| וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהוָֹה מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם: ויקרא.
צריך לחשוב על הבהמות המותרות להקרבה בהקשר של הפסוק הזה: כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר: ויקרא. הבקר והצאן הם בהמות צמחוניות שאינן אוכלות בשר. הדבר מקיים את נקיון בהמות אלה מבחינת נפש הבשר, מה היה קורה עם הבהמה היתה אוכלת נבלת עכבר או משהו כזה, הדבר היה מטמא את דם הבהמה. ומשכך היות הבהמות המותרות להקרבה בהמות שאינן אוכלות בשר מקיימת את כשירותן ונקיונן כקורבנות לכפרת נפש, כי הנפש היא בדם. |
.