מזמור חמישה וארבעים ומאה.

תְּהִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד אֲרוֹמִמְךָ֣ אֱלוֹהַ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַאֲבָרֲכָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד:

בְּכָל-י֥וֹם אֲבָרֲכֶ֑ךָּ וַאֲהַלְלָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד:

גָּ֘ד֤וֹל יְהוָ֣ה וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד וְ֝לִגְדֻלָּת֗וֹ אֵ֣ין חֵֽקֶר:

דּ֣וֹר לְ֭דוֹר יְשַׁבַּ֣ח מַעֲשֶׂ֑יךָ וּגְב֖וּרֹתֶ֣יךָ יַגִּֽידוּ:

הֲ֭דַר כְּב֣וֹד הוֹדֶ֑ךָ וְדִבְרֵ֖י נִפְלְאוֹתֶ֣יךָ אָשִֽׂיחָה:

וֶעֱז֣וּז נוֹרְאֹתֶ֣יךָ יֹאמֵ֑רוּ (וגדולתיך) וּגְדוּלָּתְךָ֥ אֲסַפְּרֶֽנָּה:

זֵ֣כֶר רַב-טוּבְךָ֣ יַבִּ֑יעוּ וְצִדְקָתְךָ֥ יְרַנֵּֽנוּ:

חַנּ֣וּן וְרַח֣וּם יְהוָ֑ה אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וּגְדָל-חָֽסֶד:

טוֹב-יְהוָ֥ה לַכֹּ֑ל וְ֝רַחֲמָ֗יו עַל-כָּל-מַעֲשָֽׂיו:

יוֹד֣וּךָ יְ֭הוָה כָּל-מַעֲשֶׂ֑יךָ וַ֝חֲסִידֶ֗יךָ יְבָרֲכֽוּכָה:

כְּב֣וֹד מַלְכוּתְךָ֣ יֹאמֵ֑רוּ וּגְבוּרָתְךָ֥ יְדַבֵּֽרוּ:

לְהוֹדִ֤יעַ | לִבְנֵ֣י הָ֭אָדָם גְּבוּרֹתָ֑יו וּ֝כְב֗וֹד הֲדַ֣ר מַלְכוּתֽוֹ:

מַֽלְכוּתְךָ֗ מַלְכ֥וּת כָּל-עֹֽלָמִ֑ים וּ֝מֶֽמְשֶׁלְתְּךָ֗ בְּכָל-דּ֥וֹר וָדֽוֹר:

סוֹמֵ֣ךְ יְ֭הוָה לְכָל-הַנֹּפְלִ֑ים וְ֝זוֹקֵ֗ף לְכָל-הַכְּפוּפִֽים:

עֵֽינֵי-כֹ֭ל אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ וְאַתָּ֤ה נֽוֹתֵן-לָהֶ֖ם אֶת-אָכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ:

פּוֹתֵ֥חַ אֶת-יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכָל-חַ֣י רָצֽוֹן:

צַדִּ֣יק יְ֭הוָה בְּכָל-דְּרָכָ֑יו וְ֝חָסִ֗יד בְּכָל-מַעֲשָֽׂיו:

קָר֣וֹב יְ֭הוָה לְכָל-קֹרְאָ֑יו לְכֹ֤ל אֲשֶׁ֖ר יִקְרָאֻ֣הוּ בֶאֱמֶֽת:

רְצוֹן-יְרֵאָ֥יו יַעֲשֶׂ֑ה וְֽאֶת-שַׁוְעָתָ֥ם יִ֝שְׁמַ֗ע וְיוֹשִׁיעֵֽם:

שׁוֹמֵ֣ר יְ֭הוָה אֶת-כָּל-אֹהֲבָ֑יו וְאֵ֖ת כָּל-הָרְשָׁעִ֣ים יַשְׁמִֽיד:

תְּהִלַּ֥ת יְהוָ֗ה יְֽדַבֶּ֫ר-פִּ֥י וִיבָרֵ֣ךְ כָּל-בָּ֭שָׂר שֵׁ֥ם קָדְשׁ֗וֹ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד:

גָּ֘ד֤וֹל יְהוָ֣ה וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד וְ֝לִגְדֻלָּת֗וֹ אֵ֣ין חֵֽקֶר:

דּ֣וֹר לְ֭דוֹר יְשַׁבַּ֣ח מַעֲשֶׂ֑יךָ וּגְב֖וּרֹתֶ֣יךָ יַגִּֽידוּ:

הֲ֭דַר כְּב֣וֹד הוֹדֶ֑ךָ וְדִבְרֵ֖י נִפְלְאוֹתֶ֣יךָ אָשִֽׂיחָה:

וֶעֱז֣וּז נוֹרְאֹתֶ֣יךָ יֹאמֵ֑רוּ (וגדולתיך) וּגְדוּלָּתְךָ֥ אֲסַפְּרֶֽנָּה:

שרואים את מעשה הבריאה, השמש, הירח, הכוכבים הרקיע, הארץ הים, היבשה, ההרים וכל החי על הארץ מתחת לשמיים יש התפעלות ושיודעים שיש בורא עולם, אלהי ישראל, כל מה שאנו יכולים להתפעל מהגדולה של המעשה ושל העושה, וזה הכל מבחינת המעשה העושה שנשגב מבינתינו איך נעשה הדבר ומי עשה הדבר.

