תפריט סגור

למידה על ברית הגבעונים מתוקף היותה ברית שנכרתה בשבועה בבורא עולם. מתוך כך בחנתי את מהות הברית וחוקותיה: וזאת אם מדובר בברית פנימית — בין ישראל לישראל — או בברית חיצונית, בין ישראל לעמים אחרים. ההבחנה הזו מלמדת שברית הנכרתת בשם הבורא מקבלת תוקף מחייב- גם לדורות הבאים.

לימודים מפרשת אחרי מות יהושע- ספר שופטים- נכתב בשנת שבעים ושתיים לקוממיות ועודכן בשנת שבעים ושבע.

ברית הגבעונים,

כתבתי על הדבר מהבחינה הזאת:

הברית מצד השפעותיה הזרות ומהותה כמבחן לישראל.

ברית הגבעונים כגורם המביא עמו השפעות זרות לתוך מחנה ישראל, ומתוך כך הופך לניסיון ומבחן לעם. הברית אינה רק הסכם פוליטי או צבאי; היא מחדירה לישראל יסודות תרבותיים וחברתיים שאינם טבעיים לו, ובכך בוחנת את יכולתו לשמור על זהותו, על קדושתו ועל נאמנותו לחוקי התורה גם כאשר הוא כרוך בקשר מחייב עם עם אחר, ניתן לקרוא פה-  כנסיון ומבחן לישראל.

בכתובה זאת הברית מצד מהותה כברית בשבועה בשם הבורא,

בכתובה זו למידה על ברית הגבעונים מתוקף היותה ברית שנכרתה בשבועה בבורא עולם. מתוך כך בחנתי את מהות הברית וחוקותיה: וזאת אם מדובר בברית פנימית — בין ישראל לישראל — או בברית חיצונית, בין ישראל לעמים אחרים. ההבחנה הזו מלמדת שברית הנכרתת בשם הבורא מקבלת תוקף מחייב, גם כאשר היא נולדה מתוך טעות או הטעיה, משום שהשבועה עצמה יוצרת מחויבות שאינה ניתנת לביטול בקלות.

וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ מ֣וֹת יְהוֹשֻׁ֔עַ וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּיהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר מִ֣י יַעֲלֶה–לָּ֧נוּ אֶל–הַֽכְּנַעֲנִ֛י בַּתְּחִלָּ֖ה לְהִלָּ֥חֶם בּֽוֹ: וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֖ה יְהוּדָ֣ה יַעֲלֶ֑ה הִנֵּ֛ה נָתַ֥תִּי אֶת–הָאָ֖רֶץ בְּיָדֽוֹ: וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָה֩ לְשִׁמְע֨וֹן אָחִ֜יו עֲלֵ֧ה אִתִּ֣י בְגוֹרָלִ֗י וְנִֽלָּחֲמָה֙ בַּֽכְּנַעֲנִ֔י וְהָלַכְתִּ֧י גַם–אֲנִ֛י אִתְּךָ֖ בְּגוֹרָלֶ֑ךָ וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן: וַיַּ֣עַל יְהוּדָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה אֶת–הַכְּנַעֲנִ֥י וְהַפְּרִזִּ֖י בְּיָדָ֑ם וַיַּכּ֣וּם בְּבֶ֔זֶק עֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ: וַֽ֠יִּמְצְאוּ אֶת–אֲדֹנִ֥י בֶ֙זֶק֙ בְּבֶ֔זֶק וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ בּ֑וֹ וַיַּכּ֕וּ אֶת–הַֽכְּנַעֲנִ֖י וְאֶת–הַפְּרִזִּֽי: וַיָּ֙נָס֙ אֲדֹ֣נִי בֶ֔זֶק וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אַחֲרָ֑יו וַיֹּאחֲז֣וּ אֹת֔וֹ וַֽיְקַצְּצ֔וּ אֶת–בְּהֹנ֥וֹת יָדָ֖יו וְרַגְלָֽיו: וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹֽנִי–בֶ֗זֶק שִׁבְעִ֣ים | מְלָכִ֡ים בְּֽהֹנוֹת֩ יְדֵיהֶ֨ם וְרַגְלֵיהֶ֜ם מְקֻצָּצִ֗ים הָי֤וּ מְלַקְּטִים֙ תַּ֣חַת שֻׁלְחָנִ֔י כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי כֵּ֥ן שִׁלַּם–לִ֖י אֱלֹהִ֑ים וַיְבִיאֻ֥הוּ יְרוּשָׁלִַ֖ם וַיָּ֥מָת שָֽׁם: וַיִּלָּחֲמ֤וּ בְנֵֽי–יְהוּדָה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיִּלְכְּד֣וּ אוֹתָ֔הּ וַיַּכּ֖וּהָ לְפִי–חָ֑רֶב וְאֶת–הָעִ֖יר שִׁלְּח֥וּ בָאֵֽשׁ: וְאַחַ֗ר יָֽרְדוּ֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם בַּֽכְּנַעֲנִ֑י יוֹשֵׁ֣ב הָהָ֔ר וְהַנֶּ֖גֶב וְהַשְּׁפֵלָֽה: וַיֵּ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה אֶל–הַֽכְּנַעֲנִי֙ הַיּוֹשֵׁ֣ב בְּחֶבְר֔וֹן וְשֵׁם–חֶבְר֥וֹן לְפָנִ֖ים קִרְיַ֣ת אַרְבַּ֑ע וַיַּכּ֛וּ אֶת–שֵׁשַׁ֥י וְאֶת–אֲחִימַ֖ן וְאֶת–תַּלְמָֽי: וַיֵּ֣לֶךְ מִשָּׁ֔ם אֶל–יוֹשְׁבֵ֖י דְּבִ֑יר וְשֵׁם–דְּבִ֥יר לְפָנִ֖ים קִרְיַת–סֵֽפֶר: וַיֹּ֣אמֶר כָּלֵ֔ב אֲשֶׁר–יַכֶּ֥ה אֶת–קִרְיַת–סֵ֖פֶר וּלְכָדָ֑הּ וְנָתַ֥תִּי ל֛וֹ אֶת–עַכְסָ֥ה בִתִּ֖י לְאִשָּֽׁה: וַֽיִּלְכְּדָהּ֙ עָתְנִיאֵ֣ל בֶּן–קְנַ֔ז אֲחִ֥י כָלֵ֖ב הַקָּטֹ֣ן מִמֶּ֑נּוּ וַיִּתֶּן–ל֛וֹ אֶת–עַכְסָ֥ה בִתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה: וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗הּ וַתְּסִיתֵ֙הוּ֙ לִשְׁא֤וֹל מֵֽאֵת–אָבִ֙יהָ֙ הַשָּׂדֶ֔ה וַתִּצְנַ֖ח מֵעַ֣ל הַחֲמ֑וֹר וַיֹּֽאמֶר–לָ֥הּ כָּלֵ֖ב מַה–לָּֽךְ: וַתֹּ֨אמֶר ל֜וֹ הָֽבָה–לִּ֣י בְרָכָ֗ה כִּ֣י אֶ֤רֶץ הַנֶּ֙גֶב֙ נְתַתָּ֔נִי וְנָתַתָּ֥ה לִ֖י גֻּלֹּ֣ת מָ֑יִם וַיִּתֶּן–לָ֣הּ כָּלֵ֗ב אֵ֚ת גֻּלֹּ֣ת עִלִּ֔ית וְאֵ֖ת גֻּלֹּ֥ת תַּחְתִּֽית: וּבְנֵ֣י קֵינִי֩ חֹתֵ֨ן מֹשֶׁ֜ה עָל֨וּ מֵעִ֤יר הַתְּמָרִים֙ אֶת–בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה מִדְבַּ֣ר יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּנֶ֣גֶב עֲרָ֑ד וַיֵּ֖לֶךְ וַיֵּ֥שֶׁב אֶת–הָעָֽם: וַיֵּ֤לֶךְ יְהוּדָה֙ אֶת–שִׁמְע֣וֹן אָחִ֔יו וַיַּכּ֕וּ אֶת–הַֽכְּנַעֲנִ֖י יוֹשֵׁ֣ב צְפַ֑ת וַיַּחֲרִ֣ימוּ אוֹתָ֔הּ וַיִּקְרָ֥א אֶת–שֵׁם–הָעִ֖יר חָרְמָֽה: וַיִּלְכֹּ֤ד יְהוּדָה֙ אֶת–עַזָּ֣ה וְאֶת–גְּבוּלָ֔הּ וְאֶֽת–אַשְׁקְל֖וֹן וְאֶת–גְּבוּלָ֑הּ וְאֶת–עֶקְר֖וֹן וְאֶת–גְּבוּלָֽהּ: וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶת–יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֖רֶשׁ אֶת–הָהָ֑ר כִּ֣י לֹ֤א לְהוֹרִישׁ֙ אֶת–יֹשְׁבֵ֣י הָעֵ֔מֶק כִּי–רֶ֥כֶב בַּרְזֶ֖ל לָהֶֽם: וַיִּתְּנ֤וּ לְכָלֵב֙ אֶת–חֶבְר֔וֹן כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיּ֣וֹרֶשׁ מִשָּׁ֔ם אֶת–שְׁלֹשָׁ֖ה בְּנֵ֥י הָעֲנָֽק: וְאֶת–הַיְבוּסִי֙ יֹשֵׁ֣ב יְרֽוּשָׁלִַ֔ם לֹ֥א הוֹרִ֖ישׁוּ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן וַיֵּ֨שֶׁב הַיְבוּסִ֜י אֶת–בְּנֵ֤י בִנְיָמִן֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וַיַּעֲל֧וּ בֵית–יוֹסֵ֛ף גַּם–הֵ֖ם בֵּֽית–אֵ֑ל וַֽיהוָ֖ה עִמָּֽם: וַיָּתִ֥ירוּ בֵית–יוֹסֵ֖ף בְּבֵֽית–אֵ֑ל וְשֵׁם–הָעִ֥יר לְפָנִ֖ים לֽוּז: וַיִּרְאוּ֙ הַשֹּׁ֣מְרִ֔ים אִ֖ישׁ יוֹצֵ֣א מִן–הָעִ֑יר וַיֹּ֣אמְרוּ ל֗וֹ הַרְאֵ֤נוּ נָא֙ אֶת–מְב֣וֹא הָעִ֔יר וְעָשִׂ֥ינוּ עִמְּךָ֖ חָֽסֶד: וַיַּרְאֵם֙ אֶת–מְב֣וֹא הָעִ֔יר וַיַּכּ֥וּ אֶת–הָעִ֖יר לְפִי–חָ֑רֶב וְאֶת–הָאִ֥ישׁ וְאֶת–כָּל–מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ שִׁלֵּֽחוּ: וַיֵּ֣לֶךְ הָאִ֔ישׁ אֶ֖רֶץ הַחִתִּ֑ים וַיִּ֣בֶן עִ֗יר וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ ל֔וּז ה֣וּא שְׁמָ֔הּ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וְלֹא–הוֹרִ֣ישׁ מְנַשֶּׁ֗ה אֶת–בֵּית–שְׁאָ֣ן וְאֶת–בְּנוֹתֶיהָ֮ וְאֶת–תַּעְנַ֣ךְ וְאֶת–בְּנֹתֶיהָ֒ וְאֶת-(ישב) יֹשְׁבֵ֨י ד֜וֹר וְאֶת–בְּנוֹתֶ֗יהָ וְאֶת–יוֹשְׁבֵ֤י יִבְלְעָם֙ וְאֶת–בְּנֹתֶ֔יהָ וְאֶת–יוֹשְׁבֵ֥י מְגִדּ֖וֹ וְאֶת–בְּנוֹתֶ֑יהָ וַיּ֙וֹאֶל֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י לָשֶׁ֖בֶת בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת: וַֽיְהִי֙ כִּֽי–חָזַ֣ק יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּ֥שֶׂם אֶת–הַֽכְּנַעֲנִ֖י לָמַ֑ס וְהוֹרֵ֖ישׁ לֹ֥א הוֹרִישֽׁוֹ: וְאֶפְרַ֙יִם֙ לֹ֣א הוֹרִ֔ישׁ אֶת–הַֽכְּנַעֲנִ֖י הַיּוֹשֵׁ֣ב בְּגָ֑זֶר וַיֵּ֧שֶׁב הַֽכְּנַעֲנִ֛י בְּקִרְבּ֖וֹ בְּגָֽזֶר: זְבוּלֻ֗ן לֹ֤א הוֹרִישׁ֙ אֶת–יוֹשְׁבֵ֣י קִטְר֔וֹן וְאֶת–יוֹשְׁבֵ֖י נַהֲלֹ֑ל וַיֵּ֤שֶׁב הַֽכְּנַעֲנִי֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וַיִּֽהְי֖וּ לָמַֽס: אָשֵׁ֗ר לֹ֤א הוֹרִישׁ֙ אֶת–יֹשְׁבֵ֣י עַכּ֔וֹ וְאֶת–יוֹשְׁבֵ֖י צִיד֑וֹן וְאֶת–אַחְלָ֤ב וְאֶת–אַכְזִיב֙ וְאֶת–חֶלְבָּ֔ה וְאֶת–אֲפִ֖יק וְאֶת–רְחֹֽב: וַיֵּ֙שֶׁב֙ הָאָ֣שֵׁרִ֔י בְּקֶ֥רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֖י יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ כִּ֖י לֹ֥א הוֹרִישֽׁוֹ: נַפְתָּלִ֗י לֹֽא–הוֹרִ֞ישׁ אֶת–יֹשְׁבֵ֤י בֵֽית–שֶׁ֙מֶשׁ֙ וְאֶת–יֹשְׁבֵ֣י בֵית–עֲנָ֔ת וַיֵּ֕שֶׁב בְּקֶ֥רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֖י יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ וְיֹשְׁבֵ֤י בֵֽית–שֶׁ֙מֶשׁ֙ וּבֵ֣ית עֲנָ֔ת הָי֥וּ לָהֶ֖ם לָמַֽס: וַיִּלְחֲצ֧וּ הָאֱמֹרִ֛י אֶת–בְּנֵי–דָ֖ן הָהָ֑רָה כִּי–לֹ֥א נְתָנ֖וֹ לָרֶ֥דֶת לָעֵֽמֶק: וַיּ֤וֹאֶל הָֽאֱמֹרִי֙ לָשֶׁ֣בֶת בְּהַר–חֶ֔רֶס בְּאַיָּל֖וֹן וּבְשַֽׁעַלְבִ֑ים וַתִּכְבַּד֙ יַ֣ד בֵּית–יוֹסֵ֔ף וַיִּהְי֖וּ לָמַֽס: וּגְבוּל֙ הָאֱמֹרִ֔י מִֽמַּעֲלֵ֖ה עַקְרַבִּ֑ים מֵהַסֶּ֖לַע וָמָֽעְלָה: וַיַּ֧עַל מַלְאַךְ–יְהוָ֛ה מִן–הַגִּלְגָּ֖ל אֶל–הַבֹּכִ֑ים וַיֹּאמֶר֩ אַעֲלֶ֨ה אֶתְכֶ֜ם מִמִּצְרַ֗יִם וָאָבִ֤יא אֶתְכֶם֙ אֶל–הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם וָאֹמַ֕ר לֹֽא–אָפֵ֧ר בְּרִיתִ֛י אִתְּכֶ֖ם לְעוֹלָֽם: וְאַתֶּ֗ם לֹֽא–תִכְרְת֤וּ בְרִית֙ לְיֽוֹשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִזְבְּחוֹתֵיהֶ֖ם תִּתֹּצ֑וּן וְלֹֽא–שְׁמַעְתֶּ֥ם בְּקֹלִ֖י מַה–זֹּ֥את עֲשִׂיתֶֽם: וְגַ֣ם אָמַ֔רְתִּי לֹֽא–אֲגָרֵ֥שׁ אוֹתָ֖ם מִפְּנֵיכֶ֑ם וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְצִדִּ֔ים וֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם יִהְי֥וּ לָכֶ֖ם לְמוֹקֵֽשׁ: וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֞ר מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ אֶת–הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֶֽל–כָּל–בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּשְׂא֥וּ הָעָ֛ם אֶת–קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּֽוּ: וַֽיִּקְרְא֛וּ שֵֽׁם–הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֹּכִ֑ים וַיִּזְבְּחוּ–שָׁ֖ם לַֽיהוָֽה: וַיְשַׁלַּ֥ח יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶת–הָעָ֑ם וַיֵּלְכ֧וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֛ל אִ֥ישׁ לְנַחֲלָת֖וֹ לָרֶ֥שֶׁת אֶת–הָאָֽרֶץ: וַיַּעַבְד֤וּ הָעָם֙ אֶת–יְהוָ֔ה כֹּ֖ל יְמֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ וְכֹ֣ל | יְמֵ֣י הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הֶאֱרִ֤יכוּ יָמִים֙ אַחֲרֵ֣י יְהוֹשׁ֔וּעַ אֲשֶׁ֣ר רָא֗וּ אֵ֣ת כָּל–מַעֲשֵׂ֤ה יְהוָה֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל: וַיָּ֛מָת יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן–נ֖וּן עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה בֶּן–מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים: וַיִּקְבְּר֤וּ אוֹתוֹ֙ בִּגְב֣וּל נַחֲלָת֔וֹ בְּתִמְנַת–חֶ֖רֶס בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם מִצְּפ֖וֹן לְהַר–גָּֽעַשׁ: וְגַם֙ כָּל–הַדּ֣וֹר הַה֔וּא נֶאֶסְפ֖וּ אֶל–אֲבוֹתָ֑יו וַיָּקָם֩ דּ֨וֹר אַחֵ֜ר אַחֲרֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹא–יָֽדְעוּ֙ אֶת–יְהוָ֔ה וְגַם֙ אֶת–הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל: שופטים- פרשת אחרי מות יהושע.

