וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם–אֶל-עִיר נָחוֹר. וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר, אֶל-בְּאֵר הַמָּיִם, לְעֵת עֶרֶב, לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת. וַיֹּאמַר–יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה-חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם: בראשית.
עבד אברהם לא התפלל לבורא בפניה ישירה, אלה בפניה לאלהי אדונו,
אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם,
העבד הזה, אינו במקום הזה:
כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, עֲבָדִים–עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
ולמרות כל זאת, העבד הזה של אברהם היה מושל על כל קניינו של אברהם וגם נשלח למצוא כלה ליצחק:
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל–עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל,בְּכָל–אֲשֶׁר–לוֹ: שִׂים–נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי. וְאַשְׁבִּיעֲךָ—בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ: אֲשֶׁר לֹא–תִקַּח אִשָּׁה,לִבְנִי,מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל–אַרְצִי וְאֶל–מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק: פרשת חיי שרה- תולדות.
עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל–אֲשֶׁר–לוֹ:
ומי זה העבד הזה נלמד מברית המילה שאברהם מל גם את עבדיו:
וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ לְדֹֽרֹתָֽם׃ זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַֽחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר׃ וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עָרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵֽינֵיכֶֽם׃ וּבֶן־שְׁמֹנַ֣ת יָמִ֗ים יִמּ֥וֹל לָכֶ֛ם כָּל־זָכָ֖ר לְדֹרֹֽתֵיכֶ֑ם יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֨סֶף֙ מִכֹּ֣ל בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִֽזַּרְעֲךָ֖ הֽוּא׃ הִמּ֧וֹל ׀ יִמּ֛וֹל יְלִ֥יד בֵּֽיתְךָ֖ וּמִקְנַ֣ת כַּסְפֶּ֑ךָ וְהָֽיְתָ֧ה בְרִיתִ֛י בִּבְשַׂרְכֶ֖ם לִבְרִ֥ית עוֹלָֽם׃ וְעָרֵ֣ל ׀ זָכָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִמּוֹל֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָת֔וֹ וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ אֶת־בְּרִיתִ֖י הֵפַֽר׃ פרשת לוט ואברהם.
וּבֶן־שְׁמֹנַ֣ת יָמִ֗ים יִמּ֥וֹל לָכֶ֛ם כָּל־זָכָ֖ר לְדֹרֹֽתֵיכֶ֑ם יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֨סֶף֙ מִכֹּ֣ל בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִֽזַּרְעֲךָ֖ הֽוּא׃
העבד לא היה יליד ביתו של אברהם וברור שהוא נימול ומתוקף פניית העבד לאלהי אדונו, נלמד גם ששהגיור אינו יהודי:
מתוך המקום הזה צריך לחשוב על האמור בחוקת העבד שרצע אוזנו שילדיו ואשתו הם קנין של אדונו:
וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם. כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת–יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם. אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא; אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. אִם-אֲדֹנָיו יִתֶּן-לוֹ אִשָּׁה, וְיָלְדָה-לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת–הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ, תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ, וְהוּא, יֵצֵא בְגַפּוֹ. וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי. וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם: שמות.
כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת–יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם.
זה ברור לא צריך להסביר.
אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא;
אם בא לבד, יצא לבד, זה ברור.
אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.
אם הוא בא עם אשתו שאותה הוא בעל הוא יוצא איתה. זה ברור.
אִם-אֲדֹנָיו יִתֶּן-לוֹ אִשָּׁה, וְיָלְדָה-לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת–הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ, תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ, וְהוּא, יֵצֵא בְגַפּוֹ.
אם הוא בא לבד לעבוד מעבידו ואדוניו נתן לו אשה, כחוקת העבד הזכר, בשנה השביעית באם ירצה לשחרר עצמו, יצא לחופשי. אך האשה וילדיה שנולדו ממנו נשארים עם האדון שנתן את האשה לעבד והעבד יוצא לבד.
משמע האשה הזאת אינה בעולתו של העבד, היא בעולת אדוניו וילדיו. זרעושל העבד שנולדו מהאשה שנתן לו מעבידו הם אינם קנינו של העבד. והם נשארים עם האדון.
משמע ילדיו אינם עבדי הבורא. גם העבד כל עוד הוא עבד האדון שבעל אותו, הוא אינו עבד הבורא ובהמשך באם בחר להשאר עם האשה הילדים ולא לצאת לחפשי, האדם הזה בבחרו הזאת הוא עבד בעליו ולא עבד הבורא לעולם:
וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי. וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.
עבד הזה שרצע אזנו, בא לעבוד אדון מרצונו. הוא אדם שלא נמכר, אך עשה את הבחירה הזאת, האדם הזה וילדיו לא חלק מישראל גם לא יורשי ארץ.
להבדיל מהעבד שרצע את אזנו יש את האדם שנמכר שלא מרצונו יש לו נקודת יציאה בכל עת באם יוכל לפדות עצמו בכסף בשנת היובל הוא משתחרר על חוקת דרור לארץ וזאת ללא צורך בפדיון כספי בשנת היובל הנמדדת מיום שיבת ישראל לארץ כמושלים בה, שכל ישראל יכול להכנס ללא צורך באשרת שלטון זר:
וְכִי תַשִּׂיג, יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ, וּמָךְ אָחִיךָ, עִמּוֹ; וְנִמְכַּר, לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ, אוֹ לְעֵקֶר, מִשְׁפַּחַת גֵּר. אַחֲרֵי נִמְכַּר, גְּאֻלָּה תִּהְיֶה-לּוֹ: אֶחָד מֵאֶחָיו, יִגְאָלֶנּוּ. אוֹ-דֹדוֹ אוֹ בֶן-דֹּדוֹ, יִגְאָלֶנּוּ, אוֹ-מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, יִגְאָלֶנּוּ; אוֹ-הִשִּׂיגָה יָדוֹ, וְנִגְאָל. וְחִשַּׁב, עִם-קֹנֵהוּ, מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ, עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל; וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ, בְּמִסְפַּר שָׁנִים, כִּימֵי שָׂכִיר, יִהְיֶה עִמּוֹ. אִם-עוֹד רַבּוֹת, בַּשָּׁנִים–לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹ, מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ. וְאִם-מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים, עַד-שְׁנַת הַיֹּבֵל–וְחִשַּׁב-לוֹ; כְּפִי שָׁנָיו, יָשִׁיב אֶת-גְּאֻלָּתוֹ. כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה, יִהְיֶה עִמּוֹ; לֹא-יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ, לְעֵינֶיךָ. וְאִם-לֹא יִגָּאֵל, בְּאֵלֶּה–וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל, הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ. כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, עֲבָדִים–עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא.
יש חוקת עבד ויש חוקת אמה/שפחה לגבי אישה החוקה:
|