וַיִּשְׁלַ֤ח יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מַלְאָכִ֔ים וַיָּרֻ֖צוּ הָאֹ֑הֱלָה וְהִנֵּ֧ה טְמוּנָ֛ה בְּאָהֳל֖וֹ וְהַכֶּ֥סֶף תַּחְתֶּֽיהָ: וַיִּקָּחוּם֙ מִתּ֣וֹךְ הָאֹ֔הֶל וַיְבִאוּם֙ אֶל–יְהוֹשֻׁ֔עַ וְאֶ֖ל כָּל–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּצִּקֻ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה: וַיִּקַּ֣ח יְהוֹשֻׁ֣עַ אֶת–עָכָ֣ן בֶּן–זֶ֡רַח וְאֶת–הַכֶּ֣סֶף וְאֶת–הָאַדֶּ֣רֶת וְֽאֶת–לְשׁ֣וֹן הַזָּהָ֡ב וְֽאֶת–בָּנָ֡יו וְֽאֶת–בְּנֹתָ֡יו וְאֶת–שׁוֹרוֹ֩ וְאֶת–חֲמֹר֨וֹ וְאֶת–צֹאנ֤וֹ וְאֶֽת–אָהֳלוֹ֙ וְאֶת–כָּל–אֲשֶׁר–ל֔וֹ וְכָל–יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּ֑וֹ וַיַּעֲל֥וּ אֹתָ֖ם עֵ֥מֶק עָכֽוֹר: וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מֶ֣ה עֲכַרְתָּ֔נוּ יַעְכֳּרְךָ֥ יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּרְגְּמ֨וּ אֹת֤וֹ כָל–יִשְׂרָאֵל֙ אֶ֔בֶן וַיִּשְׂרְפ֤וּ אֹתָם֙ בָּאֵ֔שׁ וַיִּסְקְל֥וּ אֹתָ֖ם בָּאֲבָנִֽים: וַיָּקִ֨ימוּ עָלָ֜יו גַּל–אֲבָנִ֣ים גָּד֗וֹל עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּ֥שָׁב יְהוָ֖ה מֵחֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ עַל–כֵּ֠ן קָרָ֞א שֵׁ֣ם הַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ עֵ֣מֶק עָכ֔וֹר עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: מַ֖עַל בַּחֵ֑רֶם.
וַיִּקַּ֣ח יְהוֹשֻׁ֣עַ אֶת–עָכָ֣ן בֶּן–זֶ֡רַח וְאֶת–הַכֶּ֣סֶף וְאֶת–הָאַדֶּ֣רֶת וְֽאֶת–לְשׁ֣וֹן הַזָּהָ֡ב וְֽאֶת–בָּנָ֡יו וְֽאֶת–בְּנֹתָ֡יו וְאֶת–שׁוֹרוֹ֩ וְאֶת–חֲמֹר֨וֹ וְאֶת–צֹאנ֤וֹ וְאֶֽת–אָהֳלוֹ֙ וְאֶת–כָּל–אֲשֶׁר–ל֔וֹ וְכָל–יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּ֑וֹ וַיַּעֲל֥וּ אֹתָ֖ם עֵ֥מֶק עָכֽוֹר:
וַיִּרְגְּמ֨וּ אֹת֤וֹ כָל–יִשְׂרָאֵל֙ אֶ֔בֶן וַיִּשְׂרְפ֤וּ אֹתָם֙ בָּאֵ֔שׁ וַיִּסְקְל֥וּ אֹתָ֖ם בָּאֲבָנִֽים:
יש חטאים בישראל שאם אדם או קבוצה קטנה של אנשים אפילו משפחת אחת חוטאים חטאים כאלה שחטאם הוא כקללה לכל העם כמו במקרה זה שכל העם נענש נענש גם בדרך של הפסד במלחמה.
בחטא כזה שהחוטא הוא ראש משפחה שחטא בחטא שהביא אסון לישראל אז במקרה הזה כל משפחתו בביתו נושאת בדין ובעול החטא ועונשו.
יש הבדל בין ראש משפחה חוטא מבחינת ענישה לבין אדם מהמשפחה שחוטא שאינו ראש המשפחה. שראש משפחה חוטא , בניו ובנותיו נושאים בדין:
וְֽאֶת–בָּנָ֡יו וְֽאֶת–בְּנֹתָ֡יו
וכל רכושו שלו:
וְאֶת–שׁוֹרוֹ֩ וְאֶת–חֲמֹר֨וֹ וְאֶת–צֹאנ֤וֹ וְאֶֽת–אָהֳלוֹ֙ וְאֶת–כָּל–אֲשֶׁר–ל֔וֹ
כל אשר לו על כל מה שמשתמע מכך,
מהבחינה שהחטא של האדם הזה לא מפיל אשמה על כל אשר לא לו, על אחיו או אביו ואימו, או על **בתו שנמסרה לבעלה או * על בנו לאחר שנת העשרים לחיוו שמפקיד בעבור עוונו שלו וככזה אביו פטור מעונשו אך גם הבן פטור מעונשו של אביו:
* לגבי בן שאביו עוד נושא בעולו העוון על האב, כנלמד האב מפקיד בעבור בנו עד הגיעו לשנת העשרים לחייו ואם כך , צריך לחשוב האם האב כנושא בעול הבן במשמעות שהדין על בית האב הזה הוא כמו במקרה מעל בחרם בפרשה זאת.
על פי תורה בן מפקיד לכיפורי נפש כנושא בעולו מבן עשרים שנה ומעלה.
אב שבנו "בבעלותו" רשאי לשלח אותו
בעת הגולה ובעת החזרה לארץ האבות משלחים את בניהם לשאת בעולם בשנת השלוש עשרה לחייהם, ומשכך האב לא נושא בעול בנו והלאה..
**האב נושא בעול בתו עד שהוא מוסר אותה לבעלה כנלמד מחוקת הנדר בשבועה לבורא עולם.
אשת עכן ואם בניו ובנותיו לא נזכרת במקרה זה.
רכוש של המועל לא מגיע לקופת האוצר, כל אשר למועל נשרף.
חרם המלחמה לא נשרף, ומובא לקופת האוצר כציווי הבורא.
|