האלימות נגד יהודים בעולם — אידיאולוגיה של שנאה שמזכירה את ימי האופל

הפער בין הטיעון הטריטוריאלי למציאות האלימה:

ארגוני טרור המציגים עצמם כמי שנאבקים על "שחרור אדמה" טוענים כי מטרתם היא להוציא יהודים מארץ ישראל. אך המציאות מוכיחה אחרת: פיגועים נגד יהודים מתרחשים גם בפריז, בלוס אנג'לס, באיסטנבול ובמקומות שאין להם שום קשר למאבק טריטוריאלי. האלימות הזו אינה מכוונת נגד מדיניות — אלא נגד זהות.

למה לפגוע ביהודים שחיים מחוץ לישראל:

אם המטרה הייתה באמת "לגרום ליהודים לעזוב את ישראל", הרי שיהודים שחיים בחו״ל כבר אינם חלק מהמאבק. ובכל זאת, הם מותקפים. הדבר חושף אמת פשוטה: הטרוריסטים אינם פועלים מתוך אסטרטגיה פוליטית — אלא מתוך שנאה אתנית-דתית.

מנגנון השנאה — וכיצד הוא מזכיר אידיאולוגיות נאציות:

אלו בדיוק המנגנונים שהופעלו באירופה של שנות ה־30 וה־40: שנאה שאינה תלויה במעשים, בגבולות או במציאות — אלא בזהות עצמה. זו אינה השוואה פוליטית, אלא ניתוח של דפוסי פעולה: כאשר קבוצה הופכת למטרה רק משום שהיא קיימת — זהו דפוס נאצי.

האלימות שמחזקת דווקא את הקשר לישראל

פגיעה ביהודים בחו״ל אינה מרתיעה יהודים מלעלות לישראל — אלא להפך. היא מזכירה להם שהאנטישמיות אינה תופעה מקומית אלא גלובלית, ושישראל היא המקום היחיד שבו הם יכולים להרגיש שיש להם מדינה שמגנה עליהם. אם מטרת הטרור הייתה "לגרום ליהודים לברוח" — הרי שהוא משיג את ההפך.

למה חשוב לקרוא לדברים בשמם

כאשר העולם מתייחס לפיגועים נגד יהודים כ"מאבק פוליטי", הוא מעניק להם לגיטימציא. כאשר הוא מבין שמדובר בשנאה גזענית — הלגיטימציא הזו מתפוררת. הצגת הדברים כפי שהם — אידיאולוגיא אלימה שמכוונת נגד יהודים באשר הם — היא חיונית כדי לחשוף את האמת ולמנוע שטיפת מח או הצדקת דבר שהגויים לא רוצים להצדיק.

אחריות מוסרית מול אידיאולוגיות של שנאה

ההתמודדות עם אלימות אנטישמית גלובלית אינה מסתכמת בזיהוי התופעה בלבד. היא מחייבת אחריות מוסרית רחבה — מצד מדינות, מוסדות בינלאומיים, תקשורת וקהילות — להבחין בין ביקורת פוליטית לגיטימית לבין אידיאולוגיה המבוססת על דה־הומניזציא ושנאה. כאשר אלימות מוצגת כ"תגובה" או "מחאה", היא זוכה למרחב פעולה מסוכן. אך כאשר היא מזוהה בבירור כאידיאולוגיא קיצונית שמכוונת נגד בני אדם בשל זהותם, מתאפשרת התמודדות אמיתית.

הכרה זו אינה רק עניין של דיוק היסטורי או מוסרי — היא תנאי הכרחי להגנה על חיי אדם. רק שיח גלוי, שאינו מפחד להצביע על מנגנוני השנאה, יכול למנוע את התפשטותם. ההיסטוריה הוכיחה שוב ושוב שאידיאולוגיות המבוססות על **דמוניזציא של קבוצות אינן נעצרות מעצמן; הן נעצרות כאשר החברה כולה מסרבת להעניק להן לגיטימציא.

לכן, האחריות אינה רק לחשוף את השנאה — אלא גם להבהיר שהעולם אינו מוכן לקבל אותה. זוהי הדרך היחידה להבטיח שהדפוסים האפלים של העבר לא ימצאו מחדש את דרכם אל ההווה.

** המילה "דמוניזציא" מתורגמת לעברית כ־הפיכה למעין "שד" או "דמון" במובן מטאפורי. במונחים חברתיים ופוליטיים הכוונה היא ל־הצגת קבוצה או אדם בצורה שטנית, מסוכנת או לא־אנושית, כדי להצדיק יחס שלילי או אלים כלפיהם.