למרות אכיפת המשטרה והאיסור החוקי, מיליוני ישראלים מעשנים קנאביס כבר עשרות שנים; אם כך, מדוע לא להסדיר את השוק, להוציאו מהצללים, וליהנות מהכנסות מס, פיקוח בריאותי ותעסוקה חדשה.

מבוא:

למרות אכיפת המשטרה והאיסור החוקי, מיליוני אנשים בישראל ובעולם מעשנים קנאביס כבר עשרות שנים. המציאות מוכיחה כי האיסור לא מונע את השימוש בפועל, אלא רק דוחף אותו לשוק שחור בלתי מפוקח. אם כך, עולה השאלה: מדוע לא להסדיר את השוק, להוציאו מהצללים, וליהנות מהכנסות מס משמעותיות, פיקוח בריאותי, והפחתת נזקי אכיפה:

נתוני מדינות מתירות קנאביס:

פוטנציאל בישראל (על בסיס ממוצע OECD):

חישובי מס בישראל:

• פדיון כולל: ≈ 6.2 מיליארד ₪.

• מע״מ (17%): ≈ 1.05 מיליארד ₪.

• מס בלו/קנייה (20–30%): 1.2–1.8 מיליארד ₪.

• סה״כ הכנסות ממסים: ≈ 2.3–2.9 מיליארד ₪ לשנה.

מקומות עבודה חדשים:

• פדיון כולל 6.2 מיליארד ₪ → כ‑6,200 מקומות עבודה חדשים.

• סה״כ שכר שנתי לעובדים החדשים: ≈ 893 מיליון ₪.

• מס הכנסה וביטוח לאומי (≈ 25% בממוצע): ≈ 223 מיליון ₪ נוספים לשנה.

מסקנות והמלצות:

• שוק קנאביס חוקי בישראל צפוי להגיע ל‑6.2 מיליארד ₪ בשנה.

• ההכנסות ממסים ישירים יעמדו על 2.3–2.9 מיליארד ₪ בשנה, בנוסף ל‑223 מיליון ₪ ממסי שכר.

• יתווספו כ‑6,200 מקומות עבודה חדשים, עם תרומה משמעותית למשק ולתעסוקה.

• מעבר להכנסות ישירות, קיימים יתרונות עקיפים: חיסכון בהוצאות אכיפה, יצירת מקומות עבודה נוספים בשרשרת אספקה, והכנסות מתיירות.

• נתוני OECD מצביעים על כך שישראל צפויה להשתלב בממוצע האירופי מבחינת שיעור שימוש, ולכן התחזית מבוססת היטב על ניסיון בינלאומי.

אני כבר הצעתי את ההצעה הזאת. בהצעתי הצעתי שעם אישור החוק הסוחרים בתחום הזה יהיו אסירים משוחררים שישבו בכלא על סחר בקנאביס, וזאת כחלק מתהליך שיקום אסירים אלה. קודם כל להם לתת רשיון ורק לאחר מכן לשאר.