לֹ֣א תֹסִ֗פוּ

וְלֹ֥א תִגְרְע֖וּ

על:

אֲשֶׁ֤ר אָֽנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם

התורה כספר חוקים ומשפטים היא תורה אחת לכולם.

כמו שלא יוסיף לך אם תרבה במקרה הזה וזכותך כעני להמעיט לא מתקבלת במקרה זה:

הֶֽעָשִׁיר לֹֽא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִֽמַּֽחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת יְהֹוָה לְכַפֵּר עַל נַפְשֹֽׁתֵיכֶֽם: שמות.

הֶֽעָשִׁיר לֹֽא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט

גם במקרה הזה,

אין לאדם זכות להוסיף או לגרוע מתורת ישראל.

זאת חוקה לקהל ישראל ולקהל הגרים בישראל, לישראל ולגר התושב עימו.

אדם לא יוסיף חוקים לתורה זאת ואדם לא יגרע חוקים מתורה זאת במשמעות שאונסת את הקהלים האלה לקיים חוקים שאינם מתורה זאת או לא לקיים חוקים מתורה זאת וזאת במשמעות שהקהלים האלה מקבלים את חוקת הבורא גם מהמקום הזה שעוד לפני שקראו ולפני ששמעו קבלו תורה זאת.

וזאת ממקום ברור שככה מקבלים ללא עוררין את דבר הבורא ולא כדבר אדם.

לאדם אין אישור להוסיף או לגרוע מדבר הבורא.

לאדם אין אישור לצוות חוקים ומשפטים כאלהים על אדם וכך יעשה אם יוסיף ויגרע מתורת ישראל, מדבר בורא עולם כתורת ישראל.

שלאדם אין זכות כאמור לגרוע או להוסיף לדבר תורה זה כמקיים עצמו כאלהים על המצווים במקום הזה שלא הותר לאדם להוסיף או לגרוע ממנו.

ככתוב גם בהמשך:

אֶת-הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה דִּבֶּר֩ יְהֹוָ֨ה אֶל-כָּל-קְהַלְכֶ֜ם בָּהָ֗ר מִתּ֤וֹךְ הָאֵשׁ֙ הֶֽעָנָ֣ן וְהָֽעֲרָפֶ֔ל ק֥וֹל גָּד֖וֹל וְלֹ֣א יָסָ֑ף וַֽיִּכְתְּבֵ֗ם עַל-שְׁנֵי֙ לֻחֹ֣ת אֲבָנִ֔ים וַֽיִּתְּנֵ֖ם אֵלָֽי: פרשת הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים.

אֶת-הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה דִּבֶּר֩ יְהֹוָ֨ה

וְלֹ֣א יָסָ֑ף

ובהמשך:

וּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַֽעֲשׂ֔וֹת כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם אֶתְכֶ֑ם לֹ֥א תָסֻ֖רוּ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל: בְּכָל-הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה יְהֹוָ֧ה אֱלֹֽהֵיכֶ֛ם אֶתְכֶ֖ם תֵּלֵ֑כוּ לְמַ֤עַן תִּֽחְיוּן֙ וְט֣וֹב לָכֶ֔ם וְהַֽאֲרַכְתֶּ֣ם יָמִ֔ים בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּֽירָשֽׁוּן: פרשת הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים.

לֹ֥א תָסֻ֖רוּ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל:

פרשת החוקים והמשפטים- לא תוסיפו ולא תגרעו.

לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.