מזמור תשעה וחמישים.

לַמְנַצֵּ֣חַ אַל-תַּשְׁחֵת֮ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל וַֽיִּשְׁמְר֥וּ אֶת-הַ֝בַּ֗יִת לַהֲמִיתֽוֹ:

הַצִּילֵ֖נִי מֵאֹיְבַ֥י | אֱלֹהָ֑י מִּמִתְקוֹמְמַ֥י תְּשַׂגְּבֵֽנִי:

הַ֭צִּילֵנִי מִפֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן וּֽמֵאַנְשֵׁ֥י דָ֝מִ֗ים הוֹשִׁיעֵֽנִי:

כִּ֤י הִנֵּ֪ה אָֽרְב֡וּ לְנַפְשִׁ֗י יָג֣וּרוּ עָלַ֣י עַזִ֑ים לֹא-פִשְׁעִ֖י וְלֹא-חַטָּאתִ֣י יְהוָֽה:

בְּֽלִי-עָ֭וֹן יְרוּצ֣וּן וְיִכּוֹנָ֑נוּ ע֖וּרָה לִקְרָאתִ֣י וּרְאֵה:

וְאַתָּ֤ה יְהוָֽה-אֱלֹהִ֥ים | צְבָא֡וֹת אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׂרָאֵ֗ל הָקִ֗יצָה לִפְקֹ֥ד כָּֽל-הַגּוֹיִ֑ם אַל-תָּחֹ֨ן כָּל-בֹּ֖גְדֵי אָ֣וֶן סֶֽלָה:

יָשׁ֣וּבוּ לָ֭עֶרֶב יֶהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר:

הִנֵּ֤ה | יַבִּ֘יע֤וּן בְּפִיהֶ֗ם חֲ֭רָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶ֑ם כִּי-מִ֥י שֹׁמֵֽעַ:

וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה תִּשְׂחַק-לָ֑מוֹ תִּ֝לְעַ֗ג לְכָל-גּוֹיִֽם:

עֻ֭זּוֹ אֵלֶ֣יךָ אֶשְׁמֹ֑רָה כִּֽי-אֱ֝לֹהִ֗ים מִשְׂגַּבִּֽי:

אֱלֹהֵ֣י (חסדו) חַסְדִּ֣י יְקַדְּמֵ֑נִי אֱ֝לֹהִ֗ים יַרְאֵ֥נִי בְשֹׁרְרָֽי:

אַל-תַּהַרְגֵ֤ם | פֶּֽן-יִשְׁכְּח֬וּ עַמִּ֗י הֲנִיעֵ֣מוֹ בְ֭חֵילְךָ וְהוֹרִידֵ֑מוֹ מָֽגִנֵּ֣נוּ אֲדֹנָֽי:

חַטַּאת-פִּ֗ימוֹ דְּֽבַר-שְׂפָ֫תֵ֥ימוֹ וְיִלָּכְד֥וּ בִגְאוֹנָ֑ם וּמֵאָלָ֖ה וּמִכַּ֣חַשׁ יְסַפֵּֽרוּ:

כַּלֵּ֥ה בְחֵמָה֮ כַּלֵּ֪ה וְֽאֵ֫ינֵ֥מוֹ וְֽיֵדְע֗וּ כִּֽי-אֱ֭לֹהִים מֹשֵׁ֣ל בְּיַעֲקֹ֑ב לְאַפְסֵ֖י הָאָ֣רֶץ סֶֽלָה:

וְיָשׁ֣וּבוּ לָ֭עֶרֶב יֶהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר:

הֵ֭מָּה (ינועון) יְנִיע֣וּן לֶאֱכֹ֑ל אִם-לֹ֥א יִ֝שְׂבְּע֗וּ וַיָּלִֽינוּ:

וַאֲנִ֤י | אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֮ וַאֲרַנֵּ֥ן לַבֹּ֗קֶר חַ֫סְדֶּ֥ךָ כִּֽי-הָיִ֣יתָ מִשְׂגָּ֣ב לִ֑י וּ֝מָנ֗וֹס בְּי֣וֹם צַר-לִֽי:

עֻ֭זִּי אֵלֶ֣יךָ אֲזַמֵּ֑רָה כִּֽי-אֱלֹהִ֥ים מִ֝שְׂגַּבִּ֗י אֱלֹהֵ֥י חַסְדִּֽי:

כִּ֤י הִנֵּ֪ה אָֽרְב֡וּ לְנַפְשִׁ֗י יָג֣וּרוּ עָלַ֣י עַזִ֑ים לֹא-פִשְׁעִ֖י וְלֹא-חַטָּאתִ֣י יְהוָֽה:

בְּֽלִי-עָ֭וֹן יְרוּצ֣וּן וְיִכּוֹנָ֑נוּ ע֖וּרָה לִקְרָאתִ֣י וּרְאֵה: מזמור תשעה וחמישים.

המשורר שיש אנשים שרדפו אותו לחינם, לא עשה חטא לא עשה עוון מבקש מבורא עולם עזרה אישית בענינו מה שקוראים לו השגחה פרטית שישפוט בענינו ויושיע את המשורר.

ע֖וּרָה לִקְרָאתִ֣י וּרְאֵה:

הִנֵּ֤ה | יַבִּ֘יע֤וּן בְּפִיהֶ֗ם חֲ֭רָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶ֑ם כִּי-מִ֥י שֹׁמֵֽעַ: מזמור תשעה וחמישים.

כִּי-מִ֥י שֹׁמֵֽעַ:

והאנשים האלה, אנשים שאינם יראים מבורא עולם, שחושבים שאין דין ואין דיין ויללה כמו שאומרים..

ומשכך:

וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה תִּשְׂחַק-לָ֑מוֹ תִּ֝לְעַ֗ג לְכָל-גּוֹיִֽם: מזמור תשעה וחמישים.

יען כי:

וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב: בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ: הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט: הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת: יְהוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל: תהלים.

הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע

אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט:

הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ

הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת:

האלהים שלנו זה לא כמו האלהים שלהם שפה להם ולא ידברו, שעיניים להם ולא יראו, שאף להם ולא יריחון וכו'

למחשבה:

הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע

הֲנֹטַע

פעולת בריאת האוזן תוארה כנטיעה על משל האדם עץ השדה.

בְּֽלִי-עָ֭וֹן יְרוּצ֣וּן וְיִכּוֹנָ֑נוּ ע֖וּרָה לִקְרָאתִ֣י וּרְאֵה: מזמור תשעה וחמישים.

לעם ישראל יש תורה ויש חוקה וחוקה זאת ככתוב:

כַּלֵּ֥ה בְחֵמָה֮ כַּלֵּ֪ה וְֽאֵ֫ינֵ֥מוֹ וְֽיֵדְע֗וּ כִּֽי-אֱ֭לֹהִים מֹשֵׁ֣ל בְּיַעֲקֹ֑ב לְאַפְסֵ֖י הָאָ֣רֶץ סֶֽלָה: מזמור תשעה וחמישים.

כִּֽי-אֱ֭לֹהִים מֹשֵׁ֣ל בְּיַעֲקֹ֑ב

נראה שיש אנשים שיודעים את חוקת ירושלים ופועלים להשחית כדי שיקרה אסון בירושלים, כדי שבורא עולם יחיל את הדין על מעשיהם בירושלים ומשכך יתקיים רצונם להשמיד את ישראל. כך הם מקווים.

לַמְנַצֵּ֣חַ אַל-תַּשְׁחֵת֮ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל וַֽיִּשְׁמְר֥וּ אֶת-הַ֝בַּ֗יִת לַהֲמִיתֽוֹ: מזמור תשעה וחמישים.

וַֽיִּשְׁמְר֥וּ אֶת-הַ֝בַּ֗יִת לַהֲמִיתֽוֹ:

כִּ֤י הִנֵּ֪ה אָֽרְב֡וּ לְנַפְשִׁ֗י יָג֣וּרוּ עָלַ֣י עַזִ֑ים לֹא-פִשְׁעִ֖י וְלֹא-חַטָּאתִ֣י יְהוָֽה: בְּֽלִי-עָ֭וֹן יְרוּצ֣וּן וְיִכּוֹנָ֑נוּ ע֖וּרָה לִקְרָאתִ֣י וּרְאֵה: מזמור תשעה וחמישים.

בְּֽלִי-עָ֭וֹן יְרוּצ֣וּן

הפרשנות הכי טובה לדבר היא דברי יהונתן בן שאול לאביו:

וַיְדַבֵּר יְהוֹנָתָן בְּדָוִד טוֹב, אֶל-שָׁאוּל אָבִיו; וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל-יֶחֱטָא הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ בְדָוִד, כִּי לוֹא חָטָא לָךְ, וְכִי מַעֲשָׂיו, טוֹב-לְךָ מְאֹד. וַיָּשֶׂם אֶת-נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי, וַיַּעַשׂ יְהוָה תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה לְכָל-יִשְׂרָאֵל–רָאִיתָ, וַתִּשְׂמָח; וְלָמָּה תֶחֱטָא בְּדָם נָקִי, לְהָמִית אֶת-דָּוִד חִנָּם: שמואל.

אַל-יֶחֱטָא הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ בְדָוִד,

בְּֽלִי-עָ֭וֹן יְרוּצ֣וּן

וְכִי מַעֲשָׂיו, טוֹב-לְךָ מְאֹד.

לֹא-פִשְׁעִ֖י וְלֹא-חַטָּאתִ֣י

וְלָמָּה תֶחֱטָא בְּדָם נָקִי, לְהָמִית אֶת-דָּוִד חִנָּם:

וַֽיִּשְׁמְר֥וּ אֶת-הַ֝בַּ֗יִת לַהֲמִיתֽוֹ: מזמור תשעה וחמישים.

הבית של דוד הוקף על ידי חיליו של שאול כצרים על הבית.

השימוש במילה שמירה שאנו נוהגים בו הוא במשמעות של הצלת חיים. שמירה היא כדי להגן על אדם או קבוצת אנשים למען יחיו.

במקרה זה השמירה על הבית היתה כדי להמית.

שהאדם ששומר על הבית הוא אויב של דרי הבית.

סוס טרויאני כזה..

מבחינת פשיעה בחברה הערבית ניתן להמשיל את השוטר העברי, היהודי לשוטר כזה בעיני הערבים וזאת לנוכח הקונפליקט. השומר במקרה הזה הוא לא בן עמו של הערבי ויש קונפליקט בין ישראל לתושבי כפר קאסם.

כפי שנאמר בשיר מצרי עממי:

IL BOLIS MUSH BOLISNA

IL RAIS MUSH RAISNA

לתושב כפר קאסם יהיה יותר נכון שהשיטור בכפרו יהיה שיטור ערבי כולל מפקד התחנה ולא רק, השוטרים צריכים להיות בן או בת הישוב או קבוצת הישובים וכמובן להכשיר את בני המקום לפיקוד בכיר שבהמשך כל מפקדי התחנות בערי הערבים, כפרי הערבים ושכונות הערבים יהיו ערבים. שמנהלים קשר עם המשטרה הארצית כמו כל תחנה.

הערבים היום עושים שרות לאומי בבתי חולים הם גם סוג של שומרים להציל חיים בבתי החולים כרופאים ובאמבולאנס וכו' משמע יש חיים של יהודים בידיים שלהם גם בחדרי ניתוח ומשכך אין כל ספק ששוטרים ערבים לערבים יהיו נכונים לעשות עבודה כזאת לטובת בני עמם ובשפתם. זכור כי היית עברי במצרים.. אפשר אולי לכוון שרות לאומי של ערבים במשטרה כזאת, כולל אימונים וכו'.

זה יהיה הצבא שלהם באין יכולת לגייס אותם להלחם נגד בני דתם.

(אני טוענת שגם BENNET- MUSH RAISNA).

אַל-תַּהַרְגֵ֤ם | פֶּֽן-יִשְׁכְּח֬וּ עַמִּ֗י הֲנִיעֵ֣מוֹ בְ֭חֵילְךָ וְהוֹרִידֵ֑מוֹ מָֽגִנֵּ֣נוּ אֲדֹנָֽי: תהלים- מזמור תשעה וחמישים. – לימודי תורה.

את מי לא להרוג:

וְאַתָּ֤ה יְהוָֽה-אֱלֹהִ֥ים | צְבָא֡וֹת אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׂרָאֵ֗ל הָקִ֗יצָה לִפְקֹ֥ד כָּֽל-הַגּוֹיִ֑ם אַל-תָּחֹ֨ן כָּל-בֹּ֖גְדֵי אָ֣וֶן סֶֽלָה: תהלים- מזמור תשעה וחמישים.

מי הם בוגדי האוון.

ההומוסקסואל. תועבה על פי תורתנו שנפשו נכרתה מעמיה ככתוב בתורתנו:

וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא: וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ תֶּבֶל הוּא: אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם: וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת ישְׁבֶיהָ: וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם: כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ: וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם: כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם: ויקרא.

האיש ששכב עם בעולת הבעל. להזכירכם איש ששוכב עם בעולת בעל חוטא לבורא עולם. ככתוב בתורתנו:

וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר:  וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה: וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל: וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג:  הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת:  וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת וָאֶחְשׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ: בראשית.

אפשר לחשוב ביחד עם ספר מלכים לנסות להבין מדוע בורא עולם מניח לכם לחטוא עם ביבי (שכב עם בעולת בעל) ואוחנה (איש השוכב את זכר משכבי אשה) . מדוע בורא עולם לא הורג את ביבי ואוחנה:

מלכים- ספר ראשון- מלכות רחבעם וירבעם- פרשת כִּֽי–הָיְתָ֤ה סִבָּה֙ מֵעִ֣ם יְהוָ֔ה- לימודי שנת שבעים ושתים- מעודכן. 

עם דוד אנחנו יודעים מדוע בורא עולם לא הרג אותו.. יען כי הפלה חסיד לו ככתוב בתורתנו:

וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם יְהוָה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת: אֶפֶס כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת אֹיְבֵי יְהוָה בַּדָּבָר הַזֶּה גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת: שמואל.

היתה ענישה, הבן של דוד מבת שבע מת במקומו.