מזמור שמונה וחמישים.

לַמְנַצֵּ֥חַ אַל-תַּשְׁחֵ֗ת לְדָוִ֥ד מִכְתָּֽם:

הַֽאֻמְנָ֗ם אֵ֣לֶם צֶ֭דֶק תְּדַבֵּר֑וּן מֵישָׁרִ֥ים תִּ֝שְׁפְּט֗וּ בְּנֵ֣י אָדָֽם:

אַף-בְּלֵב֮ עוֹלֹ֪ת תִּפְעָ֫ל֥וּן בָּאָ֡רֶץ חֲמַ֥ס יְ֝דֵיכֶ֗ם תְּפַלֵּֽסֽוּן:

זֹ֣רוּ רְשָׁעִ֣ים מֵרָ֑חֶם תָּע֥וּ מִ֝בֶּ֗טֶן דֹּבְרֵ֥י כָזָֽב:

חֲמַת-לָ֗מוֹ כִּדְמ֥וּת חֲמַת-נָחָ֑שׁ כְּמוֹ-פֶ֥תֶן חֵ֝רֵ֗שׁ יַאְטֵ֥ם אָזְנֽוֹ:

אֲשֶׁ֣ר לֹא-יִ֭שְׁמַע לְק֣וֹל מְלַחֲשִׁ֑ים חוֹבֵ֖ר חֲבָרִ֣ים מְחֻכָּֽם:

אֱֽלֹהִ֗ים הֲרָס-שִׁנֵּ֥ימוֹ בְּפִ֑ימוֹ מַלְתְּע֥וֹת כְּ֝פִירִ֗ים נְתֹ֣ץ | יְהוָֽה:

יִמָּאֲס֣וּ כְמוֹ-מַ֭יִם יִתְהַלְּכוּ-לָ֑מוֹ יִדְרֹ֥ךְ (חצו) חִ֝צָּ֗יו כְּמ֣וֹ יִתְמֹלָֽלוּ:

כְּמ֣וֹ שַׁ֭בְּלוּל תֶּ֣מֶס יַהֲלֹ֑ךְ נֵ֥פֶל אֵ֝֗שֶׁת בַּל-חָ֥זוּ שָֽׁמֶשׁ:

בְּטֶ֤רֶם יָבִ֣ינוּ סִּֽירֹתֵיכֶ֣ם אָטָ֑ד כְּמוֹ-חַ֥י כְּמוֹ-חָ֝ר֗וֹן יִשְׂעָרֶֽנּוּ:

יִשְׂמַ֣ח צַ֭דִּיק כִּי-חָזָ֣ה נָקָ֑ם פְּעָמָ֥יו יִ֝רְחַ֗ץ בְּדַ֣ם הָרָשָֽׁע:

וְיֹאמַ֣ר אָ֭דָם אַךְ-פְּרִ֣י לַצַּדִּ֑יק אַ֥ךְ יֵשׁ-אֱ֝לֹהִ֗ים שֹׁפְטִ֥ים בָּאָֽרֶץ:

אֱֽלֹהִ֗ים הֲרָס-שִׁנֵּ֥ימוֹ בְּפִ֑ימוֹ מַלְתְּע֥וֹת כְּ֝פִירִ֗ים נְתֹ֣ץ | יְהוָֽה: תהלים- מזמור שמונה וחמישים.

הַֽאֻמְנָ֗ם אֵ֣לֶם צֶ֭דֶק תְּדַבֵּר֑וּן מֵישָׁרִ֥ים תִּ֝שְׁפְּט֗וּ בְּנֵ֣י אָדָֽם: אַף-בְּלֵב֮ עוֹלֹ֪ת תִּפְעָ֫ל֥וּן בָּאָ֡רֶץ חֲמַ֥ס יְ֝דֵיכֶ֗ם תְּפַלֵּֽסֽוּן: תהלים- מזמור שמונה וחמישים.

