וּבַת כֹּהֵן כִּי תִֽהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּֽוֹ: — דבר תורה ליום האזכרה לאימי מימי (מארי) כהן זכרונה לברכה, בת אליהו ואסטלה כהן.

וּבַת כֹּהֵן כִּי תִֽהְיֶה לְאִישׁ זָר הִוא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵֽל:  וּבַת כֹּהֵן כִּי תִֽהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּֽוֹ: ויקרא.

וּבַת כֹּהֵן כִּי תִֽהְיֶה לְאִישׁ זָר הִוא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵֽל:

כנלמד ממקרה קורח, גם לוי נחשב לזר למקום הכהן:

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָים נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם:  וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהֹוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהֹוָה:  וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו:  וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע יְהֹוָה אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו:  זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ: וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהֹוָה מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי:  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי:  הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהֹוָה וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם: וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה: במדבר.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי:  הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל

וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה:

את המעשרות מקבל מהעם הלוי ולא הכהן הלוי. הכהן מקבל לאחר מכן מעשר ממה שקיבל הלוי, ללוי תשעים אחוז מהמעשרות ולכהן לוי עשרה אחוז מהמעשרות, מעשר מהמעשר שנחשב לקדשים ושעליו לא משולם מעשר.

ובהמשך, אם בת הכהן התגרשה או התאלמנה מהזר לכהנה ואין זרע לה, יכולה לחזור לבית אביה כנעוריה,

וּבַת כֹּהֵן כִּי תִֽהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּֽוֹ:

ובמשוואה ההפוכה- אם זרע לה, גם הבנים גם הבנות שאינם בנות ובני כהן, זרים לשולחן הזה, הבנים והבנות של בת הכהן כבנות ובנים של זר לכהנה אינן מורשות ומורשים לתרומות הקדשים.

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם:  זֶה יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מִן הָאֵשׁ כָּל קָרְבָּנָם לְכָל מִנְחָתָם וּלְכָל חַטָּאתָם וּלְכָל אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא וּלְבָנֶיךָ:  בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכְלֶנּוּ כָּל זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָּךְ:  וְזֶה לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם לְכָל תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ: במדבר.

וְזֶה לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם לְכָל תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ:

וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ

בת כהן בבית אביה בנעוריה וכנעוריה מורשה לתרומות הקדשים. במקרה של בת כהן שזרע לה , גם היא אינה מורשה לתרומות הקדשים. הבת של בת הכהן במקרה הזה גם היא אסורה לשולחן בגלל שהיא אינה בת כהן.

מפה גם נלמד שאדם שאינו כהן שהתחתן עם בת כהן לא מוליד כהנים מקבלי שכר כהנים ולא יכול להכנס למקום כהן בעצמו.

גם מפה נלמד שהמשך על פי הבנים ולא על פי הבנות.

אם בת כהן שלאביה אין בנים רוצה להקים משך לאביה, כבנות המנשה שנצטוו להתחתן עם בן שבט מנשה כדי לרשת, עליה להתחתן עם כהן, כדי להוליד יורשים לאביה.

הלוי והכהן הם נזירים, במובן שהם יותר מתנזרים מהעם באורחותיהם, גם בקרב הלוי, הכהן מתנזר יותר מהלוי.

למשל רק לכהן אסור להתחתן עם גרושה ושאינה בתולה ועם אלמנה שאינה אלמנה כהן.

ליהודה מותר עם גרושה ואישה שאינה בתולה וגם אלמנה.

הלויאים והכהנים הם האוחזין והחרדים לדבר תורה.

בעת הזאת החוזרים בתשובה היהודים נוהגים לשוב למקום שאינו מקומם ומשכך תשובתם אינה נכונה, בהתאמה החרדים והאוחזין שאינם לויאים וכהנים מקיימים ומקוימים במקום שאינו כאומנות המיועדת להם, כל עם ישראל מחוייב ללמוד תורה כולל הגר, הדבר לא אומר שלימודיהם נחשבים במקום שתורתינו אומנותם.

למשל בצלאל משבט יהודה שבורא עולם מילא אותו רוח חכמה לבנות, ולא ברוח שתורתנו אומנותו.

אומנותו של בצלאל היתה אומנות הבניה, היה בה הנדסה היתה בה מסגרות, והיתה בה גם מה שאתם קוראים לו מטלורגיא.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְהוָֹה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:  וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה: וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת:  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת:  וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן: מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת: במדבר.

כמנהלים בתחומים האלה גם מחשבת וחושבי מחשבות.

מבחינת מלבושים בגדי המשרה של בצלאל לא היו כבגדי אהרן ובניו:

וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן:  וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת:  וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי: וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי: שמות.

