משלי- שלושים.

דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה הַמַּשָּׂא נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל: כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ וְלֹא בִינַת אָדָם לִי: וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע: מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד מִי אָסַף רוּחַ בְּחָפְנָיו מִי צָרַר מַיִם בַּשִּׂמְלָה מִי הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע: כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּוֹ: אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ: שְׁתַּיִם שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ אַל תִּמְנַע מִמֶּנִּי בְּטֶרֶם אָמוּת: שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי: פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי יְהוָה וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי: אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל (אדנו) אֲדֹנָיו פֶּן יְקַלֶּלְךָ וְאָשָׁמְתָּ: דּוֹר אָבִיו יְקַלֵּל וְאֶת אִמּוֹ לֹא יְבָרֵךְ: דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ: דּוֹר מָה רָמוּ עֵינָיו וְעַפְעַפָּיו יִנָּשֵׂאוּ: דּוֹר חֲרָבוֹת שִׁנָּיו וּמַאֲכָלוֹת מְתַלְּעֹתָיו לֶאֱכֹל עֲנִיִּים מֵאֶרֶץ וְאֶבְיוֹנִים מֵאָדָם: לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה אַרְבַּע לֹא אָמְרוּ הוֹן: שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחַם אֶרֶץ לֹא שָׂבְעָה מַּיִם וְאֵשׁ לֹא אָמְרָה הוֹן: עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּז לִיקֲּהַת אֵם יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר: שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי (וארבע) וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים: דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה: כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן: תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְתַחַת אַרְבַּע לֹא תוּכַל שְׂאֵת: תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם: תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ: אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים: הַנְּמָלִים עַם לֹא עָז וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם: שְׁפַנִּים עַם לֹא עָצוּם וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם: מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ: שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ: שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד וְאַרְבָּעָה מֵיטִבֵי לָכֶת: לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל:  זַרְזִיר מָתְנַיִם אוֹ תָיִשׁ וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ: אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה: כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב:

דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה הַמַּשָּׂא נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל: משלי- שלושים.

בפתיחת מזמור זה כתוב את שם הדובר:

דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה

דִּבְרֵי

וזאת לעומת זאת:

גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה: מזמור עשרים וחמש.

גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה

מִשְׁלֵי

בהמשך בפתיח של מזמור שלושים ואחד:

דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ:

דִּבְרֵי

נראה מפה שאלה אינם כתבי שלמה:

ומפה הלאה  לדברי-

דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה:

דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה הַמַּשָּׂא נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל: כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ וְלֹא בִינַת אָדָם לִי: וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע: מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד מִי אָסַף רוּחַ בְּחָפְנָיו מִי צָרַר מַיִם בַּשִּׂמְלָה מִי הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע: כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּוֹ: אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ: משלי- שלושים.

אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים: הַנְּמָלִים עַם לֹא עָז וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם: שְׁפַנִּים עַם לֹא עָצוּם וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם: מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ: שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ: משלי- שלושים.

אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים:

קְטַנֵּי אָרֶץ:

הכוונה לחלשים יותר מכולם מתוקף קטנותם הזאת וכך הנמלה:

הַנְּמָלִים עַם לֹא עָז:

בגלל קטנותה וחולשתה זאת היא החכימה כמתגברת על אי יכולתה לעבוד בגשם ובחורף בכך שהיא אוגרת מזון לחורף. לעונה הזאת שהיא חלשה בה. ברור שאדם לא נמשל בזאת , האדם יכול לעבוד בחורף, אך אפשר להמשיל את החורף לנכות ומשכך משל הביטוח. שאתה עושה ביטוח לאומי אתה כמכין לחמך לחורף כזה לך. שהנכות היא כמו החורף של האדם ומשכך:

וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם:

ולכן:

שילמו ביטוח לאומי.

וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים:

אותו הדבר ביחס לשפן:

שְׁפַנִּים עַם לֹא עָצוּם:

ומשכך:

וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם:

אפשר לחשוב על זאת על המשל הזה:

שְׁתַּיִם שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ אַל תִּמְנַע מִמֶּנִּי בְּטֶרֶם אָמוּת: שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי: פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי יְהוָה וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי: משלי- שלושים.

שְׁתַּיִם שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ אַל תִּמְנַע מִמֶּנִּי בְּטֶרֶם אָמוּת:

שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי:

רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי:

הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי:

שהאדם הזה מבקש שלפני מותו הוא יאכל מלחם חוקו, לא מתרומות וברור שלא מגזל.

פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי יְהוָה וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי:

שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד וְאַרְבָּעָה מֵיטִבֵי לָכֶת: לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל:  זַרְזִיר מָתְנַיִם אוֹ תָיִשׁ וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ: אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה: כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב: משלי- שלושים.

שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד וְאַרְבָּעָה מֵיטִבֵי לָכֶת:

יש פה ארבעה דמויות, ברור שכל הארבעה מיטיבי לכת, עכשיו צריך לחשוב מי הם השלושה מתוך הארבעה שהם מיטיבי צעד:

לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל:

זַרְזִיר מָתְנַיִם אוֹ תָיִשׁ וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ:

אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה: כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב:

תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְתַחַת אַרְבַּע לֹא תוּכַל שְׂאֵת: תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם: תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ: משלי- שלושים.

תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ:

תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ

וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם:

תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל:

וְתַחַת אַרְבַּע לֹא תוּכַל שְׂאֵת:

וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ:

צריך לחשוב ולהבין את זה:

הבנים: כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם: הבנות: כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ: כולם ביחד: כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ: חָנֵּנוּ יְהוָה חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז: בישראל גם הבנים וגם הבנות הם עבדים ושפחות של בורא עולם. מפה נלמדת שהעבדות לבורא עולם ולא לאדם, מיוחסת גם לבנים וגם לבנות:

הכוונה היא לא לבת ישראל השפחה,

וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה:

הכוונה לשפחה מעם נוכרי שנלקחת על פני גבירתה כמו הגר המצרית שפחת שרה שניתנה לאברהם אך לא ממנה נקרה זרע לאברהם, זה דבר שהארץ לא יכולה לשאת ששפחה מצרית לאשה ישראלית תתפוס את מקומה של גבירתה ביחס לבעלה.

את לא יכולה לראות בת ישראל כשפחה, כאמה, ולמסור אותה לבעלך כשם שמסרה רחל את שפחתה ליעקב וזאת על פי חוק.

שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי (וארבע) וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים: דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה: כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן: משלי- שלושים.

שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי:

דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם:

דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם:

וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה**:

וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים:

דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת** אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן:

האשה הזאת אכלה פרי אסור אשה מנאפת היא בעולת בעל ששכבה עם איש שאינו בעלה, האשה הזאת שלא ידע הכותב היא אשה שאכלה פרי אסור וכיחשה בדבר,

אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן:

משל מחתה פיה שלמעשה כמכסה, כמסתירה דבר ועקבות דבר, במקרה הזה מסתירה אוון:

וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן:

על שלושת הדברים הראשונים הוא אמר שנפלאו ממנו, הנשגבות של הברואים האלה ודרכם. להבדיל מאלה, בנשגבות הנפלאת מעימנו יש חוסר ידיעה שנבחרה המילה הזאת המשורר גם לא ידע את המנאפת ודרכה. הדבר לא נפלא ממנו ולא נפלאה זאת בעיניו , יש הבדל בין לא להבין את הנפלא לבין לא לדעת את המקום הזה שחטאה בו זאת.

שלא נדע כמו שאומרים.. איך הגיעה זאת למקום הזה ואת הבושה הגדולה המבקשת למחות אוון..

**

עלמה אישה שאינה בעולת בעל שלא כאישה הזאת:

דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת

מְנָאָפֶת

שדרכה זאת משולה לדרך שהיא דרך מובנית בה, שהיא כזאת כדרך טבעה כמו שאומרים.. כמו שדרך הנשר בשמיים וכמו שדרך האניה בים, זה מקומה, זאת דרכה לנאוף  כדרך מולדת. כדבר קבוע בה, שאין תשובה לה.

שְׁתַּיִם שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ אַל תִּמְנַע מִמֶּנִּי בְּטֶרֶם אָמוּת: שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי: פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי יְהוָה וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי: משלי- שלושים.

שְׁתַּיִ– ם שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ אַל תִּמְנַע מִמֶּנִּי בְּטֶרֶם אָמוּת:

שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי:

רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי:

הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי:

שהאדם הזה מבקש שלפני מותו הוא יאכל מלחם חוקו, לא מתרומות וברור שלא מגזל.

פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי יְהוָה וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי:

וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב: משלי- שלושים.

וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם: