ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י אֲ֝דֹנָ֗י תְּשׁוּעָתִֽי:

וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ: עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם: בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת: וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר: 

וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת

הטוחנות התבטלו, שבתו.

וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת:

וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק

החנויות בגורות.

וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר

יקום, לא משינה..

שגם קול הציפור מחריד את האדם בעת כזאת שכל קול מקפיץ את האדם ממקומו לנוכח הסכנה בעת הזאת ש:

שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת:

יזדעזעו..

וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל

ומשכך:

וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר:

שִׁירוֹ עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי: אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב: בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי: תהלים.

מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי

נַעֲוֵ֣יתִי שַׁחֹ֣תִי עַד-מְאֹ֑ד כָּל-הַ֝יּ֗וֹם קֹדֵ֥ר הִלָּֽכְתִּי: כִּֽי-כְ֭סָלַי מָלְא֣וּ נִקְלֶ֑ה וְאֵ֥ין מְ֝תֹ֗ם בִּבְשָׂרִֽי: נְפוּג֣וֹתִי וְנִדְכֵּ֣יתִי עַד-מְאֹ֑ד שָׁ֝אַ֗גְתִּי מִֽנַּהֲמַ֥ת לִבִּֽי: תהלים מזמור שלושה ושמונים.

כמו בעת מלחמה
כמו בעת מגפה
כמו בימי זכרון
ימי אבלות
שבלבבנו נפשנו הומיה.

הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי:

עוד לא אבדה תקוותינו.