שבט הלוי- הכהנים והלואים הם אוחזין וחרדים ונזירים ושוב יש הבדל בדרגת החרדות והנזירות והם בקודש כל השבוע.

ושבטי ישראל  הם חילונים- שישה ימים בשבוע חול- עובדים במלאכתם וביום השביעי ובמועדי קודש שובתים ממלאכה  והתנזרותם היא ביחס לגויים, למשל כשרות מזון.

חילוני בישראל כהגדרתו הנבדלת מהלוי הוא לא אדם לא מאמין או לא מקיים כנדרש ממנו, יש חוקת ישראל יש חוקת לוי ויש חוקת כהן ויש חוקת גויים וכל אחד מקיים במקומו כמצווה עליו, אם יהודה לא מקיים כלוי הוא לא נחשב חוטא. אם הגוי לא מקיים כישראל הוא לא נחשב חוטא.

איש איש על מלאכתו. כפי שקבע לו בורא עולם.

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם:  וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ: וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ: במדבר.

אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ: וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ:

ואם יכנס יהודי למקום של כהן הדבר יחשב לו לחטא.

בעת הזאת באין אהל מועד ואין בית מקדש ואבדה משרת הכהן הזאת, לא ניתן לחטוא את החטא הזה בקדש.

הקודש הקרוב ביותר בעת הזאת הוא מועדי בורא עולם- מועדי הקרבות- הראשון בחודש השביעי וכיפור וסוכות גם הם בחודש השביעי (תשרי על פי בבל) ופסח בחודש הראשון (ניסן על פי בבל)  ושבועות בחודש השלישי (סיון).

ופה יש לכהן תפקיד במועד הקודש, משיחתם של אהרן ובניו היא משיחת עולם שלא כמו משיחת דוד שנמשח למלך על ידי כהן נביא ומשיחתו לא הועברה לבנו ומשכך גם שלמה נמשח וברכת הכהן שהיא לעולם, גם עמידתו של הכהן  בפרץ למען זכות העם בעת קצף, בעת ימים מסוכנים בעת דינים היא לעולם.

השכילו אבותנו להמשיל את הדבר ביום כיפור שברכת הכהן כעומד בפרץ למען העם כממתיקת דין ביום הזה.

למחשבה,

מחשבה ראשונה.

מהאמור נלמד שרוב העם שומר, שישה ימים בשבוע עובד וביום השביעי נח. רוב העם מקיים זכרן תרועה ומקיים את מועדי בורא עולם ולא עובד בהם. וזאת בעת שגלינו מחוץ לארץ וגם בעת הזאת, עת גלות הארץ, בורא עולם בהסתר פנים מעמנו.

וזאת לזכות ישראל יאמר. לא שכח. זאת זכות גדולה מאוד במיוחד אחרי אלפיים שנות גלות כעם מופץ בין כל הגויים ואינקוויציא ולא המר עצמו וזכר וזוכר עד עצם היום הזה.

מחשבה שנית,

בוא נאמר שאדם שאינו בעל תשובה רוצה לשוב, או בעל תשובה כאדם מתחזק, רוצה לקיים נכון יותר, ברור שתשובתו של היהודי הזה ומשפחתו היא אינה למקום המתנזר כפי שמציעים במוסדות הדת גם אלה החינוכיים ולא רק מבחינת מלבושים.

ברור ששיבה של יהודי למקום כזה מרתיע אותו, הדבר לרוב מרחיק ולא מקרב.וגם אם שב לשם, שב למקום לא לו ויש התכנות גדולה שיטעה במקום הזה ואם יגיע למקום רב, גם יטעה.

מחשבה שלישית,

בענייני צניעות מלבושים,

להזכירכם בת שבע היתה ערומה על הגג, עירומה לא הובא למשפט ודוד לא ניסה להצטדק שבת שבע היתה עירומה ולכן לא התגבר על יצרו.

זה הקיצון.

משכך ברור שאישה עם מכנס קצר וגופיא לא נוהגת מנהגים לא צנועים או פרוצים. ברור שהאנס ירצה להרשיע את זאת כדי להצדיק עצמו. הדבר לא מצדיק אותו על פי תורת ישראל, כמו שלא הצדיק את דוד.

מחשבה רביעית,

לא יכולה להתקיים משרה ללא שכר, אם אין שכר אין משרה. כהן שלא מקבל שכר הוא לא יושב במקום משרה, הוא לא כהן שלך. כל פעולה לא תחשב באם לא יקבל הכהן שכר. מי שמקבל ממך שכר הוא הכהן שלך.

