כַּשֶּׁ֤מֶן הַטּ֨וֹב | עַל-הָרֹ֗אשׁ יֹרֵ֗ד עַֽל-הַזָּקָ֥ן זְקַֽן-אַהֲרֹ֑ן שֶׁ֝יֹּרֵ֗ד עַל-פִּ֥י מִדּוֹתָֽיו: תהלים מאה שלושים ושלושה.

אהרן ובניו היו משוחים:

וְאֶת־אַֽהֲרֹ֥ן וְאֶת־בָּנָ֖יו תִּמְשָׁ֑ח וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֥ן לִֽי׃ וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ יִֽהְיֶ֥ה זֶ֛ה לִ֖י לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם׃ עַל־בְּשַׂ֤ר אָדָם֙ לֹ֣א יִיסָ֔ךְ וּ֨בְמַתְכֻּנְתּ֔וֹ לֹ֥א תַֽעֲשׂ֖וּ כָּמֹ֑הוּ קֹ֣דֶשׁ ה֔וּא קֹ֖דֶשׁ יִֽהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃ אִ֚ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִרְקַ֣ח כָּמֹ֔הוּ וַֽאֲשֶׁ֥ר יִתֵּ֛ן מִמֶּ֖נּוּ עַל־זָ֑ר וְנִכְרַ֖ת מֵֽעַמָּֽיו׃ וַיֹּאמֶר֩ יְהוָ֨ה אֶל־מֹשֶׁ֜ה קַח־לְךָ֣ סַמִּ֗ים נָטָ֤ף ׀ וּשְׁחֵ֨לֶת֙ וְחֶלְבְּנָ֔ה סַמִּ֖ים וּלְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה בַּ֥ד בְּבַ֖ד יִֽהְיֶֽה׃ וְעָשִׂ֤יתָ אֹתָהּ֙ קְטֹ֔רֶת רֹ֖קַח מַֽעֲשֵׂ֣ה רוֹקֵ֑חַ מְמֻלָּ֖ח טָה֥וֹר קֹֽדֶשׁ׃ וְשָֽׁחַקְתָּ֣ מִמֶּנָּה֮ הָדֵק֒ וְנָֽתַתָּ֨ה מִמֶּ֜נָּה לִפְנֵ֤י הָֽעֵדֻת֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָׁ֑מָּה קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים תִּֽהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃ וְהַקְּטֹ֨רֶת֙ אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשֶׂ֔ה בְּמַ֨תְכֻּנְתָּ֔הּ לֹ֥א תַֽעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם קֹ֛דֶשׁ תִּֽהְיֶ֥ה לְךָ֖ לַֽיהוָֽה׃ אִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יַֽעֲשֶׂ֥ה כָמ֖וֹהָ לְהָרִ֣יחַ בָּ֑הּ וְנִכְרַ֖ת מֵֽעַמָּֽיו׃

כַּשֶּׁ֤מֶן הַטּ֨וֹב | עַל-הָרֹ֗אשׁ יֹרֵ֗ד

השמן הזה:

שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ יִֽהְיֶ֥ה זֶ֛ה לִ֖י לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם׃

השמן יורד על:

זְקַֽן-אַהֲרֹ֑ן

הרקיחה הזאת:

עַל-פִּ֥י מִדּוֹתָֽיו:

יֹּאמֶר֩ יְהוָ֨ה אֶל־מֹשֶׁ֜ה קַח־לְךָ֣ סַמִּ֗ים נָטָ֤ף ׀ וּשְׁחֵ֨לֶת֙ וְחֶלְבְּנָ֔ה סַמִּ֖ים וּלְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה בַּ֥ד בְּבַ֖ד יִֽהְיֶֽה׃ וְעָשִׂ֤יתָ אֹתָהּ֙ קְטֹ֔רֶת רֹ֖קַח מַֽעֲשֵׂ֣ה רוֹקֵ֑חַ מְמֻלָּ֖ח טָה֥וֹר קֹֽדֶשׁ׃

ובהמשך המשל הזה:

כְּטַל-חֶרְמ֗וֹן שֶׁיֹּרֵד֮ עַל-הַרְרֵ֪י צִ֫יּ֥וֹן כִּ֤י שָׁ֨ם | צִוָּ֣ה יְ֭הוָה אֶת-הַבְּרָכָ֑ה חַ֝יִּ֗ים עַד-הָעוֹלָֽם: תהלים מאה שלושים ושלוש.

