החברה הקיבוצית כמו הדוסית לצורך הענין הציונות הדתית מזרם דרוקמן, הם חברה סגורה שהבדילה עצמה מהחברה גם בעניינים חוקתיים שאין לחברות התאמה עם חוקות ישראל. יש עוד חוקים וגם פחות חוקים בחברות האלה שלמעשה המגרשים שלהם כמדינה בתוך מדינה.
החברות האלה מאופינות גם בכיבוס כביסה מלוכלכת בבית ולא בחוץ.
לצורך הענין, המנהג הזה של חברות כאלה הוא מנהג שמעיד שהם לא משלנו כמו שאומרים.
קיבוץ שומרת ידע לגרש את יעל גרימברג כמו שהציונות הדתית ידעה לגרש את המתלוננים נגד מוטי אלון.
גם הקיבוצניקים שאנסו יעל גרימברג וגם מוטי אלון נשארו בישיבה/בקיבוץ ביום שאחרי.
אחרי מקרה מוטי אלון ואחרי מקרה גרימברג ברור שהיו כאלה שראו וכנראה פחדו להתלונן לנוכח התוצאה בשני מקרים אלה.
צריך לחשוב מה הם עשו במקרה הלינה המשותפת באם היתה כביסה מלוכלכת מהסוג הזה בלינה המשותפת.
למחשבה,
אם לא קרה לך דבר רע, ברור שאתה לא יכול להתלונן שעשו לך דבר רע.
אתה לא יכול להתלוננן ש"לכלכו עליך" שהדברים הם אמת ושכולם יודעים על מעשיך. כולל המשטרה.
מבחינה זאת ידיעת חטאיך ואי הבאתך לדין צדק, למעשה הם כאישור החברה את מעשיך ומשכך לא חטאת לחברה שעשקת אותה.
זה בדיוק כמו חוק הגראס שהצרכן לא מובא בפלילים למרות שהספק כן.
ברור שעסק לא חוקי מוכר ללא קבלה, ברור שמוכר הגראס לא מנפיק קבלה, זה עסק לא חוקי.
ברור שהצרכן קונה הגראס בשוק החופשי שלא דרך מרשם, קונה סחורה בשוק השחור.
הצרכן הזה שנתפס קונה גראס ועשו לו רישום אזהרה לא בא באשמה שהוא קנה בשוק השחור.
|
