יבחנו באמונתו- לימודים מתהלים.
| כל אלהי העמים ולא כל העמים.כל אלהי העמים אינם אלהים על כל העמים , יש גויים שיש להם אלהים אחרים, וכל האלהים האלה אלילים.ומשכך יבחנו כל הגויים באמונתו, יש גויים שאינם מישראל והם מאמינים בבורא עולם.וגם הם נבחנים:בהמשך אפשר לראות שבעת שבנה שלמה את בית המקדש באו מהגויים והם כך נראה, גויים מאמינים בבורא עולם.כמו חירם.כמו מלכת שבא. |
סַפְּר֣וּ בַגּוֹיִ֣ם כְּבוֹד֑וֹ בְּכָל-הָֽ֝עַמִּ֗ים נִפְלְאוֹתָֽיו:כִּ֥י גָ֘ד֤וֹל יְהוָ֣ה וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל-כָּל-אֱלֹהִֽים:כִּ֤י | כָּל-אֱלֹהֵ֣י הָעַמִּ֣ים אֱלִילִ֑ים וַֽ֝יהוָ֗ה שָׁמַ֥יִם עָשָֽׂה: מזמור שישה ותשעים.כִּ֤י | כָּל-אֱלֹהֵ֣י הָעַמִּ֣ים אֱלִילִ֑ים וַֽ֝יהוָ֗ה שָׁמַ֥יִם עָשָֽׂה:.כָּל-אֱלֹהֵ֣י הָעַמִּ֣יםכל אלהי העמים ולא כל העמים.כל אלהי העמים אינם אלהים על כל העמים , יש גויים שיש להם אלהים אחרים, וכל האלהים האלה אלילים.ומשכך יבחנו כל הגויים באמונתו, יש גויים שאינם מישראל והם מאמינים בבורא עולם.וגם הם נבחנים:יַעֲלֹ֣ז שָׂ֭דַי וְכָל-אֲשֶׁר-בּ֑וֹ אָ֥ז יְ֝רַנְּנ֗וּ כָּל-עֲצֵי-יָֽעַר:לִפְנֵ֤י יְהוָ֨ה | כִּ֬י בָ֗א כִּ֥י בָא֮ לִשְׁפֹּ֪ט הָ֫אָ֥רֶץ יִשְׁפֹּֽט-תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק וְ֝עַמִּ֗ים בֶּאֱמוּנָתֽוֹ: מזמור שישה ותשעים.יִשְׁפֹּֽט-תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק וְ֝עַמִּ֗ים בֶּאֱמוּנָתֽוֹ: בהמשך אפשר לראות שבעת שבנה שלמה את בית המקדש באו מהגויים והם כך נראה, גןיים מאמינים בבורא עולם.כמו חירם.כמו מלכת שבא.ולא שאלת נפש אויבך- גם אויבך מאמין בבורא עולם ומייחל לחסדו.תהלים- מזמור שישה ותשעים. – לימודי תורה . |
לימודי תהלים- מעולם ולעולם- אתה.
יְהוָ֣ה מָלָךְ֮ גֵּא֪וּת לָ֫בֵ֥שׁ לָבֵ֣שׁ יְ֭הוָה עֹ֣ז הִתְאַזָּ֑ר אַף-תִּכּ֥וֹן תֵּ֝בֵ֗ל בַּל-תִּמּֽוֹט:נָכ֣וֹן כִּסְאֲךָ֣ מֵאָ֑ז מֵֽעוֹלָ֣ם אָֽתָּה: מזמור שלושה ותשעים.אַף-תִּכּ֥וֹן תֵּ֝בֵ֗ל בַּל-תִּמּֽוֹט:תִּכּ֥וֹן תֵּ֝בֵ֗לבראשית ברא,מֵֽעוֹלָ֣ם אָֽתָּה:הבורא ברא את העולם הוא היחיד שנמצא פה מעולם ולעולם, הוא הראשון.לפניו לא היה.נָכ֣וֹן כִּסְאֲךָ֣ מֵאָ֑זבְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל: תהלים. עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל:בַּל-תִּמּֽוֹט:אַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהוָה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה: ישעיהו.אַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהוָה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּיעֵֽדֹתֶ֨יךָ | נֶאֶמְנ֬וּ מְאֹ֗ד לְבֵיתְךָ֥ נַאֲוָה-קֹ֑דֶשׁ יְ֝הוָ֗ה לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים: מזמור שלושה ותשעים. תהלים- מזמור שמונה ושבעים.מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף הַאֲזִ֣ינָה עַ֭מִּי תּוֹרָתִ֑י הַטּ֥וּ אָ֝זְנְכֶ֗ם לְאִמְרֵי-פִֽי: תהלים- מזמור שמונה ושבעים.מַשְׂכִּ֗יללמה להשכיל,וְלֹ֤א יִהְי֨וּ | כַּאֲבוֹתָ֗ם דּוֹר֮ סוֹרֵ֪ר וּמֹ֫רֶ֥ה דּ֭וֹר לֹא-הֵכִ֣ין לִבּ֑וֹ וְלֹא-נֶאֶמְנָ֖ה אֶת-אֵ֣ל רוּחֽוֹ: תהלים- מזמור שמונה ושבעים.בתורתנו כתוב זכרון ישראל ועלילותם, גם מעשיהם הטובים וגם מעשיהם הלא טובים, כולל תוכחות בורא עולם ונביאיו את אבותנו בימי קדם. דרך זאת שמה את ישראל וקורותיו כפי שהם כתובים בתורת כמשל וזאת מבלי להסתיר, מבלי לכסות עוונותיהם.אבותנו שכתבו והעבירו לבניהם לא כיסו על עוונם.הם לא ניסו ללבוש בגדים יפים לתמונת זכרון זרעם אותם כיפים לעיני משך זרעם בדורות שאחריהם.ומשכך גם הנמשל כתוב בתורתנו ונלמד מתורתנו.וזאת למעשה הדרך עוד דרך שמתורת ישראל נלמדים חוקים ומשפטים.אני חושבת שבגד זה שלעצמו הוא בגד יפה לעיני הדורות הבאים על כתמיו עם הרבב שלו, לעינינו, בעת הזאת, בדור הזה.ישכילו ויראו. |
לימודי תהלים- אל תשגני ממצוותיך.
| כִּֽי-גָד֣וֹל אַ֭תָּה וְעֹשֵׂ֣ה נִפְלָא֑וֹת אַתָּ֖ה אֱלֹהִ֣ים לְבַדֶּֽךָ:ה֘וֹרֵ֤נִי יְהוָ֨ה | דַּרְכֶּ֗ךָ אֲהַלֵּ֥ךְ בַּאֲמִתֶּ֑ךָ יַחֵ֥ד לְ֝בָבִ֗י לְיִרְאָ֥ה שְׁמֶֽךָ:אוֹדְךָ֤ | אֲדֹנָ֣י אֱ֭לֹהַי בְּכָל-לְבָבִ֑י וַאֲכַבְּדָ֖ה שִׁמְךָ֣ לְעוֹלָֽם:ה֘וֹרֵ֤נִי יְהוָ֨ה | דַּרְכֶּ֗ךָ אֲהַלֵּ֥ךְ בַּאֲמִתֶּ֑ךָ יַחֵ֥ד לְ֝בָבִ֗י לְיִרְאָ֥ה שְׁמֶֽךָ: מזמור שישה ושמונים.זה הנעשה ונשמע של המשורר, שמכיר ויודע שיהוה הוא האלהים ואין שני לו.והוא רוצה להיות עבד הבורא המשורר מבקש מבורא עולם ללמד אותו את דרכו שהיא האמת של דוד ואת האמת הזאת רוצה ללמוד המשורר וללכת בדרך הזאת נכונה.ובהמשך:יַחֵ֥ד לְ֝בָבִ֗י לְיִרְאָ֥ה שְׁמֶֽךָ:ליראה מתוך המקום שמפחד רק מבורא עולם שלא נופל ביראה מאדם שמשולה ליראה שאנו יראים מבורא עולם.וגם ממקום שבטוח שאם בורא עולם איתו אז הוא ינצח בכל המלחמות: יְהוָה לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם: תהלים.אפשר להמשיל את הדבר לרחב, שהיא שמעה מה בורא עולם עשה למען ישראל נמס לבבה ומתוך המקום הזה היא רצתה לחבור לישראל לעמו של בורא עולם..הפסח של רחב- פרשת רחב- תוכנית לימוד-לימודי תורה- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.למען אשר תדעו את הדרך- פרשת רחב- תוכנית לימוד-לימודי תורה- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.במקרה רחב בורא עולם עשה אות לטובה לישראל והיא אהבה ובקשה לחבור לישראל וזאת שלא כמו שנאי דוד:עֲשֵֽׂה-עִמִּ֥י א֗וֹת לְט֫וֹבָ֥ה וְיִרְא֣וּ שֹׂנְאַ֣י וְיֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי-אַתָּ֥ה יְ֝הוָ֗ה עֲזַרְתַּ֥נִי וְנִחַמְתָּֽנִי: מזמור שישה ושמונים. |
| כִּֽי-גָד֣וֹל אַ֭תָּה וְעֹשֵׂ֣ה נִפְלָא֑וֹת אַתָּ֖ה אֱלֹהִ֣ים לְבַדֶּֽךָ:ה֘וֹרֵ֤נִי יְהוָ֨ה | דַּרְכֶּ֗ךָ אֲהַלֵּ֥ךְ בַּאֲמִתֶּ֑ךָ יַחֵ֥ד לְ֝בָבִ֗י לְיִרְאָ֥ה שְׁמֶֽךָ:אוֹדְךָ֤ | אֲדֹנָ֣י אֱ֭לֹהַי בְּכָל-לְבָבִ֑י וַאֲכַבְּדָ֖ה שִׁמְךָ֣ לְעוֹלָֽם: מזמור שישה ושמונים.ה֘וֹרֵ֤נִי יְהוָ֨ה | דַּרְכֶּ֗ךָ אֲהַלֵּ֥ךְ בַּאֲמִתֶּ֑ךָגם כדי שלא ניפול בדרך, כי הדרך של בורא עולם שומרת אותנו לא לחטוא ומשכך לא ליפול לדין וזאת:כִּֽי-גָד֣וֹל אַ֭תָּה וְעֹשֵׂ֣ה נִפְלָא֑וֹת אַתָּ֖ה אֱלֹהִ֣ים לְבַדֶּֽךָ:בורא עולם שומר אותנו את המשמר הזה:עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה-- עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן-- שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל: תהלים.כדי להבין הדבר, המשל הנכון, הוא בן שלמה, שהונח לו לחטוא, כי היתה סיבה עם הדבר, לא היתה שמירה שלא יפול בחטא שיפיל אותו. אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ: אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד: בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ: בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ: בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: תהלים. אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ: |
נעשה ונשמע- הרפו ודעו- החרש ואאלפך.
