כִּֽי–אֶרְאֶ֣ה שָׁ֭מֶיךָ כִּֽי–אֶרְאֶ֣ה מַעֲשֵׂ֣י אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ כִּֽי–אֶרְאֶ֣ה יָרֵ֥חַ וְ֝כוֹכָבִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כּוֹנָֽנְתָּה: הפליאה ממעשה הבריאה — ומשכך: מָֽה–אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי–תִזְכְּרֶ֑נּוּ וּבֶן-אָ֝דָ֗ם כִּ֣י תִפְקְדֶֽנּוּ– לימודי תהלים.

כִּֽיאֶרְאֶ֣ה שָׁ֭מֶיךָ מַעֲשֵׂ֣י אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ יָרֵ֥חַ וְ֝כוֹכָבִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כּוֹנָֽנְתָּה: מָֽהאֱנ֥וֹשׁ כִּֽיתִזְכְּרֶ֑נּוּ וּבֶןאָ֝דָ֗ם כִּ֣י תִפְקְדֶֽנּוּ: וַתְּחַסְּרֵ֣הוּ מְּ֭עַט מֵאֱלֹהִ֑ים וְכָב֖וֹד וְהָדָ֣ר תְּעַטְּרֵֽהוּ: תַּ֭מְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂ֣י יָדֶ֑יךָ כֹּ֝ל שַׁ֣תָּה תַֽחַתרַגְלָֽיו:

כִּֽיאֶרְאֶ֣ה שָׁ֭מֶיךָ

כִּֽיאֶרְאֶ֣ה מַעֲשֵׂ֣י אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ

כִּֽי–אֶרְאֶ֣ה יָרֵ֥חַ וְ֝כוֹכָבִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כּוֹנָֽנְתָּה:

הפליאה ממעשה הבריאה מעוררת את תחושת הקטנות אל מול האל הגדול והנורא שאלה מעשיו:

ומשכך:

מָֽהאֱנ֥וֹשׁ כִּֽיתִזְכְּרֶ֑נּוּ

וּבֶן-אָ֝דָ֗ם כִּ֣י תִפְקְדֶֽנּוּ:

היציר נברא הזה:

תַּ֭מְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂ֣י יָדֶ֑יךָ

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.  וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: בראשית.

בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:

אֲנִי-אָמַרְתִּי, אֱלֹהִים אַתֶּם; וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם: תהלים.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ.

וַתְּחַסְּרֵ֣הוּ מְּ֭עַט

וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו,

וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה;

עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:

וְכָב֖וֹד וְהָדָ֣ר תְּעַטְּרֵֽהוּ

.