אם בצי-בור עסקינן, אז השירה בציבור עדין חיה נושמת ולא בועטת.. חבל שלא השמו לערבי השירה האלה את הכינוי שירת קהל..
ואם בשירת קהל עסקיינן, אצלנו בתהלים כתוב ככה:
הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ: הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ: הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר: הַלְלוּהוּ בְתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב: הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה: כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ: תהלים.
מעניין מדוע בתי הכנסת בישראל לא עושים ערבי שירה כאלה..
עם שירונים ומצגת ונוגנים כמו שרלה שרון שיובילו את הערב וככה יבואו לערבי שירה כאלה..
וישירו שבחי ירושלים… שיר למעלות.. צמאה לך נפשי.. אל-ה חמדה ליבי (זה בטח יהיה להיט).
(אני טוענת שאפשר להכניס לערבי שירה כאלה בבית הכנסת גם את השיר פה בארץ חמדת אבות).