מזמור שישה ושלושים ומאה.

הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי-ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

ה֭וֹדוּ לֵֽאלֹהֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

ה֭וֹדוּ לַאֲדֹנֵ֣י הָאֲדֹנִ֑ים כִּ֖י לְעֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

לְעֹ֘שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

לְעֹשֵׂ֣ה הַ֭שָּׁמַיִם בִּתְבוּנָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

לְרֹקַ֣ע הָ֭אָרֶץ עַל-הַמָּ֑יִם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

לְ֭עֹשֵׂה אוֹרִ֣ים גְּדֹלִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

אֶת-הַ֭שֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת בַּיּ֑וֹם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

אֶת-הַיָּרֵ֣חַ וְ֭כוֹכָבִים לְמֶמְשְׁל֣וֹת בַּלָּ֑יְלָה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

לְמַכֵּ֣ה מִ֭צְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶ֑ם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

וַיּוֹצֵ֣א יִ֭שְׂרָאֵל מִתּוֹכָ֑ם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

בְּיָ֣ד חֲ֭זָקָה וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

לְגֹזֵ֣ר יַם-ס֭וּף לִגְזָרִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

וְהֶעֱבִ֣יר יִשְׂרָאֵ֣ל בְּתוֹכ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

וְנִ֘עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם-ס֑וּף כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

לְמוֹלִ֣יךְ עַ֭מּוֹ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

לְ֭מַכֵּה מְלָכִ֣ים גְּדֹלִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

וַֽ֭יַּהֲרֹג מְלָכִ֣ים אַדִּירִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

לְ֭סִיחוֹן מֶ֣לֶךְ הָאֱמֹרִ֑י כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

וּ֭לְעוֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֑ן כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

וְנָתַ֣ן אַרְצָ֣ם לְנַחֲלָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

נַ֭חֲלָה לְיִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדּ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

שֶׁ֭בְּשִׁפְלֵנוּ זָ֣כַר לָ֑נוּ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

וַיִּפְרְקֵ֥נוּ מִצָּרֵ֑ינוּ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

נֹתֵ֣ן לֶ֭חֶם לְכָל-בָּשָׂ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

ה֭וֹדוּ לְאֵ֣ל הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

רק הדגש, אני לא רוצה לכתוב על הדבר כדי לא להכשל ביחוד אלהי ישראל.

ה֭וֹדוּ לֵֽאלֹהֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ: ה֭וֹדוּ לַאֲדֹנֵ֣י הָאֲדֹנִ֑ים כִּ֖י לְעֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ: מזמור שישה ושלושים ומאה.

בורא עולם הוא האלהים של האלהים, כמו שהוא אדון של האדונים.

יש דבר כזה אלהים שאינם בורא עולם הוא אלהי ישראל, ושאלהי ישראל הוא האלהים שלהם ולא להפך.

ואלה הדברים אליהם:

לְ֭עֹשֵׂה אוֹרִ֣ים גְּדֹלִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ: אֶת-הַ֭שֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת בַּיּ֑וֹם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ: אֶת-הַיָּרֵ֣חַ וְ֭כוֹכָבִים לְמֶמְשְׁל֣וֹת בַּלָּ֑יְלָה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ: מזמור שישה ושלושים ומאה.

אֶת-הַ֭שֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת בַּיּ֑וֹם:

אֶת-הַיָּרֵ֣חַ וְ֭כוֹכָבִים לְמֶמְשְׁל֣וֹת בַּלָּ֑יְלָה:

לְמֶמְשֶׁ֣לֶת

לְמֶמְשְׁל֣וֹת

על השמש והירח והכוכבים  נאמר שהם ממשלת, על שורש המילה- משל, גם משילות וגם משל, הירח והכוכבים כמאירים לנו בחשכה כמאירים לנו ומשכך מושלים שכדרכם אנו רואים ולאורם אנו רואים זה ברור. וזאת בלילה בחשכה כשאין פנס בסביבה, ואין מצפן גם הכוכבים עוזרים לנו לדעת באיזה כיוון ללכת.

השמש מאירה לנו ביום. וגם היא מושלת ומשל לדעת שיום עכשיו ולא לילה.

האור נברא ביום הראשון, יום אחד:

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ:  וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ:  וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד: בראשית.

בתחילתו של יום זה הכל היה חושך:

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:

לאחר מכן בורא עולם ברא את האור:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:

והאור הטוב הובדל מן החושך:

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ:

ונתן לזמנים האלה שמות:

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה:

המאור הגדול, השמש, והמאור הקטן, הירח, והכוכבים נבראו ביום הרביעי. נשאלת השאלה למה צריך שמש בעת יום בעת אור:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:  וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים:  וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ: וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:

המאורות נבראו להאיר:

וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:

גם השמש מאירה לנו ביום בעת האור הטוב, צריך את השמש שנדע שיום עכשיו, בלי השמש לא נדע זאת :

לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה:

באור הטוב הזה אנו לא יכולים להבדיל בין יום ולילה בלי השמש.

ומשכך גם השמש כמו הירח והכוכבים היא כמושלת ברואותינו ומאירה לנו ביום בעת האור הטוב ומשכך כפי שכולם יודעים השמש כמו הירח והכוכבים הם כאות לנו, כסימן, לדעת מתי יום, מתי לילה, מתי מתחיל ונגמר יום שלם מתי מתחיל ונגמר חודש, ומתי מתחילה ונגמרת שנה ומשכך נותנים לנו את היכולת למדוד את הזמן בכל מקום בעולם על פי מיקום השמש בכל מקום ומקום ביחס למקומם ומשכך מיקום השמש והירח ביחס לכל מקום קובעת את הזמן בכל מקום שאינו אותו זמן במקום אחר. כמו הבדלי השעות בין ארה"ב לישראל. המיקום של השמש או הירח אצלהם ברגע זה ממש מבחינת יום ולילה בארצם הוא אינו אותו מיקום ומשכך הבדל הזמנים. מתי שיום אצלנו, אצלהם לילה ומשכך הבדל הזמנים בין מדינה למדינה וככל שהמרחק גדול בין המדינות כך גדול הבדלי הזמן בינהן.

וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים:

ןבכך השמש והירח הם ממשלות כמשל לדעת מתי יום ומתי לילה, מתי אור ומתי חושך:

וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ:

על שירות התהלים נאמר שהם משולים לחמישה חומשי תורה, אני טוענת שלפחות עד מלכים ספר ראשון:

במזמור הנלמד הזה נלמד על:

מעשה בראשית- בריאה.

יציאת מצרים.

המלחמות לכיבוש הארץ והגויים שבורא עולם נלחם לנו בהם.

התנחלות בארץ.

והודיה על טובות הארץ שנתן לנו גם לפרנסתינו.

מעשה הבריאה הוא חסד של בורא עולם לכל הגויים וכל הברואים:

יש חסד מבורא עולם לכל הברואים.

ברית נח, שבורא עולם הבטיח שלא ישחת עוד כל בשר, זאת ברית לכל הברואים בעת נח, ולא רק לבניו של נח, גם למקנה שלהם, החיות שעלו עם נח לתיבה. ומהם הלאה.

הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי-ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

ה֭וֹדוּ לֵֽאלֹהֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

ה֭וֹדוּ לַאֲדֹנֵ֣י הָאֲדֹנִ֑ים כִּ֖י לְעֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

לְעֹ֘שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

לְעֹשֵׂ֣ה הַ֭שָּׁמַיִם בִּתְבוּנָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

לְרֹקַ֣ע הָ֭אָרֶץ עַל-הַמָּ֑יִם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

לְ֭עֹשֵׂה אוֹרִ֣ים גְּדֹלִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

אֶת-הַ֭שֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת בַּיּ֑וֹם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

אֶת-הַיָּרֵ֣חַ וְ֭כוֹכָבִים לְמֶמְשְׁל֣וֹת בַּלָּ֑יְלָה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

גם מזונם של כל הברואים, הכל מבורא עולם לכל בשר, גם לחיות.

נֹתֵ֣ן לֶ֭חֶם לְכָל-בָּשָׂ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

בחלק הזה של המזמור אלה החסדים של בורא ישראל לישראל, לעולם.

לְמַכֵּ֣ה מִ֭צְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶ֑ם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

וַיּוֹצֵ֣א יִ֭שְׂרָאֵל מִתּוֹכָ֑ם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

בְּיָ֣ד חֲ֭זָקָה וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

לְגֹזֵ֣ר יַם-ס֭וּף לִגְזָרִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

וְהֶעֱבִ֣יר יִשְׂרָאֵ֣ל בְּתוֹכ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

וְנִ֘עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם-ס֑וּף כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

לְמוֹלִ֣יךְ עַ֭מּוֹ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

לְ֭מַכֵּה מְלָכִ֣ים גְּדֹלִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

וַֽ֭יַּהֲרֹג מְלָכִ֣ים אַדִּירִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

לְ֭סִיחוֹן מֶ֣לֶךְ הָאֱמֹרִ֑י כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

וּ֭לְעוֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֑ן כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

שֶׁ֭בְּשִׁפְלֵנוּ זָ֣כַר לָ֑נוּ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

וַיִּפְרְקֵ֥נוּ מִצָּרֵ֑ינוּ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

וכמובן:

כל גוי צריך להודות על חסד הבריאה לבורא עולם.

ה֭וֹדוּ לְאֵ֣ל הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

בעת הזאת רק מיקום היהודים והכהנים והלויאים ידוע לנו.

החסד הזה הוא לכל ישראל- חסד עולם.

וְנָתַ֣ן אַרְצָ֣ם לְנַחֲלָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

נַ֭חֲלָה לְיִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדּ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

וזאת לעולם, חסד לישראל.

ומפה למזמור האחרון של תהלים שנכתב בעת של לאחר מות דוד כנלמד מספר מלכים בעת בנין הבית:

בעת בנין הבית הראשון והללו-יה- המזמור האחרון בתהלים:

מזמור חמישים ומאה.

הַ֥לְלוּיָ֨הּ | הַֽלְלוּ-אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ:

הַֽלְל֥וּהוּ בִגְבוּרֹתָ֑יו הַֽ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ:

הַֽ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר:

הַֽ֭לְלוּהוּ בְתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעוּגָֽב:

הַֽלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי-שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה:

כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּיָֽהּ:

זאת שירה שנכתב בה קורות ישראל הרשומים גם בתורה, זאת שירת הדורות האלה וזכרונם כפי שהם ראו כבני אדם את קורות קדם שנכתב עליהם בספר שמואל בעת שמואל למשל. המשורר חי בתקופת שמואל ושלמה ושאול וכתב כתיבת משורר ולא כתיבת נביא את דבר ימיו.

וכששרים את זה זוכרים את זה.

האמור נאמר אדות דבר בקיצור הדבר כזכרון מזכיר.

שירה היא טובה לדרך, גם בעת גלות בדרך.. מעיר לעיר.. ממדינה למדינה, שיש מקום רק למזוודה קטנה..