תֶּן-לָהֶ֣ם כְּפָעֳלָם֮ וּכְרֹ֪עַ מַֽעַלְלֵ֫יהֶ֥ם כְּמַעֲשֵׂ֣ה יְ֭דֵיהֶם תֵּ֣ן לָהֶ֑ם הָשֵׁ֖ב גְּמוּלָ֣ם לָהֶֽם: מִזְמ֥וֹר שמונה ועשרים.הָשֵׁ֖ב גְּמוּלָ֣ם לָהֶֽם:ישב גמול במקרה זה, לרשעה:כְרֹ֪עַ מַֽעַלְלֵ֫יהֶ֥םכְּמַעֲשֵׂ֣ה יְ֭דֵיהֶםבמקרה הזה האנשים האלה נמשלים ליורדי בור במובן, החושך שבבור:לְדָוִ֡ד אֵ֘לֶ֤יךָ יְהוָ֨ה | אֶקְרָ֗א צוּרִי֮ אַֽל-תֶּחֱרַ֪שׁ מִ֫מֶּ֥נִּי פֶּן-תֶּֽחֱשֶׁ֥ה מִמֶּ֑נִּי וְ֝נִמְשַׁ֗לְתִּי עִם-י֥וֹרְדֵי בֽוֹר: מִזְמ֥וֹר שמונה ועשרים.וְ֝נִמְשַׁ֗לְתִּי עִם-י֥וֹרְדֵי בֽוֹר:יש בור ויש בור..יְקַדְּמ֥וּנִי בְיוֹם-אֵידִ֑י וַֽיְהִי-יְהוָ֖ה לְמִשְׁעָ֣ן לִֽי: וַיּוֹצִיאֵ֥נִי לַמֶּרְחָ֑ב יְ֝חַלְּצֵ֗נִי כִּ֘י חָ֥פֵֽץ בִּֽי: יִגְמְלֵ֣נִי יְהוָ֣ה כְּצִדְקִ֑י כְּבֹ֥ר יָ֝דַ֗י יָשִׁ֥יב לִֽי: כִּֽי-שָׁ֭מַרְתִּי דַּרְכֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹֽא-רָ֝שַׁ֗עְתִּי מֵאֱלֹהָֽי: כִּ֣י כָל-מִשְׁפָּטָ֣יו לְנֶגְדִּ֑י וְ֝חֻקֹּתָ֗יו לֹא-אָסִ֥יר מֶֽנִּי:וָאֱהִ֣י תָמִ֣ים עִמּ֑וֹ וָ֝אֶשְׁתַּמֵּ֗ר מֵעֲוֹנִֽי: וַיָּֽשֶׁב-יְהוָ֣ה לִ֣י כְצִדְקִ֑י כְּבֹ֥ר יָ֝דַ֗י לְנֶ֣גֶד עֵינָֽיו: מִזְמ֗וֹר שמונה עשר.ישב גמול, גם לצדקה:יִגְמְלֵ֣נִי יְהוָ֣ה כְּצִדְקִ֑י כְּבֹ֥ר יָ֝דַ֗י יָשִׁ֥יב לִֽי:כְּבֹ֥ר יָ֝דַ֗יכְּצִדְקִ֑יוַיָּֽשֶׁב-יְהוָ֣ה לִ֣י כְצִדְקִ֑י כְּבֹ֥ר יָ֝דַ֗י לְנֶ֣גֶד עֵינָֽיו:כְּבֹ֥ר יָ֝דַ֗ילְנֶ֣גֶד עֵינָֽיו:כצידקי לנגד עיניו.וגמול לצדקה ורשעה גם במשל הזהוְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ: עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל: כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה: וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ: וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ: שמות.עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל:משל טוב להסביר הדבר הוא מקרה בן שלמה שאביו חטא הובטח לו שממלכתו תקרע מידי בנו ושבנו עלה על הכיסא הונח לו לחטוא, ואחרי שחטא הוחל עליו הדין.. לא ככה סתם היתה סיבה לדבר.. בן שלמה סיפק את הסיבה בעצמו:מלכים- ספר ראשון- מלכות רחבעם וירבעם- פרשת כִּֽי–הָיְתָ֤ה סִבָּה֙ מֵעִ֣ם יְהוָ֔ה- לימודי שנת שבעים ושתים. |
.