בחינת מוסדות תלמוד תורה ומבנה ההנהגה הפוליטית

מבנה ההנהגה:

בעת הזאת קיימות מפלגות פוליטיות שמנהיגיהן הם רבנים שאינם יושבים בכנסת. בראש כל מפלגה עומד רב, והוא ממנה נציג מטעמו שייצג אותו ואת צאן מרעיתו בכנסת.

 הרב הראשי – ההנהגה הרוחנית — נציגי הכנסת – ההנהגה הפוליטית

יחד הם מנהלים את צאן מרעיתם, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה פוליטית. לא כל בוחריהם תלמידי ישיבות, אך המבנה נשען על היררכיה ברורה.

 תלות כלכלית כבסיס הכוח:

המאמר מבקש להבהיר כי כל פלג כזה למעשה מייצג ציבור בוחרים התלוי בו מבחינה כלכלית.

• הרב קובע מי יהיה תלמיד ישיבה.

• תלמיד ישיבה חייב להיות חבר בקהילת הרב כדי לקבל קצבה.

• גם מי שאינם תלמידי ישיבה תלויים לרוב כלכלית ברב ובמפלגה.

 צאן מרעית המפלגה זוכה לקצבאות, להטבות, לסיוע בדיור ובמזון, ולמסגרות לימוד לילדיהם – הכל דרך הרב והמפלגה. בכך הופכת הקהילה לקבוצת כוח אלקטוראלית הפועלת לטובת עצמה בלבד.

 חלוקה לא שוויונית של משאבי המדינה:

דובר רבות על סחטנות זו, היוצרת חלוקה לא הוגנת של כספי המיסים.

פר נפש, אדם חרדי מקבל יותר מאדם שאינו חרדי – גם אם הוא עני, גם אם הוא נכה, גם אם הוא חסר בית.

דיור ציבורי הוא סיוע עמוק יותר – מעניק מגורים כמעט ללא עלות, עם יציבות ארוכת טווח. סיוע למשתכן הוא סיוע חלקי בלבד – דורש יכולת כלכלית, משכנתא, והון עצמי. בפועל, החרדים נהנים מהעדפה מובהקת בשני המסלולים,

דוח העוני- ביטוח לאומי- הגידול במספר העניים לאחר תשלומי העברה בין 2023 ל־2024 מצביע על עלייה של כ־39% במספר העניים, תוספת של 770 אלף נפשות, משבר חברתי־כלכלי מתמשך, ופגיעה קשה בילדים – כמעט 40% מהם עניים.

 מנגנון שליטה באמצעות תלות:

מה יקרה אם חבר בקהילה יתלונן על הרב שאינו ישר?

• הוא עלול להינדות מהקהילה.

• הרב יכול לאיים כי לא יקבל קצבה.

• בנו לא יוכל ללמוד בבית ספר המנוהל על ידי הישיבה.

התלות הכלכלית הזו מקיימת את כוח המפלגה על בוחריה. התקציבים הופכים לכלי לקניית בוחרים. הקהילה משועבדת לרב ולמפלגה, מחשש לחורבן כלכלי ולנידוי.

 מקרה מוטי אלון ודרוקמן – משל לאובדן דרך

בפרשת מוטי אלון נטען כי ניצל את מעמדו לקיום יחסי מין עם תלמידים. אלון טען כי הדבר נעשה בהסכמה. דרוקמן וצאן מרעיתו האמינו לו, נידו את המתלוננים, והמשיכו ללמוד אצלו.

 מבחינת התורה מדובר בחטא חמור. תלמידי תורה יודעים זאת היטב, אך העדיפו את עצתו של דרוקמן על פני דברי התורה.

זהו משל לאובדן הדרך של אנשים הטוענים כי "תורתם אומנותם".

 קבוצת כוח אינטרסנטית – לא הנהגה רוחנית:

מוסדות אלה פועלים כקבוצת כוח מול מדינת ישראל, באמצעות סחטנות היוצרת עוול גדול. הם מקבלים יותר מאחרים, אך אינם יכולים להיקרא הנהגה רוחנית לכלל ישראל.

 האם עם ישראל צריך להעניק מכספי מיסיו לקבוצות אינטרסנטיות כאלה?  האם יש הצדקה לתת להם משאבים כאילו היו לויים וכהנים, כאשר לעיתים הם אף מתבטאים כאויבי ישראל?

אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי: אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק וְכָל דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר הוּא יִבְנֶה עִירִי וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת– בין אידיאל התורה למציאות של פרוטקשן ושוחד- קריאה לוועדת חקירה כללית.

 קריאה לחשיבה מחודשת:

אני קוראת לחשיבה חדשה בסוגיה זו. יש לבחון מחדש את מקומם של מוסדות אלה, את אופן חלוקת התקציבים, ואת ההגדרה של "הנהגה רוחנית".

אם היה משכן בישראל בשנת 2025, היו נדרשים כ־29,600 לויים לעבודתו, לפי יחס תנ"כי של 0.399% מכלל בני ישראל במדבר – 8,580 מתוך 2,149,106 – מול 7.42 מיליון יהודים כיום.

האם נכון שההורים של החיילים ישלמו בעבור פרנסתם של תלמידי הישיבות האלה וגם בעבור רווחתם של דוסים משתמטים שאינם תלמידי ישיבה:

אזרחות היא קשר מחייב בין האדם למדינה. היא מעניקה זכויות מלאות אך גם מטילה חובות. בישראל, שאלת האזרחות לעובדים זרים מציבה אתגר ייחודי: כיצד לשלב אותם כחלק שווה בחברה, תוך שמירה על ערכי השוויון והשותפות בנטל- גם שירות לאומי הוא פתרון לשיוויון בנטל.