נכתב מעט לפני המלחמה 13.9.2023- עודכן- 15.11.2025:
מבוא:בעולם שבו תחבורה מהירה, סחר חוצה גבולות ושיתופי פעולה אזוריים הם מפתח לשגשוג, מציעה ארצות הברית נתיב רכבת מהודו לאירופה, העובר דרך נמלים ונתיבים ימיים. אולם, דווקא מתוך המזרח התיכון צומחת הצעה חלופית, נועזת וחדשנית: רשת רכבות יבשתית מתכנסת, המחברת בין הודו לאירופה דרך תימן, פרס (איראן), מצרים וישראל — וממנה צפונה ללבנון, סוריה, טורקיה ויוון.הצעה זו אינה רק תחבורתית – היא חזון מדיני וכלכלי, המשלב אינטרסים אזוריים עם פוטנציאל עצום לשיתוף פעולה, שלום ורווחה.מבנה הרשת: ארבעה נתיבים מתכנסים:1. נתיב תימן – סעודיה – ירדן – ישראל
2. נתיב פרס – עיראק – ירדן – ישראל
3. נתיב מצרים – ישראל
4. המסילה הצפונית: ישראל – לבנון – סוריה – טורקיה – יוון – אירופה
הערה חשובה: שלושת הנתיבים הראשונים מתכנסים לישראל, ממנה יוצאת מסילה אחת צפונה. כך נחסכות עלויות תשתית, ומובטח חיבור יעיל ומהיר לאירופה.יתרונות מדיניים
קריאה מדינית: שלום אזורי כתנאי למימוש החזוןכדי לממש את החזון, נדרשת פריצת דרך מדינית. ישראל יכולה להוביל מהלך היסטורי:
החזון הזה אינו רק תחבורתי – הוא קריאה לעתיד אחר: עת של שלום, שגשוג ושיתוף פעולה אזורי.סיכוםהצעת הרכבת היבשתית מהודו לאירופה דרך ישראל היא הרבה יותר ממסילה – היא גשר בין עמים, בין כלכלות, בין עולמות. זהו פרויקט שיכול לשנות את פני האזור, לקדם שלום, ולחבר את המזרח התיכון לעורקי הסחר העולמיים.הבחירה בידינו: להישאר בשולי המפה – או להפוך לציר המרכזי שלה.הודו תוכל להתחבר לציר דרך פרס או תימן:הודו → תימן:יתרונות:
חסרונות:
הודו → פרס (איראן):יתרונות:
חסרונות:
מסקנה: גמישות אסטרטגיתהודו יכולה לבחור את נקודת החיבור לפי:
|
שיהיו בשורות טובות.
