אִם־כֶּ֣סֶף ׀ תַּלְוֶ֣ה אֶת־עַמִּ֗י אֶת־הֶֽעָנִי֙ עִמָּ֔ךְ לֹֽא־תִהְיֶ֥ה ל֖וֹ כְּנֹשֶׁ֑ה לֹֽא־תְשִׂימ֥וּן עָלָ֖יו נֶֽשֶׁךְ׃ אִם־חָבֹ֥ל תַּחְבֹּ֖ל שַׂלְמַ֣ת רֵעֶ֑ךָ עַד־בֹּ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ תְּשִׁיבֶ֥נּוּ לֽוֹ׃ כִּ֣י הִ֤וא כְסוּתֹה֙ לְבַדָּ֔הּ הִ֥וא שִׂמְלָת֖וֹ לְעֹר֑וֹ בַּמֶּ֣ה יִשְׁכָּ֔ב וְהָיָה֙ כִּֽי־יִצְעַ֣ק אֵלַ֔י וְשָֽׁמַעְתִּ֖י כִּֽי־חַנּ֥וּן אָֽנִי׃  פרשת כל הדברים האלה.

לְוֶ֣ה אֶת־עַמִּ֗י אֶת־הֶֽעָנִי֙

בהדגשה:

הֶֽעָנִי֙

ומשכך:

לֹֽא־תִהְיֶ֥ה ל֖וֹ כְּנֹשֶׁ֑ה לֹֽא־תְשִׂימ֥וּן עָלָ֖יו נֶֽשֶׁךְ׃ אִם־חָבֹ֥ל תַּחְבֹּ֖ל שַׂלְמַ֣ת רֵעֶ֑ךָ עַד־בֹּ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ תְּשִׁיבֶ֥נּוּ לֽוֹ׃ כִּ֣י הִ֤וא כְסוּתֹה֙ לְבַדָּ֔הּ הִ֥וא שִׂמְלָת֖וֹ לְעֹר֑וֹ בַּמֶּ֣ה יִשְׁכָּ֔ב

אִם־חָבֹ֥ל תַּחְבֹּ֖ל שַׂלְמַ֣ת רֵעֶ֑ךָ

כמו לעקל לו דברים מהבית:

עַד־בֹּ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ תְּשִׁיבֶ֥נּוּ לֽוֹ׃

כִּ֣י הִ֤וא כְסוּתֹה֙ לְבַדָּ֔הּ הִ֥וא שִׂמְלָת֖וֹ לְעֹר֑וֹ בַּמֶּ֣ה יִשְׁכָּ֔ב

צריך לחשוב על:

חַנּ֥וּן אָֽנִי׃

לזה:

הֶֽעָנִי֙

ולא להפוך לו,

העשיר.

שלא כמו בעת הזאת אם תספורת, אז תספורת לעני.

ואם תספורת לעשיר בעוד העני משלם כמה שמשלם על פי הסדר, ברור שמקרה הזה לא תוכל להיות לו , לעני או לכל אדם שלא עשו לו תספורת ומשלם כפי שנקבע בבית המשפט, כנושה.

וזאת לנוכח התספורת לעשיר. דווקא התספורת לעשיר מחזקת את העני המשלם והלא חנון מבחינת היכולת להיות כנושה לו, במקרה חקיקה כזאת, ההסדר שם את החוב במקום הלוואה, וזאת לנוכח קיימותו של זה שמקיים ההבדל בין זה לזה ושם את זה במקום המבטחים הזה.