הים.. בילי… ואני. וחם. כמה חם.

נכתב ב- 2007 לפי הספורות הנוצריות.

השעה שתיים ושלושים בצהריים. חם. כמה חם. בשתיים שלושים ושבע עשיתי החלטה שאני ואנוכי ובילי הולידי הולכים לים!

הוצאתי את בילי מהמדף ואמרתי לה יללה בילי תתכונני הולכים לים. רגליים מפשעות שחי וייצאנו.
הגענו.
חם. חם. חם.
האוויר עומד. לא זז.
הוצאתי את בילי. אין כמו בילי הולידיי כשחם.
Summertime

העיניים שלי נעצמות.
אני מפליגה במחשבה.
אני בניו אורלינס עכשיו.
השנה: 1958
אני יושבת בגינה על כיסא עץ.
וחם כמה חם.
יש לי מניפה כזאת שבעזרתה אני מתאווררת ומעיפה איזה זבוב מניאק שפלש לי למרחב.
מהרדיו הישן בוקע קולה של בילי ששרה את סאמרטיים.
ריח של של עגבניות ירוקות מטוגנות באוויר.
הזמן, כמו האוויר, עומד.
אני מפליגה במחשבה וכיסא העץ שלי משמש לי כאניה.
ואני באניה בלב ים עכשיו.
השנה 1923
אני יושבת על כיסא נח ומעשנת סיגריה דקה וארוכה.
יש לי כובע עם נוצות.
בריזה נעימה מלטפת לי את הפנים.
המלצר מגיש לי גזוז בטעם תות…