱס֤וֹר אֶת–שִׁמְשׁוֹן֙ עָלִ֔ינוּ לַעֲשׂ֣וֹת ל֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר עָ֥שָׂה לָֽנוּ: שֹׁפְטִים- פרשת– שִׁמְשׁ֑וֹן.

תחילה הם דרשו שיסגירו את שמשון לידיהם ואם לא יסגירו אותו הם ילחמו ביהודה:

לָמָ֖ה עֲלִיתֶ֣ם עָלֵ֑ינוּ וַיֹּאמְר֗וּ לֶאֱס֤וֹר אֶת–שִׁמְשׁוֹן֙ עָלִ֔ינוּ לַעֲשׂ֣וֹת ל֔וֹ

ויהודה שלחו שליחים לשמשון לדבר עימו:

וַיֵּרְד֡וּ שְׁלֹשֶׁת֩ אֲלָפִ֨ים אִ֜ישׁ מִֽיהוּדָ֗ה אֶל–סְעִיף֮ סֶ֣לַע עֵיטָם֒ וַיֹּאמְר֣וּ לְשִׁמְשׁ֗וֹן הֲלֹ֤א יָדַ֙עְתָּ֙ כִּֽי–מֹשְׁלִ֥ים בָּ֙נוּ֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמַה–זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לָּ֑נוּ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם כַּאֲשֶׁר֙ עָ֣שׂוּ לִ֔י כֵּ֖ן עָשִׂ֥יתִי לָהֶֽם: שֹׁפְטִים- פרשת– שִׁמְשׁ֑וֹן.

יהודה טענו בפני שמשון שמעשיו מרעים לעם וזאת לנוכח העובדה שהפלישתים משלו בישראל והתלונה היתה ששמשון ידע זאת ובכל זאת עשה זאת ובמעשיו סיכן את ישראל ומשכך הודיעו לשמשון שהם יסגירו אותו לפלישתים:

וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֶאֱסָרְךָ֣ יָרַ֔דְנוּ לְתִתְּךָ֖ בְּיַד–פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן הִשָּׁבְע֣וּ לִ֔י פֶּֽן–תִּפְגְּע֥וּן בִּ֖י אַתֶּֽם: וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ לֵאמֹ֗ר לֹ֤א כִּֽי–אָסֹ֤ר נֶֽאֱסָרְךָ֙ וּנְתַנּ֣וּךָ בְיָדָ֔ם וְהָמֵ֖ת לֹ֣א נְמִיתֶ֑ךָ: שֹׁפְטִים- פרשת– שִׁמְשׁ֑וֹן.

שמשון ביקש שלא יסגירו אותו שיתנו לו מקלט במשמעות שהפלישתים ילחמו בישראל:

וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן הִשָּׁבְע֣וּ לִ֔י פֶּֽן–תִּפְגְּע֥וּן בִּ֖י אַתֶּֽם:

יהודה לא הסכימו לסכן את העם במלחמה למען שמשון שהיה חבר אחריות לעשות מה שעשה כהשגת יהודה:

וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ לֵאמֹ֗ר לֹ֤א כִּֽי–אָסֹ֤ר נֶֽאֱסָרְךָ֙ וּנְתַנּ֣וּךָ בְיָדָ֔ם:

וגם מהעז הזה- יצא מתוק:

וַיַּאַסְרֻ֗הוּ בִּשְׁנַ֙יִם֙ עֲבֹתִ֣ים חֲדָשִׁ֔ים וַֽיַּעֲל֖וּהוּ מִן–הַסָּֽלַע: הוּא–בָ֣א עַד–לֶ֔חִי וּפְלִשְׁתִּ֖ים הֵרִ֣יעוּ לִקְרָאת֑וֹ וַתִּצְלַ֨ח עָלָ֜יו ר֣וּחַ יְהוָ֗ה וַתִּהְיֶ֨ינָה הָעֲבֹתִ֜ים אֲשֶׁ֣ר עַל–זְרוֹעוֹתָ֗יו כַּפִּשְׁתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר בָּעֲר֣וּ בָאֵ֔שׁ וַיִּמַּ֥סּוּ אֱסוּרָ֖יו מֵעַ֥ל יָדָֽיו: וַיִּמְצָ֥א לְחִֽי–חֲמ֖וֹר טְרִיָּ֑ה וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיַּךְ–בָּ֖הּ אֶ֥לֶף אִֽישׁ:וַיֹּ֣אמֶר שִׁמְשׁ֔וֹן בִּלְחִ֣י הַחֲמ֔וֹר חֲמ֖וֹר חֲמֹרָתָ֑יִם בִּלְחִ֣י הַחֲמ֔וֹר הִכֵּ֖יתִי אֶ֥לֶף אִֽישׁ: וַֽיְהִי֙ כְּכַלֹּת֣וֹ לְדַבֵּ֔ר וַיַּשְׁלֵ֥ךְ הַלְּחִ֖י מִיָּד֑וֹ וַיִּקְרָ֛א לַמָּק֥וֹם הַה֖וּא רָ֥מַת לֶֽחִי:  וַיִּצְמָא֮ מְאֹד֒ וַיִּקְרָ֤א אֶל–יְהוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר אַתָּה֙ נָתַ֣תָּ בְיַֽד–עַבְדְּךָ֔ אֶת–הַתְּשׁוּעָ֥ה הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את וְעַתָּה֙ אָמ֣וּת בַּצָּמָ֔א וְנָפַלְתִּ֖י בְּיַ֥ד הָעֲרֵלִֽים: וַיִּבְקַ֨ע אֱלֹהִ֜ים אֶת–הַמַּכְתֵּ֣שׁ אֲשֶׁר–בַּלֶּ֗חִי וַיֵּצְא֨וּ מִמֶּ֤נּוּ מַ֙יִם֙ וַיֵּ֔שְׁתְּ וַתָּ֥שָׁב רוּח֖וֹ וַיֶּ֑חִי עַל–כֵּ֣ן | קָרָ֣א שְׁמָ֗הּ עֵ֤ין הַקּוֹרֵא֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלֶּ֔חִי עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וַיִּשְׁפֹּ֧ט אֶת–יִשְׂרָאֵ֛ל בִּימֵ֥י פְלִשְׁתִּ֖ים עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה: שֹׁפְטִים- פרשת– שִׁמְשׁ֑וֹן.

מהעז יצא מתוק: הישועה מתוך ההסגרה:

ברגע ההסגרה מתרחש המפנה:

• רוח בורא עולם צולחת על שמשון

• העבותים נמסים מעליו

• הוא מוצא לחי חמור טרייה

• ובאמצעותה מכה אלף פלישתים

לאחר הניצחון הוא צמא מאוד, קורא אל בורא עולם, ובורא עולם מבקע מעיין מתוך המקום — “עין הקורא”. האירוע כולו מדגים כיצד דווקא מתוך חולשה, פחד ושעבוד יכולה לצמוח ישועה.

משמעות הפרשה

הפרשה מציבה שני כוחות מנוגדים:

• העם הכבוש, המבקש שקט ומוכן להיכנע כדי לשרוד

• שמשון, הפועל כיחיד בעל שליחות אלוהית, שאינו מוכן להשלים עם השעבוד.

מעשיו של שמשון מערערים את הסדר המדומה של הכיבוש. גם אם העם אינו מבין את דרכו, פעולותיו מובילות בסופו של דבר לפגיעה בכוח הפלישתי ולפתיחת פתח לישועה.