וַיְהִ֤י כָל–הָעָם֙ נָד֔וֹן בְּכָל–שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַמֶּ֜לֶךְ הִצִּילָ֣נוּ | מִכַּ֣ף אֹיְבֵ֗ינוּ וְה֤וּא מִלְּטָ֙נוּ֙ מִכַּ֣ף פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַתָּ֛ה בָּרַ֥ח מִן–הָאָ֖רֶץ מֵעַ֥ל אַבְשָׁלֽוֹם: וְאַבְשָׁלוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר מָשַׁ֣חְנוּ עָלֵ֔ינוּ מֵ֖ת בַּמִּלְחָמָ֑ה וְעַתָּ֗ה לָמָ֥ה אַתֶּ֛ם מַחֲרִשִׁ֖ים לְהָשִׁ֥יב אֶת–הַמֶּֽלֶךְ: וְהַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד שָׁ֠לַח אֶל–צָד֨וֹק וְאֶל–אֶבְיָתָ֥ר הַכֹּהֲנִים֮ לֵאמֹר֒ דַּבְּר֞וּ אֶל–זִקְנֵ֤י יְהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר לָ֤מָּה תִֽהְיוּ֙ אַֽחֲרֹנִ֔ים לְהָשִׁ֥יב אֶת–הַמֶּ֖לֶךְ אֶל–בֵּית֑וֹ וּדְבַר֙ כָּל–יִשְׂרָאֵ֔ל בָּ֥א אֶל–הַמֶּ֖לֶךְ אֶל–בֵּיתֽוֹ: אַחַ֣י אַתֶּ֔ם עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אַתֶּ֑ם וְלָ֧מָּה תִהְי֛וּ אַחֲרֹנִ֖ים לְהָשִׁ֥יב אֶת–הַמֶּֽלֶךְ:  וְלַֽעֲמָשָׂא֙ תֹּֽמְר֔וּ הֲל֛וֹא עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אָ֑תָּה כֹּ֣ה יַֽעֲשֶׂה–לִּ֤י אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף אִם–לֹ֠א שַׂר–צָבָ֞א תִּהְיֶ֧ה לְפָנַ֛י כָּל–הַיָּמִ֖ים תַּ֥חַת יוֹאָֽב: וַיַּ֛ט אֶת–לְבַ֥ב כָּל–אִישׁ–יְהוּדָ֖ה כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ אֶל–הַמֶּ֔לֶךְ שׁ֥וּב אַתָּ֖ה וְכָל–עֲבָדֶֽיךָ: וַיָּ֣שָׁב הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּבֹ֖א עַד–הַיַּרְדֵּ֑ן וִיהוּדָ֞ה בָּ֣א הַגִּלְגָּ֗לָה לָלֶ֙כֶת֙ לִקְרַ֣את הַמֶּ֔לֶךְ לְהַעֲבִ֥יר אֶת–הַמֶּ֖לֶךְ אֶת–הַיַּרְדֵּֽן: פרשת- עיר ואם בישראל.

לְהַעֲבִ֥יר אֶת–הַמֶּ֖לֶךְ אֶת–הַיַּרְדֵּֽן:

כדי להבין מאיפה ביקשו להשיב את דוד צריך לזכור זאת:

וְאֶתְכֶם לָקַח יְהוָה, וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה, כַּיּוֹם הַזֶּה.  וַיהוָה הִתְאַנַּף-בִּי, עַל-דִּבְרֵיכֶם; וַיִּשָּׁבַע, לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת-הַיַּרְדֵּן, וּלְבִלְתִּי-בֹא אֶל-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.  כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן; וְאַתֶּם, עֹבְרִים, וִירִשְׁתֶּם, אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת: דברים.

אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן; וְאַתֶּם, עֹבְרִים, וִירִשְׁתֶּם,

וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן. וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן.  וְאֶת-הַנֶּגֶב, וְאֶת-הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים–עַד-צֹעַר.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר: דברים. 

וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר:

וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה–עֶבֶד יְהוָה; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר.  מֹשֶׁה עַבְדִּי, מֵת; וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, אַתָּה וְכָל-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: יהושע.

וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, אַתָּה וְכָל-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

עֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה,

שאבשלום השתלט על הממלכה דוד ברח מן הארץ לצד השני של הירדן:

וַיָּבֹא֙ הַמַּגִּ֔יד אֶל–דָּוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הָיָ֛ה לֶב–אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹם: וַיֹּ֣אמֶר דָּ֠וִד לְכָל–עֲבָדָ֨יו אֲשֶׁר–אִתּ֤וֹ בִירוּשָׁלִַ֙ם֙ ק֣וּמוּ וְנִבְרָ֔חָה כִּ֛י לֹא–תִֽהְיֶה–לָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה מִפְּנֵ֣י אַבְשָׁל֑וֹם מַהֲר֣וּ לָלֶ֗כֶת פֶּן–יְמַהֵ֤ר וְהִשִּׂגָ֙נוּ֙ וְהִדִּ֤יחַ עָלֵ֙ינוּ֙ אֶת–הָ֣רָעָ֔ה וְהִכָּ֥ה הָעִ֖יר לְפִי–חָֽרֶב: וַיֹּאמְר֥וּ עַבְדֵֽי–הַמֶּ֖לֶךְ אֶל–הַמֶּ֑לֶךְ כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר–יִבְחַ֛ר אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִנֵּ֥ה עֲבָדֶֽיךָ: פרשת דוד ואבשלום.

ק֣וּמוּ וְנִבְרָ֔חָה כִּ֛י לֹא–תִֽהְיֶה–לָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה

ולאן הוא ברח:

וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא דָוִ֖ד מַחֲנָ֑יְמָה וְשֹׁבִ֨י בֶן–נָחָ֜שׁ מֵרַבַּ֣ת בְּנֵֽי–עַמּ֗וֹן וּמָכִ֤יר בֶּן–עַמִּיאֵל֙ מִלֹּ֣א דְבָ֔ר וּבַרְזִלַּ֥י הַגִּלְעָדִ֖י מֵרֹגְלִֽים: מִשְׁכָּ֤ב וְסַפּוֹת֙ וּכְלִ֣י יוֹצֵ֔ר וְחִטִּ֥ים וּשְׂעֹרִ֖ים וְקֶ֣מַח וְקָלִ֑י וּפ֥וֹל וַעֲדָשִׁ֖ים וְקָלִֽי: וּדְבַ֣שׁ וְחֶמְאָ֗ה וְצֹאן֙ וּשְׁפ֣וֹת בָּקָ֔ר הִגִּ֧ישׁוּ לְדָוִ֛ד וְלָעָ֥ם אֲשֶׁר–אִתּ֖וֹ לֶאֱכ֑וֹל כִּ֣י אָמְר֔וּ הָעָ֗ם רָעֵ֛ב וְעָיֵ֥ף וְצָמֵ֖א בַּמִּדְבָּֽר: פרשת דוד ואבשלום.

למדבר:

כִּ֣י אָמְר֔וּ הָעָ֗ם רָעֵ֛ב וְעָיֵ֥ף וְצָמֵ֖א בַּמִּדְבָּֽר:

בעת שצבא דוד יצא להלחם באבשלום העם ביקש מדוד להשאר במדבר עד לאחר המלחמה:

וַיִּפְקֹ֣ד דָּוִ֔ד אֶת–הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ וַיָּ֣שֶׂם עֲלֵיהֶ֔ם שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֥י מֵאֽוֹת: וַיְשַׁלַּ֨ח דָּוִ֜ד אֶת הָעָ֗ם הַשְּׁלִשִׁ֤ית בְּיַד יוֹאָב֙ וְ֠הַשְּׁלִשִׁית בְּיַ֨ד אֲבִישַׁ֤י בֶּן צְרוּיָה֙ אֲחִ֣י יוֹאָ֔ב וְהַ֨שְּׁלִשִׁ֔ת בְּיַ֖ד אִתַּ֣י הַגִּתִּ֑י וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל הָעָ֔ם יָצֹ֥א אֵצֵ֛א גַּם אֲנִ֖י עִמָּכֶֽם:  וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם לֹ֣א תֵצֵ֗א כִּי֩ אִם–נֹ֨ס נָנ֜וּס לֹא–יָשִׂ֧ימוּ אֵלֵ֣ינוּ לֵ֗ב וְאִם–יָמֻ֤תוּ חֶצְיֵ֙נוּ֙ לֹֽא–יָשִׂ֤ימוּ אֵלֵ֙ינוּ֙ לֵ֔ב כִּֽי–עַתָּ֥ה כָמֹ֖נוּ עֲשָׂרָ֣ה אֲלָפִ֑ים וְעַתָּ֣ה ט֔וֹב כִּי–תִֽהְיֶה–לָּ֥נוּ מֵעִ֖יר (לעזיר) לַעְזֽוֹר: פרשת דוד ואבשלום.

וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם לֹ֣א תֵצֵ֗א

וחזרה ולפרשה זאת:

וַיְהִ֤י כָל–הָעָם֙ נָד֔וֹן בְּכָל–שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַמֶּ֜לֶךְ הִצִּילָ֣נוּ | מִכַּ֣ף אֹיְבֵ֗ינוּ וְה֤וּא מִלְּטָ֙נוּ֙ מִכַּ֣ף פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַתָּ֛ה בָּרַ֥ח מִן–הָאָ֖רֶץ מֵעַ֥ל אַבְשָׁלֽוֹם: וְאַבְשָׁלוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר מָשַׁ֣חְנוּ עָלֵ֔ינוּ מֵ֖ת בַּמִּלְחָמָ֑ה וְעַתָּ֗ה לָמָ֥ה אַתֶּ֛ם מַחֲרִשִׁ֖ים לְהָשִׁ֥יב אֶת–הַמֶּֽלֶךְ: פרשת- עיר ואם בישראל.

לְהָשִׁ֥יב אֶת–הַמֶּֽלֶךְ:

וַיָּ֣שָׁב הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּבֹ֖א עַד–הַיַּרְדֵּ֑ן וִיהוּדָ֞ה בָּ֣א הַגִּלְגָּ֗לָה לָלֶ֙כֶת֙ לִקְרַ֣את הַמֶּ֔לֶךְ לְהַעֲבִ֥יר אֶת–הַמֶּ֖לֶךְ אֶת–הַיַּרְדֵּֽן:

לְהַעֲבִ֥יר אֶת–הַמֶּ֖לֶךְ אֶת–הַיַּרְדֵּֽן:

שהמלך דוד ברח מבנו הוא ברח למדבר הוא עבר לצד השני של הירדן לגדה המדברית של הירדן .

משמע דוד יצא לגלות למקום שממנו משה לא עבר לארץ. כדי להשיבו היה צריך להעבירו לגדה השנית שהיא לכיוון ירושלים.

