משלי- שלושה עשר- למידה בתהליך– נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ– המדבר במקרה הזה לא שמר נפשו ומהמקום הזה נבין מה אומר הדבר על האדם שלא שמר שפתיו ולכן קרה לו את מה שלא קרה לשומר שפתיו– וזה במקרה הזה, יש מקרים שאסור לשתוק: וְהוּא עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב– במקרה הזה לא שומרים שפתיים, במקרה חובה לאמור– אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ– בקריאה של זה בעת הזאת באה מחשבה על שדה תימן.. יש תקלה שמה..

משלי- שלושה עשר.

בֵּן חָכָם מוּסַר אָב וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה: מִפְּרִי פִי אִישׁ יֹאכַל טוֹב וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָס:  נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה לוֹ:  מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁן:  דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר:  צְדָקָה תִּצֹּר תָּם דָּרֶךְ וְרִשְׁעָה תְּסַלֵּף חַטָּאת: יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב:  כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עָשְׁרוֹ וְרָשׁ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה: אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ:  רַק בְּזָדוֹן יִתֵּן מַצָּה וְאֶת נוֹעָצִים חָכְמָה: הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה: תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה: בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם:  תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת: שֵׂכֶל טוֹב יִתֶּן חֵן וְדֶרֶךְ בֹּגְדִים אֵיתָן: כָּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת: מַלְאָךְ רָשָׁע יִפֹּל בְּרָע וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּא: רֵישׁ וְקָלוֹן פּוֹרֵעַ מוּסָר וְשׁוֹמֵר תּוֹכַחַת יְכֻבָּד: תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע: (הלוך) הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים (וחכם) יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ: חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה וְאֶת צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם טוֹב: טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי בָנִים וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל חוֹטֵא: רָב אֹכֶל נִיר רָאשִׁים וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט: חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר: צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר:

בֵּן חָכָם מוּסַר אָב וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה:

לכל מטבע שני צדדים יש מקרה שבן לא שומע מוסר מהצד השני ברור שהבן לא יהיה אשם שלא שמע מוסר אב במקרה שהאב לא השמיע מוסר:

חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר:

כמובן שצריך לחשוב על הדבר גם מבחינת העובדה שבורא עולם הוא אבינו מלכנו:

יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב: משלי- שלושה עשר. 

זה כמו אדם שאוכל ואוכל ולא שבע ומשכך אין ערך לכל ההון שהוא צבר אם עדיין רעב.

יגיד השמן/העשיר הזה, שעדיף להיות עני/רעב כזה מעני/רעב כזה. עדיף העוני הזה מהעוני הזה, בשורה התחתונה, שוב הבחירה ברע במיעוטו. ועדין רע זה רע, יש אנשים שמתו מהשמנת יתר כמו שיש אנשים שמתו מרעב.

צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר: משלי- שלושה עשר. 

מענין לענין באותו ענין, אני טוענת ויש התכנות שיש מחקר תומך לטענתי, שבעת הזאת מתים יותר מהשמנה ממתי רעב וזאת מבחינה גלובאלית. במחשבה הראשונה שאתה רואה מקומות מאופייני רעב כמו בנגלדש אז אתה חושב הפוך כי יש שם ריבוי בקרב קבוצת אדם גדולה, אך אם תחקור כמה מתים מסימפטום של השמנה  מחינה גלובאלית יש התכנות שתגלה את שסימפטום של השמנה משול למגפה שאנשים מתים ממנה.

בישראל מתים מהשמנה כ- 4000 בני אדם בשנה (המידע מאדיבות הרובוט של בינג) באופן קבוע ממוצע.

גם בדקתי עם הרובוט בענין מוות מרעב בישראל והוא שלף את המידע הזה:

בשורה התחתונה, מהשמנה מתים בשנה יותר מהקורונה, בשנה הראשונה של הקורונה מתו בישראל- כחמשת אלפים בני אדם.

וזאת מידי שנה שמפה לא נראה שיש מישהו רציני שפועל להמציא חיסון למגפה. אני טוענת שהריפוי הזה והזה נמצא במחקרי מדעי הרוח.

למשל צופן דה ווינצ'י שאינדיאנה ג'ונס לא מצא נמצא מפה:

(הלוך) הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים (וחכם) יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ:

זה כמו המשל שעדיף להיות זנב לאריות מראש לשועלים.

נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה לוֹ:

פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה לוֹ:

כדי להבין את זה נבין את זה:

מְחִתָּה

זה כמו למחות, זה כמו ימחה מדבר:

מְחִתָּה לוֹ:

ושזה בא עם זה:

נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ

המדבר במקרה הזה לא שמר נפשו ומהמקום הזה נבין מה אומר הדבר על האדם שלא שמר שפתיו ולכן קרה לו את מה שלא קרה לשומר שפתיו:

וזה במקרה הזה, יש מקרים שאסור לשתוק:

רָאוֹת רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע: יְהוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר: וְהוּא עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב: מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר: מִי נָתַן (למשוסה) לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלוֹא יְהוָה זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ: וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב: ישעיהו.

מִי נָתַן (למשוסה) לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים:

וְהוּא עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב:

במקרה הזה לא שומרים שפתיים, במקרה הזה חובה לאמור.

אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ:  אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ: ישעיהו.

דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר:

דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק

זה ברור. ומתוך המקום שזה בא עם זה נתייחס לזה:

וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר:

מה יבאיש הרשע ומה יחפיר את ההפוך לדבר שקר, הרשע יבריש ויחפיר דבר אמת, על המשל הזה:

כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עָשְׁרוֹ וְרָשׁ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה:

שזה

כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עָשְׁרוֹ

בא עם זה:

וְרָשׁ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה:

נבין את זה על משל החולה והתרופה

שהעושר של האדם הזה* הוא לקנות תרופות ואילו העני שלא שמע גערה לא צריך תרופות בכלל..

(**הזה, לא כל עשיר הוא רשע שבסופו של יום כנושא בדין לכך מתועל עושרו).

תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת:

על הפיקח נאמר שהוא יודע להחלץ ממקום כזה בעוד החכם לא נכנס אליו בכלל..

רֵישׁ וְקָלוֹן פּוֹרֵעַ מוּסָר וְשׁוֹמֵר תּוֹכַחַת יְכֻבָּד:

זה מסביר את זה:

בֵּן חָכָם מוּסַר אָב וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה: