וַיָּבֹ֤אוּ הַזִּפִים֙ אֶל–שָׁא֔וּל הַגִּבְעָ֖תָה לֵאמֹ֑ר הֲל֨וֹא דָוִ֤ד מִסְתַּתֵּר֙ בְּגִבְעַ֣ת הַחֲכִילָ֔ה עַ֖ל פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן: וַיָּ֣קָם שָׁא֗וּל וַיֵּ֙רֶד֙ אֶל–מִדְבַּר–זִ֔יף וְאִתּ֛וֹ שְׁלֹֽשֶׁת–אֲלָפִ֥ים אִ֖ישׁ בְּחוּרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְבַקֵּ֥שׁ אֶת–דָּוִ֖ד בְּמִדְבַּר–זִֽיף: פרשת משיח יְהוָ֔ה.

אחרי המפגש הקודם של שאול עם דוד ולמרות שדוד היה יכול להרוג את שאול ולא הרגו ולאחר ששאול עשה שלום עם דוד, שוב ביקש שאול את נפש דוד.

וַיָּבֹא֩ דָוִ֨ד וַאֲבִישַׁ֥י | אֶל–הָעָם֮ לַיְלָה֒ וְהִנֵּ֣ה שָׁא֗וּל שֹׁכֵ֤ב יָשֵׁן֙ בַּמַּעְגָּ֔ל וַחֲנִית֥וֹ מְעוּכָֽה–בָאָ֖רֶץ (מראשתו) מְרַאֲשֹׁתָ֑יו וְאַבְנֵ֣ר וְהָעָ֔ם שֹׁכְבִ֖ים (סביבתו) סְבִיבֹתָֽיו: וַיֹּ֤אמֶר אֲבִישַׁי֙ אֶל–דָּוִ֔ד סִגַּ֨ר אֱלֹהִ֥ים הַיּ֛וֹם אֶת–אוֹיִבְךָ֖ בְּיָדֶ֑ךָ וְעַתָּה֩ אַכֶּ֨נּוּ נָ֜א בַּחֲנִ֤ית וּבָאָ֙רֶץ֙ פַּ֣עַם אַחַ֔ת וְלֹ֥א אֶשְׁנֶ֖ה לֽוֹ: וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל–אֲבִישַׁ֖י אַל–תַּשְׁחִיתֵ֑הוּ כִּ֠י מִ֣י שָׁלַ֥ח יָד֛וֹ בִּמְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה וְנִקָּֽה: וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ חַי–יְהוָ֔ה כִּ֥י אִם–יְהוָ֖ה יִגָּפֶ֑נּוּ אֽוֹ–יוֹמ֤וֹ יָבוֹא֙ וָמֵ֔ת א֧וֹ בַמִּלְחָמָ֛ה יֵרֵ֖ד וְנִסְפָּֽה: חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽיהוָ֔ה מִשְּׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בִּמְשִׁ֣יחַ יְהוָ֑ה וְ֠עַתָּה קַח–נָ֨א אֶֽת–הַחֲנִ֜ית אֲשֶׁ֧ר (מראשתו) מְרַאֲשֹׁתָ֛יו וְאֶת–צַפַּ֥חַת הַמַּ֖יִם וְנֵ֥לֲכָה לָּֽנוּ: וַיִּקַּח֩ דָּוִ֨ד אֶֽת–הַחֲנִ֜ית וְאֶת–צַפַּ֤חַת הַמַּ֙יִם֙ מֵרַאֲשֹׁתֵ֣י שָׁא֔וּל וַיֵּלְכ֖וּ לָהֶ֑ם וְאֵ֣ין רֹאֶה֩ וְאֵ֨ין יוֹדֵ֜עַ וְאֵ֣ין מֵקִ֗יץ כִּ֤י כֻלָּם֙ יְשֵׁנִ֔ים כִּ֚י תַּרְדֵּמַ֣ת יְהוָ֔ה נָפְלָ֖ה עֲלֵיהֶֽם: פרשת משיח יְהוָ֔ה.

ולדוד שוב היתה היכולת להרוג את שאול:

וַיֹּ֤אמֶר אֲבִישַׁי֙ אֶל–דָּוִ֔ד סִגַּ֨ר אֱלֹהִ֥ים הַיּ֛וֹם אֶת–אוֹיִבְךָ֖ בְּיָדֶ֑ךָ וְעַתָּה֩ אַכֶּ֨נּוּ נָ֜א בַּחֲנִ֤ית וּבָאָ֙רֶץ֙ פַּ֣עַם אַחַ֔ת וְלֹ֥א אֶשְׁנֶ֖ה לֽוֹ:

ושוב, לא חשה זאת:

וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל–אֲבִישַׁ֖י אַל–תַּשְׁחִיתֵ֑הוּ כִּ֠י מִ֣י שָׁלַ֥ח יָד֛וֹ בִּמְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה וְנִקָּֽה:

כדי שיוכל להוכיח לשאול שהוא היה יכול להרוג אותו ולא עשה זאת , דוד, בעת שמחנה שאול היה בתרדמת, לקח חניתו שאול ואת צפחת המים שהיתה למראשתי שאול:

וְ֠עַתָּה קַח–נָ֨א אֶֽת–הַחֲנִ֜ית אֲשֶׁ֧ר (מראשתו) מְרַאֲשֹׁתָ֛יו וְאֶת–צַפַּ֥חַת הַמַּ֖יִם וְנֵ֥לֲכָה לָּֽנוּ: וַיִּקַּח֩ דָּוִ֨ד אֶֽת–הַחֲנִ֜ית וְאֶת–צַפַּ֤חַת הַמַּ֙יִם֙ מֵרַאֲשֹׁתֵ֣י שָׁא֔וּל וַיֵּלְכ֖וּ לָהֶ֑ם וְאֵ֣ין רֹאֶה֩ וְאֵ֨ין יוֹדֵ֜עַ וְאֵ֣ין מֵקִ֗יץ כִּ֤י כֻלָּם֙ יְשֵׁנִ֔ים כִּ֚י תַּרְדֵּמַ֣ת יְהוָ֔ה נָפְלָ֖ה עֲלֵיהֶֽם:

יש חיוך שקוראים איך דוד מוכיח את אבנר בן נר שר הצבא, על שהוא נרדם בשמירה על המלך:

וַיַּעֲבֹ֤ר דָּוִד֙ הָעֵ֔בֶר וַיַּעֲמֹ֥ד עַל–רֹאשׁ–הָהָ֖ר מֵֽרָחֹ֑ק רַ֥ב הַמָּק֖וֹם בֵּינֵיהֶֽם: וַיִּקְרָ֨א דָוִ֜ד אֶל–הָעָ֗ם וְאֶל–אַבְנֵ֤ר בֶּן–נֵר֙ לֵאמֹ֔ר הֲל֥וֹא תַעֲנֶ֖ה אַבְנֵ֑ר וַיַּ֤עַן אַבְנֵר֙ וַיֹּ֔אמֶר מִ֥י אַתָּ֖ה קָרָ֥אתָ אֶל–הַמֶּֽלֶךְ: וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל–אַבְנֵ֜ר הֲלוֹא–אִ֣ישׁ אַתָּ֗ה וּמִ֤י כָמ֙וֹךָ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְלָ֙מָּה֙ לֹ֣א שָׁמַ֔רְתָּ אֶל–אֲדֹנֶ֖יךָ הַמֶּ֑לֶךְ כִּי–בָא֙ אַחַ֣ד הָעָ֔ם לְהַשְׁחִ֖ית אֶת–הַמֶּ֥לֶךְ אֲדֹנֶֽיךָ: לֹא–ט֞וֹב הַדָּבָ֣ר הַזֶּה֮ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂיתָ֒ חַי–יְהוָ֗ה כִּ֤י בְנֵי–מָ֙וֶת֙ אַתֶּ֔ם אֲשֶׁ֧ר לֹֽא–שְׁמַרְתֶּ֛ם עַל–אֲדֹנֵיכֶ֖ם עַל–מְשִׁ֣יחַ יְהוָ֑ה וְעַתָּ֣ה | רְאֵ֗ה אֵֽי–חֲנִ֥ית הַמֶּ֛לֶךְ וְאֶת–צַפַּ֥חַת הַמַּ֖יִם אֲשֶׁ֥ר (מראשתו) מְרַאֲשֹׁתָֽיו: פרשת משיח יְהוָ֔ה.

וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל–דָּוִ֗ד בָּר֤וּךְ אַתָּה֙ בְּנִ֣י דָוִ֔ד גַּ֚ם עָשֹׂ֣ה תַעֲשֶׂ֔ה וְגַ֖ם יָכֹ֣ל תּוּכָ֑ל וַיֵּ֤לֶךְ דָּוִד֙ לְדַרְכּ֔וֹ וְשָׁא֖וּל שָׁ֥ב לִמְקוֹמֽוֹ: וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל–לִבּ֔וֹ עַתָּ֛ה אֶסָּפֶ֥ה יוֹם–אֶחָ֖ד בְּיַד–שָׁא֑וּל אֵֽין–לִ֨י ט֜וֹב כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט | אֶל–אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֗ים וְנוֹאַ֨שׁ מִמֶּ֤נִּי שָׁאוּל֙ לְבַקְשֵׁ֤נִי עוֹד֙ בְּכָל–גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֔ל וְנִמְלַטְתִּ֖י מִיָּדֽוֹ: וַיָּ֣קָם דָּוִ֔ד וַיַּעֲבֹ֣ר ה֔וּא וְשֵׁשׁ–מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ אֶל–אָכִ֥ישׁ בֶּן–מָע֖וֹךְ מֶ֥לֶךְ גַּֽת:וַיֵּשֶׁב֩ דָּוִ֨ד עִם–אָכִ֥ישׁ בְּגַ֛ת ה֥וּא וַאֲנָשָׁ֖יו אִ֣ישׁ וּבֵית֑וֹ דָּוִד֙ וּשְׁתֵּ֣י נָשָׁ֔יו אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵאלִ֔ית וַאֲבִיגַ֥יִל אֵֽשֶׁת–נָבָ֖ל הַֽכַּרְמְלִֽית:  וַיֻּגַּ֣ד לְשָׁא֔וּל כִּֽי–בָרַ֥ח דָּוִ֖ד גַּ֑ת וְלֹֽא-(יוסף) יָסַ֥ף ע֖וֹד לְבַקְשֽׁוֹ: פרשת משיח יְהוָ֔ה.

וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל–דָּוִ֗ד בָּר֤וּךְ אַתָּה֙ בְּנִ֣י דָוִ֔ד גַּ֚ם עָשֹׂ֣ה תַעֲשֶׂ֔ה וְגַ֖ם יָכֹ֣ל תּוּכָ֑ל וַיֵּ֤לֶךְ דָּוִד֙ לְדַרְכּ֔וֹ וְשָׁא֖וּל שָׁ֥ב לִמְקוֹמֽוֹ:

וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל–לִבּ֔וֹ עַתָּ֛ה אֶסָּפֶ֥ה יוֹם–אֶחָ֖ד בְּיַד–שָׁא֑וּל אֵֽין–לִ֨י ט֜וֹב כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט | אֶל–אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֗ים וְנוֹאַ֨שׁ מִמֶּ֤נִּי שָׁאוּל֙ לְבַקְשֵׁ֤נִי עוֹד֙ בְּכָל–גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֔ל

אחרי המקרה הראשון בו דוד לא הרג את שאול וכרת איתו ברית, בא המקרה השני בו לאחר הברית בכל זאת רדף שאול אחרי דוד שוב, וכמו במקרה הראשון , גם מקרה זה הסתיים בו דוד לא הרג את שאול וברית חדשה בינהם בו הבטיח שאול לא לדרוש את מות דוד.

ובכל זאת דוד הבין שלמרות השלום בינהם אם יחזור לגבול ישראל הוא ואנשיו יש התכנות ששאול שוב פעם ידרוש להורגו ולכן דוד החליט לא לחזור לגבול ישראל לאחר השלום עם שאול.

הדבר הניח את דעתו של שאול ושאול הרפה מדוד:

וַיֻּגַּ֣ד לְשָׁא֔וּל כִּֽי–בָרַ֥ח דָּוִ֖ד גַּ֑ת וְלֹֽא-(יוסף) יָסַ֥ף ע֖וֹד לְבַקְשֽׁוֹ:

וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל–אָכִ֗ישׁ אִם–נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ–לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת עָרֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה וְאֵ֣שְׁבָה שָּׁ֑ם וְלָ֨מָּה יֵשֵׁ֧ב עַבְדְּךָ֛ בְּעִ֥יר הַמַּמְלָכָ֖ה עִמָּֽךְ: וַיִּתֶּן–ל֥וֹ אָכִ֛ישׁ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא אֶת–צִֽקְלָ֑ג לָכֵ֞ן הָיְתָ֤ה צִֽקְלַג֙ לְמַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וַֽיְהִי֙ מִסְפַּ֣ר הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁר–יָשַׁ֥ב דָּוִ֖ד בִּשְׂדֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֑ים יָמִ֖ים וְאַרְבָּעָ֥ה חֳדָשִֽׁים:

מאוד מעניין שגם במקרה זה כמו במקרה הגעת ישראל למצרים, ניתן לדוד ואנשיו מאכיש מלך גת מקום משלהם שנפרד ממלכתו של מלך גת:

הדבר הוא נכון מבחינת אורחות ישראל שנבדלים מעמי העולם,  ההבדלות הזאת גם מונעת עימותים או מלחמות בין אנשי דוד לאנשי גת.

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו וְאֶל-בֵּית אָבִיו, אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה; וְאֹמְרָה אֵלָיו, אַחַי וּבֵית-אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ-כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי. וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן, כִּי-אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ; וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם, הֵבִיאוּ.  וְהָיָה, כִּי-יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה; וְאָמַר, מַה-מַּעֲשֵׂיכֶם. וַאֲמַרְתֶּם, אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד-עַתָּה–גַּם-אֲנַחְנוּ, גַּם-אֲבֹתֵינוּ:  בַּעֲבוּר, תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, כִּי-תוֹעֲבַת מִצְרַיִם, כָּל-רֹעֵה צֹאן: בראשית.

כִּי-תוֹעֲבַת מִצְרַיִם, כָּל-רֹעֵה צֹאן.

וַיָּ֣קָם דָּוִ֔ד וַיַּעֲבֹ֣ר ה֔וּא וְשֵׁשׁ–מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ אֶל–אָכִ֥ישׁ בֶּן–מָע֖וֹךְ מֶ֥לֶךְ גַּֽת:וַיֵּשֶׁב֩ דָּוִ֨ד עִם–אָכִ֥ישׁ בְּגַ֛ת ה֥וּא וַאֲנָשָׁ֖יו אִ֣ישׁ וּבֵית֑וֹ דָּוִד֙ וּשְׁתֵּ֣י נָשָׁ֔יו אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵאלִ֔ית וַאֲבִיגַ֥יִל אֵֽשֶׁת–נָבָ֖ל הַֽכַּרְמְלִֽית:

וַיֵּשֶׁב֩ דָּוִ֨ד עִם–אָכִ֥ישׁ בְּגַ֛ת ה֥וּא וַאֲנָשָׁ֖יו אִ֣ישׁ וּבֵית֑וֹ:

צריך להבין מי היו אנשי דוד. הנאמנים לדוד.

האנשים האלה הלכו עם דוד באש ובמים כמו שאומרים. הם ובני ביתם. ביחד עם דוד יצאו מגבול ישראל למקום חדש הם ובני ביתם והלאה עם דוד.

בעת הזאת אפשר לראות את "ההתניידות" הזאת של אנשי עסקים גדולים עם בכיריהם. משקיע קונה עסק והוא מציב את אנשיו בעמדות ההנהלה האיסטרטגיות, שמניעים את העסק בשבילו וכשהוא מוכר הוא לוקח את הצוות הבכיר שלו עימו לעסק החדש שהוא קנה ואם העסק החדש באילת גם לעיתים בחוץ לארץ  אז הבכיר ובני משפחתו גם נכונים לעזוב את הארץ או את העיר בה הם גרים ועושים– RELOCATION.