וַיְמַהֵ֗ר שִׁמְעִ֤י בֶן–גֵּרָא֙ בֶּן–הַיְמִינִ֔י אֲשֶׁ֖ר מִבַּֽחוּרִ֑ים וַיֵּ֙רֶד֙ עִם–אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה לִקְרַ֖את הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִֽד:  וְאֶ֨לֶף אִ֣ישׁ עִמּוֹ֮ מִבִּנְיָמִן֒ וְצִיבָ֗א נַ֚עַר בֵּ֣ית שָׁא֔וּל וַחֲמֵ֨שֶׁת עָשָׂ֥ר בָּנָ֛יו וְעֶשְׂרִ֥ים עֲבָדָ֖יו אִתּ֑וֹ וְצָלְח֥וּ הַיַּרְדֵּ֖ן לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ: וְעָבְרָ֣ה הָעֲבָרָ֗ה לַֽעֲבִיר֙ אֶת–בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְלַעֲשׂ֥וֹת הַטּ֖וֹב (בעינו) בְּעֵינָ֑יו וְשִׁמְעִ֣י בֶן–גֵּרָ֗א נָפַל֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ בְּעָבְר֖וֹ בַּיַּרְדֵּֽן: וַיֹּ֣אמֶר אֶל–הַמֶּ֗לֶךְ אַל–יַחֲשָׁב–לִ֣י אֲדֹנִי֮ עָוֹן֒ וְאַל–תִּזְכֹּ֗ר אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר הֶעֱוָ֣ה עַבְדְּךָ֔ בַּיּ֕וֹם אֲשֶׁר–יָׄצָ֥ׄאׄ אֲדֹנִֽי–הַמֶּ֖לֶךְ מִירֽוּשָׁלִָ֑ם לָשׂ֥וּם הַמֶּ֖לֶךְ אֶל–לִבּֽוֹ:  כִּ֚י יָדַ֣ע עַבְדְּךָ֔ כִּ֖י אֲנִ֣י חָטָ֑אתִי וְהִנֵּֽה–בָ֣אתִי הַיּ֗וֹם רִאשׁוֹן֙ לְכָל–בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף לָרֶ֕דֶת לִקְרַ֖את אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ: וַיַּ֨עַן אֲבִישַׁ֤י בֶּן–צְרוּיָה֙ וַיֹּ֔אמֶר הֲתַ֣חַת זֹ֔את לֹ֥א יוּמַ֖ת שִׁמְעִ֑י כִּ֥י קִלֵּ֖ל אֶת–מְשִׁ֥יחַ יְהוָֽה: וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד מַה–לִּ֤י וְלָכֶם֙ בְּנֵ֣י צְרוּיָ֔ה כִּי–תִֽהְיוּ–לִ֥י הַיּ֖וֹם לְשָׂטָ֑ן הַיּ֗וֹם י֤וּמַת אִישׁ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֚י הֲל֣וֹא יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י הַיּ֖וֹם אֲנִי–מֶ֥לֶךְ עַל–יִשְׂרָאֵֽל: וַיֹּ֧אמֶר הַמֶּ֛לֶךְ אֶל–שִׁמְעִ֖י לֹ֣א תָמ֑וּת וַיִּשָּׁ֥בַֽע ל֖וֹ הַמֶּֽלֶךְ: פרשת- עיר ואם בישראל.

המלחמה בין נאמני אבשלום לנאמני דוד היתה למעשה מלחמת אזרחים, משהו כמו ישראל נגד יהודה, עשרת השבטים נגד יהודה. יהודה נבדל מתוקף היותו הבכור, שבט הבכורה.

ונגמרה המלחמה ודוד החל לחזור למלוך גם על ישראל ולא רק על יהודה. וזאת בתום המלחמה, ההבדל בין מלחמת אזרחים לבין מלחמה עם אויב שאינו מעמנו הוא שלאחר המלחמה יש איחוד, עושים שלום בעם.

ומתוך המקום הזה בא שמעי בן גרא לברך את דוד לשלום בעת חזרתו מהמדבר כשיבת מלך:

וַיֹּ֣אמֶר אֶל–הַמֶּ֗לֶךְ אַל–יַחֲשָׁב–לִ֣י אֲדֹנִי֮ עָוֹן֒ וְאַל–תִּזְכֹּ֗ר אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר הֶעֱוָ֣ה עַבְדְּךָ֔ בַּיּ֕וֹם אֲשֶׁר–יָׄצָ֥ׄאׄ אֲדֹנִֽי–הַמֶּ֖לֶךְ מִירֽוּשָׁלִָ֑ם לָשׂ֥וּם הַמֶּ֖לֶךְ אֶל–לִבּֽוֹ:

שמעי בן גרא הוא ממשפחת שאול שביום אידו של דוד קילל את דוד תוך שהוא מביע את כעסו על שדוד יושב על כיסא שאול ולאחר המלחמה שישראל השיב את דוד לאיחוד העם בא שמעי לבקש מחילה מדוד. דוד מקבל את בקשת הסליחה משמעי לאנשיו הדבר לא נראה נכון הדבר:

וַיַּ֨עַן אֲבִישַׁ֤י בֶּן–צְרוּיָה֙ וַיֹּ֔אמֶר הֲתַ֣חַת זֹ֔את לֹ֥א יוּמַ֖ת שִׁמְעִ֑י כִּ֥י קִלֵּ֖ל אֶת–מְשִׁ֥יחַ יְהוָֽה:

ודוד אמר לו ככה:

וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד מַה–לִּ֤י וְלָכֶם֙ בְּנֵ֣י צְרוּיָ֔ה כִּי–תִֽהְיוּ–לִ֥י הַיּ֖וֹם לְשָׂטָ֑ן הַיּ֗וֹם י֤וּמַת אִישׁ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֚י הֲל֣וֹא יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י הַיּ֖וֹם אֲנִי–מֶ֥לֶךְ עַל–יִשְׂרָאֵֽל: 

הוא המשיל את עיצת אבישי לעיצה שהיא כשטן לדוד, וזאת כי היתה מלחמה ועכשיו יש שלום והנלחמים בני אותו עם, ברור שהיו פגיעות משני הצדדים ברור שמצד ישראל הרגו מצד יהודה ולהפך , זאת לא מלחמה שנוקמים אחרי המלחמה.