חוסר היכולת של חקר בזאת הולידה כל מיני תאוריות והשגות שבעיני המאמינה נראות מגוחכות גם לנוכח ההגיון, כמו שאומרים- עלי הגיון. ברור שיש בורא לעולם הזה ולאדם הזה. זה כמו שתגיד שמפץ גדול יצר את הרובוט על בינתו ויכולותיו שניתנו על ידי האדם. כי גם כל חומרי הגלם שנוצר בהם הרובוט הם מהאדמה.

קָר֣וֹב יְ֭הוָה לְכָל-קֹרְאָ֑יו לְכֹ֤ל אֲשֶׁ֖ר יִקְרָאֻ֣הוּ בֶאֱמֶֽת:רְצוֹן-יְרֵאָ֥יו יַעֲשֶׂ֑ה וְֽאֶת-שַׁוְעָתָ֥ם יִ֝שְׁמַ֗ע וְיוֹשִׁיעֵֽם: מזמור מאה ארבעים וחמש.

קָר֣וֹב יְ֭הוָה לְכָל-קֹרְאָ֑יו

על כל מה שמשתמע מכך מבחינת תפילת האדם הקורא לבורא עולם שבורא עולם קרוב אליהם לנוכח זאת:

רוֹצֶ֣ה יְ֭הוָה אֶת-יְרֵאָ֑יו אֶת-הַֽמְיַחֲלִ֥ים לְחַסְדּֽוֹ: תהלים מאה ארבעים ושבע.

וְֽאֶת-שַׁוְעָתָ֥ם יִ֝שְׁמַ֗ע וְיוֹשִׁיעֵֽם:

על המשל הזה שרוח נשברה היא כזבח לתשועה:

זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֮ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה לֵב–נִשְׁבָּ֥ר וְנִדְכֶּ֑ה אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א תִבְזֶֽה: תהלים אחד וחמשים.

ברור שהתפילה היא תפילה ישירה לבורא עולם.

מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְהוָ֤ה | שְׁמַ֬ע תְּפִלָּתִ֗י הַאֲזִ֥ינָה אֶל-תַּחֲנוּנַ֑י בֶּאֱמֻנָתְךָ֥ עֲ֝נֵ֗נִי בְּצִדְקָתֶֽךָ: וְאַל-תָּב֣וֹא בְ֭מִשְׁפָּט אֶת-עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא-יִצְדַּ֖ק לְפָנֶ֣יךָ כָל-חָֽי: מזמור שלושה וארבעה ומאה.

ברור מתחילת המזמור שהמשורר בצרה, ומבקש עזרה מבורא עולם, בראשית דבריו מודה המשורר שגם הוא חוטא כי ברור שהאדם לעולם לא יצדק לפני בורא עולם כי אדם הוא ולא בורא עולם הוא.

ברבות השנים עם לימודי חשבתי שלאמר על עצמינו שאנו לא חוטאים, יש מן הדבר חטא כמו שמדמים את האדם לבורא עולם, גם האדם שנאמר עליו עושה טוב כצדיק חוטא גם הוא, יען כי בשר\אדם אנו ולא בורא עולם אנו ואלה ראשית דברי המשורר:

כִּ֤י לֹֽא-יִצְדַּ֖ק לְפָנֶ֣יךָ כָל-חָֽי:

בהמשך מבקש מבורא עולם את הבקשה הזאת כרוצה ללכת ולעשות כדבר בורא עולם לכן הבקשה מבורא עולם שילמד אותו להיות נכון,

לַמְּדֵ֤נִי | לַֽעֲשׂ֣וֹת רְצוֹנֶךָ֮ כִּֽי-אַתָּ֪ה אֱל֫וֹהָ֥י רוּחֲךָ֥ טוֹבָ֑ה תַּ֝נְחֵ֗נִי בְּאֶ֣רֶץ מִישֽׁוֹר: מזמור שלושה וארבעה ומאה.

כי המשורר מאמין ובוטח בבורא עולם ויודע שרוחו טובה:

הַשְׁמִ֘יעֵ֤נִי בַבֹּ֨קֶר | חַסְדֶּךָ֮ כִּֽי-בְךָ֪ בָ֫טָ֥חְתִּי הוֹדִיעֵ֗נִי דֶּֽרֶךְ-ז֥וּ אֵלֵ֑ךְ כִּֽי-אֵ֝לֶיךָ נָשָׂ֥אתִי נַפְשִֽׁי:מהַצִּילֵ֖נִי מֵאֹיְבַ֥י | יְהוָ֗ה אֵלֶ֥יךָ כִסִּֽתִי: מזמור שלושה וארבעה ומאה.

וככזה הוא לא רוצה ומתחנן לבורא עולם שיושיע אותו וגם הוא לא יהיה במקום של כאלה שלא מבקשים את הבקשה הזאת, כמו אלה שלא מבקשים את תשועת בורא עולם, כמו אלה שחטאו ולא זכו לתשובה מתוקף חטאיהם:

מַ֘הֵ֤ר עֲנֵ֨נִי | יְהוָה֮ כָּלְתָ֪ה ר֫וּחִ֥י אַל-תַּסְתֵּ֣ר פָּנֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי וְ֝נִמְשַׁ֗לְתִּי עִם-יֹ֥רְדֵי בֽוֹר: מזמור שלושה וארבעה ומאה.

ובגלל שהוא כזה שדורש את בורא עולם ומאמין בבורא עולם:

לְמַֽעַן-שִׁמְךָ֣ יְהוָ֣ה תְּחַיֵּ֑נִי בְּצִדְקָתְךָ֓ | תוֹצִ֖יא מִצָּרָ֣ה נַפְשִֽׁי:  וּֽבְחַסְדְּךָ֮ תַּצְמִ֪ית אֹ֫יְבָ֥י וְֽ֭הַאֲבַדְתָּ כָּל-צֹרֲרֵ֣י נַפְשִׁ֑י כִּ֝֗י אֲנִ֣י עַבְדֶּֽךָ: מזמור שלושה וארבעה ומאה.

למען זאת מבקש המשורר שבורא עולם יציל אותו:

כִּ֝֗י אֲנִ֣י עַבְדֶּֽךָ:

וחזרה לראשית דברי:

גם לאמר לא יצדק לפניך כל חי, יש ביטוי לאמונה. אפשר על הדבר שבורא עולם אמר על דוד שהוא עבדו וכידוע בורא עולם הפלה את החסיד הזה לו.

תחשבו על דוד המלך כמלך עשיר מאוד, מלך. שזאת תפילתו לבנו האחרונה לפני מותו ולפני שבנו יורש אותו, בתפילה זאת מתפלל דוד המלך משיח, שבנו יהיה המלך הזה לעם הזה:

לִשְׁלֹמֹה אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ: יָדִין עַמְּךָ בְצֶדֶק וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט:  יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה:  יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן וִידַכֵּא עוֹשֵׁק: תהלים.

תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ:

הצדקה הזאת:

יָדִין עַמְּךָ בְצֶדֶק וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט:  יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה:  יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן וִידַכֵּא עוֹשֵׁק:

כמבואר פה במזמור מאה ארבעים וחמש:

זֵ֣כֶר רַב-טוּבְךָ֣ יַבִּ֑יעוּ וְצִדְקָתְךָ֥ יְרַנֵּֽנוּ:

חַנּ֣וּן וְרַח֣וּם יְהוָ֑ה אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וּגְדָל-חָֽסֶד:

טוֹב-יְהוָ֥ה לַכֹּ֑ל וְ֝רַחֲמָ֗יו עַל-כָּל-מַעֲשָֽׂיו:

יוֹד֣וּךָ יְ֭הוָה כָּל-מַעֲשֶׂ֑יךָ וַ֝חֲסִידֶ֗יךָ יְבָרֲכֽוּכָה:

כְּב֣וֹד מַלְכוּתְךָ֣ יֹאמֵ֑רוּ וּגְבוּרָתְךָ֥ יְדַבֵּֽרוּ:

לְהוֹדִ֤יעַ | לִבְנֵ֣י הָ֭אָדָם גְּבוּרֹתָ֑יו וּ֝כְב֗וֹד הֲדַ֣ר מַלְכוּתֽוֹ:

מַֽלְכוּתְךָ֗ מַלְכ֥וּת כָּל-עֹֽלָמִ֑ים וּ֝מֶֽמְשֶׁלְתְּךָ֗ בְּכָל-דּ֥וֹר וָדֽוֹר:

סוֹמֵ֣ךְ יְ֭הוָה לְכָל-הַנֹּפְלִ֑ים וְ֝זוֹקֵ֗ף לְכָל-הַכְּפוּפִֽים:

עֵֽינֵי-כֹ֭ל אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ וְאַתָּ֤ה נֽוֹתֵן-לָהֶ֖ם אֶת-אָכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ:

פּוֹתֵ֥חַ אֶת-יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכָל-חַ֣י רָצֽוֹן:

צַדִּ֣יק יְ֭הוָה בְּכָל-דְּרָכָ֑יו וְ֝חָסִ֗יד בְּכָל-מַעֲשָֽׂיו:

עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: תהלים.

וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן:

רָצוֹן:

ולא רעב.

כמו שיש/ משל של שובע לרצון, אז יש גם צום לרצון. כמו לא ללכת לים, או לחדול ממנהג שעושה לנו טוב ואם אנחנו לא עושים אותו זה כמו לצום ממזון מבחינת עינוי הנפש שאנו מתענים שאנו חדלים לעשות משהו שאנחנו אוהבים במשך זמן כזה או אחר.

התנזרות מדבר שאינו מזון לעתים גם הוא צום מדבר שאנו רעבים אליו ויש צורך להשביע את הרצון.

גם זה שובע: