וַֽיְהִי֙ מֵאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן וַיַּ֤עַשׂ לוֹ֙ אַבְשָׁל֔וֹם מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים וַחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיו: וְהִשְׁכִּים֙ אַבְשָׁל֔וֹם וְעָמַ֕ד עַל–יַ֖ד דֶּ֣רֶךְ הַשָּׁ֑עַר וַיְהִ֡י כָּל–הָאִ֣ישׁ אֲשֶֽׁר–יִהְיֶה–לּוֹ–רִיב֩ לָב֨וֹא אֶל–הַמֶּ֜לֶךְ לַמִּשְׁפָּ֗ט וַיִּקְרָ֨א אַבְשָׁל֤וֹם אֵלָיו֙ וַיֹּ֗אמֶר אֵֽי–מִזֶּ֥ה עִיר֙ אַ֔תָּה וַיֹּ֕אמֶר מֵאַחַ֥ד שִׁבְטֵֽי–יִשְׂרָאֵ֖ל עַבְדֶּֽךָ:  וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אַבְשָׁל֔וֹם רְאֵ֥ה דְבָרֶ֖ךָ טוֹבִ֣ים וּנְכֹחִ֑ים וְשֹׁמֵ֥עַ אֵין–לְךָ֖ מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ: וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם מִי–יְשִׂמֵ֥נִי שֹׁפֵ֖ט בָּאָ֑רֶץ וְעָלַ֗י יָב֥וֹא כָּל–אִ֛ישׁ אֲשֶֽׁר–יִהְיֶה–לּוֹ–רִ֥יב וּמִשְׁפָּ֖ט וְהִצְדַּקְתִּֽיו: וְהָיָה֙ בִּקְרָב–אִ֔ישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹ֖ת ל֑וֹ וְשָׁלַ֧ח אֶת–יָד֛וֹ וְהֶחֱזִ֥יק ל֖וֹ וְנָ֥שַׁק לֽוֹ: וַיַּ֨עַשׂ אַבְשָׁל֜וֹם כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ לְכָל–יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר–יָבֹ֥אוּ לַמִּשְׁפָּ֖ט אֶל–הַמֶּ֑לֶךְ וַיְגַנֵּב֙ אַבְשָׁל֔וֹם אֶת–לֵ֖ב אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פרשת- דוד ואבשלום.

וַֽיְהִי֙ מֵאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן וַיַּ֤עַשׂ לוֹ֙ אַבְשָׁל֔וֹם מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים וַחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיו:

אבשלום חזר אחרי גלות מהארץ, מירושלים, והתחיל לבנות את מעמדו וכוחו כולל צוות סביבו שרץ לפניו:

וְהִשְׁכִּים֙ אַבְשָׁל֔וֹם

הביאה של אבשלום כמשכים באה כדי לדבר עם האנשים לפני המלך כשהם באים למשפט וש:

וְשֹׁמֵ֥עַ אֵין–לְךָ֖ מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ:

שקולו של אבשלום נשמע במקום שלבא להשפט אין שומע לו וכאדם שנשמע קולו בקש אבשלום מהם שהוא ישמע אותם במשפט הזה:

וְעָלַ֗י יָב֥וֹא כָּל–אִ֛ישׁ אֲשֶֽׁר–יִהְיֶה–לּוֹ–רִ֥יב וּמִשְׁפָּ֖ט וְהִצְדַּקְתִּֽיו: 

וגם יצדיק אותו:

וְהִצְדַּקְתִּֽיו: 

וככה קנה לעצמו אבשלום את אהבת העם:

וַיְגַנֵּב֙ אַבְשָׁל֔וֹם אֶת–לֵ֖ב אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵֽל: 

ומתוך המקום הזה מורד אבשלום באביו:

וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְשָׁלוֹם֙ מְרַגְּלִ֔ים בְּכָל–שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר כְּשָׁמְעֲכֶם֙ אֶת–ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וַאֲמַרְתֶּ֕ם מָלַ֥ךְ אַבְשָׁל֖וֹם בְּחֶבְרֽוֹן: וְאֶת–אַבְשָׁל֗וֹם הָלְכ֞וּ מָאתַ֤יִם אִישׁ֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם קְרֻאִ֖ים וְהֹלְכִ֣ים לְתֻמָּ֑ם וְלֹ֥א יָדְע֖וּ כָּל–דָּבָֽר: וַיִּשְׁלַ֣ח אַ֠בְשָׁלוֹם אֶת–אֲחִיתֹ֨פֶל הַגִּֽילֹנִ֜י יוֹעֵ֣ץ דָּוִ֗ד מֵֽעִירוֹ֙ מִגִּלֹ֔ה בְּזָבְח֖וֹ אֶת–הַזְּבָחִ֑ים וַיְהִ֤י הַקֶּ֙שֶׁר֙ אַמִּ֔ץ וְהָעָ֛ם הוֹלֵ֥ךְ וָרָ֖ב אֶת–אַבְשָׁלֽוֹם: פרשת- דוד ואבשלום.

וְהָעָ֛ם הוֹלֵ֥ךְ וָרָ֖ב אֶת–אַבְשָׁלֽוֹם:

ומשכך:

וַיָּבֹא֙ הַמַּגִּ֔יד אֶל–דָּוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הָיָ֛ה לֶב–אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹם: וַיֹּ֣אמֶר דָּ֠וִד לְכָל–עֲבָדָ֨יו אֲשֶׁר–אִתּ֤וֹ בִירוּשָׁלִַ֙ם֙ ק֣וּמוּ וְנִבְרָ֔חָה כִּ֛י לֹא–תִֽהְיֶה–לָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה מִפְּנֵ֣י אַבְשָׁל֑וֹם מַהֲר֣וּ לָלֶ֗כֶת פֶּן–יְמַהֵ֤ר וְהִשִּׂגָ֙נוּ֙ וְהִדִּ֤יחַ עָלֵ֙ינוּ֙ אֶת–הָ֣רָעָ֔ה וְהִכָּ֥ה הָעִ֖יר לְפִי–חָֽרֶב: וַיֹּאמְר֥וּ עַבְדֵֽי–הַמֶּ֖לֶךְ אֶל–הַמֶּ֑לֶךְ כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר–יִבְחַ֛ר אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִנֵּ֥ה עֲבָדֶֽיךָ: וַיֵּצֵ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכָל–בֵּית֖וֹ בְּרַגְלָ֑יו וַיַּעֲזֹ֣ב הַמֶּ֗לֶךְ אֵ֣ת עֶ֧שֶׂר נָשִׁ֛ים פִּֽלַגְשִׁ֖ים לִשְׁמֹ֥ר הַבָּֽיִת: פרשת- דוד ואבשלום.

דוד ובני ביתו ואנשיו בורחים לפני שאבשלום ואנשיו יתקפו אותם,

וַיֹּ֣אמֶר דָּ֠וִד לְכָל–עֲבָדָ֨יו אֲשֶׁר–אִתּ֤וֹ בִירוּשָׁלִַ֙ם֙ ק֣וּמוּ וְנִבְרָ֔חָה כִּ֛י לֹא–תִֽהְיֶה–לָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה מִפְּנֵ֣י אַבְשָׁל֑וֹם

מאוד חשוב לשים לב בענין ידיעתו ובטחונו של דוד, שבנו אם ישב אותו ואת אנשיו הוא יהרוג אותם :

כִּ֛י לֹא–תִֽהְיֶה–לָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה מִפְּנֵ֣י אַבְשָׁל֑וֹם

שלא ישאר מהם זכר.

בהמשך מגיע העימות בין אנשי אבשלום לדוד ולמרות זאת:

וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת–י֠וֹאָב וְאֶת–אֲבִישַׁ֤י וְאֶת–אִתַּי֙ לֵאמֹ֔ר לְאַט–לִ֖י לַנַּ֣עַר לְאַבְשָׁל֑וֹם וְכָל–הָעָ֣ם שָׁמְע֗וּ בְּצַוֹּ֥ת הַמֶּ֛לֶךְ אֶת–כָּל–הַשָּׂרִ֖ים עַל–דְּבַ֥ר אַבְשָׁלֽוֹם:  פרשת- דוד ואבשלום.

דוד מצווה לא להרוג את בנו במלחמה הזאת, להזהר שלא להרוג את בנו:

לְאַט–לִ֖י לַנַּ֣עַר לְאַבְשָׁל֑וֹם

וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ אֶחָ֔ד וַיַּגֵּ֖ד לְיוֹאָ֑ב וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה֙ רָאִ֣יתִי אֶת–אַבְשָׁלֹ֔ם תָּל֖וּי בָּאֵלָֽה: וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֗ב לָאִישׁ֙ הַמַּגִּ֣יד ל֔וֹ וְהִנֵּ֣ה רָאִ֔יתָ וּמַדּ֛וּעַ לֹֽא–הִכִּית֥וֹ שָׁ֖ם אָ֑רְצָה וְעָלַ֗י לָ֤תֶת לְךָ֙ עֲשָׂ֣רָה כֶ֔סֶף וַחֲגֹרָ֖ה אֶחָֽת: וַיֹּ֤אמֶר הָאִישׁ֙ אֶל–יוֹאָ֔ב (ולא) וְל֨וּא אָנֹכִ֜י שֹׁקֵ֤ל עַל–כַּפַּי֙ אֶ֣לֶף כֶּ֔סֶף לֹֽא–אֶשְׁלַ֥ח יָדִ֖י אֶל–בֶּן–הַמֶּ֑לֶךְ כִּ֣י בְאָזְנֵ֜ינוּ צִוָּ֣ה הַמֶּ֗לֶךְ אֹ֠תְךָ וְאֶת–אֲבִישַׁ֤י וְאֶת–אִתַּי֙ לֵאמֹ֔ר שִׁמְרוּ–מִ֕י בַּנַּ֖עַר בְּאַבְשָׁלֽוֹם: אֽוֹ–עָשִׂ֤יתִי בְנַפְשִׁי֙ שֶׁ֔קֶר וְכָל–דָּבָ֖ר לֹא–יִכָּחֵ֣ד מִן–הַמֶּ֑לֶךְ וְאַתָּ֖ה תִּתְיַצֵּ֥ב מִנֶּֽגֶד: פרשת- דוד ואבשלום.

כִּ֣י בְאָזְנֵ֜ינוּ צִוָּ֣ה הַמֶּ֗לֶךְ אֹ֠תְךָ וְאֶת–אֲבִישַׁ֤י וְאֶת–אִתַּי֙ לֵאמֹ֔ר שִׁמְרוּ–מִ֕י בַּנַּ֖עַר בְּאַבְשָׁלֽוֹם:

ויואב הורג אותו:

וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֔ב לֹא–כֵ֖ן אֹחִ֣ילָה לְפָנֶ֑יךָ וַיִּקַּח֩ שְׁלֹשָׁ֨ה שְׁבָטִ֜ים בְּכַפּ֗וֹ וַיִּתְקָעֵם֙ בְּלֵ֣ב אַבְשָׁל֔וֹם עוֹדֶ֥נּוּ חַ֖י בְּלֵ֥ב הָאֵלָֽה: וַיָּסֹ֙בּוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה נְעָרִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י כְּלֵ֣י יוֹאָ֑ב וַיַּכּ֥וּ אֶת–אַבְשָׁל֖וֹם וַיְמִיתֻֽהוּ: פרשת- דוד ואבשלום.

וַיַּכּ֥וּ אֶת–אַבְשָׁל֖וֹם וַיְמִיתֻֽהוּ:

וכאבו הגדול של דוד לאחר מות בנו, אפילו שהבן הזה קם עליו:

קינת דוד לבנו אבשלום לאחר שמת:

וַיִּרְגַּ֣ז הַמֶּ֗לֶךְ וַיַּ֛עַל עַל–עֲלִיַּ֥ת הַשַּׁ֖עַר וַיֵּ֑בְךְּ וְכֹ֣ה | אָמַ֣ר בְּלֶכְתּ֗וֹ בְּנִ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ בְּנִ֣י בְנִ֣י אַבְשָׁל֔וֹם מִֽי–יִתֵּ֤ן מוּתִי֙ אֲנִ֣י תַחְתֶּ֔יךָ אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי: פרשת- דוד ואבשלום.

וַיֵּ֑בְךְּ

בְּנִ֣י בְנִ֣י אַבְשָׁל֔וֹם

מִֽי–יִתֵּ֤ן מוּתִי֙ אֲנִ֣י תַחְתֶּ֔יךָ

אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי:

הניסוח בתורה בפסוק שמספר לנו על צערו של דוד על מות בנו מחבר אותי כקוראת לצער של דוד על מות בנו:

בְּנִ֥י בְנִֽי

אפשר להרגיש את הצער של דוד שקוראים זאת בקול.

וּכְאַבְשָׁל֗וֹם לֹא–הָיָ֧ה אִישׁ–יָפֶ֛ה בְּכָל–יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַלֵּ֣ל מְאֹ֑ד מִכַּ֤ף רַגְלוֹ֙ וְעַ֣ד קָדְקֳד֔וֹ לֹא–הָ֥יָה ב֖וֹ מֽוּם: וּֽבְגַלְּחוֹ֮ אֶת–רֹאשׁוֹ֒ וְֽ֠הָיָה מִקֵּץ֙ יָמִ֤ים | לַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר יְגַלֵּ֔חַ כִּֽי–כָבֵ֥ד עָלָ֖יו וְגִלְּח֑וֹ וְשָׁקַל֙ אֶת–שְׂעַ֣ר רֹאשׁ֔וֹ מָאתַ֥יִם שְׁקָלִ֖ים בְּאֶ֥בֶן הַמֶּֽלֶךְ: וַיִּֽוָּלְד֤וּ לְאַבְשָׁלוֹם֙ שְׁלוֹשָׁ֣ה בָנִ֔ים וּבַ֥ת אַחַ֖ת וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר הִ֣יא הָיְתָ֔ה אִשָּׁ֖ה יְפַ֥ת מַרְאֶֽה: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וַיִּֽוָּלְד֤וּ לְאַבְשָׁלוֹם֙ שְׁלוֹשָׁ֣ה בָנִ֔ים וּבַ֥ת אַחַ֖ת וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר הִ֣יא הָיְתָ֔ה אִשָּׁ֖ה יְפַ֥ת מַרְאֶֽה:

וּבַ֥ת אַחַ֖ת וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר

אבשלום אהב את אחותו כל כך והוא קרא לבתו על שם תמר אחותו.

גם לוי ושמעון הרגו את האדם שאנס את אחותם. את דינה.

וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת, בִּבְנוֹת הָאָרֶץ.  וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר, הַחִוִּי–נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ: בראשית.

וַיֹּאמְרוּ:  הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ: בראשית.

ככה גרש אמנון את תמר מחדרו לאחר שאנס, לאחר שעינה אותה:

וַיִּקְרָ֗א אֶֽת–נַעֲרוֹ֙ מְשָׁ֣רְת֔וֹ וַיֹּ֕אמֶר שִׁלְחוּ–נָ֥א אֶת–זֹ֛את מֵעָלַ֖י הַח֑וּצָה וּנְעֹ֥ל הַדֶּ֖לֶת אַחֲרֶֽיהָ:  פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

שִׁלְחוּ–נָ֥א אֶת–זֹ֛את מֵעָלַ֖י

ותמר שהוצאה מהחדר לאחר שאח שלה אנס אותה:

וַתִּקַּ֨ח תָּמָ֥ר אֵ֙פֶר֙ עַל–רֹאשָׁ֔הּ וּכְתֹ֧נֶת הַפַּסִּ֛ים אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יהָ קָרָ֑עָה וַתָּ֤שֶׂם יָדָהּ֙ עַל–רֹאשָׁ֔הּ וַתֵּ֥לֶךְ הָל֖וֹךְ וְזָעָֽקָה: 

וְזָעָֽקָה: 

ואת הזעקה הזאת שמע אבשלום אחיה:

וַיֹּ֨אמֶר אֵלֶ֜יהָ אַבְשָׁל֣וֹם אָחִ֗יהָ הַאֲמִינ֣וֹן אָחִיךְ֮ הָיָ֣ה עִמָּךְ֒ וְעַתָּ֞ה אֲחוֹתִ֤י הַחֲרִ֙ישִׁי֙ אָחִ֣יךְ ה֔וּא אַל–תָּשִׁ֥יתִי אֶת–לִבֵּ֖ךְ לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתֵּ֤שֶׁב תָּמָר֙ וְשֹׁ֣מֵמָ֔ה בֵּ֖ית אַבְשָׁל֥וֹם אָחִֽיהָ:

אַל–תָּשִׁ֥יתִי אֶת–לִבֵּ֖ךְ לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה

וְלֹֽא–דִבֶּ֧ר אַבְשָׁל֛וֹם עִם–אַמְנ֖וֹן לְמֵרָ֣ע וְעַד–ט֑וֹב כִּֽי–שָׂנֵ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶת–אַמְנ֔וֹן עַל–דְּבַר֙ אֲשֶׁ֣ר עִנָּ֔ה אֵ֖ת תָּמָ֥ר אֲחֹתֽוֹ:

כִּֽי–עַל–פִּ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ הָיְתָ֣ה שׂוּמָ֔ה מִיּוֹם֙ עַנֹּת֔וֹ אֵ֖ת תָּמָ֥ר אֲחֹתֽוֹ:

וַיִּֽוָּלְד֤וּ לְאַבְשָׁלוֹם֙ שְׁלוֹשָׁ֣ה בָנִ֔ים וּבַ֥ת אַחַ֖ת וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר הִ֣יא הָיְתָ֔ה אִשָּׁ֖ה יְפַ֥ת מַרְאֶֽה:

וּבַ֥ת אַחַ֖ת וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר.

וְדָוִ֗ד עָבַ֤ר מְעַט֙ מֵֽהָרֹ֔אשׁ וְהִנֵּ֥ה צִיבָ֛א נַ֥עַר מְפִי–בֹ֖שֶׁת לִקְרָאת֑וֹ וְצֶ֨מֶד חֲמֹרִ֜ים חֲבֻשִׁ֗ים וַעֲלֵיהֶם֩ מָאתַ֨יִם לֶ֜חֶם וּמֵאָ֧ה צִמּוּקִ֛ים וּמֵ֥אָה קַ֖יִץ וְנֵ֥בֶל יָֽיִן: וַיֹּ֧אמֶר הַמֶּ֛לֶךְ אֶל–צִיבָ֖א מָה–אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר צִ֠יבָא הַחֲמוֹרִ֨ים לְבֵית–הַמֶּ֜לֶךְ לִרְכֹּ֗ב (ולהלחם) וְהַלֶּ֤חֶם וְהַקַּ֙יִץ֙ לֶאֱכ֣וֹל הַנְּעָרִ֔ים וְהַיַּ֕יִן לִשְׁתּ֥וֹת הַיָּעֵ֖ף בַּמִּדְבָּֽר: וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ וְאַיֵּ֖ה בֶּן–אֲדֹנֶ֑יךָ וַיֹּ֨אמֶר צִיבָ֜א אֶל–הַמֶּ֗לֶךְ הִנֵּה֙ יוֹשֵׁ֣ב בִּירוּשָׁלִַ֔ם כִּ֣י אָמַ֔ר הַיּ֗וֹם יָשִׁ֤יבוּ לִי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת מַמְלְכ֥וּת אָבִֽי: וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְצִבָ֔א הִנֵּ֣ה לְךָ֔ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר לִמְפִי–בֹ֑שֶׁת וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ הִֽשְׁתַּחֲוֵ֔יתִי אֶמְצָא–חֵ֥ן בְּעֵינֶ֖יךָ אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

מפי-בשת בן שאול שדוד הציל אותו ועזר לו שעם חולשתו של דוד קיווה להשיב את המלוכה אליו למשפחתו:

הִנֵּה֙ יוֹשֵׁ֣ב בִּירוּשָׁלִַ֔ם כִּ֣י אָמַ֔ר הַיּ֗וֹם יָשִׁ֤יבוּ לִי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת מַמְלְכ֥וּת אָבִֽי:

ציבא שבנפול שאול הובא לדוד ממקום שדוד רצה לקיים את ההבטחה ליהונתן לדאוג לזרעו אחריו:

וַיֹּאמֶר דָּוִד–הֲכִי יֶשׁ-עוֹד, אֲשֶׁר נוֹתַר לְבֵית שָׁאוּל; וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד, בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן.  וּלְבֵית שָׁאוּל עֶבֶד וּשְׁמוֹ צִיבָא, וַיִּקְרְאוּ-לוֹ אֶל-דָּוִד; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הַאַתָּה צִיבָא, וַיֹּאמֶר עַבְדֶּךָ.  וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, הַאֶפֶס עוֹד אִישׁ לְבֵית שָׁאוּל, וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ, חֶסֶד אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל-הַמֶּלֶךְ, עוֹד בֵּן לִיהוֹנָתָן נְכֵה רַגְלָיִם.  וַיֹּאמֶר-לוֹ הַמֶּלֶךְ, אֵיפֹה הוּא; וַיֹּאמֶר צִיבָא, אֶל-הַמֶּלֶךְ, הִנֵּה-הוּא בֵּית מָכִיר בֶּן-עַמִּיאֵל, בְּלוֹ דְבָר.  וַיִּשְׁלַח, הַמֶּלֶךְ דָּוִד; וַיִּקָּחֵהוּ, מִבֵּית מָכִיר בֶּן-עַמִּיאֵל–מִלּוֹ דְבָר.  וַיָּבֹא מְפִיבֹשֶׁת בֶּן-יְהוֹנָתָן בֶּן-שָׁאוּל, אֶל-דָּוִד, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו, וַיִּשְׁתָּחוּ; וַיֹּאמֶר דָּוִד מְפִיבֹשֶׁת, וַיֹּאמֶר הִנֵּה עַבְדֶּךָ.  וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד אַל-תִּירָא, כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן אָבִיךָ, וַהֲשִׁבֹתִי לְךָ, אֶת-כָּל-שְׂדֵה שָׁאוּל אָבִיךָ; וְאַתָּה, תֹּאכַל לֶחֶם עַל-שֻׁלְחָנִי–תָּמִיד.  וַיִּשְׁתַּחוּ, וַיֹּאמֶר מֶה עַבְדֶּךָ:  כִּי פָנִיתָ, אֶל-הַכֶּלֶב הַמֵּת אֲשֶׁר כָּמוֹנִי.  וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ, אֶל-צִיבָא נַעַר שָׁאוּל–וַיֹּאמֶר אֵלָיו:  כֹּל אֲשֶׁר הָיָה לְשָׁאוּל וּלְכָל-בֵּיתוֹ, נָתַתִּי לְבֶן-אֲדֹנֶיךָ.  וְעָבַדְתָּ לּוֹ אֶת-הָאֲדָמָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ וְהֵבֵאתָ, וְהָיָה לְבֶן-אֲדֹנֶיךָ לֶּחֶם וַאֲכָלוֹ, וּמְפִיבֹשֶׁת בֶּן-אֲדֹנֶיךָ, יֹאכַל תָּמִיד לֶחֶם עַל-שֻׁלְחָנִי; וּלְצִיבָא, חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים–וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים.  וַיֹּאמֶר צִיבָא, אֶל-הַמֶּלֶךְ, כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת-עַבְדּוֹ, כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ; וּמְפִיבֹשֶׁת, אֹכֵל עַל-שֻׁלְחָנִי, כְּאַחַד, מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ.  וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן-קָטָן, וּשְׁמוֹ מִיכָא; וְכֹל מוֹשַׁב בֵּית-צִיבָא, עֲבָדִים לִמְפִיבֹשֶׁת. וּמְפִיבֹשֶׁת, יֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם, כִּי עַל-שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד, הוּא אֹכֵל; וְהוּא פִסֵּחַ, שְׁתֵּי רַגְלָיו: פרשת מות שאול.

וּלְבֵית שָׁאוּל עֶבֶד וּשְׁמוֹ צִיבָא, וַיִּקְרְאוּ-לוֹ אֶל-דָּוִד;

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, הַאֶפֶס עוֹד אִישׁ לְבֵית שָׁאוּל, וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ, חֶסֶד אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל-הַמֶּלֶךְ, עוֹד בֵּן לִיהוֹנָתָן נְכֵה רַגְלָיִם.

וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ, אֶל-צִיבָא נַעַר שָׁאוּל–וַיֹּאמֶר אֵלָיו:  כֹּל אֲשֶׁר הָיָה לְשָׁאוּל וּלְכָל-בֵּיתוֹ, נָתַתִּי לְבֶן-אֲדֹנֶיךָ.  וְעָבַדְתָּ לּוֹ אֶת-הָאֲדָמָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ וְהֵבֵאתָ, וְהָיָה לְבֶן-אֲדֹנֶיךָ לֶּחֶם וַאֲכָלוֹ, וּמְפִיבֹשֶׁת בֶּן-אֲדֹנֶיךָ, יֹאכַל תָּמִיד לֶחֶם עַל-שֻׁלְחָנִי; וּלְצִיבָא, חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים–וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים.

וציבא הזה אומר לו את זה:

וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְצִבָ֔א הִנֵּ֣ה לְךָ֔ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר לִמְפִי–בֹ֑שֶׁת וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ הִֽשְׁתַּחֲוֵ֔יתִי אֶמְצָא–חֵ֥ן בְּעֵינֶ֖יךָ אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

ומושך אותו לזה:

וּבָ֛א הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד עַד–בַּֽחוּרִ֑ים וְהִנֵּ֣ה מִשָּׁם֩ אִ֨ישׁ יוֹצֵ֜א מִמִּשְׁפַּ֣חַת בֵּית–שָׁא֗וּל וּשְׁמוֹ֙ שִׁמְעִ֣י בֶן–גֵּרָ֔א יֹצֵ֥א יָצ֖וֹא וּמְקַלֵּֽל: וַיְסַקֵּ֤ל בָּֽאֲבָנִים֙ אֶת–דָּוִ֔ ד וְאֶת–כָּל–עַבְדֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וְכָל–הָעָם֙ וְכָל–הַגִּבֹּרִ֔ים מִימִינ֖וֹ וּמִשְּׂמֹאלֽוֹ: וְכֹֽה–אָמַ֥ר שִׁמְעִ֖י בְּקַֽלְל֑וֹ צֵ֥א צֵ֛א אִ֥ישׁ הַדָּמִ֖ים וְאִ֥ישׁ הַבְּלִיָּֽעַל: הֵשִׁיב֩ עָלֶ֨יךָ יְהוָ֜ה כֹּ֣ל | דְּמֵ֣י בֵית–שָׁא֗וּל אֲשֶׁ֤ר מָלַ֙כְתָּ֙ (תחתו) תַּחְתָּ֔יו וַיִּתֵּ֤ן יְהוָה֙ אֶת–הַמְּלוּכָ֔ה בְּיַ֖ד אַבְשָׁל֣וֹם בְּנֶ֑ךָ וְהִנְּךָ֙ בְּרָ֣עָתֶ֔ךָ כִּ֛י אִ֥ישׁ דָּמִ֖ים אָֽתָּה: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

לעימות עם שמעי בן גרא ממשפחת שאול:

שאומר לו כך:

הֵשִׁיב֩ עָלֶ֨יךָ יְהוָ֜ה כֹּ֣ל | דְּמֵ֣י בֵית–שָׁא֗וּל אֲשֶׁ֤ר מָלַ֙כְתָּ֙ (תחתו) תַּחְתָּ֔יו וַיִּתֵּ֤ן יְהוָה֙ אֶת–הַמְּלוּכָ֔ה בְּיַ֖ד אַבְשָׁל֣וֹם בְּנֶ֑ךָ:

להזכירכם דוד לא הרג את שאול, הפלישתים הרגו אותו.

וְכֹֽה–אָמַ֥ר שִׁמְעִ֖י בְּקַֽלְל֑וֹ צֵ֥א צֵ֛א אִ֥ישׁ הַדָּמִ֖ים וְאִ֥ישׁ הַבְּלִיָּֽעַל: הֵשִׁיב֩ עָלֶ֨יךָ יְהוָ֜ה כֹּ֣ל | דְּמֵ֣י בֵית–שָׁא֗וּל אֲשֶׁ֤ר מָלַ֙כְתָּ֙ (תחתו) תַּחְתָּ֔יו וַיִּתֵּ֤ן יְהוָה֙ אֶת–הַמְּלוּכָ֔ה בְּיַ֖ד אַבְשָׁל֣וֹם בְּנֶ֑ךָ וְהִנְּךָ֙ בְּרָ֣עָתֶ֔ךָ כִּ֛י אִ֥ישׁ דָּמִ֖ים אָֽתָּה: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

במקרה המקלל ממשפחת שאול מאוד מעניינת החשיבה של דוד בעניינו ומשכך פקודתו לחיליו:

וַיֹּ֨אמֶר אֲבִישַׁ֤י בֶּן–צְרוּיָה֙ אֶל–הַמֶּ֔לֶךְ לָ֣מָּה יְקַלֵּ֞ל הַכֶּ֤לֶב הַמֵּת֙ הַזֶּ֔ה אֶת–אֲדֹנִ֖י הַמֶּ֑לֶךְ אֶעְבְּרָה–נָּ֖א וְאָסִ֥ירָה אֶת–רֹאשֽׁוֹ:  וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַה–לִּ֥י וְלָכֶ֖ם בְּנֵ֣י צְרֻיָ֑ה כֹּ֣ה יְקַלֵּ֗ל כִּ֤י יְהוָה֙ אָ֤מַר לוֹ֙ קַלֵּ֣ל אֶת–דָּוִ֔ד וּמִ֣י יֹאמַ֔ר מַדּ֖וּעַ עָשִׂ֥יתָה כֵּֽן: וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֤ד אֶל–אֲבִישַׁי֙ וְאֶל–כָּל–עֲבָדָ֔יו הִנֵּ֥ה בְנִ֛י אֲשֶׁר–יָצָ֥א מִמֵּעַ֖י מְבַקֵּ֣שׁ אֶת–נַפְשִׁ֑י וְאַ֨ף כִּֽי–עַתָּ֜ה בֶּן–הַיְמִינִ֗י הַנִּ֤חוּ לוֹ֙ וִֽיקַלֵּ֔ל כִּ֥י אָֽמַר–ל֖וֹ יְהוָֽה: אוּלַ֛י יִרְאֶ֥ה יְהוָ֖ה (בעוני) בְּעֵינִ֑י וְהֵשִׁ֨יב יְהוָ֥ה לִי֙ טוֹבָ֔ה תַּ֥חַת קִלְלָת֖וֹ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

הַנִּ֤חוּ לוֹ֙ וִֽיקַלֵּ֔ל כִּ֥י אָֽמַר–ל֖וֹ יְהוָֽה: אוּלַ֛י יִרְאֶ֥ה יְהוָ֖ה (בעוני) בְּעֵינִ֑י וְהֵשִׁ֨יב יְהוָ֥ה לִי֙ טוֹבָ֔ה תַּ֥חַת קִלְלָת֖וֹ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: 

וְהֵשִׁ֨יב יְהוָ֥ה לִי֙ טוֹבָ֔ה תַּ֥חַת קִלְלָת֖וֹ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: 

הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: 

מה זה היום הזה, היום הקשה של דוד שבנו נלחם בו, הוא יום אידו של דוד ובמקום בא המקלל לשמוח ביומו של דוד וככתוב:

בִּנְפֹל אויביך (אוֹיִבְךָ), אַל-תִּשְׂמָח; וּבִכָּשְׁלוֹ, אַל-יָגֵל לִבֶּךָ. פֶּן-יִרְאֶה יְהוָה, וְרַע בְּעֵינָיו; וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ: משלי.

וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ:

אפשר גם לראות את הנאמנים למלך גם ממקום הגר:

וַיֵּצֵ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכָל–בֵּית֖וֹ בְּרַגְלָ֑יו וַיַּעֲזֹ֣ב הַמֶּ֗לֶךְ אֵ֣ת עֶ֧שֶׂר נָשִׁ֛ים פִּֽלַגְשִׁ֖ים לִשְׁמֹ֥ר הַבָּֽיִת: וַיֵּצֵ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכָל–הָעָ֖ם בְּרַגְלָ֑יו וַיַּעַמְד֖וּ בֵּ֥ית הַמֶּרְחָֽק: וְכָל–עֲבָדָיו֙ עֹבְרִ֣ים עַל–יָד֔וֹ וְכָל–הַכְּרֵתִ֖י וְכָל–הַפְּלֵתִ֑י וְכָֽל–הַגִּתִּ֞ים שֵׁשׁ–מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ אֲשֶׁר–בָּ֤אוּ בְרַגְלוֹ֙ מִגַּ֔ת עֹבְרִ֖ים עַל–פְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ: וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל–אִתַּ֣י הַגִּתִּ֔י לָ֧מָּה תֵלֵ֛ךְ גַּם–אַתָּ֖ה אִתָּ֑נוּ שׁ֣וּב וְשֵׁ֤ב עִם–הַמֶּ֙לֶךְ֙ כִּֽי–נָכְרִ֣י אַ֔תָּה וְגַם–גֹּלֶ֥ה אַתָּ֖ה לִמְקוֹמֶֽךָ: תְּמ֣וֹל | בּוֹאֶ֗ךָ וְהַיּ֞וֹם (אנועך) אֲנִֽיעֲךָ֤ עִמָּ֙נוּ֙ לָלֶ֔כֶת וַאֲנִ֣י הוֹלֵ֔ךְ עַ֥ל אֲשֶׁר–אֲנִ֖י הוֹלֵ֑ךְ שׁ֣וּב וְהָשֵׁ֧ב אֶת–אַחֶ֛יךָ עִמָּ֖ךְ חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת: וַיַּ֧עַן אִתַּ֛י אֶת–הַמֶּ֖לֶךְ וַיֹּאמַ֑ר חַי–יְהוָ֗ה וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י אִם–בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁ֥ר יִֽהְיֶה–שָּׁ֣ם | אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֗לֶךְ אִם–לְמָ֙וֶת֙ אִם–לְחַיִּ֔ים כִּי–שָׁ֖ם יִהְיֶ֥ה עַבְדֶּֽךָ: וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל–אִתַּ֖י לֵ֣ךְ וַעֲבֹ֑ר וַֽיַּעֲבֹ֞ר אִתַּ֤י הַגִּתִּי֙ וְכָל–אֲנָשָׁ֔יו וְכָל–הַטַּ֖ף אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וְכָֽל–הַגִּתִּ֞ים שֵׁשׁ–מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ אֲשֶׁר–בָּ֤אוּ בְרַגְלוֹ֙ מִגַּ֔ת עֹבְרִ֖ים עַל–פְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ: וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל–אִתַּ֣י הַגִּתִּ֔י לָ֧מָּה תֵלֵ֛ךְ גַּם–אַתָּ֖ה אִתָּ֑נוּ שׁ֣וּב וְשֵׁ֤ב עִם–הַמֶּ֙לֶךְ֙ כִּֽי–נָכְרִ֣י אַ֔תָּה וְגַם–גֹּלֶ֥ה אַתָּ֖ה לִמְקוֹמֶֽךָ:

ודוד המלך אומר לאיתי הגיתי שבעת הזאת כנוכרי שלא יקח חלק במלחמה לא לו והוא אומר לו כך:

וַיַּ֧עַן אִתַּ֛י אֶת–הַמֶּ֖לֶךְ וַיֹּאמַ֑ר חַי–יְהוָ֗ה וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י אִם:

בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁ֥ר יִֽהְיֶה–שָּׁ֣ם | אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֗לֶךְ אִם–לְמָ֙וֶת֙ אִם–לְחַיִּ֔ים כִּי–שָׁ֖ם יִהְיֶ֥ה עַבְדֶּֽךָ: 

וַיִּרְגַּ֣ז הַמֶּ֗לֶךְ וַיַּ֛עַל עַל–עֲלִיַּ֥ת הַשַּׁ֖עַר וַיֵּ֑בְךְּ וְכֹ֣ה | אָמַ֣ר בְּלֶכְתּ֗וֹ בְּנִ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ בְּנִ֣י בְנִ֣י אַבְשָׁל֔וֹם מִֽי–יִתֵּ֤ן מוּתִי֙ אֲנִ֣י תַחְתֶּ֔יךָ אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי: וַיֻּגַּ֖ד לְיוֹאָ֑ב הִנֵּ֨ה הַמֶּ֧לֶךְ בֹּכֶ֛ה וַיִּתְאַבֵּ֖ל עַל–אַבְשָׁלֹֽם: וַתְּהִ֨י הַתְּשֻׁעָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא לְאֵ֖בֶל לְכָל–הָעָ֑ם כִּֽי–שָׁמַ֣ע הָעָ֗ם בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לֵאמֹ֔ר נֶעֱצַ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ עַל–בְּנֽוֹ: וַיִּתְגַּנֵּ֥ב הָעָ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לָב֣וֹא הָעִ֑יר כַּאֲשֶׁ֣ר יִתְגַּנֵּ֗ב הָעָם֙ הַנִּכְלָמִ֔ים בְּנוּסָ֖ם בַּמִּלְחָמָֽה: וְהַמֶּ֙לֶךְ֙ לָאַ֣ט אֶת–פָּנָ֔יו וַיִּזְעַ֥ק הַמֶּ֖לֶךְ ק֣וֹל גָּד֑וֹל בְּנִי֙ אַבְשָׁל֔וֹם אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי:  וַיָּבֹ֥א יוֹאָ֛ב אֶל–הַמֶּ֖לֶךְ הַבָּ֑יִת וַיֹּאמֶר֩ הֹבַ֨שְׁתָּ הַיּ֜וֹם אֶת–פְּנֵ֣י כָל–עֲבָדֶ֗יךָ הַֽמְמַלְּטִ֤ים אֶֽת–נַפְשְׁךָ֙ הַיּ֔וֹם וְאֵ֨ת נֶ֤פֶשׁ בָּנֶ֙יךָ֙ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְנֶ֣פֶשׁ נָשֶׁ֔יךָ וְנֶ֖פֶשׁ פִּלַגְשֶֽׁיךָ: לְאַֽהֲבָה֙ אֶת–שֹׂ֣נְאֶ֔יךָ וְלִשְׂנֹ֖א אֶת–אֹהֲבֶ֑יךָ כִּ֣י | הִגַּ֣דְתָּ הַיּ֗וֹם כִּ֣י אֵ֤ין לְךָ֙ שָׂרִ֣ים וַעֲבָדִ֔ים כִּ֣י | יָדַ֣עְתִּי הַיּ֗וֹם כִּ֠י (לא) ל֣וּ אַבְשָׁל֥וֹם חַי֙ וְכֻלָּ֤נוּ הַיּוֹם֙ מֵתִ֔ים כִּי–אָ֖ז יָשָׁ֥ר בְּעֵינֶֽיךָ: וְעַתָּה֙ ק֣וּם צֵ֔א וְדַבֵּ֖ר עַל–לֵ֣ב עֲבָדֶ֑יךָ כִּי֩ בַיהוָ֨ה נִשְׁבַּ֜עְתִּי כִּי–אֵינְךָ֣ יוֹצֵ֗א אִם–יָלִ֨ין אִ֤ישׁ אִתְּךָ֙ הַלַּ֔יְלָה וְרָעָ֧ה לְךָ֣ זֹ֗את מִכָּל–הָרָעָה֙ אֲשֶׁר–בָּ֣אָה עָלֶ֔יךָ מִנְּעֻרֶ֖יךָ עַד–עָֽתָּה: וַיָּ֥קָם הַמֶּ֖לֶךְ וַיֵּ֣שֶׁב בַּשָּׁ֑עַר וּֽלְכָל–הָעָ֞ם הִגִּ֣ידוּ לֵאמֹ֗ר הִנֵּ֤ה הַמֶּ֙לֶךְ֙ יוֹשֵׁ֣ב בַּשַּׁ֔עַר וַיָּבֹ֤א כָל–הָעָם֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְיִשְׂרָאֵ֔ל נָ֖ס אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽיו: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

השיח של יואב עם המלך דוד הוא הוא שיח שעמו מנער המלך מעיר את המלך לתפקד בעת הקשה הזאת כמנהיג כמו שצריך:

וַיֻּגַּ֖ד לְיוֹאָ֑ב הִנֵּ֨ה הַמֶּ֧לֶךְ בֹּכֶ֛ה וַיִּתְאַבֵּ֖ל עַל–אַבְשָׁלֹֽם: וַתְּהִ֨י הַתְּשֻׁעָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא לְאֵ֖בֶל לְכָל–הָעָ֑ם כִּֽי–שָׁמַ֣ע הָעָ֗ם בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לֵאמֹ֔ר נֶעֱצַ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ עַל–בְּנֽוֹ: 

ומאיר לו על כך שיש לו עם לרעות אותו ולעם הזה היה סכנה אילו אבשלום היה בחיים:

ל֣וּ אַבְשָׁל֥וֹם חַי֙ וְכֻלָּ֤נוּ הַיּוֹם֙ מֵתִ֔ים כִּי–אָ֖ז יָשָׁ֥ר בְּעֵינֶֽיךָ: 

ומעיר אותם מקים אותו מאבלו לדאוג לאנשים שאוהבים אותו והלכו איתו וגם בוכים איתו באבלו על אבשלום:

וְעַתָּה֙ ק֣וּם צֵ֔א וְדַבֵּ֖ר עַל–לֵ֣ב עֲבָדֶ֑יךָ

והמלך קם והעם נרגע ואיש איש לביתו והלאה, יש ממלכה לנהל:

וַיָּ֥קָם הַמֶּ֖לֶךְ וַיֵּ֣שֶׁב בַּשָּׁ֑עַר וּֽלְכָל–הָעָ֞ם הִגִּ֣ידוּ לֵאמֹ֗ר הִנֵּ֤ה הַמֶּ֙לֶךְ֙ יוֹשֵׁ֣ב בַּשַּׁ֔עַר וַיָּבֹ֤א כָל–הָעָם֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְיִשְׂרָאֵ֔ל נָ֖ס אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽיו:

ודוד הלך לשער לאותו שער שבנו אבשלום השכים לשבת בו לפני אביו וכך גנב את לב העם וביקש גם המלוכה לעצמו.

וַיֹּ֥אמֶר אַבְשָׁל֖וֹם אֶל–אֲחִיתֹ֑פֶל הָב֥וּ לָכֶ֛ם עֵצָ֖ה מַֽה–נַּעֲשֶֽׂה: וַיֹּ֤אמֶר אֲחִיתֹ֙פֶל֙ אֶל–אַבְשָׁלֹ֔ם בּ֚וֹא אֶל–פִּלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הִנִּ֖יחַ לִשְׁמ֣וֹר הַבָּ֑יִת וְשָׁמַ֤ע כָּל–יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי–נִבְאַ֣שְׁתָּ אֶת–אָבִ֔יךָ וְחָ֣זְק֔וּ יְדֵ֖י כָּל–אֲשֶׁ֥ר אִתָּֽךְ:  וַיַּטּ֧וּ לְאַבְשָׁל֛וֹם הָאֹ֖הֶל עַל–הַגָּ֑ג וַיָּבֹ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל–פִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יו לְעֵינֵ֖י כָּל–יִשְׂרָאֵֽל: וַעֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֗פֶל אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאַל–אִ֖ישׁ בִּדְבַ֣ר הָאֱלֹהִ֑ים כֵּ֚ן כָּל–עֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֔פֶל גַּם–לְדָוִ֖ד גַּ֥ם לְאַבְשָׁלֹֽם: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

עיצת אחיתופל הראשונה:

וַיֹּ֤אמֶר אֲחִיתֹ֙פֶל֙ אֶל–אַבְשָׁלֹ֔ם בּ֚וֹא אֶל–פִּלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יךָ:  

בעת הורדת מלך יש כובשים שנוהגים לשכב עם נשות המלך, זה חלק מכיבוש מלוכה.

לרוב האדם שמוריד את המלך הוא לא בנו.. במקרה אבשלום הרוצה לגנוב הכתר הוא בן המלך וכשכזה יש דברים לו לעשות:

וַיָּבֹ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל–פִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יו לְעֵינֵ֖י כָּל–יִשְׂרָאֵֽל:

עֶרְוַת אֵשֶׁת-אָבִיךָ, לֹא תְגַלֵּה:  עֶרְוַת אָבִיךָ, הִוא: ויקרא.

והדין:

כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה–וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת, מִקֶּרֶב עַמָּם: ויקרא.

וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל; בראשית.

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ, אֶל-יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם. רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי–יֶתֶר שְׂאֵת, וְיֶתֶר עָז. פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר, כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ; אָז חִלַּלְתָּ, יְצוּעִי עָלָה: בראשית.

ראובן לאחר ששכב עם פילגש אביו- איבד את בכורתו.

וְדָוִד֙ הִגִּ֣יד לֵאמֹ֔ר אֲחִיתֹ֥פֶל בַּקֹּשְׁרִ֖ים עִם–אַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד סַכֶּל–נָ֛א אֶת–עֲצַ֥ת אֲחִיתֹ֖פֶל יְהוָֽה: וַיְהִ֤י דָוִד֙ בָּ֣א עַד–הָרֹ֔אשׁ אֲשֶֽׁר–יִשְׁתַּחֲוֶ֥ה שָׁ֖ם לֵאלֹהִ֑ים וְהִנֵּ֤ה לִקְרָאתוֹ֙ חוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֔י קָר֙וּעַ֙ כֻּתָּנְתּ֔וֹ וַאֲדָמָ֖ה עַל–רֹאשֽׁוֹ: וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ דָּוִ֑ד אִ֚ם עָבַ֣רְתָּ אִתִּ֔י וְהָיִ֥תָ עָלַ֖י לְמַשָּֽׂא: וְאִם–הָעִ֣יר תָּשׁ֗וּב וְאָמַרְתָּ֤ לְאַבְשָׁלוֹם֙ עַבְדְּךָ֙ אֲנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶֽהְיֶ֔ה עֶ֣בֶד אָבִ֤יךָ וַֽאֲנִי֙ מֵאָ֔ז וְעַתָּ֖ה וַאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ וְהֵפַרְתָּ֣ה לִ֔י אֵ֖ת עֲצַ֥ת אֲחִיתֹֽפֶל: וַהֲל֤וֹא עִמְּךָ֙ שָׁ֔ם צָד֥וֹק וְאֶבְיָתָ֖ר הַכֹּהֲנִ֑ים וְהָיָ֗ה כָּל–הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֤ר תִּשְׁמַע֙ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ תַּגִּ֕יד לְצָד֥וֹק וּלְאֶבְיָתָ֖ר הַכֹּהֲנִֽים: הִנֵּה–שָׁ֤ם עִמָּם֙ שְׁנֵ֣י בְנֵיהֶ֔ם אֲחִימַ֣עַץ לְצָד֔וֹק וִיהוֹנָתָ֖ן לְאֶבְיָתָ֑ר וּשְׁלַחְתֶּ֤ם בְּיָדָם֙ אֵלַ֔י כָּל–דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר תִּשְׁמָֽעוּ: וַיָּבֹ֥א חוּשַׁ֛י רֵעֶ֥ה דָוִ֖ד הָעִ֑יר וְאַבְשָׁלֹ֔ם יָבֹ֖א יְרוּשָׁלִָֽם: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וְדָוִד֙ הִגִּ֣יד לֵאמֹ֔ר אֲחִיתֹ֥פֶל בַּקֹּשְׁרִ֖ים עִם–אַבְשָׁל֑וֹם

במרד שהנהיג אבשלום היו שחברו אליו נגד אביו וגם אחיתופל שהיה מאנשי המלך הצטרף לקושרים נגד המלך.

ודוד מגייס את רעהו חושי כמרגל להפר את עיצת אחיתופל לאבשלום:

וְאִם–הָעִ֣יר תָּשׁ֗וּב וְאָמַרְתָּ֤ לְאַבְשָׁלוֹם֙ עַבְדְּךָ֙ אֲנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶֽהְיֶ֔ה עֶ֣בֶד אָבִ֤יךָ וַֽאֲנִי֙ מֵאָ֔ז וְעַתָּ֖ה וַאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ וְהֵפַרְתָּ֣ה לִ֔י אֵ֖ת עֲצַ֥ת אֲחִיתֹֽפֶל: 

וחושי עולה לירושילים לפגישה עם אבשלום שבוחן אותו:

וְאַבְשָׁל֗וֹם וְכָל–הָעָם֙ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בָּ֖אוּ יְרוּשָׁלִָ֑ם וַאֲחִיתֹ֖פֶל אִתּֽוֹ:  וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁר–בָּ֞א חוּשַׁ֧י הָאַרְכִּ֛י רֵעֶ֥ה דָוִ֖ד אֶל–אַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֤אמֶר חוּשַׁי֙ אֶל–אַבְשָׁלֹ֔ם יְחִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ: וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל–חוּשַׁ֔י זֶ֥ה חַסְדְּךָ֖ אֶת–רֵעֶ֑ךָ לָ֥מָּה לֹֽא–הָלַ֖כְתָּ אֶת–רֵעֶֽךָ: וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁי֮ אֶל–אַבְשָׁלֹם֒ לֹ֕א כִּי֩ אֲשֶׁ֨ר בָּחַ֧ר יְהוָ֛ה וְהָעָ֥ם הַזֶּ֖ה וְכָל–אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל (לא) ל֥וֹ אֶהְיֶ֖ה וְאִתּ֥וֹ אֵשֵֽׁב: וְהַשֵּׁנִ֗ית לְמִי֙ אֲנִ֣י אֶֽעֱבֹ֔ד הֲל֖וֹא לִפְנֵ֣י בְנ֑וֹ כַּאֲשֶׁ֤ר עָבַ֙דְתִּי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ כֵּ֖ן אֶהְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁר–בָּ֞א חוּשַׁ֧י הָאַרְכִּ֛י רֵעֶ֥ה דָוִ֖ד אֶל–אַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֤אמֶר חוּשַׁי֙ אֶל–אַבְשָׁלֹ֔ם יְחִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ: וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל–חוּשַׁ֔י זֶ֥ה חַסְדְּךָ֖ אֶת–רֵעֶ֑ךָ לָ֥מָּה לֹֽא–הָלַ֖כְתָּ אֶת–רֵעֶֽךָ:

היתה הטלת ספק באמינותו כי אבשלום ידע שחושי חברו של דוד ומקבל את חושי לצוות החשיבה שלו.

והלאה:
עיצת אחיתופל השנית:

וַיֹּ֥אמֶר אֲחִיתֹ֖פֶל אֶל–אַבְשָׁלֹ֑ם אֶבְחֲרָ֣ה נָּ֗א שְׁנֵים–עָשָׂ֥ר אֶ֙לֶף֙ אִ֔ישׁ וְאָק֛וּמָה וְאֶרְדְּפָ֥ה אַחֲרֵי–דָוִ֖ד הַלָּֽיְלָה: וְאָב֣וֹא עָלָ֗יו וְה֤וּא יָגֵ֙עַ֙ וּרְפֵ֣ה יָדַ֔יִם וְהַֽחֲרַדְתִּ֣י אֹת֔וֹ וְנָ֖ס כָּל–הָעָ֣ם אֲשֶׁר–אִתּ֑וֹ וְהִכֵּיתִ֥י אֶת–הַמֶּ֖לֶךְ לְבַדּֽוֹ: וְאָשִׁ֥יבָה כָל–הָעָ֖ם אֵלֶ֑יךָ כְּשׁ֣וּב הַכֹּ֔ל הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֔שׁ כָּל–הָעָ֖ם יִהְיֶ֥ה שָׁלֽוֹם: וַיִּישַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י אַבְשָׁלֹ֑ם וּבְעֵינֵ֖י כָּל–זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם קְרָ֣א נָ֔א גַּ֖ם לְחוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֑י וְנִשְׁמְעָ֥ה מַה–בְּפִ֖יו גַּם–הֽוּא: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

לעומת עצת אחיתופל זאת עיצת חושי הארכי:

וַיֹּ֥אמֶר חוּשַׁ֖י אֶל–אַבְשָׁל֑וֹם לֹֽא–טוֹבָ֧ה הָעֵצָ֛ה אֲשֶׁר–יָעַ֥ץ אֲחִיתֹ֖פֶל בַּפַּ֥עַם הַזֹּֽאת: וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁ֗י אַתָּ֣ה יָ֠דַעְתָּ אֶת–אָבִ֨יךָ וְאֶת–אֲנָשָׁ֜יו כִּ֧י גִבֹּרִ֣ים הֵ֗מָּה וּמָרֵ֥י נֶ֙פֶשׁ֙ הֵ֔מָּה כְּדֹ֥ב שַׁכּ֖וּל בַּשָּׂדֶ֑ה וְאָבִ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֔ה וְלֹ֥א יָלִ֖ין אֶת–הָעָֽם: הִנֵּ֨ה עַתָּ֤ה הֽוּא–נֶחְבָּא֙ בְּאַחַ֣ת הַפְּחָתִ֔ים א֖וֹ בְּאַחַ֣ד הַמְּקוֹמֹ֑ת וְהָיָ֗ה כִּנְפֹ֤ל בָּהֶם֙ בַּתְּחִלָּ֔ה וְשָׁמַ֤ע הַשֹּׁמֵ֙עַ֙ וְאָמַ֔ר הָֽיְתָה֙ מַגֵּפָ֔ה בָּעָ֕ם אֲשֶׁ֖ר אַחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֹֽם: וְה֣וּא גַם–בֶּן–חַ֗יִל אֲשֶׁ֥ר לִבּ֛וֹ כְּלֵ֥ב הָאַרְיֵ֖ה הִמֵּ֣ס יִמָּ֑ס כִּֽי–יֹדֵ֤עַ כָּל–יִשְׂרָאֵל֙ כִּי–גִבּ֣וֹר אָבִ֔יךָ וּבְנֵי–חַ֖יִל אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ: כִּ֣י יָעַ֗צְתִּי הֵ֠אָסֹף יֵאָסֵ֨ף עָלֶ֤יךָ כָל–יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַד–בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע כַּח֥וֹל אֲשֶׁר–עַל–הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב וּפָנֶ֥יךָ הֹלְכִ֖ים בַּקְרָֽב: וּבָ֣אנוּ אֵלָ֗יו (באחת) בְּאַחַ֤ד הַמְּקוֹמֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נִמְצָ֣א שָׁ֔ם וְנַ֣חְנוּ עָלָ֔יו כַּאֲשֶׁ֛ר יִפֹּ֥ל הַטַּ֖ל עַל–הָאֲדָמָ֑ה וְלֹֽא–נ֥וֹתַר בּ֛וֹ וּבְכָל–הָאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר–אִתּ֖וֹ גַּם–אֶחָֽד: וְאִם–אֶל–עִיר֙ יֵֽאָסֵ֔ף וְהִשִּׂ֧יאוּ כָֽל–יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל–הָעִ֥יר הַהִ֖יא חֲבָלִ֑ים וְסָחַ֤בְנוּ אֹתוֹ֙ עַד–הַנַּ֔חַל עַ֛ד אֲשֶֽׁר–לֹא–נִמְצָ֥א שָׁ֖ם גַּם–צְרֽוֹר: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

אם חושי לא היה בא לאבשלום אז ברור שעצתו של אחיתופל באין עוד עיצה, היתה מתקבלת , היה צריך עוד עיצה כדי להפר את עצתו של אחיתופל.

ולכך שלח דוד את חושי להפר את עצת אחיתופל:

וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ וְכָל–אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל טוֹבָ֗ה עֲצַת֙ חוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֔י מֵעֲצַ֖ת אֲחִיתֹ֑פֶל  וַיהוָ֣ה צִוָּ֗ה לְהָפֵ֞ר אֶת–עֲצַ֤ת אֲחִיתֹ֙פֶל֙ הַטּוֹבָ֔ה לְבַעֲב֗וּר הָבִ֧יא יְהוָ֛ה אֶל–אַבְשָׁל֖וֹם אֶת–הָרָעָֽה: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ וְכָל–אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל טוֹבָ֗ה עֲצַת֙ חוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֔י מֵעֲצַ֖ת אֲחִיתֹ֑פֶל

וַיהוָ֣ה צִוָּ֗ה לְהָפֵ֞ר אֶת–עֲצַ֤ת אֲחִיתֹ֙פֶל֙ הַטּוֹבָ֔ה לְבַעֲב֗וּר הָבִ֧יא יְהוָ֛ה אֶל–אַבְשָׁל֖וֹם אֶת–הָרָעָֽה:

לְבַעֲב֗וּר הָבִ֧יא יְהוָ֛ה אֶל–אַבְשָׁל֖וֹם אֶת–הָרָעָֽה:

יְהוָה, הֵפִיר עֲצַת-גּוֹיִם; הֵנִיא, מַחְשְׁבוֹת עַמִּים: תהלים.

