לֹא תִֽהְיֶה אַֽחֲרֵֽי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַֽעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַֽחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּֽת: שמות.

לעתים הרוב קובע דרך מחשבת או מקיים שפיטת והחלת דין מחוץ לבית משפט,דינים  כמו הוקעה, נידוי ועוד כהנה וכהנה ולפעמים גם מבייש אדם שלא עשה או עשה כחוקת הרוב שלא  על פי חוקת תורה ושעל פי חוקת התורהאין כל הרשעה שהאדם הזה מורשע ובכל זאת כך הרוב עושה.

לא להיות אחרי הרבים להטות למעשה הוא חוק  שהרוב לא קובע על היחיד וליחיד יש ציווי לא לקבל שפיטה זאת גם ששופטים אותו עצמו וגם שפיטת אדם שאינו הוא.

על פי תורת ישראל הרוב לא קובע על היחיד.

הרוב יכול לקבוע מה שהוא רוצה, לא בהכרח הרוב צודק ואם הרוב טועה, הרוב מורשע .

על פי תורת ישראל יש ליחידים את הזכות לא לקבל את קביעת הרוב או את האשמת המאשימים אותו או כל אדם שאינו הוא.

לעתים הרוב גם מזכה אדם כזה או אחר שלא על פי דין תורה ויש מצבים שהאשם זוכה לכבוד והזכאי לבושה.

הרוב הטועה לא באמת מרשיע את הצדיק על פי דבר תורה,  הרוב לא יכול לזכות את הרשע על פי דבר תורה.

ומשכך,

העובדה שהרוב הצדיק או הרשיע אינה מקיימת את האדם הזה כנושעים או לא נושעים בתשועת הבורא.

וזאת התשועה שאנו מבקשים.

שהסמן הימני שלנו הוא תורת ישראל.

קבלת קביעת הרוב למעשה יכולה להטות אדם משפיטה נכונה, לכן אנו מצווים לא ללכת אחרי רבים להטות ולקבל קביעת רוב טועה, גם אודות עצמנו וגם אודות אדם שאינו אנחנו.

הצדקת עני.

בספר יהושע כתוב אודות הדבר:

הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ: לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם וְאֶת יְתוֹמִים יָבֹזּוּ:  וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה וּלְשׁוֹאָה מִמֶּרְחָק תָּבוֹא עַל מִי תָּנוּסוּ לְעֶזְרָה וְאָנָה תַעַזְבוּ כְּבוֹדְכֶם: ישעיהו.