משלי- ארבעה עשר.

חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ: הוֹלֵךְ בְּיָשְׁרוֹ יְרֵא יְהוָה וּנְלוֹז דְּרָכָיו בּוֹזֵהוּ: בְּפִי אֱוִיל חֹטֶר גַּאֲוָה וְשִׂפְתֵי חֲכָמִים תִּשְׁמוּרֵם: בְּאֵין אֲלָפִים אֵבוּס בָּר וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר: עֵד אֱמוּנִים לֹא יְכַזֵּב וְיָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר: בִּקֶּשׁ לֵץ חָכְמָה וָאָיִן וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל: לֵךְ מִנֶּגֶד לְאִישׁ כְּסִיל וּבַל יָדַעְתָּ שִׂפְתֵי דָעַת: חָכְמַת עָרוּם הָבִין דַּרְכּוֹ וְאִוֶּלֶת כְּסִילִים מִרְמָה: אֱוִלִים יָלִיץ אָשָׁם וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן: לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר: בֵּית רְשָׁעִים יִשָּׁמֵד וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִיחַ: יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת: גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה:  מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב וּמֵעָלָיו אִישׁ טוֹב: פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ: חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ: קְצַר אַפַּיִם יַעֲשֶׂה אִוֶּלֶת וְאִישׁ מְזִמּוֹת יִשָּׂנֵא:  נָחֲלוּ פְתָאיִם אִוֶּלֶת וַעֲרוּמִים יַכְתִּרוּ דָעַת: שַׁחוּ רָעִים לִפְנֵי טוֹבִים וּרְשָׁעִים עַל שַׁעֲרֵי צַדִּיק: גַּם לְרֵעֵהוּ יִשָּׂנֵא רָשׁ וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים: בָּז לְרֵעֵהוּ חוֹטֵא וּמְחוֹנֵן (עניים) עֲנָוִים אַשְׁרָיו: הֲלוֹא יִתְעוּ חֹרְשֵׁי רָע וְחֶסֶד וֶאֱמֶת חֹרְשֵׁי טוֹב: בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר: עֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם אִוֶּלֶת כְּסִילִים אִוֶּלֶת: מַצִּיל נְפָשׁוֹת עֵד אֱמֶת וְיָפִחַ כְּזָבִים מִרְמָה: בְּיִרְאַת יְהוָה מִבְטַח עֹז וּלְבָנָיו יִהְיֶה מַחְסֶה:  יִרְאַת יְהוָה מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת: בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן:  אֶרֶךְ אַפַּיִם רַב תְּבוּנָה וּקְצַר רוּחַ מֵרִים אִוֶּלֶת: חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה: עֹשֵׁק דָּל חֵרֵף עֹשֵׂהוּ וּמְכַבְּדוֹ חֹנֵן אֶבְיוֹן: בְּרָעָתוֹ יִדָּחֶה רָשָׁע וְחֹסֶה בְמוֹתוֹ צַדִּיק: בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ: צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת: רְצוֹן מֶלֶךְ לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל וְעֶבְרָתוֹ תִּהְיֶה מֵבִישׁ:

יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת: משלי מזמור ארבעה עשר.

זה כמו פושע שאויב ישראל אימץ אותו ונותן לו משרה אצלו בעסק והוא עובד ישר, ומקבל שכר ומשלם מס וכבר לא פושע יותר, אך הוא עובד בשביל אדם שהוא אויב ישראל בארץ ישראל.

על משל שהנאצי בסופו של יום הרג גם את הכאפו, הכאפו זכה לכמה הקלות, אך בסופו של יום הומת גם הוא גם הבן שלו.

ברור שהדבר אינו משוואה שיש לה משוואה הפוכה שהעקום שהלך כל הדרך בדרך חטאים שסופה חיים.