וחושי כמרגל שולח להודיע לדוד את מהלכי אבשלום הבאים שיהיה מוכן

וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁ֗י אֶל–צָד֤וֹק וְאֶל–אֶבְיָתָר֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים כָּזֹ֣את וְכָזֹ֗את יָעַ֤ץ אֲחִיתֹ֙פֶל֙ אֶת–אַבְשָׁלֹ֔ם וְאֵ֖ת זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְכָזֹ֥את וְכָזֹ֖את יָעַ֥צְתִּי אָֽנִי: וְעַתָּ֡ה שִׁלְח֣וּ מְהֵרָה֩ וְהַגִּ֨ידוּ לְדָוִ֜ד לֵאמֹ֗ר אַל–תָּ֤לֶן הַלַּ֙יְלָה֙ בְּעַֽרְב֣וֹת הַמִּדְבָּ֔ר וְגַ֖ם עָב֣וֹר תַּעֲב֑וֹר פֶּ֚ן יְבֻלַּ֣ע לַמֶּ֔לֶךְ וּלְכָל–הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ: וִיהוֹנָתָ֨ן וַאֲחִימַ֜עַץ עֹמְדִ֣ים בְּעֵין–רֹגֵ֗ל וְהָלְכָ֤ה הַשִּׁפְחָה֙ וְהִגִּ֣ידָה לָהֶ֔ם וְהֵם֙ יֵֽלְכ֔וּ וְהִגִּ֖ידוּ לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד כִּ֣י לֹ֥א יוּכְל֛וּ לְהֵרָא֖וֹת לָב֥וֹא הָעִֽירָה: וַיַּ֤רְא אֹתָם֙ נַ֔עַר וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְשָׁלֹ֑ם וַיֵּלְכוּ֩ שְׁנֵיהֶ֨ם מְהֵרָ֜ה וַיָּבֹ֣אוּ | אֶל–בֵּֽית–אִ֣ישׁ בְּבַחוּרִ֗ים וְל֥וֹ בְאֵ֛ר בַּחֲצֵר֖וֹ וַיֵּ֥רְדוּ שָֽׁם: וַתִּקַּ֣ח הָאִשָּׁ֗ה וַתִּפְרֹ֤שׂ אֶת–הַמָּסָךְ֙ עַל–פְּנֵ֣י הַבְּאֵ֔ר וַתִּשְׁטַ֥ח עָלָ֖יו הָֽרִפ֑וֹת וְלֹ֥א נוֹדַ֖ע דָּבָֽר:  וַיָּבֹ֣אוּ עַבְדֵי֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֶֽל–הָאִשָּׁ֜ה הַבַּ֗יְתָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ אַיֵּ֗ה אֲחִימַ֙עַץ֙ וִיה֣וֹנָתָ֔ן וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הָֽאִשָּׁ֔ה עָבְר֖וּ מִיכַ֣ל הַמָּ֑יִם וַיְבַקְשׁוּ֙ וְלֹ֣א מָצָ֔אוּ וַיָּשֻׁ֖בוּ יְרוּשָׁלִָֽם: וַיְהִ֣י | אַחֲרֵ֣י לֶכְתָּ֗ם וַֽיַּעֲלוּ֙ מֵֽהַבְּאֵ֔ר וַיֵּ֣לְכ֔וּ וַיַּגִּ֖דוּ לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וַיֹּאמְר֣וּ אֶל–דָּוִ֗ד ק֣וּמוּ וְעִבְר֤וּ מְהֵרָה֙ אֶת–הַמַּ֔יִם כִּי–כָ֛כָה יָעַ֥ץ עֲלֵיכֶ֖ם אֲחִיתֹֽפֶל:  וַיָּ֣קָם דָּוִ֗ד וְכָל–הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּעַבְר֖וּ אֶת–הַיַּרְדֵּ֑ן עַד–א֣וֹר הַבֹּ֗קֶר עַד–אַחַד֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא–עָבַ֖ר אֶת–הַיַּרְדֵּֽן:  פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁ֗י אֶל–צָד֤וֹק וְאֶל–אֶבְיָתָר֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים כָּזֹ֣את וְכָזֹ֗את יָעַ֤ץ אֲחִיתֹ֙פֶל֙ אֶת–אַבְשָׁלֹ֔ם וְאֵ֖ת זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְכָזֹ֥את וְכָזֹ֖את יָעַ֥צְתִּי אָֽנִי: וְעַתָּ֡ה שִׁלְח֣וּ מְהֵרָה֩ וְהַגִּ֨ידוּ לְדָוִ֜ד לֵאמֹ֗ר אַל–תָּ֤לֶן הַלַּ֙יְלָה֙ בְּעַֽרְב֣וֹת הַמִּדְבָּ֔ר וְגַ֖ם עָב֣וֹר תַּעֲב֑וֹר פֶּ֚ן יְבֻלַּ֣ע לַמֶּ֔לֶךְ וּלְכָל–הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ: 

וַיָּ֣קָם דָּוִ֗ד וְכָל–הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּעַבְר֖וּ אֶת–הַיַּרְדֵּ֑ן עַד–א֣וֹר הַבֹּ֗קֶר עַד–אַחַד֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא–עָבַ֖ר אֶת–הַיַּרְדֵּֽן:

מהלך זה משנה את המלחמה וזאת נקודת המפנה שדוד ואנשיו משיבים לדוד את המלוכה, היו כבר שאמרו לאבשלום יחי המלך

וַאֲחִיתֹ֣פֶל רָאָ֗ה כִּ֣י לֹ֣א נֶעֶשְׂתָה֮ עֲצָתוֹ֒ וַיַּחֲבֹ֣שׁ אֶֽת–הַחֲמ֗וֹר וַיָּ֜קָם וַיֵּ֤לֶךְ אֶל–בֵּיתוֹ֙ אֶל–עִיר֔וֹ וַיְצַ֥ו אֶל–בֵּית֖וֹ וַיֵּחָנַ֑ק וַיָּ֕מָת וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקֶ֥בֶר אָבִֽיו: פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם.

מִזְמוֹר לְדָוִד:    בְּבָרְחוֹ, מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ.
יְהוָה, מָה-רַבּוּ צָרָי;    רַבִּים, קָמִים עָלָי.
רַבִּים, אֹמְרִים לְנַפְשִׁי:    אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה.
וְאַתָּה יְהוָה, מָגֵן בַּעֲדִי;    כְּבוֹדִי, וּמֵרִים רֹאשִׁי.
קוֹלִי, אֶל-יְהוָה אֶקְרָא;    וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה.
אֲנִי שָׁכַבְתִּי, וָאִישָׁנָה;    הֱקִיצוֹתִי–כִּי יְהוָה יִסְמְכֵנִי.
לֹא-אִירָא, מֵרִבְבוֹת עָם–    אֲשֶׁר סָבִיב, שָׁתוּ עָלָי.
קוּמָה יְהוָה, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי–    כִּי-הִכִּיתָ אֶת-כָּל-אֹיְבַי לֶחִי;
שִׁנֵּי רְשָׁעִים    שִׁבַּרְתָּ.
לַיהוָה הַיְשׁוּעָה;    עַל-עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה.

תפילת דוד בעת שברח מבנו.

לַיהוָה הַיְשׁוּעָה; עַל-עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה.

דוד נושע בסופו של יום אך בנו מת:

וַיִּרְגַּ֣ז הַמֶּ֗לֶךְ וַיַּ֛עַל עַל–עֲלִיַּ֥ת הַשַּׁ֖עַר וַיֵּ֑בְךְּ וְכֹ֣ה | אָמַ֣ר בְּלֶכְתּ֗וֹ בְּנִ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ בְּנִ֣י בְנִ֣י אַבְשָׁל֔וֹם מִֽי–יִתֵּ֤ן מוּתִי֙ אֲנִ֣י תַחְתֶּ֔יךָ אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי: וַיֻּגַּ֖ד לְיוֹאָ֑ב הִנֵּ֨ה הַמֶּ֧לֶךְ בֹּכֶ֛ה וַיִּתְאַבֵּ֖ל עַל–אַבְשָׁלֹֽם: וַתְּהִ֨י הַתְּשֻׁעָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא לְאֵ֖בֶל לְכָל–הָעָ֑ם כִּֽי–שָׁמַ֣ע הָעָ֗ם בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לֵאמֹ֔ר נֶעֱצַ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ עַל–בְּנֽוֹ:פרשת- אַבְשָׁל֧וֹם.

וַתְּהִ֨י הַתְּשֻׁעָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא לְאֵ֖בֶל לְכָל–הָעָ֑ם: