וָֽ֭אֲחַשְּׁבָה לָדַ֣עַת זֹ֑את עָמָ֖ל (היא) ה֣וּא בְעֵינָֽי:עַד-אָ֭בוֹא אֶל-מִקְדְּשֵׁי-אֵ֑ל אָ֝בִ֗ינָה לְאַחֲרִיתָֽם: מזמור שלושה ושבעים.וָֽ֭אֲחַשְּׁבָה לָדַ֣עַת זֹ֑אתלהבין מה היא האחרית, לא תמיד המקום שחושב אתה כי אחרית הוא, הוא אחרית. אָ֝בִ֗ינָה לְאַחֲרִיתָֽם:ומה היא האחרית, מה הוא מקום האחרית בה יבין המשורר את אחריתם- עַד-אָ֭בוֹא אֶל-מִקְדְּשֵׁי-אֵ֑ליש זמן של סוף והתחלה שהוא כמעגל זמן גדול/רחב יותר סביב מעגל זמן קטן/צר יותר ממנו שאתה מודד ונע בו בתודעה הנוכחית שלך ומשכך קובע את נקודת ההתחלה והסוף של כל דבר שנמדד בזמן, הזמן שלך בעולם הזה, או במקום מסוים שהגעת אליו והלכת ממנו, אותו הדבר עם החבר שלך, ארוע כזה או אחר, מקרה כזה או אחר וכו'. ומפה אפשר לחשוב שוב, עַד-אָ֭בוֹא אֶל-מִקְדְּשֵׁי-אֵ֑ל אָ֝בִ֗ינָה לְאַחֲרִיתָֽם:אחריתם של מי.. ואיפה הראשית ואיפה האחרית.. וְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת: זכריה. |