תפריט סגור

לימודים מספר משלי- עשר.

משלי- פרק עשר.

מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ:  לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת:  לֹא יַרְעִיב יְהוָה נֶפֶשׁ צַדִּיק וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף:  רָאשׁ עֹשֶׂה כַף רְמִיָּה וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר: אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ: בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס: זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב:  חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט: הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ: קֹרֵץ עַיִן יִתֵּן עַצָּבֶת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט: מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס: שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה: בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב:  חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת וּפִי אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה: הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ מְחִתַּת דַּלִּים רֵישָׁם: פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת:  אֹרַח לְחַיִּים שׁוֹמֵר מוּסָר וְעוֹזֵב תּוֹכַחַת מַתְעֶה:  מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל: בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע וְחֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל: כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק לֵב רְשָׁעִים כִּמְעָט:  שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים וֶאֱוִילִים בַּחֲסַר לֵב יָמוּתוּ: בִּרְכַּת יְהוָה הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ: כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה וְחָכְמָה לְאִישׁ תְּבוּנָה: מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ וְתַאֲוַת צַדִּיקִים יִתֵּן: כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם: כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו: יִרְאַת יְהוָה תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה:  תּוֹחֶלֶת צַדִּיקִים שִׂמְחָה וְתִקְוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד: מָעוֹז לַתֹּם דֶּרֶךְ יְהוָה וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן:  צַדִּיק לְעוֹלָם בַּל יִמּוֹט וּרְשָׁעִים לֹא יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ: פִּי צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת: שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת:

לימודים:

משלי- עשר- הדברים האלה– אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי– נאמרו ל– סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן– סיחון היה חוטא גמור. ומשכך נלמד מה "טיב" סחורותיו. שאתה קונה ממנו אתה לא מנקה אותו. אתה גם לא מלכלך את עצמך. יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט– הידיים האלה לא ינקו את היד הראשונה באם היד השנית והלאה שלמו בעבור הסחורה:

אלה שני המשפטים המקוריים:

פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת:

לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת:

לצורך למידה:

פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים: וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת:

ברור שנתינת הצדיק היא צדקה כי פועלו צודק ומשכך תציל ממות צדקתו.

תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת: לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע:

תבואות רשע הם תבואות הגנב, ומשכך תבואות אלה לא יועילו גם כנתינה, נתינה כזאת מתבואות כאלה לא יכולה להחשב צדקה. ולעתים (לא תמיד) יכולה גם להרשיע את המקבל את התבואה הזאת כצדקה. בחינם. גם הגנב לא שילם בעבור התבואה, ומשכך כמו הגנב כך מקבל הצדקה ומשכך יכולה להרשיע את המקבל:

אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה: תהלים.

וָֽאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹֽר: אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹֽאול: אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָֽי: דברים.

הדברים האלה:

אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי:

נאמרו ל:

סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן:

היה מותר לאכול מהם אך הדבר היה צריך להיות בקנוי.

ולענייננו, כדי להבין איפה עברו ואיפה שלמו, מי הוא סיחון מלך חשבון:

וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶֽעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָֽאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶֽיהָ: כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָֽאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָֽרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹֽן: במדבר.

כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָֽאֱמֹרִי הִוא:

דברי בורא עולם לאברהם אודות חטאיו של האמורי:

וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָֽה: וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹֽא שָׁלֵם עֲוֹן הָֽאֱמֹרִי עַד הֵֽנָּה: בראשית.

סיחון היה חוטא גמור. ומשכך נלמד מה "טיב" סחורותיו.

שאתה קונה ממנו אתה לא מנקה אותו. אתה גם לא מלכלך את עצמך.

יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט: משלי.

התבואה הגנובה יכולה לעבור יד ועוד ועוד יד וכל הידיים האלה לא ינקו את היד הראשונה באם היד השנית והלאה שלמו בעבור הסחורה.

משלי- עשתי עשר– יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע– העובדה שאתה מעביר רע מיד אחת ליד שנית וממנה לשלישית לא מנקה את הרע מידיך. אני אסביר, שאתה מעביר סחורה גנובה ליד שקנתה במשמעות  שיש פדיון בעבור הגנוב שנשאר בידיך ומשכך הפדיון הזה פודה את המשלם.

ואם בחינם אז יש את המשפט הזה:

שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ:

על זה– עַל כָּל פְּשָׁעִים תכסה זאת: תְּכַסֶּה אַהֲבָה– כמו שאומרים אהבה היא עיוורת. שאדם אוהב אדם פושע, אז יש הדחקה שהאוהב מדחיק את העובדה שהאדם הזה פושע.

בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס: משלי מזמור עשירי.

ובהמשך:

מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס: שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה: משלי מזמור עשירי.

שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה:

על זה:

עַל כָּל פְּשָׁעִים

תכסה זאת:

תְּכַסֶּה אַהֲבָה:

כמו שאומרים אהבה היא עיוורת.

שאדם אוהב אדם פושע, אז יש הדחקה שהאוהב מדחיק את העובדה שהאדם הזה פושע.

לעיתים גם האדם הזה מרשיע את המאשימים כדי להצדיק את האשם שהוא אוהב.