זה זמן לאחד, מהלך כזה יכול להשיב את העם למלחמת אחים שנית. הדבר גם יכול לערער את יציבות כיסא המלך ביום שאחרי. וברור שכמו שדוד אמר, בכל זאת הם בני אותו עם

וַיַּעֲבֹ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַגִּלְגָּ֔לָה וְכִמְהָ֖ן עָבַ֣ר עִמּ֑וֹ וְכָל–עַ֤ם יְהוּדָה֙ (ויעברו) הֶעֱבִ֣ירוּ אֶת–הַמֶּ֔לֶךְ וְגַ֕ם חֲצִ֖י עַ֥ם יִשְׂרָאֵֽל: וְהִנֵּ֛ה כָּל–אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בָּאִ֣ים אֶל–הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּאמְר֣וּ אֶל–הַמֶּ֡לֶךְ מַדּוּעַ֩ גְּנָב֨וּךָ אַחֵ֜ינוּ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֗ה וַיַּעֲבִ֨רוּ אֶת–הַמֶּ֤לֶךְ וְאֶת–בֵּיתוֹ֙ אֶת–הַיַּרְדֵּ֔ן וְכָל–אַנְשֵׁ֥י דָוִ֖ד עִמּֽוֹ: וַיַּעַן֩ כָּל–אִ֨ישׁ יְהוּדָ֜ה עַל–אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל כִּֽי–קָר֤וֹב הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵלַ֔י וְלָ֤מָּה זֶּה֙ חָרָ֣ה לְךָ֔ עַל–הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה הֶאָכ֤וֹל אָכַ֙לְנוּ֙ מִן–הַמֶּ֔לֶךְ אִם–נִשֵּׂ֥את נִשָּׂ֖א לָֽנוּ: וַיַּ֣עַן אִֽישׁ–יִשְׂרָאֵל֩ אֶת–אִ֨ישׁ יְהוּדָ֜ה וַיֹּ֗אמֶר עֶֽשֶׂר–יָד֨וֹת לִ֣י בַמֶּלֶךְ֮ וְגַם–בְּדָוִד֮ אֲנִ֣י מִמְּךָ֒ וּמַדּ֙וּעַ֙ הֱקִלֹּתַ֔נִי וְלֹא–הָיָ֨ה דְבָרִ֥י רִאשׁ֛וֹן לִ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶת–מַלְכִּ֑י וַיִּ֙קֶשׁ֙ דְּבַר–אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה מִדְּבַ֖ר אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל: פרשת- עיר ואם בישראל.

המלך דוד היה משבט יהודה אך הוא מלך על כל אחד עשר השבטים. בגלל שהמלוכה היתה של בית יהודה באותה עת היה סוג של חציית העם עשרת השבטים והשבט האחד. (דוד לא מלך על שבט הלוי):

עֶֽשֶׂר–יָד֨וֹת לִ֣י בַמֶּלֶךְ֮

אפשר לראות על פי הנציג שדבר עם אנשי יהודה שהוא מדבר כנציג מטעם עשרת השבטים מול שבט יהודה.. אך המלך הוא מלך כל ישראל, והיתה הרגשה ששבט יהודה לוקח חזקה על המלך.. שיהודה כמו גנבו את המלך מישראל..

 מַדּוּעַ֩ גְּנָב֨וּךָ אַחֵ֜ינוּ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֗ה

הסבירו לו אנשי יהודה שברור הדבר הם קרובים הם מאותו שבט אך מדגיש שהם לא אוכלים מהמלך..

וַיַּעַן֩ כָּל–אִ֨ישׁ יְהוּדָ֜ה עַל–אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל כִּֽי–קָר֤וֹב הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵלַ֔י וְלָ֤מָּה זֶּה֙ חָרָ֣ה לְךָ֔ עַל–הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה הֶאָכ֤וֹל אָכַ֙לְנוּ֙ מִן–הַמֶּ֔לֶךְ

והיתה התעקשות על הדבר, יהודה גם היה השבט שהמליך את דוד בראשונה והשבט שיצא איתו לגלות והשאירו במקום מבטחים עד אחרי המלחמה ונלחמו למענו להשבתו למלכות וזאת לאחר שאבשלום בנו של דוד מת שישראל בהפרדות מיהודה המליך אותו על ישראל.

צריך לזכור את התלונה על סוג של העדפת שבט יהודה גם בהתיחסות למקום בו הצליח אבשלום לגנוב את לב ישראל כשהיה להם לעזר במקום שלא היתה להם עזרה מהמלך:

וַיְהִ֡י כָּל–הָאִ֣ישׁ אֲשֶֽׁר–יִהְיֶה–לּוֹ–רִיב֩ לָב֨וֹא אֶל–הַמֶּ֜לֶךְ לַמִּשְׁפָּ֗ט וַיִּקְרָ֨א אַבְשָׁל֤וֹם אֵלָיו֙ וַיֹּ֗אמֶר אֵֽי–מִזֶּ֥ה עִיר֙ אַ֔תָּה וַיֹּ֕אמֶר מֵאַחַ֥ד שִׁבְטֵֽי–יִשְׂרָאֵ֖ל עַבְדֶּֽךָ:  וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אַבְשָׁל֔וֹם רְאֵ֥ה דְבָרֶ֖ךָ טוֹבִ֣ים וּנְכֹחִ֑ים וְשֹׁמֵ֥עַ אֵין–לְךָ֖ מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ: וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם מִי–יְשִׂמֵ֥נִי שֹׁפֵ֖ט בָּאָ֑רֶץ וְעָלַ֗י יָב֥וֹא כָּל–אִ֛ישׁ אֲשֶֽׁר–יִהְיֶה–לּוֹ–רִ֥יב וּמִשְׁפָּ֖ט וְהִצְדַּקְתִּֽיו: וְהָיָה֙ בִּקְרָב–אִ֔ישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹ֖ת ל֑וֹ וְשָׁלַ֧ח אֶת–יָד֛וֹ וְהֶחֱזִ֥יק ל֖וֹ וְנָ֥שַׁק לֽוֹ: וַיַּ֨עַשׂ אַבְשָׁל֜וֹם כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ לְכָל–יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר–יָבֹ֥אוּ לַמִּשְׁפָּ֖ט אֶל–הַמֶּ֑לֶךְ וַיְגַנֵּב֙ אַבְשָׁל֔וֹם אֶת–לֵ֖ב אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פרשת- דוד ואבשלום.

וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אַבְשָׁל֔וֹם רְאֵ֥ה דְבָרֶ֖ךָ טוֹבִ֣ים וּנְכֹחִ֑ים וְשֹׁמֵ֥עַ אֵין–לְךָ֖ מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ:

במקום הזה שלישראל לא היה שומע מהמלך והוא עזר להם :

וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם מִי–יְשִׂמֵ֥נִי שֹׁפֵ֖ט בָּאָ֑רֶץ וְעָלַ֗י יָב֥וֹא כָּל–אִ֛ישׁ אֲשֶֽׁר–יִהְיֶה–לּוֹ–רִ֥יב וּמִשְׁפָּ֖ט וְהִצְדַּקְתִּֽיו:

גנב אבשלום את לב ישראל ולאחר מות אבשלום ששב דוד המלך לכס המלוכה אמרו כל איש ישראל ליהודה את הדברים האלה:

וַיַּעֲבֹ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַגִּלְגָּ֔לָה וְכִמְהָ֖ן עָבַ֣ר עִמּ֑וֹ וְכָל–עַ֤ם יְהוּדָה֙ (ויעברו) הֶעֱבִ֣ירוּ אֶת–הַמֶּ֔לֶךְ וְגַ֕ם חֲצִ֖י עַ֥ם יִשְׂרָאֵֽל: וְהִנֵּ֛ה כָּל–אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בָּאִ֣ים אֶל–הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּאמְר֣וּ אֶל–הַמֶּ֡לֶךְ מַדּוּעַ֩ גְּנָב֨וּךָ אַחֵ֜ינוּ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֗ה וַיַּעֲבִ֨רוּ אֶת–הַמֶּ֤לֶךְ וְאֶת–בֵּיתוֹ֙ אֶת–הַיַּרְדֵּ֔ן וְכָל–אַנְשֵׁ֥י דָוִ֖ד עִמּֽוֹ: פרשת- עיר ואם בישראל.

וַיֹּאמְר֣וּ אֶל–הַמֶּ֡לֶךְ מַדּוּעַ֩ גְּנָב֨וּךָ אַחֵ֜ינוּ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֗ה

תחושה כזאת של חלק מהעם היתה כסוג של פרצה במלכות דוד,  במקום התלונה של ישראל הצליח אבשלום לגנוב את מלכות דוד על ישראל.

כמלך דוד היה צריך ללמוד את מקרה גניבת המלוכה לעתים מצוקת העם משמשת לגנוב שלטון שיש מישהו שרוצה לתפוס את השלטון ונותן להם מענה פתרון למצוקה.  וזה לא משנה אם זה בן המלך או כל מישהו שיכל לעזור לעם במקום שלא היה להם שומע מהמלך ואנשיו נכנס אבשלום ללב העם

וַיָּבֹ֨א דָוִ֣ד אֶל–בֵּיתוֹ֮ יְרֽוּשָׁלִַם֒ וַיִּקַּ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ אֵ֣ת עֶֽשֶׂר–נָשִׁ֣ים | פִּלַגְשִׁ֡ים אֲשֶׁ֣ר הִנִּיחַ֩ לִשְׁמֹ֨ר הַבַּ֜יִת וַֽיִּתְּנֵ֤ם בֵּית–מִשְׁמֶ֙רֶת֙ וַֽיְכַלְכְּלֵ֔ם וַאֲלֵיהֶ֖ם לֹא–בָ֑א וַתִּהְיֶ֧ינָה צְרֻר֛וֹת עַד–י֥וֹם מֻתָ֖ן אַלְמְנ֥וּת חַיּֽוּת: פרשת- עיר ואם בישראל.

וַֽיְכַלְכְּלֵ֔ם

וַאֲלֵיהֶ֖ם לֹא–בָ֑א

יש כמה איזכורי בעניני פלגשים. בתורתנו פילגש זה לא חטא. בלהה היתה פלגש יעקב וילדיה ממנו הם משבטי ישראל. פלגש היא לא אשה ראשונה, הבכורה היא מהאשה הראשונה כהגדרת התורה היא נחשבת השנואה בעלה לקח על פניה עוד אשה, אך לפי החוקה הבכורה מלאה.

יש את סיפור פלגש הלוי. הפלגש היתה מותרת גם ללוי גם לאחר ששכבה עם מישהו אחר וחזרה לבית אביה. בעולת בעל אם שוכבת עם איש שאינו בעלה גם אם עשתה זאת לאחר שהתגרשה ממנו היא אסורה עליו. יש הבדל מבחינה חוקתית בין פלגש לבעולה.

וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל; וַיְהִי אִישׁ לֵוִי, גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר-אֶפְרַיִם, וַיִּקַּח-לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ, מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה. וַתִּזְנֶה עָלָיו, פִּילַגְשׁוֹ, וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל-בֵּית אָבִיהָ, אֶל-בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה; וַתְּהִי-שָׁם, יָמִים אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים. וַיָּקָם אִישָׁהּ וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ, לְדַבֵּר עַל-לִבָּהּ להשיבו (לַהֲשִׁיבָהּ), וְנַעֲרוֹ עִמּוֹ, וְצֶמֶד חֲמֹרִים; וַתְּבִיאֵהוּ, בֵּית אָבִיהָ, וַיִּרְאֵהוּ אֲבִי הַנַּעֲרָה, וַיִּשְׂמַח לִקְרָאתוֹ. וַיַּחֲזֶק-בּוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה, וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וַיֹּאכְלוּ, וַיִּשְׁתּוּ, וַיָּלִינוּ, שָׁם.  וַיְהִי בַּיּוֹם הָרְבִיעִי, וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיָּקָם לָלֶכֶת; וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל-חֲתָנוֹ, סְעָד לִבְּךָ פַּת-לֶחֶם–וְאַחַר תֵּלֵכוּ.  וַיֵּשְׁבוּ, וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו–וַיִּשְׁתּוּ; וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה, אֶל-הָאִישׁ, הוֹאֶל-נָא וְלִין, וְיִיטַב לִבֶּךָ.  וַיָּקָם הָאִישׁ, לָלֶכֶת; וַיִּפְצַר-בּוֹ, חֹתְנוֹ, וַיָּשָׁב, וַיָּלֶן שָׁם.  וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי, לָלֶכֶת, וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה סְעָד-נָא לְבָבְךָ, וְהִתְמַהְמְהוּ עַד-נְטוֹת הַיּוֹם; וַיֹּאכְלוּ, שְׁנֵיהֶם.  וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת, הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ;

יְהִי אִישׁ לֵוִי, גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר-אֶפְרַיִם, וַיִּקַּח-לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ,

וַתִּזְנֶה עָלָיו, פִּילַגְשׁוֹ, וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל-בֵּית אָבִיהָ,

וַיָּקָם אִישָׁהּ וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ, לְדַבֵּר עַל-לִבָּהּ להשיבו (לַהֲשִׁיבָהּ),

לְדַבֵּר עַל-לִבָּהּ

וַיִּרְאֵהוּ אֲבִי הַנַּעֲרָה, וַיִּשְׂמַח לִקְרָאתוֹ.

וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי, לָלֶכֶת, וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה סְעָד-נָא לְבָבְךָ, וְהִתְמַהְמְהוּ עַד-נְטוֹת הַיּוֹם; וַיֹּאכְלוּ, שְׁנֵיהֶם.  וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת, הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ;

וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת, הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ;

ההבדל בין דוד ופלגשיו ללוי ופלגשו היא שבנו של דוד בא אליהן ומשכך:

וַיָּבֹ֨א דָוִ֣ד אֶל–בֵּיתוֹ֮ יְרֽוּשָׁלִַם֒ וַיִּקַּ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ אֵ֣ת עֶֽשֶׂר–נָשִׁ֣ים | פִּלַגְשִׁ֡ים אֲשֶׁ֣ר הִנִּיחַ֩ לִשְׁמֹ֨ר הַבַּ֜יִת וַֽיִּתְּנֵ֤ם בֵּית–מִשְׁמֶ֙רֶת֙ וַֽיְכַלְכְּלֵ֔ם וַאֲלֵיהֶ֖ם לֹא–בָ֑א וַתִּהְיֶ֧ינָה צְרֻר֛וֹת עַד–י֥וֹם מֻתָ֖ן אַלְמְנ֥וּת חַיּֽוּת: פרשת- עיר ואם בישראל.

וַאֲלֵיהֶ֖ם לֹא–בָ֑א

וזאת לאחר:

וַיָּבֹ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל–פִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יו לְעֵינֵ֖י כָּל–יִשְׂרָאֵֽל:

עֶרְוַת אֵשֶׁת-אָבִיךָ, לֹא תְגַלֵּה:  עֶרְוַת אָבִיךָ, הִוא: ויקרא.

והדין:

כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה–וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת, מִקֶּרֶב עַמָּם: ויקרא.

וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל; בראשית.

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ, אֶל-יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם. רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי–יֶתֶר שְׂאֵת, וְיֶתֶר עָז. פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר, כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ; אָז חִלַּלְתָּ, יְצוּעִי עָלָה: בראשית.

ראובן לאחר ששכב עם פילגש אביו- איבד את בכורתו.

מתקדים ראובן אנו יכולים להבין שביאת בן לפילגש אביו- היא חילול יצועי אביו ומשכך דוד לא יכל לבוא עוד לפלגשיו.

ברור שהפלגשים לא אשמות בגלל רצון בנו של אבשלום לפגוע באביו הוא אנס את פלגשי אביו הן שילמו מחיר יקר בעבור היותן פלגשי דוד ומשכך:

וַֽיִּתְּנֵ֤ם בֵּית–מִשְׁמֶ֙רֶת֙ וַֽיְכַלְכְּלֵ֔ם