ערוני.

מִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע, מָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע, הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע- לימודים מפרשת הארץ הנשארת.

הארץ היא שנשארת. דור הולך ודור בא כפי שכתב המשורר שלמה.

וַיֵּצֵ֞א הַגּוֹרָ֤ל הַשֵּׁנִי֙ לְשִׁמְע֔וֹן לְמַטֵּ֥ה בְנֵֽישִׁמְע֖וֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָ֑ם וַֽיְהִי֙ נַֽחֲלָתָ֔ם בְּת֖וֹךְ נַחֲלַ֥ת בְּנֵֽייְהוּדָֽה: וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם בְּנַֽחֲלָתָ֑ם בְּאֵֽרשֶׁ֥בַע וְשֶׁ֖בַע וּמוֹלָדָֽה: פרשת הארץ הנשארת.

בְּאֵֽרשֶׁ֥בַע

וְשֶׁ֖בַע

וּמוֹלָדָֽה:

להלן כמה מהאיזכורים של באר שבע לפי סדר הופעתם בתורה:

בימי אברהם:

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק: וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק:  וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ:  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע: וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא:  וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע: וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם: וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ:  וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם:  קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ:  וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר: וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת: וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה: וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ:  וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ:  וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ: וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם:  וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית: וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן: וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה: וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת: {לא} עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם: בראשית.

בימי יצחק:

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם: וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה יְהֹוָה עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ: אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְהֹוָה: חמישי וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ: וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם:  וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם: וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה: בראשית.

בְּאֵֽרשֶׁ֥בַע

וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן: וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה: וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת: עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם:

קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא

וְשֶׁ֖בַע

וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם:  וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם:  וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע

וּמוֹלָדָֽה:

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע:  וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם: וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם: קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ:

וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע: 

.

הקולות של חולון מזכירים את TLV.

הקולות של חולון מזכירים את TLV:

בחולון יש עסקים שיש להם ירידה דרסטית במכירות, יש חנויות שהכניסה אליהן נחסמה וצריך לעשות פרסה כדי להגיע אליהן ולצאת מהן. הדבר מחזק את דעתי שארנונות העסקים צריכים להיות בקרן בהנהלת המדינה ובהתאם יעזרו לעסקים קטנים. ראשי העיריות,  לא מבינים בכלכלה תעשיא ומסחר. וזה אינטרס לאומי ולא אינטרס עירוני.

בסופו של יום הקורונה שבאה מעט אחרי שכתבתי דברים אלה, עזרה לעסקים אלה כחלק מעזרה לכל העסקים בארץ גם הם קיבלו, הסגרים והקורונה החישו את בנית הרכבת הקלה ואחרי הקורונה החלו הצרכנים לחזור לרחוב..ככה שבמקרה זה, סוף טוב , לא לכולם אך לרובם.
.

קרן ארנונה מעסקים ולא מתושבים.

זכור לחלק מכם שהארנונות ממפעלי ים המלח והמפעלים בנגב הדרומי תועלו למועצה אזורית תמר בראשות ליטבינוף.

וזאת למרות שהעובדים היו רובם משדרות, נתיבות, ערד, ירוחם, מצפה רמון וישובים ערבים בדואים.ישובים אלה עשקו את הכספים האלה מיהודים וערבים. בדיוק כמו שנראה כבר לעין שחולדאי משקיע יותר ברוטשילד ופחות ברחוב יפת, יפו ג' יפו ד' ושכונת התקווה.אם הייתי תשבת יפו או השכונות הדרומיות, לא הייתי משלמת לערית תל אביב ארנונה.ברור לכולנו שהכסף הגדול נמצא בארנונות של העסקים, כמו מגדלי משרדים, מסעדות, קניונים, מפעלים חנויות, חניות, פיצוציות וכו'.ברור לכולנו שהעובדים בעסקים בכל הארץ יש מהם שלא מתושבי העיר בה הם עסקים אלה פועלים.יש עסקים ברמת גן ובפתח תקווה שגם העובדים וגם המנהלים, לא גרים ברמת גן ופתח תקווה.ומשכך זאת הקרן הנכונה ופה יש לעשות חלוקה שווה וזה נכון וצודק לחלק שווה ממיסי ארנונה אלה..
 
  

ליטא ארעא.

תרגום אונקלוס הוא תרגום תורתנו שתורגם על ידי אונקלוס שהיה בן אדום.

מאלופי אדום יש גם אלוף תימן שמשירתו של שבזי אנו למדים ששבזי הותקף על ידי אלופים אלה בתימן, וכתב שבזי:

עול מלכות רשעה פרוק מצווארי.

אלופי תימן בקשו להפיל את עול חטאיהם על שבזי.

מלכות זאת כשירו של שבזי היתה המלכות הרביעית הידועה כמלכות החזיר היא רומי שהחריבה את הבית השני. והפילה את עלותיה על ישוע. הקרבת אדם לחטאת היא הסבת בית המקדש לעבודה זרה ושפיכת דם נקי.

עם ישראל צם בחודש העשירי, את צום עשירי בטבת על חטא תרגום התורה כך קבלת אונקלוס הוא חטא וטעות.

לאה גולדברג ביכתה על החורבן בליטא וזה היה לפני השואה.

למחשבה:

וחויא, הוה חכים, מכול חית ברא, דעבד ה' אלוהים; ואמר, לאיתתא, בקושטא ארי אמר ה', לא תיכלון מכול אילן גינתא.  ואמרת איתתא, לחויא:  מפירי אילן גינתא, ניכול.  ומפירי אילנא, דבמציעות גינתא--אמר ה' לא תיכלון מיניה, ולא תקרבון ביה:  דלמא תמותון. ואמר חויא, לאיתתא:  לא ממת, תמותון. ארי, גלי קודם ה', ארי ביומא דתיכלון מיניה, יתפתחן עיניכון; ותהון, כרברבין, חכמין, בין טב לביש.  וחזת איתתא ארי טב אילנא למיכל וארי אסו הוא לעיינין, ומרגג אילנא לאסתכלא ביה, ונסיבת מאיביה, ואכלת; ויהבת אף לבעלה עימה, ואכל.  ואתפתחא, עיני תרוויהון, וידעו, ארי ערטילאין אינון; וחטיטו להון טרפי תינין, ועבדו להון זרזין.  ושמעו ית קל מימרא דה' אלוהים, מהליך בגינתא--למנח יומא; ואיטמר אדם ואיתתיה, מן קודם ה' אלוהים, בגו, אילן גינתא.  וקרא ה' אלוהים, לאדם; ואמר ליה, אן את.  ואמר, ית קל מימרך שמעית בגינתא; ודחילית ארי ערטילאי אנא, ואיטמרית.  ואמר--מאן חווי לך, ארי ערטילאי את; המן אילנא, דפקידתך בדיל דלא למיכל מיניה--אכלתא. ואמר, אדם:  איתתא דיהבת עימי, היא יהבת לי מן אילנא ואכלית.  ואמר ה' אלוהים לאיתתא, מא דא עבדת; ואמרת, איתתא, חויא אטעייני, ואכלית.  ואמר ה' אלוהים לחויא, ארי עבדת דא, ליט את מכל בעירא, ומכול חית ברא; על מעך תיזיל, ועפרא תיכול כל יומי חייך.  ודבבו אשווי, בינך ובין איתתא, ובין בנך, ובין בנהא:  הוא יהי דכיר מא דעבדת ליה מלקדמין, ואת תהי נטר ליה לסופא.לאיתתא אמר, אסגאה אסגי צערכי ועידוייכי--בצער, תלידין בנין; ולוות בעליך, תהי תיאובתיך, והוא, ישלוט ביך.

ולאדם אמר, ארי קבילתא למימר איתתך, ואכלת מן אילנא, דפקידתך למימר לא תיכול מיניה--ליטא ארעא, בדילך, בעמל תיכלינה, כול יומי חייך.

ואכלת מן אילנא, דפקידתך למימר לא תיכול מיניה--ליטא ארעא,

ליטא ארעא,

ידוע שרוב הניצולים מליטא הגרו לדרום אפריקה.

לוטן הוא אדום הוא אלוף שעיר.

שעירים לעזאזל , אתה יודע.

מתרגום כזה לא לומדים להיטיב.

LA PASANTES.

חודש שלישי- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

יש שיר של ברסאנס שקוראים לו- LA PASSANTES.

השיר הוא שיר תודה לאנשים שברסאנס היה רואה או שומע מהשביל הקרוב לחלון חדרו.

לברסאנס היה חלון שממנו היו נשמעים הקולות מהרחוב.

גם לי יש חלון כזה.

יש שביל מתחת לחלוני שנוהגים ללכת בו מ.. אל... ושומעים את הקולות של האנשים, לעתים רק קולות הצעדים שמייצרים נעלי ההולכים.. אפשר גם לדעת איזה סוג נעליים.. אם כפכפים , או נעלי עקב.. ששקט ששקט , אפשר גם לזהות נעלי ספורט... וקול משאית האשפה.. מפני האשפה, קול המטאטא.. ואחריהם האנשים שהולכים לכיוון האוטובוס לעבודה..

בעצם יש לי שני חלונות כאלה..על כך ועוד בתוכנית החדשה של רדיו זמן השלום- GRUZ טעימה שנית.
 
.

גשר.

לקראת סוף רחוב ירושלים, יש את מתחם חצרות יפו ומתחם נוגה שמסתיים בתאטרון גשר.לחנויות בסמוך לתאטרון גשר אין כניסה מרחוב ירושלים. היא הכניסה היא מהמתחם.זאת אומרת שהחנויות לא פונות לרחוב, למרות שברור שיש התכנות גבוהה שאם היו פונות גם לרחוב ירושלים, אז יש מצב שהדבר היה מגדיל מכירות.מתחקור קטן שעשיתי תושבי העיר יפו הערבים לא נוטים לקנות מחנויות המתחם וגם לא נוהגים לסעוד שם או לשתות איזה קפה קטן..אין גשר בין תושבי חצרות יפו לתושבי יפו.

ביקור בעריית חולון.

לאחר ביקורי בעריית חולון במחלקת גביא להלן הצעותיי:אם אני הייתי פקידה במחלקה הזאת אני הייתי זורקת עגבניות על הקהל  בהתקף זעם, יש מצב שהייתי באחת קמה, והולכת הבייתה ולא חוזרת יותר.לא סותר את העובדה שהקהל לא אשם.ומשכך:יש להגדיל את צוות העובדים, על פי גודל המחלקה הקיים לעוד עבדים , יש להרחיב אותה עם תוספת בניה על חשבון החניה האחורית.המחלקה הזאת היא סוג של סיר לחץ בגלל שלקהל יש בעיה כספית שמלחיצה אותה והוא בא לנסות להקל על מצבו הכלכלי ולפתור בעיה שמעיקה עליו.לכן אני מציעה לעשות עמדת קפה להכנה עצמית בפינת ההמתנה, מיים קרים, כמה שולחנות קטנים להניח את כוס הקפה.. אפשר גם לשים עוגיות PETTIBER. שהישיבה תהיה נוחה, יש אנשים שנמצאים למעלה משעה ואף למעלה משעתיים בהמתנה.מבחינה תקציבית, זה משהו כמו 3000-4000 שקל בחודש. כולל העוגיות.

חיזוק שרירי הידים בקאנטרי של נהריא.

מצאתי דרך לחזק את שרירי הידים,לשחות רק עם הידיים ,שהרגלים מתוחות וסגורות כמובן,..זה קשה, אך מצויין לשרירי הידים..בשורה התחתונה,קאנטרי נהריא, נותן הנחה של 50 אחוז במחיר לנכים, המחיר לנכים 30 שקל.הדבר עוזר מאוד לנכים ששכרם דל. גם לנפש, גם לגוף.ברכה מחוממת, גם בחורף גם בקייץ, סאונה, ג'קוזי, ישיבה נעימה מול הים, בקייץ יש אפשרות גם לרחוץ בים ולחזור לג'קוזי לאחר מכן, עם יופי של תצפית לים.מאוד יפה שהם נותנים לכלל ישראל הנחות, ההנחה אינה תלויית תנאי למגורים בעיר הנהריא.גם נהריא מקבלת תקציבי ערים מהמדינה.בחולון העריה לא נותנת הנחה לנכים.המחיר כל כך יקר שלאחר ההנחה המחיר לכניסה יומית לנכים בימית 2000 הוא בערך יותר פי שלוש ממחיר הכניסה לקאנטרי נהריא.