ברור שאדם שידיו מגואלות בחמס יכול לשבת בית המחוקקים ולקבוע חוקים שימגרו את הפשע.

יצר לב האדם רע מנועריו, זה ידוע, לכן רגולציות, בשפתינו מעקה, כמו המודעות לדבר ושימת מעקה לדבר כמו חוק שהוא מעקה ושמרשיע את הגנב שתהיה הגנה לאדם שגנבו ממנו, שתהיה הרתעה לגנב שלא יפול אדם ולא יפול הנופל/האדם שגנבו ממנו. ולא פירצה, יצר הגנב מנעוריו הוא ליצר פרצות, יש עורכי דין וגם אנשי עסקים שהתעשרו מפרצות בחוק. לכל אדם יצר היצר של זה, הוא כזה:

אַף-בְּלֵב֮ עוֹלֹ֪ת תִּפְעָ֫ל֥וּן בָּאָ֡רֶץ חֲמַ֥ס יְ֝דֵיכֶ֗ם תְּפַלֵּֽסֽוּן:

ומשכך המשורר כמגחך על אבסורד:

הַֽאֻמְנָ֗ם אֵ֣לֶם צֶ֭דֶק תְּדַבֵּר֑וּן מֵישָׁרִ֥ים תִּ֝שְׁפְּט֗וּ בְּנֵ֣י אָדָֽם:

האתה שגונב, אתה שנמצא במקום הזה במקום הזה, האתה תשפוט בארץ. תחוקק בארץ והמשורר גם במקרה לא מצא נכול לבקש רשותך לגחך..

וְיֹאמַ֣ר אָ֭דָם אַךְ-פְּרִ֣י לַצַּדִּ֑יק אַ֥ךְ יֵשׁ-אֱ֝לֹהִ֗ים שֹׁפְטִ֥ים בָּאָֽרֶץ: תהלים- מזמור שמונה וחמישים.

פְּרִ֣י לַצַּדִּ֑יק

מבחינת פרנסה, האדם מתפרנס כדי לשבוע.

הפרנסה מהעבודה היא הפרי.

להבדיל מן הבהמה לאדם יש סוגי רעב שאין לבהמה שנקרא להם רצונות, הרעב למזון הוא רצון שיש להשביע.

בסוג הרעב הזה המיוחס לגוף האדם נפגש עם הבהמה.

כמו מנוחה, לאדם העובד העמל והעושה, יש גם רעב לנוח. המנוחה לאדם העובד היא רעב שיש להשביעו.

גם לבהמה יש את הרצון הזה שגם הוא מיוחס לרצונות הגוף.

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת–לְמַעַן יָנוּחַ, שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ, וְיִנָּפֵשׁ בֶּן-אֲמָתְךָ, וְהַגֵּר: שמות.

השכר של האדם וגם של הבהמה הוא זה שמקיים את רצונות האדם והבהמה.

משמע המזון הוא השכר.

גובה השכר צריך להיות כזה שאפשר להשביע איתו את הרצון של האדם או הבהמה.

לִפְנֵי הַיָּמִים הָהֵם, שְׂכַר הָאָדָם לֹא נִהְיָה, וּשְׂכַר הַבְּהֵמָה אֵינֶנָּה; זכריה.

בעת זכריה השכר של האדם לא נהיה, השכר לא היה שכר שאיתו אדם יכול להגיע לשובע. ומישהו נתן פחות אוכל לבהמה כחוסך בהוצאות  ולהפיק את אותה תנובה ממנה במשמעות של הגדלת רווחים.

ברור שכמו שעבודת האדם היא לא כמו עבודת הבמה כך שכר האדם בהתאמה לרצונותיו אינו כשכר הבהמה, אדם לא יגיע לשובע אם שכרו כגובה שכר המשביע את רצונות הבהמה.

כמו שהאדם שנולד עם כשרון למוסיקה רוצה ללמוד מוסיקה, יש לו רעב לדבר, ומשכך רצון להשביע את הרעב, הוא רעב לדבר הזה. ואם גובה שכר אביו הוא כזה שלא יכול לשלם את הכסף ללימודי מוסיקה, הילד הזה לא ישביע את רעבונו לדבר. ולא ישבע אם ינסו להשביע את רעבונו בלימודים ריאלים או במגמה ביולוגית בתיכון, למרות שהוא ילמד ביולגיא הוא יהיה רעב. יש מצב שהוא יפריע בכיתה , ויתנו לו ריטלין… והלאה…

אין תחושת שובע מדבר שלא היית רעב לו. אם אתה לא רעב לדבר אתה לא יכול לשבוע מהדבר.

והלאה גם מבחינת רצונות אדם כמו ללכת לסרט, להצגה, לנסוע ליוון.. שמקיים את ההבדל בין מה הוא שכר האדם ומהו שכר הבהמה מבחינת שובע.

בתהלים כתוב ככה:

סוֹמֵךְ יְהוָה, לְכָל-הַנֹּפְלִים;    וְזוֹקֵף, לְכָל-הַכְּפוּפִים.
עֵינֵי-כֹל, אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ;    וְאַתָּה נוֹתֵן-לָהֶם אֶת-אָכְלָם בְּעִתּוֹ.
פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ;    וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן: תהלים.

וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן.

ברור לכל שהמשורר שהיה במקום הזה:

לוּלֵי תוֹרָתְךָ, שַׁעֲשֻׁעָי–    אָז, אָבַדְתִּי בְעָנְיִי:

בְעָנְיִי.

ואמר את זה:

לְעוֹלָם, לֹא-אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ:    כִּי בָם, חִיִּיתָנִי:

כִּי בָם, חִיִּיתָנִי.

חִיִּיתָנִי.

היה אדם שבע.

במקום הזה:

בְעָנְיִי.

וְיֹאמַ֣ר אָ֭דָם אַךְ-פְּרִ֣י לַצַּדִּ֑יק אַ֥ךְ יֵשׁ-אֱ֝לֹהִ֗ים שֹׁפְטִ֥ים בָּאָֽרֶץ: תהלים- מזמור שמונה וחמישים.

תוֹרָתְךָ, שַׁעֲשֻׁעָי–

היו לו שעשועים במובן של הנאה כמו ההנאה שאתה הולך לשמוע מוסיקאי שאתה אוהב את ניגוניו, כמו ההנאה שיש לך שאתה מנגן, כמו ההנאה שיש לך שאתה נוסע לנופש במלון ומשתכשך בבריכה.. ברור שבשביל ההנאה שאתה נהנה אתה משלם את הכסף לדבר משכרך ומשכך אתה עובד כדי להשתכר שכר שישביע רצונותיך שיביאו לך את ההנאה והרוגע והמנוחה שבתחושת השובע לאחר הרעב.

כמו עם מזון שיש את תחושת הנאת השובע לאחר רעב ועימו הרוגע והמנוחה, כך עם כל רצון לאחר שהשבעת את רעבונך אליו.

שַׁעֲשֻׁעָי–

שעשועי תורה,

כִּי בָם, חִיִּיתָנִי.

הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב, בָּאָרֶץ:  לֹא-רָעָב לַלֶּחֶם, וְלֹא-צָמָא לַמַּיִם–כִּי אִם-לִשְׁמֹעַ, אֵת דִּבְרֵי יְהוָה: עמוס.

לחם לא ישביע אותך וגם מים לא ירוו אותך.

כִּי אִם-לִשְׁמֹעַ, אֵת דִּבְרֵי יְהוָה:

בצקום הזה הצמא והרעב והרעב:

וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב, בָּאָרֶץ:

אֱלֹהִים, אֵלִי אַתָּה– אֲשַׁחֲרֶךָּ:  צָמְאָה לְךָ, נַפְשִׁי– כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי; בְּאֶרֶץ-צִיָּה וְעָיֵף  בְּלִי-מָיִם: תהלים.

