היה לילה אחד בוולפסון.
אמא שלי הייתה בטיפול נמרץ.
מורדמת מונשמת.
בסוף הביקור היה כמעט כבר חושך.
וטילים של החמאס.
והכבישים ריקים. אין אוטובוסים אין מוניות .
ולא רציתי ללכת ברגל.
ובוולפסון הרגיש בטוח.
החלטתי לעשות את הלילה בוולפסון.
ישבתי שם בכניסה.
ליד הפסנתר.
שמתי על הפסנתר את הרמקולים ועם השקט בקומת הכניסה נשמע חזק.
היה חג.
ומוסיקת וואלס…
בא בחור התיישב.
אמר כמה מילים.
הלכתי.
כראותי, המקום הכי נכון לישון בלילה היה חדר המיון.
ישבתי שם. היו רגעים שנרדמתי.
יצאתי לעשן עישונית.
בא בחור.
חיכה לאמבולאנס שיביא את החבר שלו שהיתה לו תאונת אופנוע.
הוא נסע בכביש וראה תאונה, עצר וראה שזה חבר שלו.
ובאו עוד חברים.
והודיעו להם שהוא מת.
אמרו לא לאמר דבר לאמא.
צריך מישהו להודיע לה בדרך הנכונה.
ואז באה אישה קטנה. רצה מפה לשם. עובדת סוציאלית.
באמצע הלילה קראו לה לבוא לבית החולים להודיע לאמא שבנה מת.
ואז הגיעו עוד אנשים והגיעה האמא וצעקה גדולה.
לא יכולתי לשאת את שמע הצעקה הזאת.
התרחקתי מעט מהמקום.
ישבתי בספסל.
והגיע השחר. התפללתי..
בשחר הזה עם המהומות ביפו לא נשמע קול המואזין.
לאחר כמה דקות יצא בחור לגינה והקיא
אמרתי לו רוצה לשתות.
אמר לא.
והמשיך להקיא.
אמר לא יודע מה קרה לו.
נולד לו בן והוא מקיא.
אמרתי לו מזל טוב, בעצם יותר נכון לאמר שיהיה גורל טוב.
אין את המילה מזל בתורה.
המילה מזל והמילה גורל הן בעלות אותה משמעות.
יותר נכון לאמר בעברית- שיהיה גורל טוב.
|