בין מחאה פוליטית לשנאה ישנה — על הפער בין הזעם כלפי ישראל והשתיקה מול פשעי איראן

מבוא

מאז פרוץ מלחמת חמאס–ישראל באוקטובר 2023, העולם ראה גל עצום של הפגנות פרו‑פלסטיניות. חלקן היו מחאות פוליטיות לגיטימיות, אך רבות מהן גלשו לאמירות אנטישמיות, קריאות לאלימות, דרישות לסנקציות על ישראל ואף תקיפות פיזיות של יהודים בקהילות שונות. במקביל — כאשר המשטר האיראני טובח בבני עמו, מדכא נשים, תולה מפגינים ומפעיל טרור כלפי אזרחים — אותם קולות "פרו‑אנושיים" נעלמים. השתיקה הזו צורמת במיוחד.

הפער הזה מעלה שאלה עמוקה: האם מדובר באמת בדאגה לפלסטינים, או שמא בשנאה לישראל וליהודים במסווה של "זכויות אדם".

גל המחאות נגד ישראל — איפה זה קרה.

על פי נתוני ויקיפדיה וארגוני ניטור מחאות בינלאומיים, התקיימו הפגנות פרו‑פלסטיניות בעשרות מדינות ברחבי העולם. להלן רשימה מרכזית של מדינות שבהן התקיימו הפגנות גדולות, לעיתים מול שגרירויות ישראל, ולעיתים עם קריאות אנטישמיות ואף אלימות:

מדינות שבהן התקיימו הפגנות פרו‑פלסטיניות משמעותיות

(מבוסס על המקורות שהובאו בחיפוש)

אירופה

• בריטניא – הפגנות ענק בלונדון, מעל 100,000 משתתפים; קריאות "Gaza, stop the massacre" ו"From the river to the sea".

• אוסטריא – הפגנות בווינה עם קריאות "From the river to the sea".

• בלגיא – הפגנות גדולות בבריסל.

• צרפת – הפגנות רבות, חלקן נאסרו בשל חשש לאלימות.

• גרמניא – הפגנות רבות, חלקן גלשו לאלימות נגד יהודים.

• הולנד, ספרד, איטליה, אירלנד, שוודיה, דנמרק, שווייץ – הפגנות מול שגרירויות ישראל ובמרכזי ערים.

צפון אמריקה

• ארה״ב – הפגנות בקמפוסים, בערים מרכזיות, חסימות כבישים, ולעיתים תקיפות של יהודים.

• קנדה – הפגנות מול מוסדות יהודיים ושגרירויות.

אוסטרליה

• סידני – הפגנה שבה נשמעו קריאות "Gas the Jews" לפי הדיווח של CTG.

המזרח התיכון וצפון אפריקה

• לבנון, ירדן, תוניסיא, מרוקו, טורקיא – הפגנות גדולות, חלקן מול שגרירויות ישראל.

אסיה

• פקיסטן, אינדונזיא, מלזיה, בנגלדש – הפגנות ענק בעד פלסטין.

דרום אמריקה

• צ'ילה, ברזיל, ארגנטינה – הפגנות מול מוסדות יהודיים ושגרירויות ישראל.

כאשר המחאה הופכת לאלימות אנטישמית

בכמה מדינות, המחאות לא הסתפקו בסיסמאות — הן גלשו לאלימות ממשית נגד יהודים:

• אוסטרליא – קריאות "Gas the Jews" בסידני.

• ארה״ב – תקיפות של יהודים ברחובות ניו יורק ולוס אנג'לס.

• אירופה – ריסוס צלבי קרס, תקיפות פיזיות, שריפת דגלי ישראל, וקריאות להשמדת ישראל.

העובדה שמחאות "פרו‑פלסטיניות" כוללות קריאות להשמדת יהודים מעידה על כך שחלק מהמפגינים אינם מונעים מאהבת פלסטין — אלא משנאת ישראל.

השתיקה מול איראן — למה אין הפגנות.

בזמן שהעולם יצא לרחובות נגד ישראל, איראן המשיכה לבצע:

• הוצאות להורג של מפגינים

• דיכוי נשים

• ירי חי על אזרחים

• עינויים בבתי כלא

• רדיפת מיעוטים

• טרור אזורי

ובכל זאת — כמעט ואין הפגנות פרו‑העם הפרסי, ואין מחאות ענק נגד המשטר האיראני.

הפער הזה זועק לשמיים.

למה.

1. כי ישראל היא יעד נוח לשנאה — מדינה דמוקרטית, פתוחה, חשופה לביקורת.

2. כי אנטישמיות היא כוח עתיק — והיא מוצאת לעצמה מסווה חדש.

3. כי איראן נתפסת כחלק מהנרטיב "האנטי‑מערבי" — ולכן זוכה להגנה מצד קבוצות מסוימות במערב.

4. כי קל יותר להפגין נגד ישראל מאשר נגד משטר רצחני שמסוכן למפגינים עצמם.

האם המחאות באמת "פרו‑פלסטיניות".

נראה שהמחאות אינן נובעות מאהבת פלסטין אלא משנאת ישראל — הדבר מקבל חיזוק מהעובדות:

• כאשר פלסטינים נטבחים על ידי סוריא, אין הפגנות.

• כאשר פלסטינים מדוכאים על ידי לבנון, אין הפגנות.

• כאשר איראן טובחת בפרסים — שתיקה.

• כאשר חמאס משתמש באזרחים כמגן אנושי — שתיקה.

• אבל כאשר ישראל מגיבה למתקפה רצחנית — העולם מתעורר.

הבחירה הסלקטיבית הזו אינה "זכויות אדם". זו פוליטיקה. ולעתים — אנטישמיות.

סיכום

העולם יצא לרחובות נגד ישראל בעשרות מדינות, לעיתים עם קריאות אנטישמיות ואלימות. במקביל, מול פשעי איראן נגד אזרחיה — דממה. הפער הזה חושף אמת לא נוחה: חלק גדול מהמחאות אינן נובעות מדאגה לפלסטינים, אלא משנאה לישראל.