בעניני אשרות, כהן לא יכול להחשב כפוקד באם הוא לא יושב במקום משרת הכהן. בעת הזאת ממלאים ידיהם של אנשים שאינם כהני לוי הם הכהנים שלכם, הם נושאים במשרה. על כל מה שמשתמע מכך גם מבחינת נשיאת חטאים. כהן לוי נושא במשרה גם בנשיאת חטאים ושלא כמו מי שאינו כהן לוי שלא נושא בחטא למות או כל דין אחר, מי שאינו כהן לוי באם יקרב, ישא חטא למות, המתת כהן לשאת חטא היא רצח.

מחשבה חמישית:

ושוב, שימו לב, בכל נושא תרומות הקדשים לא מדובר על אחות כהן, התואר הוא בת כהן ולא אחות כהן. בת הכהן היא **במשל אביה ולא במשל אחיה. מרים אחות אהרן שהיתה בת לוי לא נכנסה למקום הזה. אהרן הוא הכהן הראשון.

נגיד כהן גרש את את אשתו אם בניו, ונגיד היא התחתנה בשנית לאדם שאינו כהן, העבדה שבניה מהאדם כהן נחשבים אחי בניה ובנותיה מבעלה השני שאינו כהן לא עושה את הילדים האלה כהנים. כי הם לא מזרע כהן גם הבנים, גם הבנות.

סימוכין מפרשת ויסע ישראל:

וַיָּ֥קָם יַֽעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּשְׂא֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־יַֽעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֗ם וְאֶת־טַפָּם֙ וְאֶת־נְשֵׁיהֶ֔ם בָּֽעֲגָל֕וֹת אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח פַּרְעֹ֖ה לָשֵׂ֥את אֹתֽוֹ׃ וַיִּקְח֣וּ אֶת־מִקְנֵיהֶ֗ם וְאֶת־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֤ר רָֽכְשׁוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יְמָה יַֽעֲקֹ֖ב וְכָל־זַרְע֥וֹ אִתּֽוֹ׃ בָּנָ֞יו וּבְנֵ֤י בָנָיו֙ אִתּ֔וֹ בְּנֹתָ֛יו וּבְנ֥וֹת בָּנָ֖יו וְכָל־זַרְע֑וֹ הֵבִ֥יא אִתּ֖וֹ מִצְרָֽיְמָה׃  פרשת ויסע ישראל.

בָּנָ֞יו וּבְנֵ֤י בָנָיו֙ אִתּ֔וֹ בְּנֹתָ֛יו וּבְנ֥וֹת בָּנָ֖יו וְכָל־זַרְע֑וֹ הֵבִ֥יא אִתּ֖וֹ מִצְרָֽיְמָה׃

וְכָל־זַרְע֑וֹ

מחלציו. ברור שנשות בניו אינן מזרעו. ברור שבנות בנותיו אינן מזרעו. ברור שבנות בניו מזרעו.

כל בני ישראל כבני יעקב, אחים, זה נכון אך לא אחים לדבר הזה, למקום הזה:

וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵֽאֶחָֽיו: וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַֽיִּטְמְנֵהוּ בַּחֽוֹל: שמות.

(אחיו של משה נחשבו אחיו למרות אימוצו על ידי בת פרעה, האימוץ שאימצה בת פרעה לא הפך אותו לנכד פרעה, או למצרי).

גם לבן, דודו של יעקב, כינה את יעקב "אחי" מתוקף היותו אח אימו אך הדבר לא שם אותו במקום בן יצחק.

סוף דבר:

קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה אַל תִּשְׁכַּח וְאַל תֵּט מֵאִמְרֵי פִי:  אַל תַּעַזְבֶהָ וְתִשְׁמְרֶךָּ אֱהָבֶהָ וְתִצְּרֶךָּ:  רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה וּבְכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה: משלי.

וּבְכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה:

הדבר לא יכול להיות משול לקנה חבר שהדבר במעשים, לשלם כסף לחברות זה הפוך לדבר במקרה זה.

ומשכך בחור ישיבה,

האם אתה משלם לרב שמלמד אותך, האם אתה משלם בעבור המוסד שאתה לומד בו וכו'.

ברור שאתה לא קונה את הבינה אותה אתה לומד מהרב. עם ישראל משלם גם לך וגם לרב שלך.

והישיבה שלך היא לא ישיבת מאופיינת כהנים וכהני לוי. על כל המשתמע מכך.

בחורי הישיבות הם לא מתנדבים כמו חילים בצבא, ברור שהצבא לא קנה את החיילים המתנדבים וגם את אלה שלא מתנדבים, אם לא קנית אותם אתה לא יכול למכור אותם, אתה לא יכול גם לאמר ששדה תרומות עליהם לנוכח העובדה שהמתנדב הוא תורם בעצמו ומשכך לא יכול להחשב כנתרם.