השימוש במילה:

יֵשׁ

יש כאלה שככה אחרית דרכם למרות שלפני דרכם היתה ישרה, ויש כאלה שדרכם היתה ישרה ונגמרה ישרה.. מתי האחרית על משל נקמה ורבעים ושלשים למרות שלא יומתו בנים על חטא אבות, יומתו במקרה ואוחזין בחטאי אבות, כמו גזל שהורש מאב לבן והבן אוחז בגזול. אחרית מוות לא ידוע מתי האחרית. זה כמו שנאמר לשלמה שלמען דוד אביו לא תקרע מלכותו בימיו אלא בימי בנו, יורשו. האחרית של מלכות שלמה היתה בימי בנו. אין ספק שראשיתי של שלמה הוא ידידיה על פי בורא עולם, היתה ישרה.

צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת: משלי מזמור ארבעה עשר.

צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי

קודם כל לשים לב- מדובר פה על גוי ולא אדם.

צדקה של גוי ל.. כמו:

גוי שמקבל פליטים אליו.

כמו גוי שעוזר לגוי אחר.

מהצד השני, ההפוך:

וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת:

כשאנו יודעים שזה נאמר עם זה, אז בכוונת לאום שזקוק לחסד מלאום אחר שמהצורך הזה מקורו בחטא של גוי הזה לכן הוא זקוק לחסד הזה וכמקבל חסד שהוא לא קנה אותו הוא לעתים כגוי נמשל לגוי אחר וכו'.

בקריאה שנית אני מוצאת לנכון לאחד את זה עם זה ממזמור קודם לזה:

מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר: משלי- מזמור עשתי עשר.

מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר:

יש חוק שאסור לסרב למכור, בא אליך אדם למכולת ואתה אומר לו מחיר ככה וככה במזומן, והוא משלם.

תאר לך בא אדם למכולת ואומרים לו, לא מוכר לך, וככה בכל מכולת אומרים לו לא מוכרים לך. סוגרים השיבר.

עם ישראל והעמים כולם באו לשבר מזון במצרים בעת רעבון, תארו לכם מה היה קורה עם היה אומר יוסף, לא מוכר לך, לא נראה שיוסף השתמש בכח הזה.. תחשבו איזה כח זה לשלוט על שוק המזון העולמי..

לאחר שהמצרים אבדו את אדמתם, יוסף קנה את האדמה מהם כמו שאחר משבר כלכלי יש כאלה שיוצאים עם סל קניות לקנות חברות שנקלעו למשבר ומשאירים את הצוות וההנהלה והוא מקבל דיוידנד…  יוסף לא גרש את העם המצרי מאדמתו הם נשארו במקומם עסקו במלאכתם והעבירו חמישית מהתבואות ליוסף שניהל את עסקיו של פרעה, וכפי שנלמד ממפגש יוסף עם אחיו ניתן היה לראות איך הוא סחר עימם ואת הפוזיציא שלו בעת ההיא מול הגויים שבאו למצרים לשבר מזון בעת רעבון… אפשר לעצור רגע ולראות מערכת יחסי גומלין בין אומות שמזכירות את ימי יוסף במצרים שיש מדינה כמו אמריקה שדונאלד טראמפ מושל בה כיוסף, הכסף לא הולך לכיס שלו כמו שהלך לכיס של פרעה. דונאלד טראמפ נמצא במקום של יוסף שמנהל את העסק בשביל העם האמריקאי ומפה נבין מי המלך.

בהמשך,

פרעה האחר, פרעה שלא ידע את יוסף, מנע בר.. והלאה…

לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר:

גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה: משלי ארבעה עשר.

לא בכל שחוק יש תוגה אך גם בשחוק יש התכנות שהשחוק יהיה בזמן כאב לב שזה ביחד עם זה:

גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב:

שהאחרית שלה היא כזאת:

שִׂמְחָה תוּגָה:

ברור שאת כולנו הדבר הזה יקח למחשבה על עתות מלחמה שקורה בהן גם דברים שמחים, כמו עת אבלות שיש בה שמחה, כמו אורן סמדג'ה שאיבד את בנו במלחמה אך ביחד עם זאת כמאמן הביא הוא והחניך שלו מדליית נצחון וזה נכרך בזה.

