צריכת תרבות, בידור וספורט לנפש היא מדד חשוב להבנת רמת החיים, איכות הפנאי והנגישות לתרבות במדינה. בישראל, נתוני השנים האחרונות מצביעים על ירידה מינורית אך עקבית בהוצאה לנפש על תחומים אלו, במיוחד בקרב חמישונים נמוכים.

מבוא:

צריכת תרבות, בידור וספורט לנפש היא מדד חשוב להבנת רמת החיים, איכות הפנאי והנגישות לתרבות במדינה. בישראל, נתוני השנים האחרונות מצביעים על ירידה מינורית אך עקבית בהוצאה לנפש על תחומים אלו, במיוחד בקרב חמישונים נמוכים. כאשר משווים את הנתונים למדינות אירופאיות החברות ב־OECD, הפערים הופכים בולטים יותר ומעלים שאלות על מדיניות ציבורית, נגישות תרבותית ושוויון הזדמנויות.

צריכת תרבות בישראל לפי חמישונים – השוואה בין 2022 ל־2024 לפי הספורות הנוצריות:

השוואה בינלאומית – ישראל מול מדינות OECD באירופה:

תחומים הכלולים בצריכה התרבותית:

ההוצאה כוללת את כל תחומי התרבות, האמנות והפנאי:

• תרבות ואמנות: מוזיאונים, תיאטרון, קולנוע, מופעי מחול ומוזיקה, ספרים, פסטיבלים, יצירה אמנותית.

• בידור ופנאי: סטרימינג, טלוויזיא, רדיו, משחקים דיגיטליים, חוגים, סדנאות, פארקים.

• ספורט וחינוך בלתי פורמלי: חדרי כושר, חוגי ספורט, כרטיסים לאירועי ספורט, ציוד ספורט, חוגים חינוכיים.

תובנות וסיכום:

• הירידה בצריכה התרבותית בישראל בין 2022 ל־2024 היא מינורית במספרים אך משמעותית בהשפעה.

• הפערים בין חמישונים מעידים על אי־שוויון גישה לתרבות.

• ישראל נמצאת בתחתית ההוצאה לנפש על תרבות ביחס למדינות OECD באירופה.

• יש מקום למדיניות ציבורית שתשקם את ההשקעה בתרבות, תרחיב את הנגישות ותצמצם פערים.