שופטים- פרשת שמשון- מנוח– וְנַעֲשֶׂ֥ה לְפָנֶ֖יךָ גְּדִ֥י עִזִּֽים– המלאך– לֹא–אֹכַ֣ל בְּלַחְמֶ֔ךָ וְאִם–תַּעֲשֶׂ֣ה עֹלָ֔ה לַיהוָ֖ה תַּעֲלֶ֑נָּה– הכותב/הסופר– כִּ֚י לֹא–יָדַ֣ע מָנ֔וֹחַ כִּֽי–מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה הֽוּא– כתובה בעריכה.

וַיֹּ֥אמֶר מָנ֖וֹחַ אֶל–מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֑ה נַעְצְרָה–נָּ֣א אוֹתָ֔ךְ וְנַעֲשֶׂ֥ה לְפָנֶ֖יךָ גְּדִ֥י עִזִּֽים: וַיֹּאמֶר֩ מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֜ה אֶל–מָנ֗וֹחַ אִם–תַּעְצְרֵ֙נִי֙ לֹא–אֹכַ֣ל בְּלַחְמֶ֔ךָ וְאִם–תַּעֲשֶׂ֣ה עֹלָ֔ה לַיהוָ֖ה תַּעֲלֶ֑נָּה כִּ֚י לֹא–יָדַ֣ע מָנ֔וֹחַ כִּֽי–מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה הֽוּא: פרשת שמשון.

מנוח:

וְנַעֲשֶׂ֥ה לְפָנֶ֖יךָ גְּדִ֥י עִזִּֽים:

המלאך:

אִם–תַּעְצְרֵ֙נִי֙

זאת אומרת שהשליח הזה, המלאך הזה כעושה עבודת שליחות, היה נחשב כעוצר לרגע את שליחותו ויושב לאכול כאוכל מלחמו של מנוח:

לֹא–אֹכַ֣ל בְּלַחְמֶ֔ךָ

ומפה הצעתו של המלאך למנוח שאם כבר הוא עושה גדי לכבוד.. אז לשולח של המלאך במקרה הזה:

וְאִם–תַּעֲשֶׂ֣ה עֹלָ֔ה לַיהוָ֖ה תַּעֲלֶ֑נָּה

הכותב/הסופר:

הערת הסופר בסוף השיח מסבירה את הסירוב וגם את ההצעה לאכול שלא היתה מוצעת אם מנוח היה יודע שהוא מדבר עם מלאך בורא עולם:

כִּ֚י לֹא–יָדַ֣ע מָנ֔וֹחַ כִּֽי–מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה הֽוּא:

צריך לחשוב על הדבר מבחינת המלאכים שנשלחו לאברהם שבמקרה הזה, אברהם ושרה אירחו אותם והם ישבו לאכול, ההבדל היחיד שאני מוצאת הוא באופי השליחות, השליח שהופיע למנוח אשתו כשסיים את דבריו להם חזר למקום ממנו הוא בא. המלאכים שנגלו לאברהם ושרה, המשיכו משם לסדום.