ובעת כאב לב הזאת השמחה היא שמחת תוגה כפי שהטיב המשורר לתאר.

זה כמו שאתה הולך עם ענן שמסתיר את השמש מעליך והכל זאת אתה הולך וצוחק לפעמים בדרך כשמשהו מעורר חיוך או שמחה נקרה בדרכך ועדיין כל זה קורה שהענן הזה מעליך.

קְצַר אַפַּיִם יַעֲשֶׂה אִוֶּלֶת וְאִישׁ מְזִמּוֹת יִשָּׂנֵא: משלי ארבעה עשר.

יִשָּׂנֵא:

ומי ישנא במקרה הזה:

וְאִישׁ מְזִמּוֹת יִשָּׂנֵא:

יהיה אדם שנוא.

ברור שהמשל/המקרה הזה לא משל למשל/למקרא הזה:

גַּם לְרֵעֵהוּ יִשָּׂנֵא רָשׁ וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים: משלי ארבעה עשר.

במקרה הזה השנוא  הוא העני:

יִשָּׂנֵא רָשׁ

שנבדל במקרה זה העשיר שיש לו אוהבים רבים.

וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים:

כדי להבין זאת יש שאומרים שהם היו עשירים היו להם הרבה חברים איך הלך הכסף והעשיר נהיה עני הלכו החברים.. אלה שהלכו מחברם שנפל לעוני מראש יעדיפו להתרחק מאדם עני.

לפעמים מקור עושרו של זה נובע מזה:

עֹשֵׁק דָּל חֵרֵף עֹשֵׂהוּ וּמְכַבְּדוֹ חֹנֵן אֶבְיוֹן: משלי ארבעה עשר.

עֹשֵׁק דָּל חֵרֵף עֹשֵׂהוּ

שעוניו של זה נובע מזה:

נָחֲלוּ פְתָאיִם אִוֶּלֶת וַעֲרוּמִים יַכְתִּרוּ דָעַת: משלי ארבעה עשר.

בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר: משלי ארבעה עשר.

וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר:

וַֽיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת | רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָּל-הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּֽעֲמָתִי וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנֽוּד-לוֹ וּֽלְנַחֲמֽוֹ: וַיִּשְׂאוּ אֶת-עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ וַֽיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל-רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָֽיְמָה: וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת וְאֵין-דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּֽי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹֽד: איוב.

וְאֵין-דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּֽי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹֽד:

מַצִּיל נְפָשׁוֹת עֵד אֱמֶת וְיָפִחַ כְּזָבִים מִרְמָה: משלי ארבעה עשר.

יִרְאַת יְהוָה מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת: משלי ארבעה עשר.

בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן: משלי מזמור ארבעה עשר.

בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ

ואם אין למלך עם:

וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן:

כדי להבין את הדבר זה כמו בעל מפעל שאין לו עובדי יצור. אין מי ייצר, אין סחורה למכור. בלי עובדים המלך רץ פול גז בניוטראל כמו שאומרים. זה כמו מפקד צבא בלי חיילים.

בְּרָעָתוֹ יִדָּחֶה רָשָׁע וְחֹסֶה בְמוֹתוֹ צַדִּיק: משלי ארבעה עשר.

וְחֹסֶה בְמוֹתוֹ צַדִּיק:

מות הרשע זה למעשה כמחסה לצדיק, דחייתו של הרשע היא הגנה לצדיק.

בְּרָעָתוֹ יִדָּחֶה רָשָׁע:

זה כמו המוות של שונאי ישראל כמו הנאצים הוא כמחסה לישראל, כמו שדחיית הרעיון הנאצי הוא שלעצמו מחסה לישראל.