הגלות מבורא עולם, כמדבר כגלות המים במדבר:

צָמְאָה לְךָ, נַפְשִׁי– כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי;

הַֽאֻמְנָ֗ם אֵ֣לֶם צֶ֭דֶק תְּדַבֵּר֑וּן מֵישָׁרִ֥ים תִּ֝שְׁפְּט֗וּ בְּנֵ֣י אָדָֽם:

אַף-בְּלֵב֮ עוֹלֹ֪ת תִּפְעָ֫ל֥וּן בָּאָ֡רֶץ חֲמַ֥ס יְ֝דֵיכֶ֗ם תְּפַלֵּֽסֽוּן:

זֹ֣רוּ רְשָׁעִ֣ים מֵרָ֑חֶם תָּע֥וּ מִ֝בֶּ֗טֶן דֹּבְרֵ֥י כָזָֽב: מזמור שמונה וחמישים.

הַֽאֻמְנָ֗ם אֵ֣לֶם צֶ֭דֶק תְּדַבֵּר֑וּן

ביבי ואנשיו מדברים בענין צדקת ישראל בירושלים כמובטחת לישראל.

כשבאמתחתו של ביבי האיש השוכב את זכר מדכבי אישה האמנם צדק ידרוש שר החוץ של ביבי כשבאמתחתו האיש השוכב את זכר משכבי אשה. האם בעת שאוחנה באמתחתו של בן גביר , סמוטריץ ודרעי , יכולים לדבר דברי צדק בענין "זכותו ההיסטורית של ישראל" על ירושלים, האם כשמצעדי הגאווה בירושלים כדרישתו של ראש הקואליציא יכולים לדרוש צדקת ישראל כ"בירת הנצח של ישראל" מתוקף דבר בורא עולם.

ומה אני אומרת,

כל עוד לא קרה האסון הזה:

וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא: וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ תֶּבֶל הוּא: אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם: וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת ישְׁבֶיהָ: וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם:כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ:  וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם: תהלים- מזמור שמונה וחמישים

כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם:

מהר מהר ליישר את אורחות ירושלים וכנסת המחוקקים.

על אנשים כמו דרעי וסמוטריץ' ובן גביר אמר דוד כך:

וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים וְלֹא יָדַעְתִּי קָרְעוּ וְלֹא דָמּוּ: תהלים.

אותו נכה/סריס שאם יגיד משהו בדבר, הפרקליטות תשלוף פשע שהוא עשה ועוד לא הובא לידיעת העם.

כמו במקרה קצב כשרצו להעלות בכבוד את פרס הורידו בבושה את קצב עם פשע שעשה ולא הובא למשפט שנים לאחר שנעשה הפשע.

האם ביבי רואה את בורא עולם שהוא דורש את ירושלים, האם יקום משכיל מהם לדרוש את בורא עולם ולעשות כפי שציווה בורא עולם.

לא כנשים המצריות- פרשת ואלה שמות.

בְּטֶ֤רֶם יָבִ֣ינוּ סִּֽירֹתֵיכֶ֣ם אָטָ֑ד כְּמוֹ-חַ֥י כְּמוֹ-חָ֝ר֗וֹן יִשְׂעָרֶֽנּוּ: תהלים- מזמור שמונה וחמישים.

המשל של רוח וסערה על אדם כמשל לסירה בסערה כמו חי,  שהפתיעה אותו, סערה כמו חרון ישערנו…

ישערנו עם ש' 

יָבֹא אֱלֹהֵינוּ, וְאַל-יֶחֱרַשׁ: אֵשׁ-לְפָנָיו תֹּאכֵל; וּסְבִיבָיו, נִשְׂעֲרָה מְאֹד. תהלים.

ולא עם ס'

עֲנִיָּה סֹעֲרָה, לֹא נֻחָמָה; ישעיהו.