ומפה נבין את זאת:

בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס:

זה:

יְכַסֶּה חָמָס:

יכסה על זה:

וּפִי רְשָׁעִים

שזה:

מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק

בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק

מוצג לעומת זה:

וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס:

נוכל להבדיל בין זה:

פִּי צַדִּיק

לזה:

פִי רְשָׁעִים

איך זה:

חָמָס:

מכסה על זה:

פִי רְשָׁעִים:

כמו שהאהבה מכסה לעתים על פשע, שהעין האוהבת הזאת לא רואה פשע כמכסה עליו, כך פה הרשע מכסה על החומסים והחמס.

כמו שוטר שמקבל שוחד, כמו שר שמקבל שוחד ושניהם לא עושים כנדרש מהם כאנשי חמס בעצמם, כמקבל שוחד לעשות זאת, כניזון מהחמס הזה.

יש עוד מכסה, המכסה הזה:

מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל: משלי מזמור עשירי.

מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר

זה כמו האדם השונא לך שמדבר כחנפים אליך- מה שאומרים אחד בפה ואחד בלב.

הוא יכול להיות השר הזה, שעוזר לבעלי אינטרסים לעשוק את ישראל מצד אחד וכדי לכסות על כך השר הזה מדבר על אהבת ישראל, על שנאת אויבי ישראל, הוא יקצין בזאת ובזאת, כדי לכסות על זאת.

פִּי צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה– וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָֽה: וָֽאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָֽה:

פִּי צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת: שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת: משלי עשר.

כדי להבין אחלק את שני המשפטים למשוואות:

פִּי צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת= שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת:

מה שכר הצדיק ומה שכר הרשע:

משפט

הסבר

השכל

הסבר

פִּי צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה:

וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָֽה: וָֽאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָֽה: שמות.

שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן:

זה אדם שיקשיבו לו, זה אדם שבורא עולם נתן לו רוח חכמה.

וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת:

כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים לְמַעַן לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם: הֵיטִיבָה יְהוָה לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם: וְהַמַּטִּים עַקַלְקַלּוֹתָם יוֹלִיכֵם יְהוָה אֶת פֹּעֲלֵי הָאָוֶן שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל: תהלים.

וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת:

זה אדם שפעם אומר ככה ופעם אומר ככה ומשכך זה אדם שברבות הימים יוכח שטעה ולכן לא יקשיבו לו.

משלי עשר– כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו– נגיד שליח שתפקידו להביא מיידע, השליח הזה הוא כעיניים לשלחו ולעתים גם יש לו השפעה על מחשבת ודעת השולח ולכן השליח הזה לשולחן נמשל לזה.

כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו: משלי מזמור עשירי.

קודם כל צריך להבין שהדברים נאמרו מפי שולח. שלמה המלך היה מלך ושכזה היו לו שליחים כמו לכל מנהיג גם בימינו אנו. טראמפ שולח את שליחיו וגם ביבי שולח שליחים, בתורתינו קוראים לשליח גם מלאך*, השליח הוא נאמן לדבר המלך שהוא מביא וגם לדבריו האנשים שהוא מביא את דבריהם למלך לאחר שליחותו. וויטקוף הוא השליח הזה.

שלמה המלך לא מדבר על השליח מהפיצה או מהמכלת, למרות שהדברים האמורים אמורים גם לזה. מאוד חשוב שהשליח מהמכלת יהיה נאמן לשולחיו... ולשליחותו.

נגיד שליח שתפקידו להביא מיידע, השליח הזה הוא כעיניים לשלחו ולעתים גם יש לו השפעה על מחשבת ודעת השולח ולכן השליח הזה לשולחן נמשל לזה:

כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם

וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם

משל וויטקוף השליח בעת הזאת יכול לבאר את דבריו  של שלמה המלך בעניין האימפקט הזה לשולח הזה באם השליח של זה לא עושה את שליחותו כנדרש ממנו. העצלות בהקשר הזה היא על טיב עבודתו הנמשלת לעצלות מבחינת ערכיותה של עבודתו של שליח כזה, הוא יכול לעבוד 16 שעות ביום אך עדיין יחשב כעצל בעבודתו מבחינת הערך של עבודתו לשולחו. שליח זה משרת אמון.

מפה ניתן להבין ששליח גם קרוי מלאך:

וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָֽתְנוּ: במדבר.

וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַֽחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִֽוא: וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵֽי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִֽי: במדבר.

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹֽר:  אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַֽעֲבֹר אֶת פִּי יְהֹוָה לַֽעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהֹוָה אֹתוֹ אֲדַבֵּֽר: במדבר.

 

בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע: זה כמו שנאמר דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.. זה כמו שר משטרה או מפכ"ל שמדברים… דיברו דיבורים כמו שאומרים… והבטחון "בקאעט" כמו שאומרים.. 

בעריכה.

משפט

זה:

מול זה:

ביאור- הסבר.

בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ:

בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב:

וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ:

מבחינת התגובה הרגשית של האב נבדלת מהתגובה הרגשית של האם.

התוגה יוחסה לאם, השמחה יוחסה לאב.

לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת:

וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת:

לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע

צדקה מחיה. לעומת הצדקה אוצרות רשע לא יועילו במשמעות שהדבר ממית.

לֹא יַרְעִיב יְהוָה נֶפֶשׁ צַדִּיק וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף:

לֹא יַרְעִיב יְהוָה נֶפֶשׁ צַדִּיק:

וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף:

רָאשׁ עֹשֶׂה כַף רְמִיָּה וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר:

וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר:

רָאשׁ עֹשֶׂה כַף רְמִיָּה:

כף של רמאים מעניה בני אדם על משל לעג לרש חרף עושהו עני.

לעומתו החרוץ האדם הישר מחלץ מעוני, נדיב.

אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ:

אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל:

נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ:

נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ- הבן הזה שעדיין נתמך בהוריו.

בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס:

בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק:

וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס:

הגנב הוא אדם שלא יכול לברך כי הוא נחשב רשע, ומשכך הפה הזה הוא לא מקור חיים.

ולא רק:

פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת:

אסור לקחת חלק בתבואה כזאת.

יש רשעים כאלה שיתנו לך ליום ההולדת מתנה מכסף גנוב, יש שיאכילו עני מסחורה גנובה:

מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק: ישעיהו.

זה כמו אדם שמקבל מהמשטרה גראס מוחרם ומוכר אותו ולעתים אונס אדם לקבל גראס גנוב ממנו מבלי שהוא יודע שמשם הסחורה.

לכן חשוב תמיד לשלם, לא בחינם, שאתה משלם אתה לא נהנה מהגנוב, גם אין לך חלק בגניבה..

מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס:

מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק

מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל:

מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר:

וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל:

מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר

זה כמו שאתה מדבר עם אדם שאתה לא יודע שהוא שונא אותך, כמו שאומרים מה שבלב זה לא מה שבפה..

וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל:

חד משמעית.

עין טובה ועין רעה- החרב המתהפכת- בעת הזאת המשטרה מציבה מצלמות בערים כדי למנוע פשע, ברור שהגנב יראה את עין המשטרה כעין רעה לו.

זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב:

זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה

וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב:

חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט:

קֹרֵץ עַיִן יִתֵּן עַצָּבֶת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט:

חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת

וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט:

יִלָּבֵט:

קֹרֵץ עַיִן יִתֵּן עַצָּבֶת

הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ:

הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח

וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ:

וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ:

יִוָּדֵעַ:

חשוף לפגיעה ומשכך לא הולך בטח.

מָעוֹז לַתֹּם דֶּרֶךְ יְהוָה וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן:

מָעוֹז לַתֹּם דֶּרֶךְ יְהוָה

וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן:

חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת וּפִי אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה:

חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת

וּפִי אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה:

פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת:

פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים:

תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת:

פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים- צדקה תציל מדין, צדקה גם נחשבת לזבח.

לעומתה תבואת חמס היא מביאה דין על הגנב:

תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת:

צריך לחשוב מה קורה הרשע תורם מתבואות החמס:

וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ: וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר: הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים: אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים: הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן: מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם: שמואל.

אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה: תהלים.

אֹרַח לְחַיִּים שׁוֹמֵר מוּסָר וְעוֹזֵב תּוֹכַחַת מַתְעֶה:

אֹרַח לְחַיִּים שׁוֹמֵר מוּסָר:

וְעוֹזֵב תּוֹכַחַת מַתְעֶה:

וְעוֹזֵב תּוֹכַחַת מַתְעֶה:

שה כמו אב שלא מוכיח את בנו ולא משחרו מוסר ומשכך מתעה את בנו:

חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר: משלי.

שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים וֶאֱוִילִים בַּחֲסַר לֵב יָמוּתוּ:

שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים

וֶאֱוִילִים בַּחֲסַר לֵב יָמוּתוּ:

כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה וְחָכְמָה לְאִישׁ תְּבוּנָה:

וְחָכְמָה לְאִישׁ תְּבוּנָה:

כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה

כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה:

כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן:

תּוֹחֶלֶת צַדִּיקִים שִׂמְחָה וְתִקְוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד:

תּוֹחֶלֶת צַדִּיקִים שִׂמְחָה

וְתִקְוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד:

צַדִּיק לְעוֹלָם בַּל יִמּוֹט וּרְשָׁעִים לֹא יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ:

כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם:

צַדִּיק לְעוֹלָם בַּל יִמּוֹט

וּרְשָׁעִים לֹא יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ:

כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם:

בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב:

בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה:

בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא-

חָכְמָה

לְגֵו חֲסַר לֵב תמצא:

שֵׁבֶט

שבט, כמו הכאה, כמו שכתוב חושך שבטו שונא בנו.

בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע וְחֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל:

וְחֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל:

בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע:

בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע:

זה כמו שנאמר דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.. זה כמו שר משטרה או מפכ"ל שמדברים... דיברו דיבורים כמו שאומרים... והבטחון "בקאעט" כמו שאומרים..

וְחֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל:

עדיף לעשות.. לא לדבר יותר מדי. לעשות.