וַתָּ֤מָת דְּבֹרָה֙ מֵינֶ֣קֶת רִבְקָ֔ה וַתִּקָּבֵ֛ר מִתַּ֥חַת לְבֵֽית־אֵ֖ל תַּ֣חַת הָֽאַלּ֑וֹן וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ אַלּ֥וֹן בָּכֽוּת׃ פרשת יַעֲקֹ֔ב וְעֵשָׂ֖ו.בָּכֽוּתוַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ, מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ–טוֹב.הִנֵּה–רִבְקָה לְפָנֶיךָ, קַח וָלֵךְ; וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן–אֲדֹנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה. וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת–דִּבְרֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה,לַיהוָה. וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי–כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּבְגָדִים, וַיִּתֵּן,לְרִבְקָה; וּמִגְדָּנֹת—נָתַן לְאָחִיהָ,וּלְאִמָּהּ. וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר–עִמּוֹ—וַיָּלִינוּ; וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר, וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי. וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ, תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר; אַחַר, תֵּלֵךְ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל–תְּאַחֲרוּ אֹתִי, וַיהוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי; שַׁלְּחוּנִי,וְאֵלְכָה לַאדֹנִי. וַיֹּאמְרוּ, נִקְרָא לַנַּעֲרָ, וְנִשְׁאֲלָה, אֶת–פִּיהָ. וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ, הֲתֵלְכִי עִם–הָאִישׁ הַזֶּה; וַתֹּאמֶר, אֵלֵךְ. וַיְשַׁלְּחוּ אֶת–רִבְקָה אֲחֹתָם, וְאֶת–מֵנִקְתָּהּ, וְאֶת–עֶבֶד אַבְרָהָם,וְאֶת–אֲנָשָׁיו. וַיְבָרְכוּ אֶת–רִבְקָה, וַיֹּאמְרוּ לָהּ—אֲחֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה; וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ, אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו. וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ, וַתִּרְכַּבְנָה עַל–הַגְּמַלִּים, וַתֵּלַכְנָה, אַחֲרֵי הָאִישׁ; וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת–רִבְקָה, וַיֵּלַךְ. בראשית. היה אבל ובכי על מות דברה. מינקת רבקה שהיתה אתה מינקותה והמשיכה עמה לבית בעלה אחר שעזבה את בית אביה ואמה. יעקב בן רבקה נתן את שם המקום בו קבורה דברה. |