חודש שלישי- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה עצמאות. |
אָמַ֗רְתִּי אֶֽשְׁמְרָ֣ה דְרָכַי֮ מֵחֲט֪וֹא בִלְשׁ֫וֹנִ֥יוַאֲנִי כְחֵרֵשׁ, לֹא אֶשְׁמָע; וּכְאִלֵּם, לֹא יִפְתַּח-פִּיו. וָאֱהִי--כְּאִישׁ, אֲשֶׁר לֹא-שֹׁמֵעַ; וְאֵין בְּפִיו, תּוֹכָחוֹת. כִּי-לְךָ יְהוָה הוֹחָלְתִּי; אַתָּה תַעֲנֶה, אֲדֹנָי אֱלֹהָי. תהלים- מזמור תשעה ושלושים.אַתָּה תַעֲנֶה, אֲדֹנָי אֱלֹהָי.פָּדָה נפשי (נַפְשׁוֹ), מֵעֲבֹר בַּשָּׁחַת; וחיתי (וְחַיָּתוֹ), בָּאוֹר תִּרְאֶה: איוב.עיצה זאת גם נאמרה על ידי הנביא עמוס:לָכֵן, הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא--יִדֹּם: כִּי עֵת רָעָה, הִיא:לעתים גם בעת ש:חַם-לִבִּ֨י | בְּקִרְבִּ֗י בַּהֲגִיגִ֥י תִבְעַר-אֵ֑שׁ דִּ֝בַּ֗רְתִּי בִּלְשֽׁוֹנִי: תהלים- מזמור תשעה ושלושים.בַּהֲגִיגִ֥י תִבְעַר-אֵ֑שׁלא לדבר או להתלונן או לאמר כל דבר בעת שחם לבנו ובמחשבותינו מחשבות כעס המשולות לאש..חַם-לִבִּ֨י | בְּקִרְבִּ֗יבעת כזאת יכולים לאמר דברים שאסור לאמר אותם ובמקום הזה לחטוא.לָכֵן, הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא--יִדֹּם: כִּי עֵת רָעָה, הִיא:הַמַּשְׂכִּילהַחֲרֵשׁ, וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה: איוב.וַאֲאַלֶּפְךָתהלים- מזמור ארבעים. – לימודי תורה (michalinka.com) |
.
הסירו את אלהי הנכר והטהרו- פרשת יעקב ועשיו.
פרשת יעקב ועשיו- לימודי תורה- תוכנית לימוד- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב ק֛וּם עֲלֵ֥ה בֵֽית־אֵ֖ל וְשֶׁב־שָׁ֑ם וַֽעֲשֵׂה־שָׁ֣ם מִזְבֵּ֔חַ לָאֵל֙ הַנִּרְאֶ֣ה אֵלֶ֔יךָ בְּבָ֨רְחֲךָ֔ מִפְּנֵ֖י עֵשָׂ֥ו אָחִֽיךָ׃וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וְאֶ֖ל כָּל־אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹֽכְכֶ֔ם וְהִֽטַּהֲר֔וּ וְהַֽחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹֽתֵיכֶֽם׃ וְנָק֥וּמָה וְנַֽעֲלֶ֖ה בֵּֽית־אֵ֑ל וְאֶֽעֱשֶׂה־שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ לָאֵ֞ל הָֽעֹנֶ֤ה אֹתִי֙ בְּי֣וֹם צָֽרָתִ֔י וַֽיְהִי֙ עִמָּדִ֔י בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתִּי׃ וַיִּתְּנ֣וּ אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב אֵ֣ת כָּל־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדָ֔ם וְאֶת־הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּטְמֹ֤ן אֹתָם֙ יַֽעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָֽאֵלָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עִם־שְׁכֶֽם׃ פרשת יַעֲקֹ֔ב וְעֵשָׂ֖ו.וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וְאֶ֖ל כָּל־אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹֽכְכֶ֔ם וְהִֽטַּהֲר֔וּוַיִּתְּנ֣וּ אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב אֵ֣ת כָּל־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדָ֔ם וְאֶת־הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑םוְאֶת־הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑םוַיִּטְמֹ֤ן אֹתָם֙ יַֽעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָֽאֵלָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עִם־שְׁכֶֽם׃במקרה הזה שבית יעקב הלכו לזבוח זבח תודה לבורא עולם, הזהב והתכשיטים כמו:הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑םנטמנו, נקברו, ולא נעשה עימם דבר ולא הובאו גם כמנחה או תרומה.שלא כמו במקרה העלאת קרבן לבורא עולם ככתוב בימי אהרון ומשה במדבר :וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ; וְלֹא-נִפְקַד מִמֶּנּוּ, אִישׁ. וַנַּקְרֵב אֶת-קָרְבַּן יְהוָה, אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי-זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד, טַבַּעַת, עָגִיל וְכוּמָז--לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵינוּ, לִפְנֵי יְהוָה. וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, אֶת-הַזָּהָב--מֵאִתָּם: כֹּל, כְּלִי מַעֲשֶׂה. וַיְהִי כָּל-זְהַב הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר הֵרִימוּ לַיהוָה--שִׁשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף שְׁבַע-מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, שָׁקֶל: מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים, וּמֵאֵת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת. אַנְשֵׁי, הַצָּבָא, בָּזְזוּ, אִישׁ לוֹ. וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, אֶת-הַזָּהָב, מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים, וְהַמֵּאוֹת; וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, זִכָּרוֹן לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי יְהוָה: פרשת יַעֲקֹ֔ב וְעֵשָׂ֖ו.וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ; וְלֹא-נִפְקַד מִמֶּנּוּ, אִישׁ. וַנַּקְרֵב אֶת-קָרְבַּן יְהוָה, אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי-זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד, טַבַּעַת, עָגִיל וְכוּמָז--לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵינוּ, לִפְנֵי יְהוָה.כְלִי-זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד, טַבַּעַת, עָגִיל וְכוּמָז-עָגִיל וְכוּמָז-וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, אֶת-הַזָּהָב, מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים, וְהַמֵּאוֹת; וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, זִכָּרוֹן לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי יְהוָה.וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד,במקרה הזה השלל הזהב על סוגיו התקבל באהל מועד.הנזמים שהוסרו ונטמנו כהסרת עבודה זרה, הם כמו העגילים , תכשיט לאוזנים:הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑םהנזם באוזן שלא כמו העגיל הוא מסמל עבודה זרה .נזם הזהב שהיה באזניהם נטמן באדמה כחלק מטהרה לפני זבח שזבחו יעקב ובני ביתו, לשלא כמו הנזם, העגיל התקבל כמנחה להקרבת קרבן.יש הבדל בין נזם לעגיל, הנזם במקרה זה הוא לאוזן ולא לאף.ובמקרה הזה הוא באף:נֶזֶם זָהָב, בְּאַף חֲזִיר-- אִשָּׁה יָפָה, וְסָרַת טָעַם: משלי.בְּאַף חֲזִיר |
כי חנני אלהים- פרשת וישלח יעקב.
לימודי תורה- תוכנית לימוד- פרשת וישלח יעקב- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.וַיִּוָּתֵ֥ר יַֽעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּֽאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃ וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֨קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַֽעֲקֹ֔ב בְּהֵֽאָבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃ וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּֽרַכְתָּֽנִי׃ וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַֽעֲקֹֽב׃ וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַֽעֲקֹב֙ יֵֽאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃ וַיִּשְׁאַ֣ל יַֽעֲקֹ֗ב וַיֹּ֨אמֶר֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וַיְבָ֥רֶךְ אֹת֖וֹ שָֽׁם׃ וַיִּקְרָ֧א יַֽעֲקֹ֛ב שֵׁ֥ם הַמָּק֖וֹם פְּנִיאֵ֑ל כִּֽי־רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי׃ פרשת וישלח יעקב.וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַֽעֲקֹב֙ יֵֽאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים:וַתּוּכָֽל׃וַיִּקְרָ֧א יַֽעֲקֹ֛ב שֵׁ֥ם הַמָּק֖וֹם פְּנִיאֵ֑ל כִּֽי־רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי׃רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣יםוַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי׃זאת אומרת שליעקב היתה יכולת לראות אלהים פנים מול פנים:וַתּוּכָֽל׃ומה זה אומר על יעקב:מִי-יַעֲלֶה בְהַר-יְהוָה; וּמִי-יָקוּם, בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ. נְקִי כַפַּיִם, וּבַר-לֵבָב: אֲשֶׁר לֹא-נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי; וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה. יִשָּׂא בְרָכָה, מֵאֵת יְהוָה; וּצְדָקָה, מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ. זֶה, דּוֹר דֹּרְשָׁו; מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה: תהלים.נְקִי כַפַּיִם, וּבַר-לֵבָב:וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ: כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת. לֹא-תִגַּע בּוֹ יָד, כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה--אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ, לֹא יִחְיֶה; בִּמְשֹׁךְ, הַיֹּבֵל, הֵמָּה, יַעֲלוּ בָהָר. וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן-הָהָר, אֶל-הָעָם; וַיְקַדֵּשׁ, אֶת-הָעָם, וַיְכַבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם. וַיֹּאמֶר, אֶל-הָעָם, הֱיוּ נְכֹנִים, לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים: אַל-תִּגְּשׁוּ, אֶל-אִשָּׁה. וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר, חָזָק מְאֹד; וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים, מִן-הַמַּחֲנֶה; וַיִּתְיַצְּבוּ, בְּתַחְתִּית הָהָר. וְהַר סִינַי, עָשַׁן כֻּלּוֹ, מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה, בָּאֵשׁ; וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן, וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד. וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד; מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. וַיֵּרֶד יְהוָה עַל-הַר סִינַי, אֶל-רֹאשׁ הָהָר; וַיִּקְרָא יְהוָה לְמֹשֶׁה אֶל-רֹאשׁ הָהָר, וַיַּעַל מֹשֶׁה. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, רֵד הָעֵד בָּעָם: פֶּן-יֶהֶרְסוּ אֶל-יְהוָה לִרְאוֹת, וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב. וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל-יְהוָה, יִתְקַדָּשׁוּ: פֶּן-יִפְרֹץ בָּהֶם, יְהוָה. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה, לֹא-יוּכַל הָעָם, לַעֲלֹת אֶל-הַר סִינָי: כִּי-אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ, לֵאמֹר, הַגְבֵּל אֶת-הָהָר, וְקִדַּשְׁתּוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה לֶךְ-רֵד, וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ; וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם, אַל-יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל-יְהוָה--פֶּן-יִפְרָץ-בָּם. וַיֵּרֶד מֹשֶׁה, אֶל-הָעָם; וַיֹּאמֶר, אֲלֵהֶם: שמות.וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל-יְהוָה, יִתְקַדָּשׁוּ: פֶּן-יִפְרֹץ בָּהֶם, יְהוָה.יִתְקַדָּשׁוּ:פֶּן-יִפְרֹץ בָּהֶם,וַיֹּ֣אמֶר יַֽעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָֽקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי׃ קַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח׃כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖יםוַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַֽעֲקֹב֙ יֵֽאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃ וַיִּשְׁאַ֣ל יַֽעֲקֹ֗ב וַיֹּ֨אמֶר֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וַיְבָ֥רֶךְ אֹת֖וֹ שָֽׁם׃ וַיִּקְרָ֧א יַֽעֲקֹ֛ב שֵׁ֥ם הַמָּק֖וֹם פְּנִיאֵ֑ל כִּֽי־רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי׃כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛יםוַתּוּכָֽל׃
| |||||
משמים. ממכון שבתו.
מִ֭שָּׁמַיִם הִבִּ֣יט יְהוָ֑ה רָ֝אָ֗ה אֶֽת-כָּל-בְּנֵ֥י הָאָדָֽם: מִֽמְּכוֹן-שִׁבְתּ֥וֹ הִשְׁגִּ֑יחַ אֶ֖ל כָּל-יֹשְׁבֵ֣י הָאָֽרֶץ: תהלים- שלושה ושלושים.בואו נחשוב על הדבר עם הידע והיכולת שיש לאנושות בעת הזאת.נגיד היו תושבים על הירח, נגיד והיו בני אדם שחיים בירח.ברור לכל שמכדור הארץ ההוא מגוגל היה יכול לשים לווין ועם הלווין לצפות בתושבי הירח.ככה בורא עולם מהשמים:מִ֭שָּׁמַיִם הִבִּ֣יט יְהוָ֑ה רָ֝אָ֗ה אֶֽת-כָּל-בְּנֵ֥י הָאָדָֽם:רָ֝אָ֗ה אֶֽת-כָּל-בְּנֵ֥י הָאָדָֽם:ממקום מושבו זה:מִֽמְּכוֹן-שִׁבְתּ֥וֹ הִשְׁגִּ֑יחַ אֶ֖ל כָּל-יֹשְׁבֵ֣י הָאָֽרֶץ:אפשר לחשוב על הדבר בהקבלה לעסק תעשייתי ויש מנהל שיש לו בצוות עשרים עובדים, וככה הוא מנהל וגם מניע את העובדים שבניהולו.על אותו רעיון ככה בורא עולם עם כל בני האדם בעולם הזה:הִשְׁגִּ֑יחַ אֶ֖ל כָּל-יֹשְׁבֵ֣י הָאָֽרֶץ:בשביל השעשועים,ברור לנו שכך הדבר גם שיושבי הארץ עומדים.אפשר לחשוב על הדבר בהקבלה לאנדרואיד, ידוע הדבר שבעלי גוגל יש יכולת להגיע לכל טלפון שיש בו את התוכנה.יכולה להיות סוג של השגחה על ההמונים שאנשים אלה יכולים לדעת בכל רגע נתון איפה בעל הטלפון נמצא ברגע זה ממש, ועוד דברים שהם יכולים ללמוד על האדם ואורחותיו ומנהגיו וגם תכנוניו הרגליו ומשכך לעתים גם לצפות מה יעשה במקרה כזה או אחר באם..ומשכך באם ירצו יכולים גם להניע את האדם לשנות תוכניות ומשכך לרעות אותו וגם את המנהל שלו בעבודה..ברור שכאדם יחיד לא יכול הבעלים של גוגל לנהל את השליטה הזאת, הוא צריך חרישה של שרי עשרות מאות ואלפים ברחבי העולם.ברור שאם בני אדם יחדלו להשתמש באנדרואיד, היכולת הזאת של גוגל תאבד להם.במשמעות שברגע אחד יכולה האנושות לסגור לגוגל את "השאלטר".ברור שבני האדם לא יכולים לסגור או לעצום את העין של בורא עולם מלראות אותם :וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל, כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם, אֲשֶׁר-יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל-יוֹדֵעַ הספר (סֵפֶר) לֵאמֹר, קְרָא נָא-זֶה; וְאָמַר לֹא אוּכַל, כִּי חָתוּם הוּא. וְנִתַּן הַסֵּפֶר, עַל אֲשֶׁר לֹא-יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר--קְרָא נָא-זֶה; וְאָמַר, לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר. וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי, יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי--וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי, מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה. לָכֵן, הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת-הָעָם-הַזֶּה--הַפְלֵא וָפֶלֶא; וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר. הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵיְהוָה, לַסְתִּר עֵצָה; וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ, מַעֲשֵׂיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ. הַפְכְּכֶם--אִם-כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר, יֵחָשֵׁב: כִּי-יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי, וְיֵצֶר אָמַר לְיֹצְרוֹ לֹא הֵבִין: ישעיהו.וַיֹּאמְרוּ, מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ. הַפְכְּכֶם--אִם-כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר, יֵחָשֵׁב: כִּי-יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי, וְיֵצֶר אָמַר לְיֹצְרוֹ לֹא הֵבִין:בעלי גוגל צריך לחשוב שבורא עולם גם מניע אותו . גם בוחן אותו ויש סיבה לדבר שמונח לגוגל לעשות מה שהם עושים.לָכֵן, הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת-הָעָם-הַזֶּה--הַפְלֵא וָפֶלֶא; וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר.זאת אומרת שהפלאות שיראו העם מבורא עולם, יעליבו את חכמיו ונבוניו.בדיוק כמו שגם החרטומים עשו מהמקל נחש, אך הנחש מהמטה של משה טרף את הנחש של החרטומים.העימות של החרטומים/חכמי מצרים עם בורא עולם שמה אותם במקום הזה לעומת נפלאותיו של בורא עולם: |
דעת טוב ורע.
הַיֹּצֵ֣ר יַ֣חַד לִבָּ֑ם הַ֝מֵּבִ֗ין אֶל-כָּל-מַעֲשֵׂיהֶֽם: מזמור שלושה ושלושים.הַיֹּצֵ֣ר יַ֣חַד לִבָּ֑םוַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-נֹחַ לֵאמֹר. צֵא, מִן-הַתֵּבָה--אַתָּה, וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ. כָּל-הַחַיָּה אֲשֶׁר-אִתְּךָ מִכָּל-בָּשָׂר, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ--הוצא (הַיְצֵא) אִתָּךְ; וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּפָרוּ וְרָבוּ עַל-הָאָרֶץ. וַיֵּצֵא-נֹחַ; וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו, אִתּוֹ. כָּל-הַחַיָּה, כָּל-הָרֶמֶשׂ וְכָל-הָעוֹף, כֹּל, רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ--לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם, יָצְאוּ מִן-הַתֵּבָה. וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ. וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ: זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה--לֹא יִשְׁבֹּתוּ: בראשית.כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו;מִנְּעֻרָיו;לא מלידתו, לא מבריאתו, מנעוריו.וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת: בראשית.וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע-לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ:דַּעַת טוֹב וָרָעוָרָעוַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים, אֶל-הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, אַיֶּכָּה. וַיֹּאמֶר, אֶת-קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן; וָאִירָא כִּי-עֵירֹם אָנֹכִי, וָאֵחָבֵא. וַיֹּאמֶר--מִי הִגִּיד לְךָ, כִּי עֵירֹם אָתָּה; הֲמִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ--אָכָלְתָּ. וַיֹּאמֶר, הָאָדָם: הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה, מַה-זֹּאת עָשִׂית; וַתֹּאמֶר, הָאִשָּׁה, הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי, וָאֹכֵל: בראשית.הַ֝מֵּבִ֗ין אֶל-כָּל-מַעֲשֵׂיהֶֽם:בְּכָל-זֹאת חָטְאוּ-עוֹד; וְלֹא-הֶאֱמִינוּ, בְּנִפְלְאוֹתָיו. וַיְכַל-בַּהֶבֶל יְמֵיהֶם; וּשְׁנוֹתָם, בַּבֶּהָלָה. אִם-הֲרָגָם וּדְרָשׁוּהוּ; וְשָׁבוּ, וְשִׁחֲרוּ-אֵל. וַיִּזְכְּרוּ, כִּי-אֱלֹהִים צוּרָם; וְאֵל עֶלְיוֹן, גֹּאֲלָם. וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם; וּבִלְשׁוֹנָם, יְכַזְּבוּ-לוֹ. וְלִבָּם, לֹא-נָכוֹן עִמּוֹ; וְלֹא נֶאֶמְנוּ, בִּבְרִיתוֹ. וְהוּא רַחוּם, יְכַפֵּר עָוֺן-- וְלֹא-יַשְׁחִית: וְהִרְבָּה, לְהָשִׁיב אַפּוֹ; וְלֹא-יָעִיר, כָּל-חֲמָתוֹ. וַיִּזְכֹּר, כִּי-בָשָׂר הֵמָּה; רוּחַ הוֹלֵךְ, וְלֹא יָשׁוּב: תהלים.רוּחַ הוֹלֵךְ, וְלֹא יָשׁוּב.וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת: בראשית.כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת: |
במחול בתוף וכינור- לימודי תורה.
לימודי תורה- על הדרך- חודש שני- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.ודבר תורה לשבת:שִׁירוּ לַיהוָה, שִׁיר חָדָשׁ; תְּהִלָּתוֹ, בִּקְהַל חֲסִידִים.יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו; בְּנֵי-צִיּוֹן, יָגִילוּ בְמַלְכָּם.יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל; בְּתֹף וְכִנּוֹר, יְזַמְּרוּ-לוֹ: תהלים.וזאת המצווה לעשות:שִׁירוּ לַיהוָה, שִׁיר חָדָשׁ;שִׁיר חָדָשׁיְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל;בְמָחוֹל;בְּתֹף וְכִנּוֹר, יְזַמְּרוּ-לוֹ.בְּתֹףוְכִנּוֹריְזַמְּרוּאיך שאני רואה ושומעת חסר בבית הכנסת/בקהל חסידים לקיום המצווה:תֹף מָחוֹל וְכִנּוֹר.זמרים יש, שירים חדשים יש, שנאמר:זה הישן חדש חדש..מָחוֹל..צריך לחשוב על המילה מחול, משורש מחל.. מחילה. |
מגדיל ישועות.
לימודי תורה על הדרך- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה עצמאות.
.
מְפַלְּטִ֗י מֵאֹ֫יְבָ֥י אַ֣ף מִן-קָ֭מַי תְּרוֹמְמֵ֑נִי מֵאִ֥ישׁ חָ֝מָ֗ס תַּצִּילֵֽנִי:עַל-כֵּ֤ן | אוֹדְךָ֖ בַגּוֹיִ֥ם | יְהוָ֑ה וּלְשִׁמְךָ֥ אֲזַמֵּֽרָה:(מגדל) מַגְדִּיל֮ יְשׁוּע֪וֹת מַ֫לְכּ֥וֹ וְעֹ֤שֶׂה חֶ֨סֶד | לִמְשִׁיח֗וֹ לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֗וֹ עַד-עוֹלָֽם: תהלים מזמור שמונה עשר.וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה, מֵחָכְמַת כָּל-בְּנֵי-קֶדֶם, וּמִכֹּל, חָכְמַת מִצְרָיִם. וַיֶּחְכַּם, מִכָּל-הָאָדָם, מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע, בְּנֵי מָחוֹל; וַיְהִי-שְׁמוֹ בְכָל-הַגּוֹיִם, סָבִיב. וַיְדַבֵּר, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל; וַיְהִי שִׁירוֹ, חֲמִשָּׁה וָאָלֶף. וַיְדַבֵּר, עַל-הָעֵצִים, מִן-הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר; וַיְדַבֵּר עַל-הַבְּהֵמָה וְעַל-הָעוֹף, וְעַל-הָרֶמֶשׂ וְעַל-הַדָּגִים. וַיָּבֹאוּ, מִכָּל-הָעַמִּים, לִשְׁמֹעַ, אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה--מֵאֵת כָּל-מַלְכֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת-חָכְמָתוֹ. וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ-צוֹר אֶת-עֲבָדָיו, אֶל-שְׁלֹמֹה, כִּי שָׁמַע, כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ: כִּי אֹהֵב, הָיָה חִירָם לְדָוִד--כָּל-הַיָּמִים. וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה, אֶל-חִירָם לֵאמֹר. אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-דָּוִד אָבִי, כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו, מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה, אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ--עַד תֵּת-יְהוָה אֹתָם, תַּחַת כַּפּוֹת רגלו (רַגְלָי). וְעַתָּה, הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב: אֵין שָׂטָן, וְאֵין פֶּגַע רָע. וְהִנְנִי אֹמֵר--לִבְנוֹת בַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, אֶל-דָּוִד אָבִי לֵאמֹר, בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל-כִּסְאֶךָ, הוּא-יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי. וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ-לִי אֲרָזִים מִן-הַלְּבָנוֹן, וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם-עֲבָדֶיךָ, וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ, כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר: כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת-עֵצִים--כַּצִּדֹנִים. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם, אֶת-דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה--וַיִּשְׂמַח מְאֹד; וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה הַיּוֹם, אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם, עַל-הָעָם הָרָב הַזֶּה: מלכים.אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-דָּוִד אָבִי, כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו, מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה, אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ--עַד תֵּת-יְהוָה אֹתָם, תַּחַת כַּפּוֹת רגלו (רַגְלָי).מְפַלְּטִ֗י מֵאֹ֫יְבָ֥י אַ֣ף מִן-קָ֭מַי תְּרוֹמְמֵ֑נִי מֵאִ֥ישׁ חָ֝מָ֗ס תַּצִּילֵֽנִי:עַל-כֵּ֤ן | אוֹדְךָ֖ בַגּוֹיִ֥ם | יְהוָ֑ה וּלְשִׁמְךָ֥ אֲזַמֵּֽרָה:חירם מלבנון לא היה אויב דוד, הוא היה הגוי הזה שבגויים מודים לבורא עולם שהושיע את ישראל:וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ-צוֹר אֶת-עֲבָדָיו, אֶל-שְׁלֹמֹה, כִּי שָׁמַע, כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ: כִּי אֹהֵב, הָיָה חִירָם לְדָוִד--כָּל-הַיָּמִים:(מגדל) מַגְדִּיל֮ יְשׁוּע֪וֹת מַ֫לְכּ֥וֹ וְעֹ֤שֶׂה חֶ֨סֶד | לִמְשִׁיח֗וֹ לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֗וֹ עַד-עוֹלָֽם:וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם, אֶת-דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה--וַיִּשְׂמַח מְאֹד; וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה הַיּוֹם, אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם, עַל-הָעָם הָרָב הַזֶּה:הוא היה חבר שגם הוא מודה ומברך את בורא עולם וחבר לישראל כשישראל היה נכון כמו בעת דוד.יִירְאוּ מֵיְהוָה, כָּל-הָאָרֶץ; מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ, כָּל-יֹשְׁבֵי תֵבֵל.כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי; הוּא-צִוָּה, וַיַּעֲמֹד.יְהוָה, הֵפִיר עֲצַת-גּוֹיִם; הֵנִיא, מַחְשְׁבוֹת עַמִּים.עֲצַת יְהוָה, לְעוֹלָם תַּעֲמֹד; מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ, לְדֹר וָדֹר.אַשְׁרֵי הַגּוֹי, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהָיו; הָעָם, בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ. מזמור שלושה ושלושים.הֵנִיא, מַחְשְׁבוֹת עַמִּים.וַיהוָה, נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לוֹ; וַיְהִי שָׁלֹם, בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה, וַיִּכְרְתוּ בְרִית, שְׁנֵיהֶם: מלכים. וַיִּכְרְתוּ בְרִית, שְׁנֵיהֶם:נקווה שיבואו ימים שישראל יהיה נכון בארצו ומחשבות העם של חירם יהיו לשלום עם ישראל בארץ הזאת.משילות מושלים הומוסקסואלים כמו אוחנה וכמו הורוביץ על ישראל בבחירת ישראל שמה את ישראל כלא נכון בארצו וזאת על פי תורת ישראל.עכשיו גם יש מהומות בירושלים ורוחות המלחמה הבאה בקיץ מתחילות שוב לנשוב באוויר..כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו, מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה, אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ--עַד תֵּת-יְהוָה אֹתָם, תַּחַת כַּפּוֹת רגלו (רַגְלָי). וְעַתָּה, הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב: אֵין שָׂטָן, וְאֵין פֶּגַע רָע. וְהִנְנִי אֹמֵר--לִבְנוֹת בַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי: ברור לכולנו כשבעת שהומוסקסואל הוא מחוקק נבחר בישראל בירושלים, עם ישראל לא נכון לבנות בית לשם בורא עולם בירושלים.לכן אני אומרת, צאו מירושלים לא יעלה על הדעת שבן ישראל ישלח את בנו להלחם ואולי גם למות במלחמה הבאה בקיץ, וזאת כדי לקיים את התעבת ירושליים. כדי להתקיים כגוי הזה בירושלים:מִזְמוֹר, לְאָסָף: אֱלֹהִים, בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ-- טִמְּאוּ, אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ; שָׂמוּ אֶת-יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים: תהלים.אני מציעה שהכנסת תיסוג לגולה תל אביב.שִׁוִּ֬יתִי יְהוָ֣ה לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד כִּ֥י מִֽ֝ימִינִ֗י בַּל-אֶמּֽוֹט: לָכֵ֤ן | שָׂמַ֣ח לִ֭בִּי וַיָּ֣גֶל כְּבוֹדִ֑י אַף-בְּ֝שָׂרִ֗י יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶֽטַח: תהלים- מזמור שישה עשר.גם בעוניי:ביאור תהלים:זְכֹר-דָּבָר, לְעַבְדֶּךָ-- עַל, אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי.זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי: כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי.זֵדִים, הֱלִיצֻנִי עַד-מְאֹד; מִתּוֹרָתְךָ, לֹא נָטִיתִי.זָכַרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם יְהוָה; וָאֶתְנֶחָם.זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי, מֵרְשָׁעִים-- עֹזְבֵי, תּוֹרָתֶךָ.זְמִרוֹת, הָיוּ-לִי חֻקֶּיךָ-- בְּבֵית מְגוּרָי.זָכַרְתִּי בַלַּיְלָה שִׁמְךָ יְהוָה; וָאֶשְׁמְרָה, תּוֹרָתֶךָ.זֹאת הָיְתָה-לִּי: כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי. |
ולא שאלת נפש אויבך- גם אויבך מאמין בבורא עולם ומייחל לחסדו- לימודי תהלים..
שׁוּבָ֣ה יְ֭הוָה חַלְּצָ֣ה נַפְשִׁ֑י ה֝וֹשִׁיעֵ֗נִי לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ: כִּ֤י אֵ֣ין בַּמָּ֣וֶת זִכְרֶ֑ךָ בִּ֝שְׁא֗וֹל מִ֣י יֽוֹדֶה-לָּֽךְ: תהלים- מזמור שישי.בִּ֝שְׁא֗וֹל מִ֣י יֽוֹדֶה-לָּֽךְ:בְּגִבְעוֹן, נִרְאָה יְהוָה אֶל-שְׁלֹמֹה--בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, שְׁאַל מָה אֶתֶּן-לָךְ. וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה, אַתָּה עָשִׂיתָ עִם-עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב, עִמָּךְ; וַתִּשְׁמָר-לוֹ, אֶת-הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה, וַתִּתֶּן-לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, כַּיּוֹם הַזֶּה. וְעַתָּה, יְהוָה אֱלֹהָי, אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת-עַבְדְּךָ, תַּחַת דָּוִד אָבִי; וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן, לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא. וְעַבְדְּךָ--בְּתוֹךְ עַמְּךָ, אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ: עַם-רָב, אֲשֶׁר לֹא-יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע: כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט, אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה.וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי אֲדֹנָי: כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו, יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר, וְלֹא שָׁאַלְתָּ, נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ; וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין, לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט. הִנֵּה עָשִׂיתִי, כִּדְבָרֶיךָ; הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, לֵב חָכָם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא-הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא-יָקוּם כָּמוֹךָ. וְגַם אֲשֶׁר לֹא-שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ, גַּם-עֹשֶׁר גַּם-כָּבוֹד: אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים, כָּל-יָמֶיךָ: מלכים.וְלֹא שָׁאַלְתָּ, נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ; וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין, לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט. הִנֵּה עָשִׂיתִי, כִּדְבָרֶיךָ; הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, לֵב חָכָם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא-הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא-יָקוּם כָּמוֹךָ. וְגַם אֲשֶׁר לֹא-שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ, גַּם-עֹשֶׁר גַּם-כָּבוֹד: אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים, כָּל-יָמֶיךָ.וְלֹא שָׁאַלְתָּ, נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ;רוֹצֶה יְהוָה אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ: תהלים.לעתים גם האויב של ירא מבורא עולם ומייחל לחסדו.המשל הכי טוב זה העם הפרסי.בעת הזאת בעם הפרסי הוא אויב לישראל.אך כידוע לכולנו, העם הפרסי מאמין בבורא עולם וממלכיו כורש שעזר לעם ישראל להחלץ מגלות בבל ולעלות לירושלים ולבנות את בית המקדש השני:וּבִשְׁנַת אַחַת, לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לִכְלוֹת דְּבַר-יְהוָה, מִפִּי יִרְמְיָה: הֵעִיר יְהוָה, אֶת-רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס, וַיַּעֲבֶר-קוֹל בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, וְגַם-בְּמִכְתָּב לֵאמֹר. כֹּה אָמַר, כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס--כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם; וְהוּא-פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת, בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ, יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וְיַעַל, לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה; וְיִבֶן, אֶת-בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל--הוּא הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. וְכָל-הַנִּשְׁאָר, מִכָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר-שָׁם--יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ, בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה; עִם-הַנְּדָבָה--לְבֵית הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. וַיָּקוּמוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת, לִיהוּדָה וּבִנְיָמִן, וְהַכֹּהֲנִים, וְהַלְוִיִּם; לְכֹל הֵעִיר הָאֱלֹהִים, אֶת-רוּחוֹ, לַעֲלוֹת לִבְנוֹת, אֶת-בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. וְכָל-סְבִיבֹתֵיהֶם חִזְּקוּ בִידֵיהֶם, בִּכְלֵי-כֶסֶף בַּזָּהָב בָּרְכוּשׁ וּבַבְּהֵמָה וּבַמִּגְדָּנוֹת--לְבַד, עַל-כָּל-הִתְנַדֵּב. וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ, הוֹצִיא אֶת-כְּלֵי בֵית-יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר מִירוּשָׁלִַם, וַיִּתְּנֵם בְּבֵית אֱלֹהָיו. וַיּוֹצִיאֵם, כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, עַל-יַד, מִתְרְדָת הַגִּזְבָּר; וַיִּסְפְּרֵם, לְשֵׁשְׁבַּצַּר, הַנָּשִׂיא, לִיהוּדָה. וְאֵלֶּה, מִסְפָּרָם: אֲגַרְטְלֵי זָהָב שְׁלֹשִׁים, אֲגַרְטְלֵי-כֶסֶף אָלֶף, מַחֲלָפִים, תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים. כְּפוֹרֵי זָהָב, שְׁלֹשִׁים-- כְּפוֹרֵי כֶסֶף מִשְׁנִים, אַרְבַּע מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה; כֵּלִים אֲחֵרִים, אָלֶף. כָּל-כֵּלִים לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף, חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת; הַכֹּל הֶעֱלָה שֵׁשְׁבַּצַּר, עִם הֵעָלוֹת הַגּוֹלָה--מִבָּבֶל, לִירוּשָׁלִָם: עזרא.האויב הזה בעת הזאת גם מתפלל לבורא עולם גם מודה לבורא עולם על שמחותיו כעם ועל שמחות יחידים מהעם הפרסי.אֲנִי-אָמַרְתִּי, אֱלֹהִים אַתֶּם; וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם.אָכֵן, כְּאָדָם תְּמוּתוּן; וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ. קוּמָה אֱלֹהִים, שָׁפְטָה הָאָרֶץ:כִּי-אַתָּה תִנְחַל, בְּכָל-הַגּוֹיִם: תהלים.כִּי-אַתָּה תִנְחַל, בְּכָל-הַגּוֹיִם.בִּ֝שְׁא֗וֹל מִ֣י יֽוֹדֶה-לָּֽךְ:שאילת נפש היא לא כלי מלחמה בישראל.דוד המלך, אביו של שלמה הסיר שטן ופגע רע ואת המלך הזה אהב חירם מלך לבנון ועם המלך הזה שלמה עשה ברית.וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ-צוֹר אֶת-עֲבָדָיו, אֶל-שְׁלֹמֹה, כִּי שָׁמַע, כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ: כִּי אֹהֵב, הָיָה חִירָם לְדָוִד--כָּל-הַיָּמִים. וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה, אֶל-חִירָם לֵאמֹר. אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-דָּוִד אָבִי, כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו, מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה, אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ--עַד תֵּת-יְהוָה אֹתָם, תַּחַת כַּפּוֹת רגלו (רַגְלָי). וְעַתָּה, הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב: אֵין שָׂטָן, וְאֵין פֶּגַע רָע. וְהִנְנִי אֹמֵר--לִבְנוֹת בַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, אֶל-דָּוִד אָבִי לֵאמֹר, בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל-כִּסְאֶךָ, הוּא-יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי. וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ-לִי אֲרָזִים מִן-הַלְּבָנוֹן, וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם-עֲבָדֶיךָ, וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ, כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר: כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת-עֵצִים--כַּצִּדֹנִים. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם, אֶת-דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה--וַיִּשְׂמַח מְאֹד; וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה הַיּוֹם, אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם, עַל-הָעָם הָרָב הַזֶּה. וַיִּשְׁלַח חִירָם, אֶל-שְׁלֹמֹה לֵאמֹר, שָׁמַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-שָׁלַחְתָּ אֵלָי; אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת-כָּל-חֶפְצְךָ, בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים. עֲבָדַי יֹרִדוּ מִן-הַלְּבָנוֹן יָמָּה, וַאֲנִי אֲשִׂימֵם דֹּבְרוֹת בַּיָּם עַד-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח אֵלַי וְנִפַּצְתִּים שָׁם--וְאַתָּה תִשָּׂא; וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת-חֶפְצִי, לָתֵת לֶחֶם בֵּיתִי. וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה, עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים--כָּל-חֶפְצוֹ. וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים, מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ, וְעֶשְׂרִים כֹּר, שֶׁמֶן כָּתִית: כֹּה-יִתֵּן שְׁלֹמֹה לְחִירָם, שָׁנָה בְשָׁנָה. וַיהוָה, נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לוֹ; וַיְהִי שָׁלֹם, בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה, וַיִּכְרְתוּ בְרִית, שְׁנֵיהֶם: מלכים.ועם העם הזה של חירם יש לנו מלחמות בעת הזאת.לקרוא עוד..
"נורדאו, שנשא לאישה פרוטסטנטית, היה בהגדרתו יהודי מתבולל – שפסק מלקיים מצוות – בן לתרבות האירופית. הוא העיד על עצמו כי נמשך יותר לתרבות הגרמנית: ”בהגיעי לגיל חמש-עשרה, נטשתי את אורח החיים היהודי ואת לימוד התורה... היהדות נותרה עבורי לא יותר מזיכרון, ומאז חשתי עצמי תמיד גרמני, גרמני בלבד.“" וויקיפדיא.תחשבו על כך שהשואה באה ממקום שנורדאו היה מזוהה עמו. | |||||||
מבחן עשיו- גם עשיו הובא בברית.
| וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה. וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ, בְּשָׁלוֹם: תִּקָּבֵר, בְּשֵׂיבָה טוֹבָה: בראשית.וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם: בראשית.כביאור דוד:וַיִּקְרָא רָעָב, עַל-הָאָרֶץ; כָּל-מַטֵּה-לֶחֶם שָׁבָר. שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ; לְעֶבֶד, נִמְכַּר יוֹסֵף. עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו (רַגְלוֹ); בַּרְזֶל, בָּאָה נַפְשׁוֹ. עַד-עֵת בֹּא-דְבָרוֹ-- אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ. שָׁלַח מֶלֶךְ, וַיַתִּירֵהוּ; מֹשֵׁל עַמִּים, וַיְפַתְּחֵהוּ. שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ; וּמֹשֵׁל, בְּכָל-קִנְיָנוֹ. לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ; וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם. וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם; וְיַעֲקֹב, גָּר בְּאֶרֶץ-חָם: בראשית.עבדות זרע יעקב היתה ידועה. יוסף הבין שבורא עולם קבע שבדרך מכירתו על ידי אחיו הוא יגיע למצרים לפניהם כדי שבעת רעה ידועה מראש יהיה להם מקלט.. והוא קיבל את הדבר למרות שהיה קשה מאוד בעת של לפני שפרעה שמו למושל על כל קנינו.אני טוענת שזאת למידה גם בשביל עשיו וזרעו אחריו. סיפור יעקב ועשיו הוא גם הוא סיפור שבורא עולם קבע אותו, גם בכורת יעקב נקבעה מבורא עולם.וזה המבחן של עשיו, להבין ולקבל שהכל נהיה בדברו של בורא עולם, גם בכורתו של יעקב. זה מבחן אמונה של עשיו וזרעו אחריו.צריך לזכור שלעשיו גם יש ברית, יצחק הביא בברית גם את בנו עשיו.וַיְהִי, כְּמוֹת אַחְאָב; וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ-מוֹאָב, בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם, בַּיּוֹם הַהוּא--מִשֹּׁמְרוֹן; וַיִּפְקֹד, אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל. וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל-יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ-יְהוּדָה לֵאמֹר, מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי--הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל-מוֹאָב, לַמִּלְחָמָה; וַיֹּאמֶר אֶעֱלֶה, כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ. וַיֹּאמֶר, אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ נַעֲלֶה; וַיֹּאמֶר, דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם. וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ-יְהוּדָה, וּמֶלֶךְ אֱדוֹם, וַיָּסֹבּוּ, דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים; וְלֹא-הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: אֲהָהּ--כִּי-קָרָא יְהוָה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, לָתֵת אוֹתָם בְּיַד-מוֹאָב. וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט, הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה, וְנִדְרְשָׁה אֶת-יְהוָה, מֵאוֹתוֹ; וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר, פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן-שָׁפָט, אֲשֶׁר-יָצַק מַיִם עַל-יְדֵי אֵלִיָּהוּ. וַיֹּאמֶר, יְהוֹשָׁפָט, יֵשׁ אוֹתוֹ, דְּבַר-יְהוָה; וַיֵּרְדוּ אֵלָיו, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט--וּמֶלֶךְ אֱדוֹם. וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מַה-לִּי וָלָךְ--לֵךְ אֶל-נְבִיאֵי אָבִיךָ, וְאֶל-נְבִיאֵי אִמֶּךָ; וַיֹּאמֶר לוֹ, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אַל כִּי-קָרָא יְהוָה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, לָתֵת אוֹתָם בְּיַד-מוֹאָב. וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, חַי-יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, כִּי לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ-יְהוּדָה, אֲנִי נֹשֵׂא--אִם-אַבִּיט אֵלֶיךָ, וְאִם-אֶרְאֶךָּ. וְעַתָּה, קְחוּ-לִי מְנַגֵּן; וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד-יְהוָה. וַיֹּאמֶר, כֹּה אָמַר יְהוָה: עָשֹׂה הַנַּחַל הַזֶּה, גֵּבִים גֵּבִים. כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה, לֹא-תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא-תִרְאוּ גֶשֶׁם, וְהַנַּחַל הַהוּא, יִמָּלֵא מָיִם; וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם, וּבְהֶמְתְּכֶם. וְנָקַל זֹאת, בְּעֵינֵי יְהוָה; וְנָתַן אֶת-מוֹאָב, בְּיֶדְכֶם. מלכים.במקרה הזה אפשר ללמוד שאדום, עשיו הלך ביחד עם ישראל ויהודה להלחם במואב, כי מואב פשע בישראל וביחס למואב , עשיו וישראל ויהודה היו בני ברית.לֹא-תְתַעֵב אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא; לֹא-תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי-גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ: דברים.זה נאמר על ישראל:כִּי אֱוִיל עַמִּי, אוֹתִי לֹא יָדָעוּ--בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה, וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה; חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ. רָאִיתִי, אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה-תֹהוּ, וָבֹהוּ; וְאֶל-הַשָּׁמַיִם, וְאֵין אוֹרָם. רָאִיתִי, הֶהָרִים, וְהִנֵּה, רֹעֲשִׁים; וְכָל-הַגְּבָעוֹת, הִתְקַלְקָלוּ. רָאִיתִי, וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם; וְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, נָדָדוּ. רָאִיתִי, וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל הַמִּדְבָּר; וְכָל-עָרָיו, נִתְּצוּ מִפְּנֵי יְהוָה--מִפְּנֵי, חֲרוֹן אַפּוֹ. כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה, שְׁמָמָה תִהְיֶה כָּל-הָאָרֶץ; וְכָלָה, לֹא אֶעֱשֶׂה: ירמיהו.זה נאמר על עשיו:וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. בֶּן-אָדָם, שִׂים פָּנֶיךָ עַל-הַר שֵׂעִיר; וְהִנָּבֵא, עָלָיו. וְאָמַרְתָּ לּוֹ, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי אֵלֶיךָ, הַר-שֵׂעִיר; וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיךָ, וּנְתַתִּיךָ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה. עָרֶיךָ חָרְבָּה אָשִׂים, וְאַתָּה שְׁמָמָה תִהְיֶה; וְיָדַעְתָּ, כִּי-אֲנִי יְהוָה. יַעַן, הֱיוֹת לְךָ אֵיבַת עוֹלָם, וַתַּגֵּר אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, עַל-יְדֵי-חָרֶב--בְּעֵת אֵידָם, בְּעֵת עֲוֺן קֵץ. לָכֵן חַי-אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, כִּי-לְדָם אֶעֶשְׂךָ, וְדָם יִרְדְּפֶךָ; אִם-לֹא דָם שָׂנֵאתָ, וְדָם יִרְדְּפֶךָ. וְנָתַתִּי אֶת-הַר שֵׂעִיר, לְשִׁמְמָה וּשְׁמָמָה; וְהִכְרַתִּי מִמֶּנּוּ, עֹבֵר וָשָׁב. וּמִלֵּאתִי אֶת-הָרָיו, חֲלָלָיו; גִּבְעוֹתֶיךָ וְגֵיאוֹתֶיךָ וְכָל-אֲפִיקֶיךָ, חַלְלֵי-חֶרֶב יִפְּלוּ בָהֶם. שִׁמְמוֹת עוֹלָם אֶתֶּנְךָ, וְעָרֶיךָ לֹא תישבנה (תָשׁוֹבְנָה); וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה: יחזקאל. |
שתי מזוזות ומשקוף.
אני חשבתי בענין המזוזה.שנכנסים לבית, המזוזה נמצאת בצד ימין ואז מנשקים בצד ימין עם יד ימין.שיוצאים מן הבית המזוזה נמצאת ביד שמאל ואז מנשקים בצד שמאל ביד ימין.ומה אני מציעה.כדי לפתור את הבעיה, יש לשים מזוזה בשני הצדדים.לא נראה לי שיש בעיה הלכתית בדבר.וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת: וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה: שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ: וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם: וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם: שמות.וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹףשתי מזוזות ומשקוף. |
.
אשר ידבר יהוה, אותו אדבר- פרשת בלק ופנחס-לימודי תורה- תוכנית לימוד- לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה עצמאות.