לאחר שעם ישראל התנחל בארץ, נותרו בה עדיין קבוצות של גויים כנענים. ראשית הדברים הייתה הברית שכרתו נשיאי ישראל עם הגבעונים — ברית שלא ניתנה עליה הסכמתו של בורא עולם, אך נכרתה בשבועה בשם הבורא, ומתוך כך קיבלה תוקף מחייב. משום שהשבועה נעשתה בשם הבורא, נדרש עם ישראל לעמוד בה, גם אם נכרתה בטעות ומתוך הטעיה.

ברית זו אינה מחייבת רק את הדור שכרת אותה, אלא גם את הדורות הבאים, כפי שנראה בהמשך. גם בימי שאול וגם בימי דוד — מאות שנים לאחר מעשה — נדרשו מנהיגי ישראל להתמודד עם השלכות אותה ברית קדומה, ולשאת באחריות לקיומה.

ואלה הגויים שנשארו בארץ וישראל לא הורישם:

וַֽיְהִי֙ כִּֽיחָזַ֣ק יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּ֥שֶׂם אֶתהַֽכְּנַעֲנִ֖י לָמַ֑ס וְהוֹרֵ֖ישׁ לֹ֥א הוֹרִישֽׁוֹ: וְאֶפְרַ֙יִם֙ לֹ֣א הוֹרִ֔ישׁ אֶתהַֽכְּנַעֲנִ֖י הַיּוֹשֵׁ֣ב בְּגָ֑זֶר וַיֵּ֧שֶׁב הַֽכְּנַעֲנִ֛י בְּקִרְבּ֖וֹ בְּגָֽזֶר:  זְבוּלֻ֗ן לֹ֤א הוֹרִישׁ֙ אֶתיוֹשְׁבֵ֣י קִטְר֔וֹן וְאֶתיוֹשְׁבֵ֖י נַהֲלֹ֑ל וַיֵּ֤שֶׁב הַֽכְּנַעֲנִי֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וַיִּֽהְי֖וּ לָמַֽס אָשֵׁ֗ר לֹ֤א הוֹרִישׁ֙ אֶתיֹשְׁבֵ֣י עַכּ֔וֹ וְאֶתיוֹשְׁבֵ֖י צִיד֑וֹן וְאֶתאַחְלָ֤ב וְאֶתאַכְזִיב֙ וְאֶתחֶלְבָּ֔ה וְאֶתאֲפִ֖יק וְאֶתרְחֹֽבוַיֵּ֙שֶׁב֙ הָאָ֣שֵׁרִ֔י בְּקֶ֥רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֖י יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ כִּ֖י לֹ֥א הוֹרִישֽׁוֹ: נַפְתָּלִ֗י לֹֽאהוֹרִ֞ישׁ אֶתיֹשְׁבֵ֤י בֵֽיתשֶׁ֙מֶשׁ֙ וְאֶתיֹשְׁבֵ֣י בֵיתעֲנָ֔ת וַיֵּ֕שֶׁב בְּקֶ֥רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֖י יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ וְיֹשְׁבֵ֤י בֵֽיתשֶׁ֙מֶשׁ֙ וּבֵ֣ית עֲנָ֔ת הָי֥וּ לָהֶ֖ם לָמַֽס:  וַיִּלְחֲצ֧וּ הָאֱמֹרִ֛י אֶתבְּנֵידָ֖ן הָהָ֑רָה כִּילֹ֥א נְתָנ֖וֹ לָרֶ֥דֶת לָעֵֽמֶקוַיּ֤וֹאֶל הָֽאֱמֹרִי֙ לָשֶׁ֣בֶת בְּהַרחֶ֔רֶס בְּאַיָּל֖וֹן וּבְשַֽׁעַלְבִ֑ים וַתִּכְבַּד֙ יַ֣ד בֵּיתיוֹסֵ֔ף וַיִּהְי֖וּ לָמַֽס: וּגְבוּל֙ הָאֱמֹרִ֔י מִֽמַּעֲלֵ֖ה עַקְרַבִּ֑ים מֵהַסֶּ֖לַע וָמָֽעְלָה:

וַֽיְהִי֙ כִּֽיחָזַ֣ק יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּ֥שֶׂם אֶתהַֽכְּנַעֲנִ֖י לָמַ֑ס וְהוֹרֵ֖ישׁ לֹ֥א הוֹרִישֽׁוֹ:

זאת אומרת שהיו מקומות שעוד ישבו בהם כנענים, מקומות שהם מירושת ישראל אך ישראל לא התיישבו בהם:

וַיִּלְחֲצ֧וּ הָאֱמֹרִ֛י אֶתבְּנֵידָ֖ן הָהָ֑רָה כִּילֹ֥א נְתָנ֖וֹ לָרֶ֥דֶת לָעֵֽמֶקוַיּ֤וֹאֶל הָֽאֱמֹרִי֙ לָשֶׁ֣בֶת בְּהַרחֶ֔רֶס בְּאַיָּל֖וֹן וּבְשַֽׁעַלְבִ֑ים:

לאחר תאור המצב הזה בתחילת הפרק הזה  מופיע מלאך בורא עולם — שליחו של בורא עולם — כדי לדבר אל העם. הופעה זו מתרחשת על רקע מציאות שבה קם דור חדש, דור שלא חווה את הניסים והנפלאות של יציאת מצרים, המדבר וכיבוש הארץ. רבים מבני הדור הזה נולדו כבר בארץ, ולכן חסרה להם החוויה הישירה של התגלות ה׳ ושל הנהגת הניסים שאפיינה את הדורות הקודמים. דווקא אל דור זה בא המלאך, כדי להזכיר את הברית, את המחויבות ואת הדרך שהעם נדרש ללכת בה.

וַיַּ֧עַל מַלְאַךְיְהוָ֛ה מִןהַגִּלְגָּ֖ל אֶלהַבֹּכִ֑ים וַיֹּאמֶר֩ אַעֲלֶ֨ה אֶתְכֶ֜ם מִמִּצְרַ֗יִם וָאָבִ֤יא אֶתְכֶם֙ אֶלהָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם וָאֹמַ֕ר לֹֽאאָפֵ֧ר בְּרִיתִ֛י אִתְּכֶ֖ם לְעוֹלָֽםוְאַתֶּ֗ם לֹֽאתִכְרְת֤וּ בְרִית֙ לְיֽוֹשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִזְבְּחוֹתֵיהֶ֖ם תִּתֹּצ֑וּן וְלֹֽאשְׁמַעְתֶּ֥ם בְּקֹלִ֖י מַהזֹּ֥את עֲשִׂיתֶֽםוְגַ֣ם אָמַ֔רְתִּי לֹֽאאֲגָרֵ֥שׁ אוֹתָ֖ם מִפְּנֵיכֶ֑ם וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְצִדִּ֔ים וֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם יִהְי֥וּ לָכֶ֖ם לְמוֹקֵֽשׁ: וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֞ר מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ אֶתהַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֶֽלכָּלבְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּשְׂא֥וּ הָעָ֛ם אֶתקוֹלָ֖ם וַיִּבְכּֽוּ: וַֽיִּקְרְא֛וּ שֵֽׁםהַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֹּכִ֑ים וַיִּזְבְּחוּשָׁ֖ם לַֽיהוָֽה

המלאך מסביר לעם את "הבעיה" שנולדה עם הברית הזאת שירשו מאבותיהם:

וזאת תמצית הבעיה:

וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְצִדִּ֔ים וֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם יִהְי֥וּ לָכֶ֖ם לְמוֹקֵֽשׁ: 

כדבר המלאך, את הירושה הזאת הוריש הדור של יהושע והנשיאים של עתו לבאים אחריו:

ולכן:

וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֞ר מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ אֶתהַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֶֽלכָּלבְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּשְׂא֥וּ הָעָ֛ם אֶתקוֹלָ֖ם וַיִּבְכּֽוּ: וַֽיִּקְרְא֛וּ שֵֽׁםהַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֹּכִ֑ים וַיִּזְבְּחוּשָׁ֖ם לַֽיהוָֽה:

בתחילת הפרשה הדברים האמורים הם לאחר מות יהושע. מאוד מעניין שמיד לאחר דברים אלה של המלאך לעם ישראל, מופיע שוב פעם יהושע בדיבור לעם וזאת בסוף הפרשה ושוב פעם איזכור מותו של יהושע אך הפעם גם מות הזקנים ומשכך דור חדש בארץ:

וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיָּ֛מָת יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן–נ֖וּן עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה בֶּן–מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים: וַיִּקְבְּר֤וּ אֹתוֹ֙ בִּגְב֣וּל נַחֲלָת֔וֹ בְּתִמְנַת–סֶ֖רַח אֲשֶׁ֣ר בְּהַר–אֶפְרָ֑יִם מִצְּפ֖וֹן לְהַר–גָּֽעַשׁ: וַיַּעֲבֹ֤ד יִשְׂרָאֵל֙ אֶת–יְהוָ֔ה כֹּ֖ל יְמֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ וְכֹ֣ל | יְמֵ֣י הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הֶאֱרִ֤יכוּ יָמִים֙ אַחֲרֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ וַאֲשֶׁ֣ר יָדְע֗וּ אֵ֚ת כָּל–מַעֲשֵׂ֣ה יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל: פרשת ברית לעם.

וַיָּ֛מָת יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּןנ֖וּן עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה בֶּןמֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים וַיִּקְבְּר֤וּ אוֹתוֹ֙ בִּגְב֣וּל נַחֲלָת֔וֹ בְּתִמְנַתחֶ֖רֶס בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם מִצְּפ֖וֹן לְהַרגָּֽעַשׁ: 

וְגַם֙ כָּלהַדּ֣וֹר הַה֔וּא נֶאֶסְפ֖וּ אֶלאֲבוֹתָ֑יו וַיָּקָם֩ דּ֨וֹר אַחֵ֜ר אַחֲרֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹאיָֽדְעוּ֙ אֶתיְהוָ֔ה וְגַם֙ אֶתהַֽמַּעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל: פרשת אחרי מות יהושע.

ובאותה נשימה שמדברים על הדור שהלך, מדברים על הדור החדש, הדור שלא ידע את מצרים ולא ידע את המדבר, דור שנולד בארץ:

וְגַם֙ כָּלהַדּ֣וֹר הַה֔וּא נֶאֶסְפ֖וּ אֶלאֲבוֹתָ֑יו וַיָּקָם֩ דּ֨וֹר אַחֵ֜ר אַחֲרֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹאיָֽדְעוּ֙ אֶתיְהוָ֔ה וְגַם֙ אֶתהַֽמַּעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל:

הדור הזה שדובר עליו עוד בימי משה:

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ: לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם: לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם: כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם: דברים.

וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם:

הדור הזה קיבל את ברית חורב מתוקף משך זרע, אך גם את הברית שעשו הנשיאים עם הגבעונים הכנענים:

שעליהם אמר המלאך ככה:

וְאַתֶּ֗ם לֹֽאתִכְרְת֤וּ בְרִית֙ לְיֽוֹשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִזְבְּחוֹתֵיהֶ֖ם תִּתֹּצ֑וּן וְלֹֽאשְׁמַעְתֶּ֥ם בְּקֹלִ֖י מַהזֹּ֥את עֲשִׂיתֶֽםוְגַ֣ם אָמַ֔רְתִּי לֹֽאאֲגָרֵ֥שׁ אוֹתָ֖ם מִפְּנֵיכֶ֑ם וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְצִדִּ֔ים וֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם יִהְי֥וּ לָכֶ֖ם לְמוֹקֵֽשׁ: 

כאמור זאת ברית מחייבת גם את הדורות הבאים:

כך קרה בימי דוד ששאול קודמו הפר הבטחה של הנשיאים בימי יהושע:

וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶל שָׁאוּל֙ וְאֶל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעֹנִֽיםפרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.

וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה

שלוש שנים ברציפות.

זה כמו סימן שזה לא מקרה, יש בעיה..

ומשכך:

וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה

ובורא עולם אמר לו ככה:

וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶל שָׁאוּל֙ וְאֶל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעֹנִֽים

ודוד המלך קרא לגבעונים:

וַיִּקְרָ֥א הַמֶּ֛לֶךְ לַגִּבְעֹנִ֖ים וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם וְהַגִּבְעֹנִ֞ים לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה כִּ֚י אִםמִיֶּ֣תֶר הָאֱמֹרִ֔י וּבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ נִשְׁבְּע֣וּ לָהֶ֔ם וַיְבַקֵּ֤שׁ שָׁאוּל֙ לְהַכֹּתָ֔ם בְּקַנֹּאת֥וֹ לִבְנֵֽייִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽהוַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶלהַגִּבְעֹנִ֔ים מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לָכֶ֑ם וּבַמָּ֣ה אֲכַפֵּ֔ר וּבָרְכ֖וּ אֶתנַחֲלַ֥ת יְהוָֽהוַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ הַגִּבְעֹנִ֗ים אֵֽין-(לילָ֜נוּ כֶּ֤סֶף וְזָהָב֙ עִםשָׁא֣וּל וְעִםבֵּית֔וֹ וְאֵֽיןלָ֥נוּ אִ֖ישׁ לְהָמִ֣ית בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֛אמֶר מָֽהאַתֶּ֥ם אֹמְרִ֖ים אֶעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽםוַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔נוּ וַאֲשֶׁ֖ר דִּמָּהלָ֑נוּ נִשְׁמַ֕דְנוּ מֵֽהִתְיַצֵּ֖ב בְּכָלגְּבֻ֥ל יִשְׂרָאֵֽל: (ינתןיֻתַּן לָ֜נוּ שִׁבְעָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מִבָּנָ֔יו וְהוֹקַֽעֲנוּם֙ לַֽיהוָ֔ה בְּגִבְעַ֥ת שָׁא֖וּל בְּחִ֣יר יְהוָ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֲנִ֥י אֶתֵּֽןפרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.

הגבעונים כאמור:

וְהַגִּבְעֹנִ֞ים לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה כִּ֚י אִםמִיֶּ֣תֶר הָאֱמֹרִ֔י:

שעשו ברית בשבועה עם נשיאי ישראל כנלמד בפרשות אלה:

וּבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ נִשְׁבְּע֣וּ לָהֶ֔ם:

עת שפוט השופטים קרובה בזמן לעעת שבו חיה רות, הסבתא‑רבא של דוד.

דוד ושאול נולדו וחיו דורות רבים לאחר ימי יהושע וראשית תקופת השופטים — שנים רבות אחרי הברית שכרתו נשיאי ישראל עם הגבעונים. למרות מרחק הזמן, הברית ההיא המשיכה לחייב את ישראל, משום שנכרתה בשבועה בשם הבורא.

שאול המלך הפר את הברית, והעונש על הפרתה בא בימי דוד הוחל הדין על ישראל, ממש כפי שדין האמורי נגזר כבר בימי אברהם אך התממש רק בימי יהושע. כך פועלת שבועה כזאת בשם הבורא — היא עוברת מדור לדור, מחייבת גם את מי שלא היה שם בשעת כריתתה. ללא שבועה בשם הבורא אין נדר, אך כאשר השבועה נעשית בשם הבורא  — הנדר קם ועומד לעולמים או עד הפרת הנדר בהסכמה או שלא בהסכמה על ידי מי מהצדדים.

במציאות שלנו, חשוב שמנהיגים יכרתו הסכמים מדיניים מתוך אחריות ושיקול דעת. ואם נכרתים הסכמים — ראוי שיעשו זאת ללא שבועה בשם הבורא, כדי שלא יוטל על הדורות הבאים עול שאינו שלהם.

עם קשר וללא קשר למקרה, בעת הזאת קם בישראל דור חדש — דור שלא ידע גלות, שלא חווה את הימים הראשונים ואת הנס הגדול של שיבת העם לארצו לאחר אלפיים שנות גלות. דור שלא ראה בעיניו כיצד עם קטן נלחם בצבאות גדולים וחזקים ממנו וניצח. זהו דור שנולד בארץ ומתיישן בה, ועל כן הוא זקוק לתזכורת חיה למשמעות הברית עם בורא עולם, למחויבות, ולסיפור ההיסטורי שממנו צמח.

וְגַם֙ כָּלהַדּ֣וֹר הַה֔וּא נֶאֶסְפ֖וּ אֶלאֲבוֹתָ֑יו וַיָּקָם֩ דּ֨וֹר אַחֵ֜ר אַחֲרֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹאיָֽדְעוּ֙ אֶתיְהוָ֔ה וְגַם֙ אֶתהַֽמַּעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל: שֹׁפְטִים- פרשת אַחֲרֵי֙ מ֣וֹת יְהוֹשֻׁ֔עַ.

לקרוא עוד:

עוד בריתות:

ברית יהודה ושמעון- וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָה֩ לְשִׁמְע֨וֹן אָחִ֜יו עֲלֵ֧ה אִתִּ֣י בְגוֹרָלִ֗י וְנִֽלָּחֲמָה֙ בַּֽכְּנַעֲנִ֔י וְהָלַכְתִּ֧י גַם–אֲנִ֛י אִתְּךָ֖ בְּגוֹרָלֶ֑ךָ: זה כמו שישראל יוצאים למלחמה ביחד עם ארה"ב נגד איראן. וזאת מתוך ברית ומכנה משותף, כשני עמים שנכרך גורלם יחדיו במלחמה זאת, האיראנים יתקפו את ישראל באם ארה"ב תתקוף את איראן:

ברית יהודה ושמעון- וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָה֩ לְשִׁמְע֨וֹן אָחִ֜יו עֲלֵ֧ה אִתִּ֣י בְגוֹרָלִ֗י וְנִֽלָּחֲמָה֙ בַּֽכְּנַעֲנִ֔י וְהָלַכְתִּ֧י גַם–אֲנִ֛י אִתְּךָ֖ בְּגוֹרָלֶ֑ךָ וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן– שבט יהודה הוא השבט המוביל של העת, ושבט יהודה כשבט ביקש משבט שמעון להלחם עימו– וההצעה היא ברית גורל, ואם יקבע בגורל ולשמעון תהיה מלחמה, יהודה ילך עם שמעון כמו ששמעון הלך עם יהודה:

מלך ישראל, מלך יהודה ומלך אדום שחברו יחד למלחמה במואב:

מלכים- ספר שני- מלכות יהורם ויהושפט-פרשת – יהורם, יהושפט ומלך אֱדֽוֹם- ברית שלושת המלכים׃

ברית עם חבר הקיני:

פרשת אחרי מות יהושע- פרשת דבורה ברק ויעל– וַתִּקַּ֣ח יָעֵ֣ל אֵֽשֶׁת–חֶ֠בֶר אֶת–יְתַ֨ד הָאֹ֜הֶל וַתָּ֧שֶׂם אֶת–הַמַּקֶּ֣בֶת בְּיָדָ֗הּ וַתָּב֤וֹא אֵלָיו֙ בַּלָּ֔אט וַתִּתְקַ֤ע אֶת–הַיָּתֵד֙ בְּרַקָּת֔וֹ– ואז, רק לאחר שיעל תקעה את היתד בראשו של סיסרא, רק רק אז נאמר: וַיַּכְנַ֤ע אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אֵ֖ת יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ–כְּנָ֑עַן לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל– **ויעל היתה אשת חבר הקיני מבני חותן משה שהדודה של בעלה היתה ציפורה בת יתרו, ואם של בני שבט הלוי:

עוד בעניין הגבעונים:

וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶל שָׁאוּל֙ וְאֶל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעֹנִֽים– הרעב היה כי שאול המית את הגבעונים וזאת למרות שיהושע והנשיאים שנשבעו לגבעונים- משמע, ישראל לקיים את השבועה לגבעונים- כמו שנדרש ביבי לקיים את ההסכם עם מצרים וירדן גם לאחר מות בגין והרצחו של רבין.

כמו רחב גם הגבעונים למרות שעשו זאת במרמה, באו מתוך מקום ירא מבורא עולם להצטרף לישראל- עַבְדֵיכֶ֣ם אֲנַ֔חְנוּ וְעַתָּ֖ה כִּרְתוּ–לָ֥נוּ בְרִֽית– חשוב לזכור שאם הגבעונים היו מתהפכים ומגיעים למקום שהם מנסים למשול בישראל או להעביד את ישראל, אז הברית היתה מופרת– לימודים מפרשת עם המלחמה.