כִּ֤י שָׁ֨ם | צִוָּ֣ה יְ֭הוָה אֶת-הַבְּרָכָ֑ה חַ֝יִּ֗ים עַד-הָעוֹלָֽם:

הַבְּרָכָ֑ה:

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אָמוֹר, לָהֶם. יְבָרֶכְךָ יְהוָה, וְיִשְׁמְרֶךָ.  יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ.  יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.  וְשָׂמוּ אֶת־שְׁמִי, עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם: ברכת כהנים.

כֹּה תְבָרְכוּ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

זרע אהרן מברך ודרך ברכת הכהנים בורא עולם מברך את ישראל.

וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם.

וזאת ברכת חיים:

וְשָׂמוּ אֶת־שְׁמִי, עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל;

זר לא יכנס במקום הזה, לאחר מות שני בני אהרן בני משה לא נכנסו במקומם לעבודת הכהן.

וַיִּקְחוּ בְנֵי־אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה–אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי יְהוָה. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל־פְּנֵי כָל־הָעָם, אֶכָּבֵד; וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן.  וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל־מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן, בְּנֵי עֻזִּיאֵל, דֹּד אַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת־אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי־הַקֹּדֶשׁ, אֶל־מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה. וַיִּקְרְבוּ, וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם, אֶל־מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה–כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר מֹשֶׁה.וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל־תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא־תִפְרֹמוּ, וְלֹא תָמֻתוּ, וְעַל כָּל־הָעֵדָה, יִקְצֹף; וַאֲחֵיכֶם, כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל–יִבְכּוּ אֶת־הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוָה. וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, פֶּן־תָּמֻתוּ–כִּי־שֶׁמֶן מִשְׁחַת יְהוָה, עֲלֵיכֶם; וַיַּעֲשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה.

לאחר מות שני בני אהרן זה התחלק בין אהרון ובניו הנותרים, עם הזמן משפחת הכהנים גדלה, אך השכר הזה מתחלק בין הכהנים, מתים נולדים, זר לא יכנס במקום הזה, רק כהנים מזרע אהרן.

רוֹקֵ֑חַ מְמֻלָּ֖ח:

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל־אַהֲרֹן, וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, אֶת־מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי: לְכָל־קָדְשֵׁי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה, וּלְבָנֶיךָ–לְחָק־עוֹלָם. זֶה־יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, מִן־הָאֵשׁ: כָּל־קָרְבָּנָם לְכָל־מִנְחָתָם וּלְכָל־חַטָּאתָם, וּלְכָל־אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי–קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא, וּלְבָנֶיךָ. בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, תֹּאכְלֶנּוּ; כָּל־זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ, קֹדֶשׁ יִהְיֶה־לָּךְ. זֶה־לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם, לְכָל־תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק־עוֹלָם: כָּל־טָהוֹר בְּבֵיתְךָ, יֹאכַל אֹתוֹ. כֹּל חֵלֶב יִצְהָר, וְכָל־חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן–רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר־יִתְּנוּ לַיהוָה, לְךָ נְתַתִּים. בִּכּוּרֵי כָּל־אֲשֶׁר בְּאַרְצָם, אֲשֶׁר־יָבִיאוּ לַיהוָה–לְךָ יִהְיֶה: כָּל־טָהוֹר בְּבֵיתְךָ, יֹאכְלֶנּוּ. כָּל־חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל, לְךָ יִהְיֶה.  כָּל־פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל־בָּשָׂר אֲשֶׁר־יַקְרִיבוּ לַיהוָה, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה–יִהְיֶה־לָּךְ: אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה, אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר־הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה, תִּפְדֶּה. וּפְדוּיָו, מִבֶּן־חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה, בְּעֶרְכְּךָ, כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: עֶשְׂרִים גֵּרָה, הוּא. אַךְ בְּכוֹר־שׁוֹר אוֹ־בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ־בְכוֹר עֵז, לֹא תִפְדֶּה–קֹדֶשׁ הֵם: אֶת־דָּמָם תִּזְרֹק עַל־הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת־חֶלְבָּם תַּקְטִיר–אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה.וּבְשָׂרָם, יִהְיֶה־לָּךְ: כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין, לְךָ יִהְיֶה. כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים, אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לַיהוָה–נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק־עוֹלָם: בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהוָה, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־אַהֲרֹן, בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל, וְחֵלֶק, לֹא־יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם: אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

(דרך בנות כהן לא משיבים אשם לבורא עולם)

זה השמן, וזאת משיחת עולם:

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל־אַהֲרֹן, וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, אֶת־מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי: לְכָל־קָדְשֵׁי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה, וּלְבָנֶיךָ–לְחָק־עוֹלָם.

חוק עולם:

כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים, אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לַיהוָה–נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק־עוֹלָם:

באיזשהו שלב בן הכהן עוזב בית אביו למשפחתו שלו למשרה משלו וחלק משלו.

באיזשהו שלב הבת מתחתנת והולכת לבית בעלה וניזונה מפרנסת בעלה ולא מפרנסת אביה.

בת כהן כי תהיה לאיש זר- פרשת קדשים.

פרשת הפיקודים- בת כהן גרושה באין קודש קודשים- לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

הִנֵּ֣ה מַה-טּ֭וֹב וּמַה-נָּעִ֑ים שֶׁ֖בֶת אַחִ֣ים גַּם-יָֽחַד: תהלים מאה שלושים ושלוש.

במזמור זה הכוונה היא גם לכל ישראל אחים במובן שעבודת כהן היא בארץ הזאת בעת בניית בית המקדש כמו בימים שישראל שב לארצו לאחר גלות בבל,

שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם־יְהוָה, כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם; וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, צִיּוֹן.  וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים, כְּלִבִּי; וְרָעוּ אֶתְכֶם, דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל: ירמיהו.

ובימים האלה ובמקום הזה הברכה הזאת:

כְּטַל-חֶרְמ֗וֹן שֶׁיֹּרֵד֮ עַל-הַרְרֵ֪י צִ֫יּ֥וֹן כִּ֤י שָׁ֨ם | צִוָּ֣ה יְ֭הוָה אֶת-הַבְּרָכָ֑ה חַ֝יִּ֗ים עַד-הָעוֹלָֽם: תהלים מאה שלושים ושלוש.

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אָמוֹר, לָהֶם. יְבָרֶכְךָ יְהוָה, וְיִשְׁמְרֶךָ.  יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ.  יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.  וְשָׂמוּ אֶת־שְׁמִי, עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם:  ברכת כהנים.

חַ֝יִּ֗ים עַד-הָעוֹלָֽם:

וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם:

לקרוא עוד.

הַמְעַ֣ט מִכֶּ֗ם כִּֽי-הִבְדִּיל֩ אֱלֹהֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶתְכֶם֙ מֵֽעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל: וַיַּקְרֵב֙ אֹֽתְךָ֔ וְאֶת-כָּל-אַחֶ֥יךָ בְנֵֽי-לֵוִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבִקַּשְׁתֶּ֖ם גַּם-כְּהֻנָּֽה.

זאת נאמר ללוי- יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֨יךָ֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וְתוֹרָֽתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל– מתעלים את ההתנגדות לריבוי לומדי תורה מהזרמים החרדים כהתנגדות לתורה עצמה– הם לא יכולים להאשים את ישראל מהסיבה שהם דורשים שכר משרה שאינה משרתם על פי דבר תורה- פרשת וזאת הברכה.