לאמר על גולדקנוף שמפלרטט עם ההומו שתורתינו אומנותו זאת בדיחה שלעצמה, מבחינתי גולדקנוף ועדתו שמעו ובחרו לא לעשות.

אתה לא יכול לאמר שאלה הם אחינו, מר נתניהו אלה השותפים לדרך:

השוואה לערבים – טיעון שמחליש את עצמו:

בתוכניתה של אילה חסון הופיעה אישה בשם כינרת, אשר ניסתה להגן על החרדים. היא טענה נגד המתלוננים מדוע אינם דורשים מערבים להתגייס לצבא. למעשה, בהשוואה זו היא הציבה את עצמה ואת החרדים במקום הערבים ובכך עשתה צחוק מעצמה.  הרי איש לא דרש מסבי או מדודי להתגייס לצבא מצרים ולהילחם בבני עמם. אני עצמי שוחחתי עם לא מעט ערבים שמבצעים שירות לאומי בבתי חולים ותורמים לחברה בדרכם.

הערבים לא קיבלו חמישים אחוז מהסיוע בדיור במסגרת "מחיר למשתכן". הערבים והיהודים גם לא קיבלו סל מזון כפי שקיבלו החרדים. ההשוואה שנעשתה בתוכנית בין החרדים לערבים אינה נכונה ואינה הוגנת, שכן המציאות מוכיחה אחרת: הערבים תורמים בדרכים שונות לחברה, אך אינם זוכים להטבות המפליגות שניתנות לחרדים.

כאשר מנסים להצדיק את הפטור לחרדים באמצעות השוואה לערבים, נוצרת תחושה בעייתית. הערבים בישראל הם מיעוט לאומי עם מורכבות ייחודית, הכוללת שאלות זהות ומעמד. לעומתם, החרדים הם לכאורה חלק מהעם היהודי שמחזיק ברוב במדינה.

אם היה משכן בישראל בשנת 2025, היו נדרשים כ־29,600 לויים לעבודתו, לפי יחס תנ"כי של 0.399% מכלל בני ישראל במדבר – 8,580 מתוך 2,149,106 – מול 7.42 מיליון יהודים כיום.

הצבת שתי הקבוצות זו מול זו אינה משרתת את הטיעון אלא מגחיכה אותו. היא מתעלמת מההבדלים המהותיים בין מיעוט לאומי לבין קבוצה דתית בתוך הרוב. במקום להעניק לגיטימציה לחרדים, ההשוואה רק מבליטה את חוסר ההיגיון שבטענותיהם. בדרך זו, מי שמעלה את ההשוואה מוציא למעשה את עדתו מן ההקשר הישראלי ומחליש את עמדתו.

השוואת מספר משרתים – חרדים מול ערבים (2025 לפי הספורת הנוצריות):

נתונים על משרתי שירות לאומי אזרחי

נתונים על חרדים מתגייסים.

מסקנות:

• מספר הערבים המשרתים (בין אם בצה״ל ובין אם בשירות לאומי־אזרחי) גבוה פי כמה ממספר החרדים המשרתים בצה״ל.

• החרדים מהווים חלק קטן מאוד ביחס לגודל אוכלוסייתם, בעוד שבחברה הערבית קיימת השתתפות משמעותית בשירות לאומי־אזרחי.

• הנתונים מפריכים את הטענה ש״גם הערבים לא משרתים״ – בפועל, אלפי ערבים פעילים בעת ובעונה אחת במסגרת שירות לאומי או צבאי.

הדוסים לא רק שהם מקבלים יותר מערבים, הם מקבלים יותר מחיילים וחיילות משוחררים וגם יותר ממשפחות עניות שבניהן ובנותיהן משרתים בצבא ועובדים.

דיור ציבורי הוא סיוע עמוק יותר – מעניק מגורים כמעט ללא עלות, עם יציבות ארוכת טווח. סיוע למשתכן הוא סיוע חלקי בלבד – דורש יכולת כלכלית, משכנתא, והון עצמי. בפועל, החרדים נהנים מהעדפה מובהקת בשני המסלולים,

דוח העוני- ביטוח לאומי- הגידול במספר העניים לאחר תשלומי העברה בין 2023 ל־2024 מצביע על עלייה של כ־39% במספר העניים, תוספת של 770 אלף נפשות, משבר חברתי־כלכלי מתמשך, ופגיעה קשה בילדים – כמעט 40% מהם עניים.

אני קוראת לחשיבה חדשה בסוגיית תקציבי חרדים. האם נכון שההורים של החיילים ישלמו בעבור פרנסתם של תלמידי הישיבות האלה וגם בעבור רווחתם של דוסים משתמטים שאינם תלמידי ישיבה:

כנרת דיברה על עמותות כזכות לדוסים. בעת הזאת למדנו שהעמותות של הדוסים גם הן לוקחות מיהודים סל מזון  ונותנות לדוסים.

נראה שהדוסים שכרו את שרותי הסנוגרית הזאת מאפוטרופוסא די אדום (של אלוף תימן) שבכתב ההגנה שלה נתגלו פרצות.