מזמור אחד ושבעים.

בְּךָֽ-יְהוָ֥ה חָסִ֑יתִי אַל-אֵב֥וֹשָׁה לְעוֹלָֽם:

בְּצִדְקָתְךָ֗ תַּצִּילֵ֥נִי וּֽתְפַלְּטֵ֑נִי הַטֵּֽה-אֵלַ֥י אָ֝זְנְךָ֗ וְהוֹשִׁיעֵֽנִי:

הֱיֵ֤ה לִ֨י | לְצ֥וּר מָע֡וֹן לָב֗וֹא תָּמִ֗יד צִוִּ֥יתָ לְהוֹשִׁיעֵ֑נִי כִּֽי-סַלְעִ֖י וּמְצוּדָתִ֣י אָֽתָּה:

אֱֽלֹהַ֗י פַּ֭לְּטֵנִי מִיַּ֣ד רָשָׁ֑ע מִכַּ֖ף מְעַוֵּ֣ל וְחוֹמֵץ:

כִּֽי-אַתָּ֥ה תִקְוָתִ֑י אֲדֹנָ֥י יְ֝הוִ֗ה מִבְטַחִ֥י מִנְּעוּרָֽי:

עָלֶ֤יךָ | נִסְמַ֬כְתִּי מִבֶּ֗טֶן מִמְּעֵ֣י אִ֭מִּי אַתָּ֣ה גוֹזִ֑י בְּךָ֖ תְהִלָּתִ֣י תָמִֽיד:

כְּ֭מוֹפֵת הָיִ֣יתִי לְרַבִּ֑ים וְ֝אַתָּ֗ה מַֽחֲסִי-עֹֽז:

יִמָּ֣לֵא פִ֭י תְּהִלָּתֶ֑ךָ כָּל-הַ֝יּ֗וֹם תִּפְאַרְתֶּֽךָ:

אַֽל-תַּ֭שְׁלִיכֵנִי לְעֵ֣ת זִקְנָ֑ה כִּכְל֥וֹת כֹּ֝חִ֗י אַֽל-תַּעַזְבֵֽנִי:

כִּֽי-אָמְר֣וּ אוֹיְבַ֣י לִ֑י וְשֹׁמְרֵ֥י נַ֝פְשִׁ֗י נוֹעֲצ֥וּ יַחְדָּֽו:

לֵ֭אמֹר אֱלֹהִ֣ים עֲזָב֑וֹ רִֽדְפ֥וּ וְ֝תִפְשׂ֗וּהוּ כִּי-אֵ֥ין מַצִּֽיל:

אֱ֭לֹהִים אַל-תִּרְחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי אֱ֝לֹהַ֗י לְעֶזְרָ֥תִי (חישה) חֽוּשָׁה:

יֵבֹ֣שׁוּ יִכְלוּ֮ שֹׂטְנֵ֪י נַ֫פְשִׁ֥י יַֽעֲט֣וּ חֶ֭רְפָּה וּכְלִמָּ֑ה מְ֝בַקְשֵׁ֗י רָעָתִֽי:

וַ֭אֲנִי תָּמִ֣יד אֲיַחֵ֑ל וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל-כָּל-תְּהִלָּתֶֽךָ:

פִּ֤י | יְסַפֵּ֬ר צִדְקָתֶ֗ךָ כָּל-הַיּ֥וֹם תְּשׁוּעָתֶ֑ךָ כִּ֤י לֹ֖א יָדַ֣עְתִּי סְפֹרֽוֹת:

אָב֗וֹא בִּ֭גְבֻרוֹת אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה אַזְכִּ֖יר צִדְקָתְךָ֣ לְבַדֶּֽךָ:

אֱֽלֹהִ֗ים לִמַּדְתַּ֥נִי מִנְּעוּרָ֑י וְעַד-הֵ֝֗נָּה אַגִּ֥יד נִפְלְאוֹתֶֽיךָ:

וְגַ֤ם עַד-זִקְנָ֨ה | וְשֵׂיבָה֮ אֱלֹהִ֪ים אַֽל-תַּעַ֫זְבֵ֥נִי עַד-אַגִּ֣יד זְרוֹעֲךָ֣ לְד֑וֹר לְכָל-יָ֝ב֗וֹא גְּבוּרָתֶֽךָ:

וְצִדְקָתְךָ֥ אֱלֹהִ֗ים עַד-מָ֫ר֥וֹם אֲשֶׁר-עָשִׂ֥יתָ גְדֹל֑וֹת אֱ֝לֹהִ֗ים מִ֣י כָמֽוֹךָ:

אֲשֶׁ֤ר (הראיתנו) הִרְאִיתַ֨נִי | צָר֥וֹת רַבּ֗וֹת וְרָ֫ע֥וֹת תָּשׁ֥וּב (תחיינו) תְּחַיֵּ֑ינִי וּֽמִתְּהֹמ֥וֹת הָ֝אָ֗רֶץ תָּשׁ֥וּב תַּעֲלֵֽנִי:

תֶּ֤רֶב | גְּֽדֻלָּתִ֗י וְתִסֹּ֥ב תְּֽנַחֲמֵֽנִי:

גַּם-אֲנִ֤י | אוֹדְךָ֣ בִכְלִי-נֶבֶל֮ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י אֲזַמְּרָ֣ה לְךָ֣ בְכִנּ֑וֹר קְ֝ד֗וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל:

תְּרַנֵּ֣נָּ֣ה שְׂ֭פָתַי כִּ֣י אֲזַמְּרָה-לָּ֑ךְ וְ֝נַפְשִׁ֗י אֲשֶׁ֣ר פָּדִֽיתָ:

גַּם-לְשׁוֹנִ֗י כָּל-הַ֭יּוֹם תֶּהְגֶּ֣ה צִדְקָתֶ֑ךָ כִּי-בֹ֥שׁוּ כִֽי-חָ֝פְר֗וּ מְבַקְשֵׁ֥י רָעָתִֽי:

גַּם-אֲנִ֤י | אוֹדְךָ֣ בִכְלִי-נֶבֶל֮ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י אֲזַמְּרָ֣ה לְךָ֣ בְכִנּ֑וֹר קְ֝ד֗וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל: תְּרַנֵּ֣נָּ֣ה שְׂ֭פָתַי כִּ֣י אֲזַמְּרָה-לָּ֑ךְ וְ֝נַפְשִׁ֗י אֲשֶׁ֣ר פָּדִֽיתָ: מזמור אחד ושבעים.

תְּרַנֵּ֣נָּ֣ה שְׂ֭פָתַי כִּ֣י אֲזַמְּרָה-לָּ֑ךְ

דוד המלך היה משורר.

גם את המזמור הזה כתב דוד.

בורא עולם פדה נפשו של דוד, ומתוך המקום הזה כתב דוד שירה.

וְ֝נַפְשִׁ֗י אֲשֶׁ֣ר פָּדִֽיתָ:

דוד המלך כתב ממקום משיח בורא עולם עם הרוח הזאת הוא כתב שירתו.

כדי להסביר את מחשבתי אודות הדבר אמשיל זאת לבצלאל, שבורא עולם אמר למשה לאמר לבצאל מה הוא צריך לעשות ובורא עולם מילא את בצלאל ואת חבריו ברוח חכמה לעשות, ולעשות לשם בורא עולם כפקוד משבט יהודה בונה אהל מועד, גם שלמה המלך כבצלאל, משבט יהודה, בנה את בית המקדש והוא קיבל רוח חכמה כשביקש לב שומע לשפוט את העם הזה.

כמו בצלאל, וכמו שלמה, דוד קיבל מבורא עולם רוח לכתוב את הרינה הזאת שזמרתה לבורא עולם.

וָֽאֲמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה וּבִתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה׃ וְעָשׂ֕וּ אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽךָ– דרך משה נאמר לבצלאל מה עליו לעשות ובורא עולם מילא את בצלאל רוח חוכמה. ושוב, כמו ברכת הכהנים, הכהנים יאמרו את הברכה ובורא עולם יברך.

מהמקום הזה של הרוח הזאת, דוד בשירתו התפלל, הודה, ושפך שיחו לפני בורא עולם.

שירתו של דוד הם שירים מולחנים, דוד היה נוגן ושר הוא היה שר ומנגן את שירתו.

מלחינים בעתות מאוחרות וגם בעת הזאת מלחינים את שירות דוד ואסף מתהלים.

הלחנים של דוד את שירתו לא ידועים לנו.

ההסבר הכי טוב לדבר הוא דברו של שמואל יוסף עגנון:

"מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו – נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל, בכל עת, תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים.
בחלום, בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עמה בגולה. חושד אני את המלאכים הממונים על היכל השירה שֶמִיִרְאַתָם שאשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום, השכיחוני ביום מה ששרתי בלילה; שאם היו אחי בני עמי שומעים –לא היו יכולים לעמוד בצערם, מחמת אותה הטובה שאבדה להם. כדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה – נתנו לי לעשות שירים בכתב. " באדיבות וויקיפדיא.

על שירותיו של דוד המלך נכתב בתפילת נשמת כל חי- ככה:

בְּמַקְהֵלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל,

בָּרְכוּ אֱלֹהִים יְהוָה מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל:

שֶׁכֵּן, חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹוהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ,

לְהוֹדוֹת. לְהַלֵּל. לְשַׁבֵּחַ. לְפָאֵר. לְרוֹמֵם. לְהַדֵּר.

וּלְנַצֵּחַ עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ:

דוד המלך ניצח, כדי להסביר למה איזכור השירות שבהן ההלל ההודיה והשבח והסליחה, מספר דברים:

וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי:  וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי:  וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: דברים.

וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ:

ויש עדות, גם בדור הזה.

גַּם-אֲנִ֤י | אוֹדְךָ֣ בִכְלִי-נֶבֶל֮ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י אֲזַמְּרָ֣ה לְךָ֣ בְכִנּ֑וֹר קְ֝ד֗וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל:

תְּרַנֵּ֣נָּ֣ה שְׂ֭פָתַי כִּ֣י אֲזַמְּרָה-לָּ֑ךְ וְ֝נַפְשִׁ֗י אֲשֶׁ֣ר פָּדִֽיתָ: מזמור אחד ושבעים.

תְּרַנֵּ֣נָּ֣ה שְׂ֭פָתַי

השיר והרינה על שפתיו כי שירתו היא לבורא עולם:

יען כי-

כִּ֣י אֲזַמְּרָה-לָּ֑ךְ

מהמקום הזה:

ישיר לבורא עולם מהמקום הזה שנפשו לא בשבי:

וְ֝נַפְשִׁ֗י אֲשֶׁ֣ר פָּדִֽיתָ:

במקרה מזמור זה, כתפילת יחיד, אך גם כעם בורא עולם פדה את עמו ישראל משבי מצרים:

וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו: וַתְּכוֹנֵן לְךָ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְךָ לְעָם עַד עוֹלָם וְאַתָּה יְהוָה הָיִיתָ לָהֶם לֵאלֹהִים: וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהִים הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ עַל עַבְדְּךָ וְעַל בֵּיתוֹ הָקֵם עַד עוֹלָם וַעֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: וְיִגְדַּל שִׁמְךָ עַד עוֹלָם לֵאמֹר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל וּבֵית עַבְדְּךָ דָוִד יִהְיֶה נָכוֹן לְפָנֶיךָ: שמואל.

וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו:

אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם

פרשת פיקודים- פדיון הבן.

וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם:

לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם

עָלֶ֤יךָ | נִסְמַ֬כְתִּי מִבֶּ֗טֶן מִמְּעֵ֣י אִ֭מִּי אַתָּ֣ה גוֹזִ֑י בְּךָ֖ תְהִלָּתִ֣י תָמִֽיד: מזמור אחד ושבעים.

אתה יהודי , או לוי, או כהן , עוד מבטן אמך.

זרע אביך הכהן הוזרע באמך הבתולה והלא גרושה ומהדם הזה מבנות ישראל אתה כהן עוד ממעי אמך:

עָלֶ֤יךָ | נִסְמַ֬כְתִּי מִבֶּ֗טֶן מִמְּעֵ֣י אִ֭מִּי

עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ: נִשְׁבַּע יְהוָה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק: תהלים.

בְּךָֽ-יְהוָ֥ה חָסִ֑יתִי אַל-אֵב֥וֹשָׁה לְעוֹלָֽם:

בְּצִדְקָתְךָ֗ תַּצִּילֵ֥נִי וּֽתְפַלְּטֵ֑נִי הַטֵּֽה-אֵלַ֥י אָ֝זְנְךָ֗ וְהוֹשִׁיעֵֽנִי: תהלים מזמור אחד ושבעים.

בְּצִדְקָתְךָ֗ תַּצִּילֵ֥נִי

כדי להבין את התפילה של דוד להנצל בצדקת בורא עולם אמשיל את הדבר לתופעה הידוע לכם בדור הזה.

לפני חמישים שנה הלך הבן אדם ללשכת עבודה אמר לו הפקיד מפולניא מאיפה אתה, אמר לו ממרוקו, אמר לו הפקיד , תלך מפה.

הלך הבית.

והילד היה רעב.

אז הלך לגנוב.

בא שוטר תפס אותו שם אותו בכלא.

והמדינה לקחה את הילד לפנימיא.

על פי צדקת התורה, האבא חף מפשע יען כי:

שִׁפְטוּ-דַל וְיָתוֹם;    עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ.
פַּלְּטוּ-דַל וְאֶבְיוֹן;    מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ. תהלים מזמור אחד ושבעים.

ולקחו את הילד,

והיו עניינים אתה יודע.. ולא רק פרשת חטיפת ילדי העדה התימנית והבולגרית…

אָלָה, פִּיהוּ מָלֵא–וּמִרְמוֹת וָתֹךְ;    תַּחַת לְשׁוֹנוֹ, עָמָל וָאָוֶן.
יֵשֵׁב, בְּמַאְרַב חֲצֵרִים–בַּמִּסְתָּרִים, יַהֲרֹג נָקִי;    עֵינָיו, לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ.
יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר, כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה–    יֶאֱרֹב, לַחֲטוֹף עָנִי;
יַחְטֹף עָנִי,    בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ.

והאדם שלא בא פושע ממרוקו, איבד תעודת יושר ויכולת להתפרנס ובנקודה הזאת הוא הופך לפושע והילד במוסדות, לעתים בלי בית לבוא אליו בחופשות.

והילד כילד לא מבין עוד, כועס על אבא שלו  והלאה:

ובסופו של יום התפילה הזאת ובקשה הזאת והתקווה הזאת שהלב של הילד ישוב לאביו.

זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים.  הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא–לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא.  וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם–פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם: מלאכי.

כִּֽי-אָמְר֣וּ אוֹיְבַ֣י לִ֑י וְשֹׁמְרֵ֥י נַ֝פְשִׁ֗י נוֹעֲצ֥וּ יַחְדָּֽו:

לֵ֭אמֹר אֱלֹהִ֣ים עֲזָב֑וֹ רִֽדְפ֥וּ וְ֝תִפְשׂ֗וּהוּ כִּי-אֵ֥ין מַצִּֽיל:

אֱ֭לֹהִים אַל-תִּרְחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי אֱ֝לֹהַ֗י לְעֶזְרָ֥תִי (חישה) חֽוּשָׁה: תהלים מזמור אחד ושבעים.

לֵ֭אמֹר אֱלֹהִ֣ים עֲזָב֑וֹ

לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ חָרֶב וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ אָדָם וּבְהֵמָה: וְהָיְתָה אֶרֶץ מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה וְחָרְבָּה וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה יַעַן אָמַר יְאֹר לִי וַאֲנִי עָשִׂיתִי: לָכֵן הִנְנִי אֵלֶיךָ וְאֶל יְאֹרֶיךָ וְנָתַתִּי אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם לְחָרְבוֹת חֹרֶב שְׁמָמָה מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה וְעַד גְּבוּל כּוּשׁ: לֹא תַעֲבָר בָּהּ רֶגֶל אָדָם וְרֶגֶל בְּהֵמָה לֹא תַעֲבָר בָּהּ וְלֹא תֵשֵׁב אַרְבָּעִים שָׁנָה: וְנָתַתִּי אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁמָמָה בְּתוֹךְ אֲרָצוֹת נְשַׁמּוֹת וְעָרֶיהָ בְּתוֹךְ עָרִים מָחֳרָבוֹת תִּהְיֶיןָ שְׁמָמָה אַרְבָּעִים שָׁנָה וַהֲפִצֹתִי אֶת מִצְרַיִם בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִים בָּאֲרָצוֹת: כִּי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה אֲקַבֵּץ אֶת מִצְרַיִם מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁמָּה: וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת מִצְרַיִם וַהֲשִׁבֹתִי אֹתָם אֶרֶץ פַּתְרוֹס עַל אֶרֶץ מְכוּרָתָם וְהָיוּ שָׁם מַמְלָכָה שְׁפָלָה: מִן הַמַּמְלָכוֹת תִּהְיֶה שְׁפָלָה וְלֹא תִתְנַשֵּׂא עוֹד עַל הַגּוֹיִם וְהִמְעַטְתִּים לְבִלְתִּי רְדוֹת בַּגּוֹיִם: וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֹן בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יְהוִה: יחזקאל.

וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֹן בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יְהוִה: יחזקאל.

מַזְכִּיר עָוֹן

אֲשֶׁ֤ר (הראיתנו) הִרְאִיתַ֨נִי | צָר֥וֹת רַבּ֗וֹת וְרָ֫ע֥וֹת תָּשׁ֥וּב (תחיינו) תְּחַיֵּ֑ינִי וּֽמִתְּהֹמ֥וֹת הָ֝אָ֗רֶץ תָּשׁ֥וּב תַּעֲלֵֽנִי:

תֶּ֤רֶב | גְּֽדֻלָּתִ֗י וְתִסֹּ֥ב תְּֽנַחֲמֵֽנִי: תהלים מזמור אחד ושבעים.

תֶּ֤רֶב | גְּֽדֻלָּתִ֗י וְתִסֹּ֥ב תְּֽנַחֲמֵֽנִי:

בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה: יחזקאל.

וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה בְּתוֹכָם

הֱיֵ֤ה לִ֨י | לְצ֥וּר מָע֡וֹן לָב֗וֹא תָּמִ֗יד צִוִּ֥יתָ לְהוֹשִׁיעֵ֑נִי כִּֽי-סַלְעִ֖י וּמְצוּדָתִ֣י אָֽתָּה: תהלים מזמור אחד ושבעים.

כִּֽי-סַלְעִ֖י וּמְצוּדָתִ֣י אָֽתָּה:

וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה:

וְצִדְקָתְךָ֥ אֱלֹהִ֗ים עַד-מָ֫ר֥וֹם אֲשֶׁר-עָשִׂ֥יתָ גְדֹל֑וֹת אֱ֝לֹהִ֗ים מִ֣י כָמֽוֹךָ: תהלים מזמור אחד ושבעים.

תְּרַנֵּ֣נָּ֣ה שְׂ֭פָתַי כִּ֣י אֲזַמְּרָה-לָּ֑ךְ וְ֝נַפְשִׁ֗י אֲשֶׁ֣ר פָּדִֽיתָ:

גַּם-לְשׁוֹנִ֗י כָּל-הַ֭יּוֹם תֶּהְגֶּ֣ה צִדְקָתֶ֑ךָ כִּי-בֹ֥שׁוּ כִֽי-חָ֝פְר֗וּ מְבַקְשֵׁ֥י רָעָתִֽי: תהלים מזמור אחד ושבעים.