משלי- עשרים ושש.

כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד: כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף כֵּן קִלְלַת חִנָּם (לא) לוֹ תָבֹא: שׁוֹט לַסּוּס מֶתֶג לַחֲמוֹר וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים: אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה: עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו: מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שֹׁתֶה שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל: דַּלְיוּ שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים: כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד: חוֹחַ עָלָה בְיַד שִׁכּוֹר וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים: רַב מְחוֹלֵל כֹּל וְשֹׂכֵר כְּסִיל וְשֹׂכֵר עֹבְרִים: כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ: רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ: אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת: הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ: טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו: חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם: מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ: כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת: כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי: בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה אֵשׁ וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן: פֶּחָם לְגֶחָלִים וְעֵצִים לְאֵשׁ וְאִישׁ (מדונים) מִדְיָנִים לְחַרְחַר רִיב: דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן: כֶּסֶף סִיגִים מְצֻפֶּה עַל חָרֶשׂ שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים וְלֶב רָע: (בשפתו) בִּשְׂפָתָיו יִנָּכֵר שׂוֹנֵא וּבְקִרְבּוֹ יָשִׁית מִרְמָה: כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ: תִּכַּסֶּה שִׂנְאָה בְּמַשָּׁאוֹן תִּגָּלֶה רָעָתוֹ בְקָהָל: כֹּרֶה שַּׁחַת בָּהּ יִפֹּל וְגֹלֵל אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב: לְשׁוֹן שֶׁקֶר יִשְׂנָא דַכָּיו וּפֶה חָלָק יַעֲשֶׂה מִדְחֶה:

כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת: כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי: משלי עשרים ושש.

כְּמִתְלַהְלֵהַּ:

זאת פעם ראשונה שאני מתוודעת למילה מתלהלה.. ובהמשך הביאור לפירוש המילה מתלהלה:

דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן:

מפה אפשר להבין פשר המילה מתלהלה:

כְּמִתְלַהֲמִים

אדם מתלהם הוא אדם שמתלהלה,

כְּמִתְלַהְלֵהַּ

המשול לעושה זאת:

הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת:

ומשכך ברור ש:

בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה אֵשׁ וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן: משלי- עשרים ושישה.

וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן:

באין חומר הבערה הזה:

בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה אֵשׁ:

אז:

יִשְׁתֹּק מָדוֹן:

זה ברור שאם אין עץ כחומר בערה כמו שכל היער נשרף, אז תכבה האש אותו הדבר במקרה הזה:

יען כי:

דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים:

משלי– שמונה עשרה– שִׂפְתֵי כְסִיל יָבֹאוּ בְרִיב וּפִיו לְמַהֲלֻמוֹת יִקְרָא– סטרוק בן גביר וביבי יכולים ללמוד משלמה במקרה זה– זאת ביקש שלמה– וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה– והוא לא קרא למהלומות– וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ: ומשכך הלא כסיל הזה קיבל זאת: הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ:

באין אויב או מתלונן כנרגן כמתלהם  שלמהלומות יקרא אז לא תהיה מריבה, או תגמר מריבה, ישתוק מדון, תכבה אש.

עין טובה ועין רעה- החרב המתהפכת.

עד הנה כתבתי בזאת:

כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת:

המשך המשפט משווה את המתלהלה לזה:

כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי:

האיש שבא במרמה לרעהו שהוא למעשה במעשה זה אומר שהוא בא כמרגל, שהוא משחק חבר של אדם כשהוא לא כזה.

כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ:

כמתלהם בך:

וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי:

והוא בא כגנב:

ועל אותו משל הגנב, הפירצה קוראת לגנב, היא אינה קוראת לאדם שאינו גנב,  ומשכך על אותו משל באין גנב אין פרצות.

וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן:

בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה אֵשׁ:

כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד:

זה מאוד יפה מצאתי בדבר הומור,

כמו שלא הגיוני שלג בקייץ כמו שלא נכון מטר בקציר המטר נכון בזריעה, אין תועלת במטר בעת קציר, זה גם יכול לפגוע ביבול כך לא נכון לכבד את הכסיל. גם מבחינת הנזק שיכול לעשות הכסיל במקום הזה.

עד כדי כך.

כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ:

הכלב אכל מזון לא טוב ומשכך הקיא את המזון הזה, יש כלבים שאוכלים את הקיא שלהם כשברור שהוא אוכל את אותו אוכל מקולקל שהוא יקיא אותו שוב, כך הכסיל ששגה באיוולתו הנמשלת לאוכל מקולקל ושלעתים הוא ממחזר את האוכל הזה שברור שהוא יקיא אותו שוב.

זה כמו שבנית מבנה מחומר לא טוב ונחרב ואז אתה מבקש לבנות שוב את בניה עם אותם חומרים.

אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה: עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו:

אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ = פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה:

עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ= פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו:

יש פה שתי משוואות שלכאורה סותרות זו את זאת ננסה במשוואה הפוכה:

פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה= אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ

במקרה הזה  אתה מדבר אליו בדרך כזאת שלא תשווה אותך לכסיל.

פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו= עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ:

במקרה הזה אתה מדבר אליו  מדבר בדרך כזאת שהכסיל לא יחשוב שהוא חכם בעיני עצמו.

שׁוֹט לַסּוּס מֶתֶג לַחֲמוֹר וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים:

שוט לאילוף וריסון לסוס:

שׁוֹט לַסּוּס

החמור מתג, כמו המושכות, כמו המסתי צידי עיניים:

מֶתֶג לַחֲמוֹר

והכסיל כמו הבהמה במקל, לא בדיבור, בכח:

וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים:

כמו ענישה לאדם בוגר (ילד שאב מצווה לא לחשוך שבטו ממנו זה בסדר) זה לא בסדר שאדם בוגר צריך הכאה, ענישה כדי לחנך אותו, לרסן אותו שלא יפשע עוד, כמו כלא, שהוא דין מרסן שכואב לו לאדם וזאת כי רק כך אפשר לרסן כדי שלא יפשע שוב. הכלא, הדין הענישה, היא המתג שבולם מהפושע לפשוע ואולי כשישלם בעבור פשעו יהיה כנכווה ברותחין ויזהר מאוד מחוץ לכלא, בפושרין.

כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף כֵּן קִלְלַת חִנָּם (לא) לוֹ תָבֹא:

כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד: