מֵעָצְבְּךָ וּמֵרָגְזֶךָ- לימודים מספר ישעיהו- פרשת משא בבל- שפה.

וְהָיָה בְּיוֹם הָנִיחַ יְהוָה לְךָ מֵעָצְבְּךָ וּמֵרָגְזֶךָ וּמִן הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד בָּךְ: פרשת משא בבל.

מֵעָצְבְּךָ

מהמילה עצב, עצבות

וּמֵרָגְזֶךָ

כמו כעס.

בעת הזאת מיחסים למילה עצבים, עצבנות, עצבני את הכוונה למצב של רוגז וכעס, הדבר לא נכון והוצא מהקשרו יען כי המילה עצבים נמצאת בכתובים שלנו בהקשרים האלה:

וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ: וַיִּזְבְּחוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַשֵּׁדִים:  וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי דַּם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים: תהלים.

וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם

זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן

כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה נְשֻׂאֹתֵיכֶם עֲמוּסוֹת מַשָּׂא לַעֲיֵפָה: ישעיהו.

הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה

לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם: וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה: עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם: תהלים.

עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב

מפה אנו למדים שהמילה עצבים פרושה אלהים אחרים.

לא טוב לאמר על עצמך או על אדם אחר שאתם עצבנים.

.