וַיֹּ֥סֶף ע֖וֹד בָּלָ֑ק שְׁלֹ֣חַ שָׂרִ֔ים רַבִּ֥ים וְנִכְבָּדִ֖ים מֵאֵֽלֶּה: וַיָּבֹ֖אוּ אֶל-בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֣אמְרוּ ל֗וֹ כֹּ֤ה אָמַר֙ בָּלָ֣ק בֶּן-צִפּ֔וֹר אַל-נָ֥א תִמָּנַ֖ע מֵֽהֲלֹ֥ךְ אֵלָֽי: כִּֽי-כַבֵּ֤ד אֲכַבֶּדְךָ֙ מְאֹ֔ד וְכֹ֛ל אֲשֶׁר-תֹּאמַ֥ר אֵלַ֖י אֶֽעֱשֶׂ֑ה וּלְכָה-נָּא֙ קָֽבָה-לִּ֔י אֵ֖ת הָעָ֥ם הַזֶּֽה: וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֗ם וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל-עַבְדֵ֣י בָלָ֔ק אִם-יִתֶּן-לִ֥י בָלָ֛ק מְלֹ֥א בֵית֖וֹ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב לֹ֣א אוּכַ֗ל לַֽעֲבֹר֙ אֶת-פִּי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔י לַֽעֲשׂ֥וֹת קְטַנָּ֖ה א֥וֹ גְדוֹלָֽה: פרשת בלק ופִּֽינְחָ֨ס.אִם-יִתֶּן-לִ֥י בָלָ֛ק מְלֹ֥א בֵית֖וֹ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב לֹ֣א אוּכַ֗ל לַֽעֲבֹר֙ אֶת-פִּי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔יטוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף: יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ: יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי: תהלים.וַיִּֽחַר-אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל-בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת-כַּפָּ֑יו וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל-בִּלְעָ֗ם לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ קְרָאתִ֔יךָ וְהִנֵּה֙ בֵּרַ֣כְתָּ בָרֵ֔ךְ זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים: וְעַתָּ֖ה בְּרַח-לְךָ֣ אֶל-מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֨רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָֽעֲךָ֥ יְהֹוָ֖ה מִכָּבֽוֹד: פרשת בלק ופִּֽינְחָ֨ס.אָמַ֨רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָֽעֲךָ֥ יְהֹוָ֖ה מִכָּבֽוֹד:זאת אומרת שאם בלעם היה הולך כבקשת בלק אז בלק היה נותן לו כבוד, הדרך שניסח בלק את דבריו יש בו כמו האשמה שבורא עולם שבלעם שמע לעצתו, למעשה מנע כבוד של בלק לבלעם. במילים של היום שבגלל שאתה הולך בדרך בורא לא תקבל כבוד, כאילו יש איזו ענישה שהוא הולך בעצת בורא עולם.וַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל-בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א גַּ֧ם אֶל-מַלְאָכֶ֛יךָ אֲשֶׁר-שָׁלַ֥חְתָּ אֵלַ֖י דִּבַּ֥רְתִּי לֵאמֹֽר: אִם-יִתֶּן-לִ֨י בָלָ֜ק מְלֹ֣א בֵיתוֹ֘ כֶּ֣סֶף וְזָהָב֒ לֹ֣א אוּכַ֗ל לַֽעֲבֹר֙ אֶת-פִּ֣י יְהֹוָ֔ה לַֽעֲשׂ֥וֹת טוֹבָ֛ה א֥וֹ רָעָ֖ה מִלִּבִּ֑י אֲשֶׁר-יְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר: פרשת בלק ופִּֽינְחָ֨ס. |
דרך הזמן- לימודי תורה על הדרך- חודש חמישי שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.
| עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ: בראשית.תראה, בשיר הם אומרים הבוקר בא אז תגיד תודה.ומה אני אומרת.אני אומרת הבוקר תמיד יגיע, גם אחרי שתלך מהעולם הזה, למחרת לכתך הבוקר יגיע..תחשוב על העת, על הבוקר כדבר ניצב בדרך, והזמן הוא הדרך ואתה הולך בדרך, נע בזמן במעגליות, ואתה הולך בזמן ומגיע לבוקר וממשיך ללכת בזמן ומגיע לצהרים וככה אתה הולך בזמן בלי הפסקה עד שאתה שובת. עד שאתה מת. וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב: תהלים. |
פרשת כל הדברים האלה- האחד והאחד- לימודי תורה- תוכנית לימוד- שנת שבעים ושלוש לקוממיות.
וַיִּקַּ֗ח יִתְרוֹ֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֶת־צִפֹּרָ֖ה אֵ֣שֶׁת מֹשֶׁ֑ה אַחַ֖ר שִׁלּוּחֶֽיהָ׃ וְאֵ֖ת שְׁנֵ֣י בָנֶ֑יהָ אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאֶחָד֙ גֵּֽרְשֹׁ֔ם כִּ֣י אָמַ֔ר גֵּ֣ר הָיִ֔יתִי בְּאֶ֖רֶץ נָכְרִיָּֽה׃ וְשֵׁ֥ם הָֽאֶחָ֖ד אֱלִיעֶ֑זֶר כִּֽי־אֱלֹהֵ֤י אָבִי֙ בְּעֶזְרִ֔י וַיַּצִּלֵ֖נִי מֵחֶ֥רֶב פַּרְעֹֽה׃ פרשת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה.שְׁנֵ֣י בָנֶ֑יהָ :שֵׁ֤ם הָֽאֶחָד֙ גֵּֽרְשֹׁ֔םוְשֵׁ֥ם הָֽאֶחָ֖ד אֱלִיעֶ֑זֶרולא שם האחד.... ושם השני... |
פרשת מופת- הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה וַֽאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר- לימודי תורה- תוכנית לימוד- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.
וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֤ח הָעֵז֙ אֶֽת־מִקְנְךָ֔ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְךָ֖ בַּשָּׂדֶ֑ה כָּל־הָֽאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה אֲשֶֽׁר־יִמָּצֵ֣א בַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֤א יֵֽאָסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וְיָרַ֧ד עֲלֵהֶ֛ם הַבָּרָ֖ד וָמֵֽתוּ׃ הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ אֶל־הַבָּתִּֽים׃ וַֽאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר יְהוָ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃ פרשת מוֹפֵ֑ת.זה:הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ אֶל־הַבָּתִּֽים׃וזה:וַֽאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר יְהוָ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה, בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמֶר, מִי לַיהוָה אֵלָי; וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו, כָּל-בְּנֵי לֵוִי. שמות. |
פרשת מופת- נלאים – לימודי תורה- תוכנית לימוד- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.
.כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בְּזֹ֣את תֵּדַ֔ע כִּ֖י אֲנִ֣י יְהוָ֑ה הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֜י מַכֶּ֣ה ׀ בַּמַּטֶּ֣ה אֲשֶׁר־בְּיָדִ֗י עַל־הַמַּ֛יִם אֲשֶׁ֥ר בַּיְאֹ֖ר וְנֶֽהֶפְכ֥וּ לְדָֽם׃ וְהַדָּגָ֧ה אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֛ר תָּמ֖וּת וּבָאַ֣שׁ הַיְאֹ֑ר וְנִלְא֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם מִן־הַיְאֹֽר׃ פרשת מוֹפֵ֑ת.וְנִלְא֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹתשלא כמו הבלתי נלאים, המיצרים נלאו לשתות מהמים.. |
פרשת וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל- לימודי תורה- אל יבושו בי קויך- תוכנית לימוד- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.
וַיָּ֧שָׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֨תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי׃ וּמֵאָ֞ז בָּ֤אתִי אֶל־פַּרְעֹה֙ לְדַבֵּ֣ר בִּשְׁמֶ֔ךָ הֵרַ֖ע לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְהַצֵּ֥ל לֹֽא־הִצַּ֖לְתָּ אֶת־עַמֶּֽךָ׃ שְׁמוֹת֙ – פרשת וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל.אַל יֵבֹשׁוּ בִי קוֶֹיךָ אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת אַל יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: תהלים. וַיַּרְא הָעָם כִּֽי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַֽל אַֽהֲרֹן וַיֹּֽאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵֽלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶֽעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לֽוֹ: שמות. |
פרשת ויצא יעקב- אלהי אברהם ונחור- לימודי תורה- שנת שבעים ושלוש לקוממיות.
הברית בין לבן ויעקב:וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן לְיַֽעֲקֹ֑ב הִנֵּ֣ה ׀ הַגַּ֣ל הַזֶּ֗ה וְהִנֵּה֙ הַמַּצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָרִ֖יתִי בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ׃ עֵ֚ד הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְעֵדָ֖ה הַמַּצֵּבָ֑ה אִם־אָ֗נִי לֹֽא־אֶעֱבֹ֤ר אֵלֶ֨יךָ֙ אֶת־הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְאִם־אַ֠תָּה לֹֽא־תַעֲבֹ֨ר אֵלַ֜י אֶת־הַגַּ֥ל הַזֶּ֛ה וְאֶת־הַמַּצֵּבָ֥ה הַזֹּ֖את לְרָעָֽה׃ אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ אֱלֹהֵ֖י אֲבִיהֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֣ע יַֽעֲקֹ֔ב בְּפַ֖חַד אָבִ֥יו יִצְחָֽק׃ פרשת ויצא יעקב.אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙צריך לבדוק איזה נחור.וַיְחִי שְׂרוּג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת נָחוֹר: וַיְחִי שְׂרוּג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נָחוֹר מָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: וַיְחִי נָחוֹר תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת תָּרַח: וַיְחִי נָחוֹר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת תֶּרַח תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט: וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים: וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה: וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד: וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן:וַיְחִי שְׂרוּג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת נָחוֹר:וַיְחִי נָחוֹר תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת תָּרַח:וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן: |
פרשת לך- לך- הדרך שהלך בה אברהם- לימודי שנת שבעים ושלוש- תוכנית לימוד..
פרשת לוט ואברם- לימודי שנת שבעים ואחת לקוממיות העם היהודי בארצו.וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּֽצְא֗וּ לָלֶ֨כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃ פרשת לך לך.וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־סְדֹ֖ם אֶל־אַבְרָ֑ם תֶּן־לִ֣י הַנֶּ֔פֶשׁ וְהָֽרְכֻ֖שׁ קַֽח־לָֽךְ׃ פרשת לוט ואברהם.מלך סדום ביקש לקנות נפש.אברם ושרי ולוט- עשו נפש.יש הבדל בין לקנות נפש לבין לעשות נפש..אולי כמו ההבדל בין שאתה מוליד ילד, לבין שאתה קונה ילד. ילד קנוי הוא לא הילד שלך, אתה לא עשית אותו והוא לא זרעך. |
למחשבה:וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵֽאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃אברהם הלך מארץ אבותיו, מבית אביו ואמו לארץ שבורא עולם הראה לו והבטיח לזרעו אחריו.אני חושבת על כך בהקשר הגר שבוחר לחבור לישראל ומקבל את התורה למשפט לו ואף מל עצמו.או גם נוצרי שקיבל עליו את חוקת התורה.הגר למעשה בחבירתו לישראל הולך בדרך שהלך בה אברהם.על פי תורתנו הגר חייב בעול התורה ואף נענש אם לא עושה כמצווה עליו.להזכירכם:אברהם עשה נפש. מלך סדום דרש לקנות נפש. אברהם לא נדרש להעלות לעולה את בנו כפי שעשה מלך מואב.וְלֹֽא-יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת-זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַֽחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּֽהְיֶה-זֹּאת לָהֶם לְדֹֽרֹתָֽם: וַֽאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן-הַגֵּר אֲשֶׁר-יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר-יַֽעֲלֶה עֹלָה אוֹ-זָֽבַח: וְאֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ לַֽעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַֽיהוָֹה וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵֽעַמָּֽיו: ויקרא.כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַֽאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹֽׁתֵיכֶם כִּֽי-הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּֽר: ויקרא.וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל אַחַר נֶֽאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל וַיַּֽעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנֽוֹ: בראשית.חָלִילָה לָּנוּ מִמֶּנּוּ לִמְרֹד בַּֽיהוָה וְלָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי יְהוָה לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לְעֹלָה לְמִנְחָה וּלְזָבַח מִלְּבַד מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר לִפְנֵי מִשְׁכָּנֽוֹ: ישעיהו.וַיְהִי מִסְפַּר הָעֹלָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ הַקָּהָל בָּקָר שִׁבְעִים אֵילִים מֵאָה כְּבָשִׂים מָאתָיִם לְעֹלָה לַיהוָה כָּל-אֵֽלֶּה: דברי הימים.כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם אִתָּם וְהֵמָּה עַמִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִֽה: וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִֽה: יחזקאל.בּוֹשׁוּ וְגַֽם-נִכְלְמוּ כֻּלָּם יַחְדָּו הָלְכוּ בַכְּלִמָּה חָרָשֵׁי צִירִֽים: יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָה תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים לֹא-תֵבֹשׁוּ וְלֹא-תִכָּלְמוּ עַד-עוֹלְמֵי עַֽד: ישעיהו. |
פרשת בראשית – הנחש מגן עדן והשטן בארץ עוץ- לימודי תורה- שנת שבעים ושלוש לקוממיות.
|
.
לימודי תורה- חודש שנים עשר- שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן- יהוה ימשל בכם- שנת שבעים ושתים לקוממיות.
וַיֹּאמְר֤וּ אִֽישׁ–יִשְׂרָאֵל֙ אֶל–גִּדְע֔וֹן מְשָׁל–בָּ֙נוּ֙ גַּם–אַתָּ֔ה גַּם–בִּנְךָ֖ גַּ֣ם בֶּן–בְּנֶ֑ךָ כִּ֥י הוֹשַׁעְתָּ֖נוּ מִיַּ֥ד מִדְיָֽן: וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ גִּדְע֔וֹן לֹֽא–אֶמְשֹׁ֤ל אֲנִי֙ בָּכֶ֔ם וְלֹֽא–יִמְשֹׁ֥ל בְּנִ֖י בָּכֶ֑ם יְהוָ֖ה יִמְשֹׁ֥ל בָּכֶֽם: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר זָקֵ֖ן שְׁמוּאֵ֑ל וַיָּ֧שֶׂם אֶת–בָּנָ֛יו שֹׁפְטִ֖ים לְיִשְׂרָאֵֽל: וַיְהִ֞י שֶׁם–בְּנ֤וֹ הַבְּכוֹר֙ יוֹאֵ֔ל וְשֵׁ֥ם מִשְׁנֵ֖הוּ אֲבִיָּ֑ה שֹׁפְטִ֖ים בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע: וְלֹֽא–הָלְכ֤וּ בָנָיו֙ (בדרכו) בִּדְרָכָ֔יו וַיִּטּ֖וּ אַחֲרֵ֣י הַבָּ֑צַע וַיִּ֨קְחוּ–שֹׁ֔חַד וַיַּטּ֖וּ מִשְׁפָּֽט: וַיִּֽתְקַבְּצ֔וּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּבֹ֥אוּ אֶל–שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָֽתָה: וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו הִנֵּה֙ אַתָּ֣ה זָקַ֔נְתָּ וּבָנֶ֕יךָ לֹ֥א הָלְכ֖וּ בִּדְרָכֶ֑יךָ עַתָּ֗ה שִֽׂימָה–לָּ֥נוּ מֶ֛לֶךְ לְשָׁפְטֵ֖נוּ כְּכָל–הַגּוֹיִֽם:וַיֵּ֤רַע הַדָּבָר֙ בְּעֵינֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֣ר אָמְר֔וּ תְּנָה–לָּ֥נוּ מֶ֖לֶךְ לְשָׁפְטֵ֑נוּ וַיִּתְפַּלֵּ֥ל שְׁמוּאֵ֖ל אֶל–יְהוָֽה:וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל–שְׁמוּאֵ֔ל שְׁמַע֙ בְּק֣וֹל הָעָ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר–יֹאמְר֖וּ אֵלֶ֑יךָ כִּ֣י לֹ֤א אֹֽתְךָ֙ מָאָ֔סוּ כִּֽי–אֹתִ֥י מָאֲס֖וּ מִמְּלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶֽם: כְּכָֽל–הַמַּעֲשִׂ֣ים אֲשֶׁר–עָשׂ֗וּ מִיּוֹם֩ הַעֲלֹתִ֨י אֹתָ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ וְעַד–הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיַּ֣עַזְבֻ֔נִי וַיַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים כֵּ֛ן הֵ֥מָּה עֹשִׂ֖ים גַּם–לָֽךְ: וְעַתָּ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֑ם אַ֗ךְ כִּֽי–הָעֵ֤ד תָּעִיד֙ בָּהֶ֔ם וְהִגַּדְתָּ֣ לָהֶ֔ם מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיהֶֽם: שמואל.מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ- לימודים מספר שמואל. |
לימודי תורה- חודש שנים עשר- תהלים לקריאה עם פרשת אחרי מות יהושע- מצד אחד הון ועושר בביתו ומצד שני אל תרא כי יעשיר איש..- שנת שבעים ושתים לקוממיות.
| הַ֥לְלוּיָ֨הּ | אַשְׁרֵי-אִ֭ישׁ יָרֵ֣א אֶת-יְהוָ֑ה בְּ֝מִצְוֹתָ֗יו חָפֵ֥ץ מְאֹֽד:גִּבּ֣וֹר בָּ֭אָרֶץ יִהְיֶ֣ה זַרְע֑וֹ דּ֭וֹר יְשָׁרִ֣ים יְבֹרָֽךְ:הוֹן-וָעֹ֥שֶׁר בְּבֵית֑וֹ וְ֝צִדְקָת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד:זָ֘רַ֤ח בַּחֹ֣שֶׁךְ א֖וֹר לַיְשָׁרִ֑ים חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם וְצַדִּֽיק:טֽוֹב-אִ֭ישׁ חוֹנֵ֣ן וּמַלְוֶ֑ה יְכַלְכֵּ֖ל דְּבָרָ֣יו בְּמִשְׁפָּֽט:כִּֽי-לְעוֹלָ֥ם לֹא-יִמּ֑וֹט לְזֵ֥כֶר ע֝וֹלָ֗ם יִהְיֶ֥ה צַדִּֽיק:מִשְּׁמוּעָ֣ה רָ֭עָה לֹ֣א יִירָ֑א נָכ֥וֹן לִ֝בּ֗וֹ בָּטֻ֥חַ בַּיהוָֽה: תהלים לקריאה עם פרשת אחרי מות יהושע.מצד אחד:הוֹן-וָעֹ֥שֶׁר בְּבֵית֑וֹ וְ֝צִדְקָת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד:מצד שני: אַל-תִּירָא כִּֽי-יַעֲשִׁר אִישׁ כִּֽי-יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתֽוֹ: כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא-יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדֽוֹ: תהלים.תראה,ביבי מאוד עשיר, גם אלבו... כִּֽי-יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב | עִם-אִשָּׁה בְעֻֽלַת-בַּעַל וּמֵתוּ גַּם-שְׁנֵיהֶם הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם-הָֽאִשָּׁה וְהָֽאִשָּׁה וּבִֽעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵֽל: דברים.החוק הזה נכון גם לגויים:וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּֽין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָֽר: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת-שָׂרָֽה: וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-אֲבִימֶלֶךְ בַּֽחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל-הָֽאִשָּׁה אֲשֶׁר-לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּֽעַל: וַֽאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם-צַדִּיק תַּֽהֲרֹֽג: הֲלֹא הוּא אָֽמַר-לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִֽיא-גַם-הִוא אָֽמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם-לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹֽאת: וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָֽאֱלֹהִים בַּֽחֲלֹם גַּם אָֽנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם-לְבָֽבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת וָֽאֶחְשׂךְ גַּם-אָֽנֹכִי אֽוֹתְךָ מֵֽחֲטוֹ-לִי עַל-כֵּן לֹֽא-נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶֽיהָ: וְעַתָּה הָשֵׁב אֵֽשֶׁת-הָאִישׁ כִּֽי-נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּֽעַדְךָ וֶֽחְיֵה וְאִם-אֵֽינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי-מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל-אֲשֶׁר-לָֽךְ: בראשית. |